לקראת סוף מאי 2019, מוצאי שבת, יעלו לבמה המנחים הנבחרים ויכריזו: "גוד איבנינג יורופ, וולקאם טו איזראל". הרבה מאוד אנשים ינשמו אז לרווחה. ועד אז, הם יזיעו. הם כבר התחילו להזיע.
לכולם יש דעה נחרצת בנושא: אנשי טלוויזיה, אנשי הפקה, שרים, חברות פרטיות, וגם האזרח הפשוט, שלא מפסיק לדבר על זה ברשתות החברתיות. המשותף לרובם הוא חוסר הבנה מוחלט לגבי מה שבאמת עומד לקרות כאן בשנה הקרובה, מבחינת סדר הגודל של האירוע והמשמעויות הרבות שלו.
לוחות הזמנים:
מתניעים בחודש הקרוב
האירוויזיון, שנוסד ב־1956 בהשראת פסטיבל סאן רמו האיטלקי, נחשב לתוכנית הטלוויזיה הכי ותיקה, הכי יוקרתית והכי מאתגרת בעולם. בחודש שעבר צפו בו 186 מיליון צופים מ־42 מדינות. הוא מאורגן בידי איגוד השידור האירופי (EBU), שבו חברים 73 ארגוני שידור מ־57 מדינות באירופה (ובהן תאגיד השידור הציבורי "כאן"), ועוד 33 ארגוני שידור מאסיה, מאפריקה, מאוסטרליה ומאמריקה. בסך הכל מאוגדים בו יותר מ־2,000 ערוצי טלוויזיה, רדיו ואינטרנט, שמגיעים ליותר ממיליארד איש ב־120 שפות.
עוד לפני ששככו הדי החגיגות בכיכר רבין, נחתו בישראל נציגי EBU, מצוידים בספר חוקים, תקנות והסברים מפורטים על "איך עושים אירוויזיון". הם נפגשו עם בכירי תאגיד השידור הישראלי "כאן", שאחראי לארגון התחרות, הגדירו את תנאי הסף הבסיסיים והדרישות לאירוח האירוע, וגם יעצו כיצד להתמודד עם מצבים לא נעימים כמו התערבות של פוליטיקאים בהפקה. אחרי הכל, זה לא יהיה דומה לשום דבר שהכרנו מהאירוויזיונים שאירחה ישראל ב־1979 וב־1999.
"ה־EBU מעורבים ומשפיעים בכל אספקט של ההפקה, למעט החלק האמנותי", מסביר אמנון ברקאי, שהפיק את אירוויזיון 1999 בירושלים. "הם יודעים הכי טוב איך זה אמור לפעול, האירוע הוא שלהם. אנחנו רק המדינה המארחת. זה כמו אולימפיאדה, שמאורגנת על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי: בכל ארבע שנים מחליפים מקום, אבל הם קובעים את הסטנדרטים".
בחודש הקרוב ירכיבו ב"כאן" את רשימת אנשי התוכן שיובילו את הפרויקט. כל בכיר ברשימה חייב לבוא עם קבלות מוכחות ולעבור את אישור ה־EBU. בהמשך צפויה גם פגישה במשרדי ה־EBU בז'נבה, שבה ייפגשו אנשי ההפקה הישראלים עם קולגות שעבדו בעבר על התחרות, וישמעו מהם על תהליך העבודה.
במקביל יצטרכו מנהלי "כאן" להחליט בחודשיים הקרובים על העיר והאתר שבהם תיערך התחרות. משם יתחילו הצוותים השונים להזיז עניינים: להתאים את האתר לצורכי המופע, לחתום חוזים עם ספקים - מציוד סאונד ועד לפתרונות תחבורה, למכור תוכן שיווקי, לתכנן את התאורה, וגם לאייש מאות תפקידים, שייכנסו למעגל ההפקה בתחילת ינואר 2019 - אז צפויות ההכנות להתקדם לשלב המעשי.
באפריל 2019 יהפוך העסק לאינטנסיבי ביותר. כשלושה שבועות לפני האירוע יתחילו להציף את העיר משלחות המדינות על ציודן, אנשי התקשורת, וגם עשרות אלפי המעריצים.
העיר המארחת:
עיר הבירה או בירת הגייז?
לכאורה, ברור שירושלים היא שתארח את האירוויזיון הבא, אבל כלל לא בטוח שכך אכן יהיה. על פי התקנות, אין שום מחויבות שהאירוע ייערך בבירת המדינה המארחת, ומי שאמור לקבל את ההחלטה בנושא הוא תאגיד השידור המקומי, ולא שלטונות המדינה.
בפגישת העבודה הראשונה קיבלו נציגי "כאן" רמיזות מנציגי איגוד השידור האירופי כי ישמחו שישראל תשקול אופציות אחרות מלבד ירושלים, כדי להימנע ממחלוקות פוליטיות. בחודש הקרוב ייפתח מכרז ערים לאירוח, כמקובל אחרי זכיות של מדינות באירוויזיון, וכל עיר שעומדת בתנאי הסף תוזמן להגיש מועמדות. התנאים הם: אולם מתאים שעומד בדרישות, כמות מספקת של חדרי מלון, תחבורה ציבורית נוחה וגישה קרובה לנמל תעופה בינלאומי. בשנים האחרונות נאבקו בכל מדינה לפחות שש ערים שונות על האירוח.
במקביל, צפויים ראשי התאגיד להיפגש בימים הקרובים עם ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, ועם גורמים נוספים בעירייה ונציגי חברת "אריאל", המפיקה אירועי ענק עבור העירייה. ההחלטה הסופית על העיר והאתר אמורה להתקבל ביולי על ידי מנכ"ל "כאן", אלדד קובלנץ, עם בכירי התאגיד ומפיקי האירוע, ואחר כך תועבר לאישור ה־EBU. אז גם ייקבע רשמית מועד האירוע. המועד שעליו דובר עד כה לשידור הגמר הוא 25 במאי 2019.
האולם הנבחר חייב להיות חלל גדול ומקורה, שיוכל לאכלס יותר מ־10,000 צופים. בליסבון, למשל, נכחו באולם 11 אלף איש. האתר חייב להיות ריק במשך חודש לפני התחרות, כדי שאפשר יהיה לבנות במה, להרכיב מערכת מסיבית של רמקולים ועמדות צילום, ולאפשר שבועיים פנויים של חזרות והופעות לייב.
בצמוד לאולם הנבחר צריך להקים מתחם ייעודי ל־1,500 אנשי תקשורת, עם גישה לאינטרנט, טלפוניה, קווי שידור, אזור ראיונות, אולם למסיבות עיתונאים, ועוד. בבאקו בירת אזרבייג'ן, שאירחה את האירוויזיון ב־2012, לא נמצא אף מקום שעמד בדרישות, והאזרים נאלצו לבנות מהיסוד אולם חדש, בתוך פחות משנה. לעומת זאת, בקופנהגן השתמשו ב־2014 במחסן ענק שומם.
אצטדיון טדי והיכל פיס ארנה. הפועל ובית"ר ירושלים לא ששות לוותר על הבית // צילום: נעם ריבקין פנטון
עיריית ירושלים מציעה כרגע שתי אופציות ללוקיישן: אצטדיון טדי והיכל פיס ארנה במלחה. האפשרות הראשונה נראית כמו פנטזיה לא ריאלית, שמשמעותה כניסה לפרויקט שאפתני של קירוי האצטדיון - תהליך שיימשך לפחות חצי שנה (בתסריט האופטימי) ויעלה בין 50 ל־200 מיליון שקל. אם חפצים בגג שייפתח בלחיצת כפתור, העסק יתייקר בעוד 50 מיליון שקל. גם אם יתגברו על המכשול הכלכלי, בקבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים, שזה מגרשה הביתי, מתקשים לחשוב על תסריט שבו ייאלצו לחפש מגרש חלופי למשך כל העונה הבאה, שבמהלכה גם תארח הקבוצה משחקים בליגה האירופית.
גם בקבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים מבהירים שלא יוותרו על ההיכל הביתי למשך חודש שלם, בוודאי לא בחודשים אפריל־מאי, התקופה המכריעה של העונה. "אנחנו יכולים להתפשר על שבועיים, אבל חודש שלם - שזה אומר חמישה משחקי בית בסיבוב השלישי של הליגה - יהיה לנו מאוד קשה לקבל", אמר לנו מנהל הקבוצה, דיוויד בסן. "מצד שני, אני מאמין שנצליח למצוא פתרון כדי שכולם יהיו מרוצים. אולי בחלק מהזמן יאפשרו לנו להמשיך לשחק, במקביל להכנות ולחזרות לתחרות". ועדיין, המשימה לשחק כדורסל על פרקט שבו נבנית במקביל במת אירוויזיון נשמעת הזויה למדי.
אירוח בירושלים, על כל משמעויותיו הפוליטיות, ינפח משמעותית את תקציב אבטחת האירוע ואת המורכבות שלה. מדובר בחודש הנפיץ ביותר בלוח השנה הירושלמי: ב־4 במאי יתחיל צום הרמדאן, וב־15 בחודש מציינים הפלשתינים את "יום הנכבה" שלהם. כמו כן, ירושלים תצטרך להתמודד עם חילול שבת רחב היקף, כשעדיין לא ברור מי יהיה באותה עת ראש העיר, ואיך יקבלו זאת שותפיו בקואליציה העירונית.
"האירוח של האירוויזיון בירושלים יכול להתפוצץ לנו בפנים", אומר מומחה אירוויזיון ישראלי. "תסתובב בעיר כמות גדולה של הומואים, תישמע שירת נשים בכל האירועים, ויש גם אירוע פתיחה שאליו מגיעים כל שגרירי המדינות וראש העירייה - כשכל נציגי המשלחות צועדים על שטיח אדום בלבוש שעשוי להיות פרובוקטיבי וחושפני. כל אלה דברים שממש לא הולמים את העיר. זה הולך להיות in your face לדתיים בצורה קשה, לא חשוב באיזו עטיפה יעטפו את זה. אירוויזיון הוא אירוע שגדול על ירושלים בכל הרמות, גם החברתיות וגם הפוליטיות".
יואב צפיר, במאי השירים הישראליים באירוויזיון בשנים האחרונות, ממליץ על אירוח בתל אביב. "חשוב לזכור שצריך לא רק אולם גדול שעונה על דרישות ה־EBU, אלא גם אולם עיתונאים ועוד חלל לכמעט 50 משלחות מאחורי הקלעים וכמובן שהכל חייב לעמוד בתנאי אבטחה קפדניים. לצורך העניין, הגיוני לקיים את התחרות בביתנים הגדולים של גני התערוכה".
ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, כבר הודיע כי הוא לא מתכוון להתחרות מול ירושלים על האירוח. בתגובה הרשמית של העירייה נאמר: "ירושלים היא בירת ישראל, ועל כן ראוי שהאירוויזיון יתקיים בה". אבל למרות הרצון לשמור על ממלכתיות ולא להיראות כמי שתוקעים מקלות בגלגלים של ירושלים, בתקופה רגישה כל כך, ישמחו לקיים את האירוויזיון בעיר שרואה עצמה כבירת התרבות והגייז של ישראל.
מעיריית ירושלים נמסר: "האירוויזיון הוא אירוע בינלאומי עם מאות מיליוני צופים. אנו רואים חשיבות גדולה בקיום האירוע בירושלים, ונערכים לכך בשיתוף הממשלה, הן מבחינת מיקום האירוע, הן בפן התיירותי והן בפן ההסברתי. לרנסנס התרבותי שחווה העיר מתווסף שדרוג מעמדה הבינלאומי עם העברת שגרירות ארה"ב ושגרירויות נוספות, מרוץ הג'ירו ד'איטליה, ובשנה הבאה האירוויזיון. נמשיך לפעול לשים את ירושלים על ראש שמחת העולם".
התקציב:
בין 60 ל־220 מיליון שקל
אירוח האירוויזיון מביא איתו כבוד וחשיפה בינלאומית, אבל גם כאב ראש כלכלי לא קטן, ואפילו ענק, למדינות מסוימות. כלכלנים מהבנק הבריטי NatWest, שחקרו את הנושא, מצאו כי לטווח הקצר נרשמת עלייה קטנה בתיירות למדינה המארחת, וגם דחיפה מזערית לכלכלה המקומית. אולם יתרונות לטווח ארוך קשים יותר לחיזוי. לפיכך עולה מדי שנה השאלה כמה כסף כדאי למדינה המארחת להשקיע באירוח התחרות. התחרות שנערכה בירושלים ב־1999 עלתה רק שבעה מיליון דולר (כ־29 מיליון שקל, בשער המטבע של אותם ימים). ב־2008, כשנוספו לתחרות עוד שני חצאי גמר, העסק נהיה מורכב ויקר בהרבה. מרבית התקציב אמור להגיע מקופת גוף השידור המארח, כלומר תאגיד "כאן", שתקציבו ב־2018 עומד על 747 מיליון שקל.
רשות השידור הפורטוגלית RTP השקיעה השנה באירוויזיון כ־40 מיליון שקל, כמחצית מתקציבו הכולל. עיריית ליסבון הוסיפה 20 מיליון, ה־EBU העביר עוד 20 מיליון, ומשרד התיירות של פורטוגל השקיע עוד כ־4 מיליון.
הגוף המשדר, במקרה שלנו "כאן", רשאי ליצור שיתופי פעולה חוזיים בפיקוח ה־EBU ולגרוף רווחים נוספים. במקביל סוגר האיגוד האירופי הסכמים משלו עם נותני חסות - באירוויזיון האחרון, למשל, היו אלה חברת תאורה גרמנית גדולה, חברת תעופה ספרדית ומותג בירה פורטוגלי. ההכנסות מהספונסרים האלה הלכו לידי ה־EBU.
"ב־1999 רוב הסכום לאירוויזיון יצא מתקציב הערוץ הראשון, והשאר הגיע מתוכן שיווקי של חברות סאונד ותאורה", מספר ברקאי. "משרד התיירות שם קצת כסף, כדי 'למכור' את ישראל בקטעי המעבר בין השירים. גם עיריית ירושלים שילמה קצת, כדי שנשלב את העיר בתוכן, ולכן הרמנו באמצע המופע קליפ של דנה מבצעת את השיר 'FREE' מול מגדל דוד.
"היום זאת הפקה של 'כאן', ולכן הוא זה שצריך לשים את רוב הסכום. המדינה לא צריכה לספר סיפורי בדים על זה שהיא תשתתף בתקציב האירוח. אין שום צורך, אלא אם התאגיד ירצה להתחנן. צריכים למדוד את זה לפי עלות־תועלת, לא לפי מענק שבתמורה לו יחזיקו אותם בביצים. באירוויזיון ב־99' אף שר בממשלה לא התעניין איך אנחנו מפיקים, אף שר לא ביקש להיות משולב, וגם לא היה אף שר באולם בזמן השידור. אמנם האירוויזיון השתנה מאז בגודל, אבל לא במהות. אין סיבה שגורם ממשלתי ישתתף בהפקה - זה משהו שממש לא מקובל על איגוד השידור האירופי, שהוא מאוד 'יקה'. יש שם קליקה סקנדינבית־גרמנית שמאוד שומרת על הסטנדרטים והחוקים".
החמיא. יון אולה סאנד // צילום: אי.אף.פי
הסכומים שהושקעו בעשור האחרון באירוח האירוויזיון נעו בין 60 ל־220 מיליון שקל. שבדיה, למשל, הצליחה להפיק בתחומה את האירוויזיונים החסכוניים ביותר. ב־2013, כשאירחה את התחרות במאלמה, השקיעה כ־80 מיליון שקל, והחזירה לעצמה 75 מיליון מ־32 אלף התיירים שבאו עם התחרות. ב־2016, כשהאירוויזיון נערך בשטוקהולם, הצליחו השבדים לחסוך אפילו יותר והרימו הפקה ב־60 מיליון שקל בלבד.
וינה הפיקה את אירוויזיון 2015 ב־130 מיליון שקל, ומשכה אליה כ־30 אלף תיירים, שפיזרו יותר מ־100 מיליון שקל. המקומיים הרוויחו כ־400 מקומות עבודה חדשים בבתי המלון ובמסעדות, וכן בענפי העיצוב, הפרסום והשידור.
דנמרק הפסידה עשרות מיליונים מאירוח התחרות בקופנהגן ב־2014. ההכנסות מתיירות הסתכמו בכ־60 מיליון שקל, לעומת השקעה של 170 מיליון בהפקה. לעיר הגיעו 39 אלף "תיירי אירוויזיון", שהזמינו במצטבר 87 אלף לינות בבתי המלון המקומיים. אבל זה עוד כלום לעומת הבור שנוצר באזרבייג'ן בעקבות אירוויזיון 2012. התחרות עלתה למארחים יותר מ־220 מיליון שקל - לא כולל בניית אולם חדש ושיפוץ אינטנסיבי של העיר כולה. ההכנסות מהתיירים הסתכמו ב־30 מיליון שקל בלבד.
קייב, בירת אוקראינה, שאירחה את התחרות בשנה שעברה, כל כך הסתבכה עם ההפקה, עד שבשלב כלשהו הודיע ה־EBU לרשות השידור הגרמנית להתכונן לאירוח התחרות. התקציב האוקראיני, שנבנה סביב 60 מיליון שקל, תפח ככל שהתחרות התקרבה, עד שטיפס ליותר מ־112 מיליון. שלושה חודשים לפני מועד השידור התפטרו בכירים בצוות המארגן בטענה כי מכרזים מפוקפקים גרמו לעיכוב בהכנות. הכישלון הקולוסלי כרסם כרבע מהתקציב השנתי של הערוץ הציבורי של אוקראינה.
השקיפות שנקטו האוקראינים, כשפרסמו את כל תקציבי התחרות באינטרנט, אפשרה הצצה נדירה לגרף ההוצאות באירוע. ציוד התאורה בקייב עלה 10 מיליון שקל, המסכים 4 מיליון, הקמת הבמה 4 מיליון, וכך גם הפקת השידור הטלוויזיוני. בציוד הסאונד הושקעו שני מיליון שקלים, ויותר מ־2.5 מיליון שולמו על טיסות. אירוע קבלת הפנים, שבכניסה אליו נפרש השטיח האדום הארוך ביותר בהיסטוריה של האירוויזיון, עלה כ־83 אלף שקל.
ההפקה:
אלפי עובדים וחסויות במיליונים
השנה עבדו על האירוויזיון בליסבון 1,162 אנשים (כולל כ־400 מתנדבים) - מנהלים, במאים, מנהלי במה, מפיקים, עובדים טכניים ואחרים. כ־70 אחוזים מעובדי ההפקה היו מקומיים, והשאר הגיעו מטעם ה־EBU (מ־12 מדינות). "ה־EBU בהחלט יכול לבוא ולומר לאנשי 'כאן' שאין להם מספיק אנשי מקצוע שיכולים לעמוד בשידור כזה, ולהמליץ על אנשי מקצוע שמופעי ענק הם התחום שלהם", אומר גורם שהיה מעורב באירוויזיונים האחרונים. "ה־EBU לא ייתנו לאף מדינה לפשל".
בראיון לרשת השידור הנורבגית הודה המפקח הראשי של התחרות, יון אולה סאנד, כי ארגון האירוע בישראל יהיה "מאתגר", לאור העובדה שתאגיד השידור הישראלי עלה לאוויר רק במהלך השנה האחרונה. עם זאת, הוא לא חסך במחמאות: "נכחתי בירושלים באירוויזיון 1999, כראש המשלחת הנורבגית (תפקיד שמילא כמה שנים), וזה היה מדהים. מבחינת היכולות הטלוויזיוניות, הישראלים נמצאים בחזית המובילה".
צדי צרפתי, במאי הבמה באירוויזיון 1999, מסביר כי "כבר בשלב מוקדם מאוד של ההפקה, ובהתאם לגודל התקציב, צריך לקבל החלטה אם אתה עושה אירוויזיון קטן או גדול. ב'קטן' אתה לא משתדל לעשות פחות, אלא פשוט מנסה ליצור אפקט בומבסטי, שיטשטש את ההשקעה הכספית הנמוכה.
"במהות, קטן או גדול זה אותו דבר מבחינת הרצינות שבה זה נלקח, אוי ואבוי אם לא. ההבדל נמצא באפשרויות. כשיש לך מסכי וידאו ומסכי לד, אתה יכול להרשים. הפורטוגלים לא השתמשו השנה במסכים והשתמשו יותר בתאורה, שהיתה מדהימה. הכל עניין של תקציב".
דפנה דקל, יגאל רביד וסיגל שחמון ב־1999. ההפקה ב־2019 לא תהיה דומה לשום דבר שהכרנו בעבר // צילומים: עמוס בן גרשום, לע"מ
לדברי צרפתי, גם עם תקציב צנוע אפשר לעשות דברים מרשימים. "קטע הפתיחה שלנו ב־1999 היה מדהים. צילמנו אותו במשך שני לילות. עברנו באתרים ירושלמיים, ומכל תחנה אספנו עוד ועוד אנשים שהתגבשו לתהלוכה ענקית, שהובילו המנחות סיגל שחמון ודפנה דקל. זה היה מאוד תיאטרלי, אחר. לא דומה לכלום. התוכנית האמנותית היתה קליפ היסטרי של דנה אינטרנשיונל, שצילמנו עם 300 איש. קיבלנו חופש מוחלט בנוגע לקביעת התוכן האמנותי, לא היתה שום התערבות מכיוון ה־EBU".
בין המועמדים לאייש את תפקיד במאי המופע, שיהיה אחראי לפן האמנותי, עלו שמותיהם של רן צחור, במאי טקסי המשואות בהר הרצל בעשר השנים האחרונות; משה קפטן, המנהל האמנותי של תיאטרון הבימה; חנוך רוזן, שביים אינספור פסטיגלים ומופעי בידור; וצדי צרפתי, שמחזיק ברזומה המפואר בארץ.
גם יואב צפיר, שגילה את נטע ברזילי ב"כוכב הבא לאירוויזיון" ויש לו מניות רבות בזכייה, ישמח לקבל את בימוי התחרות. עם זאת, בתאגיד חוששים מהשתלטות של חברת "טדי", מפיקת "הכוכב", על התחרות. די להביט בפריים הניצחון בליסבון, שכלל את צפיר, דורון מדלי והמנהל סיוון יאנג, כולם אנשי טדי - בלי אף נציג של התאגיד - כדי להבין את המרמור. גם המחלוקת ששוררת כרגע בין התאגיד לטדי, באשר להמשך שיתוף הפעולה בבחירת השיר הישראלי לשנה הבאה, לא תורמת למועמדותו של צפיר.
"זה אירוע מורכב, הפקה ענקית, אבל הייתי שם הרבה פעמים והבנתי את המערך שצריך להקים", אומר צפיר. "אופציה אחת של התאגיד היא לעשות הכל לבד. אופציה אחרת היא להביא את האנשים שעשו את האירוויזיון בשנים האחרונות, כמו המפיק בפועל כריסטר ביורקמן והבמאי מתיאס קרלסון, ורק לצרף אליהם איש תוכן ישראלי - כפי שעשו המדינות המארחות לפניהן".
כל משלחת, בהתאם לתקציבה, רשאית להביא תפאורה ואביזרים כרצונה, במסגרת התקנות, ובלבד שיהיה אפשר להכניסם ולהוציאם מהבמה במהירות. על הבמאי הראשי מוטלת האחריות לתכנן את סדר השירים. על פי הכללים, מוקצות בין 45 שניות לדקה אחת כדי לבצע את חילופי התפאורה בין השירים.
"העסק נהיה מורכב משנה לשנה, כשלכל משלחת יש מחשבות כפולות איך ייראה השיר על הבמה, ויש יותר אביזרים מאי פעם", אמר ביורקמן במסיבת עיתונאים לפני האירוויזיון בליסבון. המורכבות הזאת מחייבת כמות גדולה יותר של פועלי במה, זריזות ותכנון מדוקדק - לצד יכולת לאלתר. התחרות השנה צולמה ב־19 מצלמות (לרוב משתמשים ביותר). לא כל הציוד הטכני הדרוש קיים בארץ - למשל, מצלמת ספיידר, שמצלמת מגבוה ונעה באוויר על גבי כבלים, כמו שנעשה לא פעם בצילום משחקי כדורגל. "כשנוסעים לכל מיני חורים כמו אזרבייג'ן, ה־EBU מביא את כל מה שחסר להרמת השידור המורכב", מסביר ברקאי, "ב־99' הגיעו לארץ שתי אוניות עם 40 טונות ציוד תאורה ועוד מעבורת עם שתי ניידות שידור מבלגיה. מעצב התאורה היה אנגלי, אחד הבכירים ב־BBC, שעשה את האירוויזיון שנה קודם לכן".
צפיר מוסיף ש"גם הפעם יהיה ציוד שיצטרכו להביא מחו"ל. כבר עשינו הפקות גדולות בישראל, אבל הפעם זה בסקאלה כפולה ומכופלת. זה לא בלתי אפשרי, אבל מדובר בעיקר בשאלה כמה כסף יוקצה לזה".
כבר בשלב מוקדם זה נזרקים לאוויר אינספור שמות של מועמדים להנחייה. גל גדות דחתה פנייה ראשונית בטענה ללו"ז צפוף, אסי עזר כבר מנהל קמפיין אינטנסיבי לבחירתו, ושמות נוספים שהוזכרו הם בר רפאלי, לוסי אהריש, רותם סלע, דני קושמרו ואחרים.
חילול שבת:
מה יהיה עם החרדים
כבר עכשיו ברור שחילול השבת מהווה מוקד חיכוך, שיהיה קשה מאוד לצלוח. על פי הנוהג שהתקבע, בערב לפני שידור הגמר, יום שישי בשעה 22:00, חייבת להיערך חזרה גנרלית מלאה שכוללת את כל ההופעות, התלבושות, התאורה, הכניסות והיציאות. במהלך החזרה הזאת מתבצעת ההצבעה של צוותי השופטים בכל מדינה (שמהווה 50 אחוז מהניקוד הסופי, נוסף על הצבעות הקהל).
"החזרה הזאת משמשת גם לצורכי גיבוי, במקרה של תקלה או נפילת לוויין בשידור החי", אומר ברקאי. "מריצים את ההקלטה של החזרה במקביל לשידור החי. לכן זו חזרה קריטית, שאי אפשר לבטל או להזיז".
בשבת בצהריים נערכת חזרה מלאה נוספת, המשמשת לבדיקת הלוויין ולתיאום הקפיצות בין המדינות בשלב הקראת התוצאות. לדברי ברקאי, "המעברים בין נקודות השידור השונות הם פרוצדורה טכנית מורכבת מאוד: צריך להריץ 40 מדינות על שלושה-ארבעה פידים, זה בלאגן די גדול. לכן החזרה הזאת חשובה כדי לבדוק שהכל פועל כמו שצריך.
"ב־99' כל עניין השבת התפוצץ בשבוע של החזרות. רק אז הבינו החרדים שבבנייני האומה יחללו שבת לאורך כל סוף השבוע, ונהייתה מהומה. התחילו לאיים בהפגנות ובבלאגנים, וזה הטריד מאוד את מנכ"ל רשות השידור אז, אורי פורת, ובצדק. הוא לא רצה תמונות של פרשי משטרה מפנים מפגינים חרדים שעתיים לפני האירוויזיון, מה שהיה גונב את כל הפוקוס מהשידור ומציג את ישראל כמדינה פרימיטיבית.
"המצב נרגע אחרי התערבות מפקד המחוז אז, וגורמים בעירייה שהיו מקושרים לרבי מגור. הציבו לנו תנאים שדי הדהימו אותנו. לאורך שנה בנינו לוח שידורים וחזרות, הכל היה מתוכנן ומדויק, ופתאום אמרו לנו שהחזרה של יום שישי בערב זזה ל־4 אחר הצהריים. היה צריך להקדים את כולם ולעדכן את כל העולם. אבל צריך לזכור שהיום מדובר בהרבה יותר מדינות ובאופרציה מורכבת בהרבה.
"מכרנו כרטיסים לשתי חזרות. אז במסגרת הסכם ההבנות עם החרדים, בחזרה של שבת בצהריים נדרשנו להתנהל כאילו אנחנו לא עובדים ולא מוכרים כרטיסים. כדי שהאולם יהיה מלא חילקנו הזמנות לעובדי רשות השידור והמקורבים שלהם. מעבר להפסד הכספי, גם התבקשנו להשאיר את דלתות האולם פתוחות ולהתנהג כאילו לא מדובר בחזרה אלא רק ב'התארגנות למופע'.
"כמו כן, נדרשנו שפתיחת הדלתות למופע עצמו תהיה רק אחרי צאת השבת. בגלל שעון הקיץ, השבת בתקופה הזאת יוצאת מאוחר. כשהמופע מתחיל ב־22:00 ופותחים דלתות רק ב־20:00, נוצר לחץ אדיר בבדיקות הביטחוניות, וכל המערכת חייבת להתנהל בקצב רצחני וכמעט בלתי אפשרי.
"המאבק על השבת יצר משבר רציני בהפקה, והכל קרה ממש בדקה התשעים. אני מקווה שהשנה המארגנים לא יצטרכו לעמוד בזה, ושהדברים יהיו ברורים מלכתחילה. לארח אירוויזיון בירושלים זה ממש להכניס אצבע בעין לחרדים, בייחוד הקיצונים שבהם".
צפיר: "אם יצטרכו לא לחלל שבת, אז האירוויזיון לא יקרה בישראל. אי אפשר לקיים מופע בשבת בערב בלי החזרות האלו בשישי ובשבת. אין מצב. אם יציבו את זה כתנאי, ה־EBU ייקח את האירוויזיון מישראל. יש תנאים בסיסיים שצריכים לעמוד בהם.
"מדובר בשתי חזרות גנרליות, עם 10,000 איש בקהל. הכרטיסים נחטפים כי יש ביקוש עצום. ישראל היא מדינה שקורים בה דברים בשבת, והאירוויזיון יהיה אחד מהם".
התיירים והמסיבות:
הרבה אלכוהול (ויותר שירותים)
האירוויזיון נחשב למסיבת גייז אירופית, שנמשכת כמעט שבועיים ומושכת אליה מדי שנה עשרות אלפי תיירים מכל העולם, רבים מהם משתייכים לקהילת הלהט"ב. כל מועדוני הגייז המקומיים מארגנים מסיבות בהשראת התחרות, וגם המשלחות השונות עורכות מסיבות בחסותן, כדי ליחצן את שיריהן.
נהוג לפתוח עבור חובבי התחרות שני מתחמי בילוי רשמיים: ה־EUROCAFE, שהכניסה אליו כרוכה ברכישת צמיד ייעודי דרך מועדוני המעריצים; ו־EUROCLUB, שמתיר כניסה לבעלי הרשאה רשמית - חברי המשלחות, עובדי הפקה ועיתונאים.
מרכז התיירות הראשי הוא כפר האירוויזיון, ה־EUROVILLAGE, שאמור להכיל כ־10,000 תיירים ותושבים מקומיים שמעוניינים בצפייה משותפת בשידורים. מדובר לרוב בכיכר מרכזית בעיר המארחת, שבה מוקרן האירוויזיון על מסכי ענק, כשמסביב מוצבים דוכני אלכוהול, מזון ומזכרות. במהלך השבוע נערכות במקום מסיבות ופעילויות, כולל הופעות של אמני עבר.
כפר האירוויזיון מחייב תחבורה ציבורית יעילה ביום ובלילה, בעיקר בסוף השבוע, וכמות מספקת של תאי שירותים (טעות שליסבון למדה השנה היטב על בשרה, כשהציבה במקום רק שישה תאים).
בדרך כלל מוצעים לרכישה כרטיסים לתשע הופעות חיות: שש חזרות מלאות, שני חצאי גמר והגמר עצמו. בהסתמך על השנים האחרונות, מחיר כרטיס לגמר צפוי לנוע בין 500 ל־600 שקל ביציעים המרוחקים ל־1,600 שקל במושבי ה־VIP. כרטיס לחצאי הגמר יעלה כמחצית מהסכומים האלה, וכך גם כרטיס לשתי החזרות הגנרליות של הגמר. כרטיסים לחזרות המוקדמות צפויים להימכר ב־100-80 שקל.
בשנים קודמות נפתחה המכירה האינטרנטית כבר בנובמבר או בדצמבר, והכרטיסים אזלו במהירות. לפיכך חשוב מאוד לדאוג למערכת מחשבים יציבה שתעמוד בלחץ הגדול ולא תקרוס - כמו שקורה כאן לא אחת במכירות כרטיסים לאירועים גדולים.
מאות כרטיסים משוריינים לחברי מועדוני המעריצים של האירוויזיון מרחבי העולם. הללו נמכרים כחלק מחבילה ומציעים מתחם מיוחד למרגלות הבמה. אלה האנשים שלאורך השידור מצולמים כשהם מנופפים בדגלים או לבושים בתחפושות מוזרות. קרוב ל־2,000 כרטיסים לגמר מחולקים למשלחות, לאנשי רשות השידור המקומית ולאנשי ה־EBU, וכן לאורחי כבוד כמו שגרירים, אישי ציבור ומקורבים.
אינספור שמות של מועמדים להנחיה נזרקים לאוויר. מימין: לוסי אהריש, אסי עזר, גל גדות (שסירבה), רותם סלע ובר רפאלי // צילומים: מאיר פרטוש, אורן בן חקון, GettyImages, קוקו
נציגים מטעם ה־EBU, וכמוהם מארגני האירוויזיון, סירבו להתראיין לכתבה, אך מסרו תגובה רשמית: "ישראל זכתה בתחרות האירוויזיון 2018, וה־EBU כבר החל בשיחות בנוגע לתחרות של 2019 עם גוף השידור המנצח.
במהלך החודשים הקרובים תתחיל העבודה על כל הפרטים הלוגיסטיים הנדרשים לאירוח התחרות, כולל היכן ומתי תתקיים. ההחלטות בנוגע להיכן (כולל העיר המארחת ומקום האירוע) יתקבלו על ידי המארחת, ה־EBU וחבריו. הודעה רשמית תימסר בבוא הזמן".
מתאגיד "כאן" נמסר: "הפרטים על האירוויזיון בישראל ייסגרו בקרוב בין איגוד השידור האירופי, האחראי הבלעדי לאירוויזיון, לבין תאגיד השידור 'כאן', ובכפוף לתקנון התחרות".
nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו