יחסים שקטים: פגישת נתניהו-עבדאללה מסמלת שינוי גישה אצל הירדנים

כמו רומן אסור במחשכים מנהלת ישראל את קשריה עם העולם הערבי. ביום שני השבוע אירח מלך ירדן עבדאללה את ראש הממשלה בנימין נתניהו. זו היתה פגישה רבת משתתפים בארמון ברבת עמון, שבה עסקו השניים בנושאים רבים ואפילו חתמו על הסכם כלכלי כלשהו. אף על פי כן, בית המלוכה הירדני לא פרסם תמונה של האירוע. הצלם הרשמי, שלא כמנהגו, אפילו לא העלה צילומים לפייסבוק. אפילו ההודעה הרשמית התייחסה למפגש כמו דבר רע שהיה צריך לגמור אותו כמה שיותר מהר. "רה"מ נתניהו עזב את ירדן לאחר ביקור קצר", נכתב בהודעת בית המלוכה.

קצר זה כנראה עניין יחסי, שכן בפגישה נדונו נושאים קיומיים מבחינתה של ירדן וחשובים מאוד מבחינת ישראל. ראש המוסד יוסי כהן, היועץ הכלכלי של נתניהו אבי שמחון, מזכירו הצבאי תת־אלוף אליעזר טולדנו, ויועצים אחרים הצטרפו לראש הממשלה. מהצד הירדני נכחו מקבילו של כהן, אדנאן ג'ונדי, שר החוץ איימן ספדי, ועוד שורה ארוכה של יועצי המלך. כשההרכב הוא כזה, ברור שלא היה מדובר בפגישת נימוסים קצרה אלא בביזנס. 

שני המנהיגים דיברו אפוא על החזרה הצפויה של משטר אסד לגולן הסורי - התפתחות שעלולה להציף את ירדן בגל פליטים נוסף ואת הגולן, למורת רוחה של ישראל, במיליציות איראניות. הם תיאמו עמדות בנוגע לדיל המאה, שיועצי הנשיא טראמפ שוב באו לאזור כדי לקדם. הם הסכימו שמעמדה של ירדן בהר הבית יישמר. אם המלך מענטש, ואומרים שהוא כזה, הוא גם הודה לנתניהו על העזרה המיוחדת שישראל הגישה לממלכה בעת האחרונה ואשר הצנזורה לא מאפשרת לפרסם את פרטיה. 

מה שכן ניתן לומר הוא שירדן נמצאת במשבר כלכלי עמוק ושבפגישה הוסכם שישראל תסיר כמה חסמים שהקשו עד היום שיווק סחורה חקלאית מירדן ביהודה ושומרון. הסיכום הזה אינו התרומה היחידה של ישראל לשיפור במצבה הכלכלי של ירדן. סעודיה הודיעה לפני שבועיים שתעניק לממלכה סיוע בסך 2 מיליארד דולר ועל פי השמועות, לישראל היה חלק בהשגת התרומה הזו. 

מה שבטוח, בתום ניסיון קצר להתקרב לציר הסורי־איראני, עבדאללה חוזר בשבועות האחרונים לחיק הגוש הסוני. זה כולל, מלבד מצרים, סעודיה והמפרציות, גם את ישראל, כאשר המכנה המשותף הוא ההתנגדות העזה לאיראן. אלה הם זרמי העומק שעמדו ברקע הפגישה בירדן, לראשונה זה ארבע שנים, בין ראש ממשלת ישראל למלך ההאשמי. אבל על כל ההתרחשות הזו מתחת לשולחן אפשר לומר מעט מאוד. ככה זה כשהנאהבים שומרים את הקשר ביניהם בסוד. 

התיק הפלשתיני

הפער העצום בין מה שאומרים זה לזה בתוך החדר הישראלים, הערבים והאמריקנים, לבין מה שמוצג בחוץ הוא האתגר הכביר של יועצי הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט. השבוע הם שוב סיירו באזור, במאמץ לקדם את "עסקת המאה", "הדיל האולטימטיבי", "השלום ההיסטורי" או כל הגדרה אחרת של ההסכם בין ישראל לפלשתינים. שני השליחים היו בקהיר ובעמאן, בקטאר ובדוחא, היום יתחילו פגישות בירושלים, אבל לרמאללה לא הגיעו. אבו מאזן מחרים אותם.

קושנר וגרינבלט מזהים את מה שרואה כל מי שעיניו בראשו, וזוהי הבשלות של הגוש הישראלי־ערבי לצאת לאור, ותום הסבלנות לסבול את תעלולי הפלשתינים. לסעודים, שהם כיום בעלי הבית בגוש הסוני, לא אכפת מה ייאמר בנייר שיגישו האמריקנים. מבחינתם, כמו שניסח זאת באוזניי השבוע מקור ביטחוני, הדף גם יכול להיות ריק. העיקר שיוצג מסמך ושאבו מאזן יחתום עליו. הסעודים רק רוצים לקדם את המאבק האזורי בחסות האמריקנית נגד איראן. הפלשתינים מצידם יכולים ללכת לעזאזל. 

ג'ארד קושנר. בעידן טראמפ אסור להגיד "לעולם זה לא יקרה" // צילום: אורן בן חקון

הגישה הירדנית הנוכחית לא מאוד שונה. כלומר, לו הדברים היו תלויים במלך עבדאללה וביועציו, הם היו חונקים את הלאומנות הפלשתינית בשתי ידיים. כששני שלישים מהתושבים בממלכה הבדואית בכלל פלשתינים, העניין הפלשתיני מאיים על הירדנים יותר מאשר עלינו.

וכשהכלכלה של עבדאללה מקרטעת, כשמיליון פליטים סורים יושבים בתחומו והסוף לא באופק, כשהאחים המוסלמים נושפים בעורף, כשהשכנה העיראקית מדממת והשכנה הסורית מפורקת, ובעיקר כשהרחוב יוצא להפגנות המוניות - עבדאללה צריך להיות זהיר מאוד. הוא חייב, או לפחות חושב שהוא חייב, להרחיק עצמו מישראל ולהישבע אמונים למדינה הפלשתינית שלוש פעמים ביום, אף שהוא רוצה במדינה הזו עוד פחות מאיתנו, שאם לא כן, אוי לו ואבוי לבית אביו. מי שמשוחח עם ירדנים, שומע בלי כחל וסרק שזו תמונת המצב. את ישראל מרחיקים בפומבי אבל מקרבים בשקט. את הפלשתינים, בדיוק להפך. 

ישראל של נתניהו מצידה, חושבת שקריסת בית המלוכה ההאשמי היא אכן סיוט בלהות. לכן אנחנו מסכימים להחרשת היחסים ומגישים למלך בשקט כל עזרה אפשרית, ומוכנים לקבל ש"נתניהו עזב לאחר זמן קצר". האינטרס, לפחות על פי נתניהו, גובר על הכבוד. 

כאן זה לא קוריאה

האם קושנר וגרינבלט יצליחו לעשות את הבלתי ייאמן ולהציג בפומבי מעל הבמה את הברית המושתקת שמאחורי הקלעים? כשמעליהם טראמפ הגדול אסור לעולם להגיד "זה לא יקרה". אבל, על פניו, ולא חשוב מה תוכני הדיל האולטימטיבי, הוא צפוי ללכת בדרך כל קודמיו. אבו מאזן מחרים את האמריקנים, ולכן האפשרות היחידה לפריצת דרך היא כפיית הדיל עליו מצד הגוש הסוני. תרחיש כזה, למרבה הצער, לא נראה סביר. אם מלך ירדן מסרב לפרסם תמונה שלו עם נתניהו בארמון המלכותי, מה הסיכוי שיעמוד איתו כתף על כתף בוועידה בינלאומית כאשר אבו מאזן הגווע נעדר ממנה?! 

ההערכה הרווחת בישראל היא שבקוריאה טרמאפ אולי עשה ניסים, אך במזרח התיכון אפילו הוא לא יצליח. במוקדם או במאוחר, הדיל ילך בדרך כל הארץ והשאלה שתצוץ על סדר היום היא מה עושים ביום שאחרי. לפחות חלק משרי הממשלה כבר מעסיקים את עצמם בסוגיה הזו, כשהנחת המוצא של כולם היא שלישראל נותרו שנתיים של חלון היסטורי, מיום שתגווע התוכנית ועד שתסתיים הכהונה הראשונה של טראמפ. 

בשלב הזה אין לאיש תוכנית מוסדרת. בשיחות סגורות מועלים רעיונות שנשמעים מאז הממשל הזה התחיל את תפקידו, כגון ריבונות ביהודה ושומרון, בנייה נרחבת ועוד. כמובן שבסופו של דבר הכל תלוי ברשימת המכולת שנתניהו יציג לטראמפ בתחילת 2019. במשך שנים ראש הממשלה הסתייג מכל סוג של הצעות סיפוח. האם הפעם ישנה את דעתו?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו