"ואם הייתי מסיימת חמישית, היו נהרסים לי החיים? לא. היתה קצת אכזבה במדינה, והייתי ממשיכה ליצור"

מרכז תל אביב, שני צעדים משדרות רוטשילד, קומה ראשונה, הדירה של נטע ברזילי. רגע לפני שאנחנו מתחילים את הראיון, כמו בתסריט לסדרה על חייה, נשמעת מחוץ לבניין המנגינה של "TOY". זה הצלצול החדש של בית הספר, שנמצא בדיוק מול חדר השינה שלה. עשרות ילדים, שנראים בדיוק כמו הילדים שלא רצו להיות חבריה לפני 20 שנה, רצים עכשיו הביתה עם השיר שלה, שכבש את אירופה.

"זה באמת מצחיק אותי", היא אומרת, "לא תכננתי דבר כזה גדול. תכננתי משהו אחר לגמרי. אבל כל מה שקורה זה מבורך. אתה יודע שילדים מגיעים לבית של הוריי בהוד השרון ומביאים לי פרחים, בלונים, משחקים, שוקולדים? אמא שלי שולחת לי תמונות בזמן אמת, זה לא ייאמן". 

שולפת את הטלפון ומראה לי סרטון שהכינה עבורה ילדה קטנה, שבו היא מברכת אותה. "הילדה הלכה עם זה לאמא שלי הביתה, והשרוכים שלה היו פרומים. אמא שלי הפנתה את תשומת ליבה, והילדה ענתה לה: 'זה תמיד ככה, בדיוק כמו נטע'.

"אתה מבין? יושבת ילדה שמאוד־מאוד מזכירה אותי, עם הגולגולים על הראש, עם הבטן הקטנה והחמודה שלה, ומצלמת סרטון שבו היא מברכת אותי. זה פשוט ריסק אותי. כי אם אני הייתי ילדה בגילה והיתה לי אחת כמוני מול העיניים, היה לי הרבה יותר קל להיות ילדה.

"לילדה הזאת בסרטון יש עכשיו דוגמה, יש לה הוכחה חיה לזה שגם אם יורדים עליה, היא יכולה להגיד לעצמה, 'גם על נטע ירדו, ותראו איפה היא'. כל הילדוּת שלי לא היתה לי מישהי כזאת להצביע עליה. כל הילדות שלי דמיינתי את עצמי נראית אחרת. דמיינתי כוכבת רזה עם שירים רגילים. זה לא מה שהם חייבים לדמיין עכשיו". 

הצלצול של "TOY" בבית הספר ממול זה כי הם יודעים שאת גרה כאן?

"אני לא חושבת שהם יודעים".

פתאום דפיקות בדלת. נטע קצת נבהלת. "מוזר, אף אחד לא אמור להגיע", היא אומרת. "אתה יכול לבדוק מי זה?"

אני קם לדלת, מציץ בעינית ומבחין בעשרה ילדים חמודים ונרגשים ולצידם גבר, שמתגלה כמורה שלהם. פותח ומספר להם שנטע לא בבית. הם נותנים לי מכתבים וציורים, שהכינו לה במיוחד. אני נכנס לחדר של נטע ונותן לה את המכתבים, והיא מייד קמה ויוצאת אליהם.

ואז הם רואים את האלילה החדשה שלהם. מישהי שנראית בדיוק ההפך מכל הנטע אלחמיסטריות שהם צורכים באינסטגרם.

נטע מחבקת אותם ומבקשת מהם לעשות פרצוף מיוחד למצלמה. "איזה קוּלית היא", אומרת אחת הילדות. ונטע אומרת: "זה הדבר הכי טהור שיש. זה ומוזיקה". 

אנחנו יושבים בחדר שלה בדירת השותפים המדוברת, יחד עם נדב גזונדהייט, מנהלה האישי, שאותו פגשה כשעבדו יחד בלהקות הצבאיות בשירותם הצבאי המשותף. השעה 10 בבוקר, חמישה ימים אחרי הזכייה, אולי לא השעה האידיאלית לראיון ממושך עם מי שלא ישנה לילה אחד שלם מאז מוצאי השבת הגדולה בחייה.

נטע, בטי־שירט אוורירית ובחצאית שחורה קצרה וקלילה, יחפה, בלי תוספות שיער מציקות, נראית עכשיו ההפך הגמור מהצעירה שהניפה את הפסלון באירוויזיון מול מאות מיליוני צופים. לרגעים נדמה שרק תוך כדי שיחה היא מתחילה לעכל את מה שעבר עליה. 

זה חדר צנוע עם פינת ישיבה, וגם הליכון שעליו תיקים וגיטרה. על השולחן הקטן צלחת עם מלפפון וגבינה. מלבד תג האירוויזיון שתלוי על הקיר, אוברול הפייטים הכסופים שבו הופיעה בכיכר רבין, והסימנים הכחולים על הרגליים מהנפילה בתום חצי הגמר - אין כאן שום זכר לתחרות. אפילו הפסלון שבו זכתה לא כאן, "הוא כרגע אצל טל ברנע, ראש המשלחת הישראלית".

כמה סלפי עשית בשבוע האחרון?

"הפסקתי לספור. אני ניגשת לזה בסבלנות, האהבה הזאת באמת מאוד מרגשת אותי, אם כי לפעמים אנשים קצת מגזימים. אחרי שחזרתי לארץ הלכתי למסעדה עם המשפחה שלי, ובמקום לבלות איתם את הזמן המעט שהיה לי, הייתי עסוקה בלהצטלם. אני נהנית מתשומת הלב, אבל קשה לי שזה בא על חשבון היקרים לי, שצריכים להתאזר בסבלנות גדולה. זה בטח יירגע בקרוב מאוד". 

מבקשים ממך לעשות סרטוני ברכה לילדים?

"כל הזמן. נראה לי שיש פה תופעה של ילדי בר מצווה או בת מצווה, שמתחרים ביניהם את מי בירכו יותר מפורסמים, וכך מעמדם החברתי נחלש או מתחזק. אני חושבת שילדת בת מצווה לא צריכה שמפורסמים שלא מכירים אותה יצלמו לה ברכה כדי שתהיה לה בת מצווה טובה. היא צריכה שהחברים וההורים שלה יהיו שם לשמוח איתה, ויחשבו על דרכים מקוריות להרים את המורל. זו תופעה שחשוב להפסיק. אבל כשמבקשים ממני, אני בכל זאת עושה".

כמה הודעות היו לך בטלפון אחרי הגמר?

"היה כתוב 999 פלוס, כי זה לא מראה יותר, ועוד לא הספקתי לקרוא את כולן. יש הרבה הודעות ממספרים שאני לא מכירה. כל דקה וחצי מתקשרים אלי. אני חושבת שאחליף מספר בקרוב, אין ברירה".

הניצחון שינה אותך?

"ברמה המקצועית נפתחו לי הרבה דלתות. ברמה האישית אני מרגישה חזקה יותר, יודעת שאני יכולה להופיע על כל במה בעולם, למרות שתמיד אתרגש.

"אני חושבת שהשינוי הגדול הוא דווקא בסביבה שלי. יש לי ארבעה חברים קרובים והמון חברים מכל מיני מקומות, והיו לי את החיים הקודמים שלי, אז הייתי צריכה להוריד אנשים מהחיים שלי כדי להכניס אנשים חדשים, כי אני לא יכולה להחזיק קשר של מאה אנשים. זה באמת עצוב, אבל בלתי אפשרי.

"אז הייתי צריכה להוריד את הנטע שהיא אושיה תל־אביבית ולהכניס את כל הצוות של 'הכוכב' והאירוויזיון. זה היה ויתור קשה, אולי הכי קשה שהיה לי, אבל הוא קרה באופן טבעי. לא הכנתי רשימה מי בחוץ ומי בפנים, אלא פשוט הפסיק להיות לי מקום.

"חברים שלי, שהבינו את זה, הם המתנה הכי גדולה בחיים האלה. גם אלה שנשארו היו צריכים לפנות קצת מקום. אסור היה לי שאנשים שלידי יסתנוורו ממה שקורה לי, הייתי חייבת שימשיכו להתייחס אלי כנטע הרגילה, שלא שוטפת כלים, והכי קלילה בעולם. עבדתי קשה כדי להפוך את זה למשהו קטן, וגם החברים שלי מתייחסים לזה ככה. לא מעניינים אותם הסטורי והעוקבים באינסטגרם".

ובכל זאת, היו לך 150 אלף עוקבים לפני התחרות, והיום 380 אלף.

"כן, וזה הזוי. איך בכלל אפשר לחשוב שמשהו כזה הוא אמיתי? אבל גם אם תיקח לי אותם עכשיו, לא יקרה כלום. כי מה שעולה מהר, יכול גם לרדת מהר, ואני מביאה את זה בחשבון. אין לי בעיה עם זה". 

או שאת מכינה את עצמך לנפילה קטנה שאולי תגיע.

"אני לא מפחדת מנפילה, כי זה המקצוע, ואני יודעת שהיא תגיע, וזה אפילו ממשמש ובא. אלה החיים, חייבת לבוא נפילה. אחרי כל ביצוע ב'כוכב הבא' היתה לי נפילה, והדבר היחיד שהוציא אותי מהנפילות האלה היה המחשבות על ההופעה הבאה. ברגע שהבנתי שזה מה שמרים אותי, ידעתי שאני במקצוע הנכון. 

"עד היום התמודדתי עם הכל, והיה כל כך הרבה. אני בטוחה שיהיו מעכשיו דברים יותר קשים ומאבקים, במיוחד כשאני באור הזרקורים. אבל אתה יודע מה, תוך כדי שאני מדברת איתך אני מבינה שאולי צריך לשחרר יותר ולעשות מוזיקה בלי לחשוב יותר מדי, כי אם נחשוב יותר מדי, דברים לא ייצאו אותנטיים. 

"כשאתה הגרסה הכי אמיתית של עצמך, זה הכי מוכר. זה גם מין צדק פואטי כזה. אני מצליחה להתפרנס מאמנות רק כשאני מחוברת לאמת, ואין דבר יותר משחרר מזה. גם עכשיו, כשאני מולך, אני בלי טיפת איפור, וגם על הבמה אני הכי אני. זה כל כך מזכך". 

•  •  •

הסיפור של נטע מתחיל לפני 24 שנים בהוד השרון. זמן קצר לאחר שנולדה עזבו הוריה לניגריה בעקבות שליחות של אביה. כשהיא בת 6, בדיוק לפני כיתה א', היא שבה ארצה עם אמה עינת ושני אחיה. בתיכון למדה במגמת מוזיקה, ובצבא שירתה בלהקת חיל הים.

בליסבון ישבו ההורים שלה ביציע, שלוש שורות מהסוף, עם חולצות מודפסות ודגל ישראל. "הורים תמיד חושבים שהם יודעים איך לחנך את הילדים שלהם", אמרה לי האמא עינת. "אבל בקשר שלי עם נטע היא לימדה אותי איך לחנך אותה, והיום אני יודעת שבחרתי נכון כשהלכתי איתה".

למה היא התכוונה?

"אני יודעת מה הוראות ההפעלה שלי. כל מה שהייתי צריכה מאמא שלי זה שהיא תרד ממני. אני זוכרת את עצמי בחוגים של דיאטות כל החיים, ותמיד רציתי רק שהיא תשחרר אותי. כמובן זה לא היה באשמתה, היא אוהבת אותי בטירוף, והכל היה מכוונות טובות, כי היא ואבא שלי רק רצו לעזור לי. אבל אנחנו משפחה עם נטייה להשמנה, כולנו אוהבים לאכול, כולנו מוצאים נחמה באוכל.

"השמנה זה לא דבר שמתקבל יפה, ואני הייתי ילדה אומללה שחוזרת הביתה בוכה. אמא שלי היא בן אדם מאוד פרקטי, והיא הרגישה שהיא חייבת לעזור לי. כל החוגים האלה, וכל הגישה הזאת של להפוך אוכל לאויב, הם דבר שגוי. לשחק מחבואים עם ממתקים, לשים אותם על מדף גבוה, זה דפוק.

"הפתרון הכי טוב הוא פשוט לשחרר. ברגע שהילד לא חושב שזה אסור ומגביל את עצמו בעצמו, זה הפתרון הכי טוב. אם תגיד לו שזה אסור ושהממתקים הם אויב, הוא כל הזמן יחפש איפה הוא יכול למרוד בזה, איפה הוא יכול לשבור את החוקים". 

היית מהילדים שמורדים ומחפשים את הממתקים?

"ברור. זה משהו שמעודד ומנחם, הייתי מחפשת וגם מוצאת". 

מצד שני, אולי אם לא היית מתמודדת עם כל הקשיים שאת מתארת, לא היית מגיעה לאן שהגעת. 

"ברור, זה בהחלט חישל אותי. אבל אני עדיין לא חושבת שילדים צריכים לסבול. הכרתי עוד ילדים שסבלו, ולא היו להם הורים כמו שלי וחינוך כמו שאני קיבלתי, שלא היה להם אומץ ושלא היו להם כוחות, והם לא הגשימו את החלום שלהם. עברתי הרבה עד שהבנתי שאני יפה וחזקה וטובה. אם הייתי גדלה ככה, אולי לא הייתי מפחדת מהחיים. אולי כבר הייתי שם בגיל הרבה יותר צעיר".

באיזה שלב הפסקת לדמיין את הכוכבת הרזה?

"אחרי הצבא. עשיתי המון דיאטות בחיים, וזה אף פעם לא עבד לי. אחרי הצבא עשיתי דיאטה אחת מאוד גדולה ורזיתי, אבל זה לא הסתדר. לא שהייתי רזה מאוד, אבל הייתי קצת יותר רזה, ומשהו שם פשוט לא עבד. הייתי מסתכלת במראה ולא הצלחתי לאהוב את מה שאני רואה ולהיות נטע. היום לא אכפת לי אם ארזה או אשמין, כי היום אני אוהבת את עצמי, ולא משנה באיזו מידה".

היום את אוכלת בלי חשבון?

"כן, אבל אתה רואה - אני יושבת איתך ואוכלת אוכל מזין. אני מרגישה טוב מאוד, ואני יודעת מה טוב לי בבטן. אני לא אוהבת לענות את עצמי. אני אוהבת לאכול, משתדלת לאכול בריא, אבל לא אמנע מעצמי כלום".

אז מה עושה כאן ההליכון?

"קניתי אותו לפני האירוויזיון כדי לעבוד על סיבולת לב־ריאה, לא כדי לרזות. כשאני אומרת שעבדתי קשה לקראת האירוויזיון, אני מתכוונת לזה. חשוב לי להגיד שהבריאות חשובה לי, ואני שומרת ובודקת את זה כל הזמן".

מה חשבת על ההודעה של ההסתדרות הרפואית מהשבוע שעבר, שהשמנת יתר היא מחלה?

"שלא בא לי לחיות כל החיים במחשבה שאני חולה. אנשים לא יודעים כלום על אחוזי השומן בגוף שלי ועל ה־BMI שלי (היחס בין המשקל לגובה; ע"ס). אף אחד לא מינה מישהו להיות רופא של בן אדם, אלא אם כן הבן אדם בחר בו להיות הרופא שלו. אנשים צריכים להיות כמו שהם רוצים להיות". 

אילנה דיין אמרה לה בראיון שהיא חוששת שאם תזכה, "מישהו ייקח אותך ויבטיח לך קריירה אדירה, והדבר הראשון שיקרה הוא שתרזי ואז תאכזבי המון אנשים". נטע השיבה: "שיתאכזבו. אני הולכת להיות אני, ואני לא דופקת חשבון לאף אחד. אם אני אעשה דיאטה נורא־נורא גדולה וארזה 40 ק"ג, אז זה יקרה ואני אשתנה".

היה הרבה אומץ בתשובה שלך.

"נכון, אבל גם אף אחד לא שואל שאלות כאלו. אני מרגישה טוב מאוד עם התשובה הזאת. אמרתי לך שאני אוהבת את עצמי בכל מידה. יכול להיות שארזה ואז אשמין שוב, וזה לא עניין של אף אחד, רק שלי. אני חושבת שהיה הרבה יותר נורא אם הייתי מתפרסמת רזה ואז משמינה".

גם גאולה אבן הכעיסה אותה. "אף אחד לא אמר לי דברים כמו שהיא אמרה בראיון, שאני לא יכולה לחזור לארץ בלי ניצחון. מי אומר דבר כזה לבן אדם לפני תחרות? זה עצבן אותי מאוד. עניתי לה, 'בואי נגזים, גאולה'.

"היא היתה יכולה להיות גאה במה שעשינו גם בלי ניצחון, ולא להגיד לי שאני לא יכולה לחזור הביתה בלי ניצחון, ועוד בפריים טיים. למה מה קרה? בסופו של דבר, זו רק תחרות של שירי פופ. היו רגעים שהרגשתי שאנשים איבדו פרופורציות, כולל אלה שלקחו בעלות על הגוף שלי. אני לא גיבור לאומי. בסופו של דבר, אני זאת אני, ובאתי לעשות את הטוב ביותר שלי". 

מה את חושבת על אמנים שמרזים ברגע שהם הופכים למפורסמים? מארינה מקסימיליאן, למשל.

"מארינה לא היתה כזאת גדולה כשהתפרסמה, היא אף פעם לא היתה יותר מדי גדולה. אני יודעת שההרזיה נחשבת כ'כניעה לחברה', ובעיניי זה נורא. זה בכלל לא קשור לכניעה. אם אני ארזה, אחרי שהגעתי כל כך רחוק וחגגתי את עצמי, זה לא אומר ש'נכנעתי'. זה משהו שהוא שלי, וגם אם אשמין אחר כך שוב זה יהיה שלי. זה הכל". 

המראה שלך הפך במובן מסוים לסמל המסחרי שלך.

"הסמל המסחרי שלי הוא המוזיקה שלי. גם החברות הכי גדולות משנות לוגואים. אני מוצר, ואם המוצר הזה יבוא באריזה קטנה יותר, הוא יישמע אותו הדבר. המוזיקה שלי תהיה אותו הדבר, ואני אהיה שמחה באותה המידה. מצווה גדולה להיות בשמחה, כפרה, וזה תמיד יהיה ככה. אני לא מתחייבת לשום דבר". 

את גאה שהעלית לסדר היום את הנושא של דימוי גוף? 

"כן, זה חשוב לי מאוד. המידה הממוצעת בישראל היא 42, וזה שאנשים מדכאים את זה, ונשים שמנות חושבות שהן לא סקסיות, זה נורא. מדכא את האנרגיה של כולם.

"אני חושבת שנשים וגברים צריכים להיות הם ולחגוג את עצמם ולאהוב את עצמם, כי מי שלא אוהב את עצמו משדר אנרגיה שלילית כלפיו, כלפי הסביבה וכלפי העולם כולו. ברגע שזכינו היו בישראל כמה ימים מאוד טובים, כי כשאנשים שמחים, טוב לכולם. ברגע שאנשים אוהבים את עצמם, הם יותר נחמדים, ולכן זה מאוד חשוב לי. למה אנחנו מבזבזים זמן בלהיות אומללים?"

החלום להיות רזה עדיין קיים?

"לא, וכרגע זו גם לא שאיפה. אני לעולם לא אהיה רזה רזה רזה. במקרה הטוב אני אהיה טיפה יותר רזה. זה מאוד תלוי בתקופות של החיים ובמידת הלחץ. עכשיו, בגלל כל מה שקרה, הייתי הרבה בדרכים. בכל פעם שעצרנו לקנות אוכל, מישהו היה יורד להביא לכולם ושואל אותי מה אני רוצה לאכול. תמיד אמרתי להם שאני רוצה לצאת ולבחור בעצמי, לא מוכנה שמישהו יבחר בשבילי". 

נדב: "אחרי טקס הדלקת המשואות נסענו להופעה, ונטע רצתה שנעצור לאכול המבורגר. אמרתי לה, 'אין עכשיו זמן בשביל זה'. היא ביקשה שנעצור בתחנת דלק לקנות משהו, וגם שם לא נתַנו לה לרדת, כי זה לפחות עוד חצי שעה עיכוב, שלא היתה לנו". 

נטע: "זה היה נורא. נראה לי שבחיים לא אוותר על העצמאות הזאת, כי אני חייבת לראות את האוכל בעיניים". 

כשאת מסתכלת במראה, מה את רואה?

"אני רואה אישה סקסית ויפה, ואני גם מתלבשת ככה ולא מחביאה כלום ולא מסתירה שום דבר. אני לובשת מה שיפה ומחמיא לי".

אהבת את השמלה שלבשת באירוויזיון?

"מאוד. לדעתי לא מדברים מספיק על השמלה, היא לא פחות מיצירת אמנות. המעצב מאור צבר והתופרת שלו טל ברקוביץ יצרו אותה מתוך מחשבה עלי ועל מה שאני צריכה לעשות על הבמה. זה היה מחוך נושם, שעטף את הגוף שלי כמו צמיד על יד. יצירה שעבדו עליה הרבה שעות". 

איפה השמלה עכשיו?

"היינו איתה ב'ארץ נהדרת', ועכשיו היא עוברת למוזיאון האירוויזיון בשבדיה".

איך היה לך ב"ארץ נהדרת"?

"היה נחמד, וקיציס היה מקסים. תום יער מאוד התבאסה כשהקפיצו אותה לעשות את החיקוי שלי, בגלל זה היא החמיצה את המידברן". 

אהבת את החיקוי?

"אני מעריצה גדולה של תום, עוד מהסרטונים הראשונים שלה, לפני שהתפרסמה. זה היה מדהים לראות את ההתפתחות שלה, היא קומיקאית נפלאה. בחיקוי עשו עבודה מעולה באיפור ובהלבשה".

אחרי התחרות בדקת מי נתן לנו נקודות ומי לא, כמו שעשית במערכון ב"ארץ נהדרת"?

"לא התעסקתי בזה בזמן הקראת התוצאות, וזה גם לא עניין אותי אחר כך. אני אוהבת את כולם". 

ברגע הזכייה באירוויזיון. "לדעתי לא מדברים מספיק על השמלה שלבשתי, היא לא פחות מיצירת אמנות, מחוך נושם" // צילום: אי.פי

בישראל היא פרצה לפני פחות משנה ב"כוכב הבא לאירוויזיון". ארבע שנים ניסה סיון יאנג, מפיק ב"טדי הפקות", לשכנע אותה להשתתף בתוכנית. פעם אחר פעם, נטע סירבה. 

"פחדתי מזה, כי אני מאוד קשה עם עצמי", היא מסבירה. "אם אני לא מרגישה מספיק מוכנה, אני לא אעשה את זה. אין לי קול עצום, אני לא מריה קארי ולא סלין דיון. למדתי פיתוח קול הרבה שנים, ויש לי את הקטע שלי והמוזריוּת שלי, אבל אני לא זמרת קלאסית. היה חשוב לי להביא את הביצועים שלי לרמה שהיא גם מספיק מיוחדת וגם מספיק מתקשרת, כדי שיהיה לה את האפקט המדויק.

"הבנתי שזה צריך לקרות בצורה מאוד מסוימת, ועבדתי קשה, כי רציתי להיות מצוינת. אני זוכרת שבאתי ליואב צפיר (במאי התוכנית; ע"ס) ואמרתי לו שאני רוצה שכל שיר יהיה בום, ושהסטנד של הלופר יסתכל קדימה וכולם יראו אותו. רציתי שכולם יבינו איך מוזיקה נוצרת.

"בכלל לא תכננתי לזכות. תכננתי לבוא, לתת כמה הופעות, ואז להמשיך לעבוד קצת, לרדת מהגב של ההורים שלי ולהפסיק למלצר. לא תכננתי את הדבר הזה, ובטח שלא בניתי על זה, גם לא בחלומות שלי".

מה חשבת כששמעת את "TOY" בפעם הראשונה?

"היה לי קשה להתחבר אליו, כי לא היה בו אותי. אני אמן מבצע, אבל אני גם אמן יוצר, ולשיר מול 200 מיליון איש שיר שאין בו משהו שהוא שלי, זה קשוח.

"למזלי, דורון וסתיו היו פתוחים. הם אפשרו לי להכניס את עצמי בכל מיני ניואנסים, כמו 'אני לא בובה' שהוספתי, הפתיחה של התרנגול והמילה 'סטפה'.

"ידעתי מהרגע הראשון שזה הולך להיות הלהיט הכי גדול בעולם, ודווקא בגלל זה פחדתי, כי אני ילדה שמפחדת מדברים גדולים כמו אירוויזיון ומהגורל שלי. אבל במצבים כאלה אני תמיד דוחפת את עצמי לעשות.

"אני מאוד אוהבת את 'TOY' ואני חושבת שהוא התאים מאוד לתחרות, התאים למסר, והוא מדהים. אבל להגיד לך שהוא היה עובד בלי ההקשר של האירוויזיון? בטוח שלא ברמה הזאת. להגיד לך שהשירים שלי מעכשיו יישמעו כמו 'TOY'? חד־משמעית לא, כי זה היה שיר לאירוויזיון, והשירים הבאים שלי לא יהיו לאירוויזיון".

סלבדור, המנצח הפורטוגלי מהשנה שעברה, אמר שהשיר "נורא". מה חשבת על זה?

"זכותו לחשוב מה שהוא רוצה, אבל אני חושבת שההתבטאות שלו, ש'מוזיקה זה לא זיקוקים', היא לא נכונה. מוזיקה היא כל מה שאתה רוצה שהיא תהיה, ואם אתה אוהב מוזיקה שכוללת דפיקות על שולחן, זאת מוזיקה. כל ז'אנר צריך לקבל ביטוי.

"בדיוק כמו שעשיתי בטקס הדלקת המשואות. הגעתי לשם, ורציתי לעשות רייב מ'הורה ההיאחזות'. זה לא התקבל יפה בהנהלה, אבל הם קיבלו את זה בסוף, ולעשות דבר כזה בטקס ממלכתי זה מהפכני. כשאני עושה משהו, שני הצדדים צריכים לקבל אומץ".

מה הרגשת כשהודיעו שלא תוכלי להשתמש בלופר בתחרות?

"עם הלופר ההקלטות נעשות בלייב, ולכן הנהלת התחרות אישרה את זה בהתחלה, ושחררנו את השיר. יום אחד טמירה ירדני (הבעלים של 'טדי' ומפיקת 'הכוכב הבא'; ע"ס) ויואב צפיר קראו לי לשיחה אצל טמירה בבית. התיישבנו על הספה וידעתי שהולכים לבשר לי משהו מטלטל. הם מזגו יין, וחשבתי שזו הרמת כוסית, ואז הסתכלתי על יואב ואמרתי לו: 'אתה הולך להפוך לי את העולם עכשיו, נכון?' הוא סיפר לי שאי אפשר להופיע עם הלופר.

"דפקתי את כל הכוס בשלוק אחד וביקשתי שימזגו לי עוד אחת (צוחקת). זה היה מאוד קשה, לא ידעתי איך לעכל את זה, ממש התמוטטתי. כי אני אמנית לופר, וככה בנינו את השיר. בלי הלופר אנחנו מוותרים על היושרה המקצועית שלנו.

"ייאמר לזכותו של אבשלום (אריאל, המפיק המוזיקלי שלה; ע"ס) שהוא מייד אמר לי שיהיה בסדר, וזה נדיר מאוד אצלו. ואז גם כולם התחילו להתעסק בזה, ולך תסביר את זה לכולם".

גם בלי הלופר הגיעה נטע לליסבון כמועמדת מובהקת לניצחון, עם הרבה באזז, יותר מ־20 מיליון צפיות ביוטיוב והובלה רצופה בטבלת ההימורים. "אני יודעת שהרבה התייחסו להימורים, אבל אותי זה לא עניין", היא אומרת בנחרצות. "אני הסתכלתי על האירוויזיון לא כעל תחרות שאני צריכה לנצח, אלא כעל הבמה הכי גדולה בעולם כדי להגיע לכמה שיותר אנשים ולעשות שינוי קטן בתפיסה. רציתי להביא לשם משהו שהוא קצת מחוץ לקופסה, משהו שהוא טיפה יותר איכותי.

"ברגע שהצלחנו לעשות את זה ולעורר תגובות חיוביות מאנשים, זה הרגיש כמו ניצחון. כי ניצחון מבחינתי זה לא איפה מדרגים אותי, אלא אם כן אני מבסוטית ממה שעשיתי. זו קלישאה ענקית, אבל אני באמת המבקרת הכי קשוחה של עצמי, ואם אני לא מדייקת, אני הראשונה ששומעת". 

פתחת את טבלת ההימורים להתעדכן איפה את ממוקמת?

"פתחתי, דווקא כי זה עבר לידי ולא השפיע עלי. הייתי גם חברה בקבוצה של חובבי אירוויזיון ישראלים, ובהתחלה הם אמרו עלי את הדברים הכי מחרידים שאפשר. זה מאוד מצחיק לראות את התהליך, איך אנשים היו מזועזעים, ולאט־לאט התחילו לעכל. כשהשיר יצא הוא לא התקבל בתרועות רמות, אבל מה שקרה איתו, וכל התהליך, היה מדהים".

שעות ספורות אחרי הנחיתה בליסבון עלתה נטע לבמה בפעם הראשונה. החזרה הראשונה לא בישרה טובות. "פתאום אנחנו מגלים שהמידות של הבמה, ששלחו לנו לארץ ולפיהן בנינו את הכוריאוגרפיה, לא היו נכונות.

"היינו צריכים לעשות הרבה שינויים על הבמה, ומיכל שי, הכוריאוגרפית, לא היתה איתנו. גם לא היתה מספיק תאורה, האולם היה חשוך, והיינו חייבים לחשוב על הכל מחדש. את כל היופי הזה גילינו בפעם הראשונה על הבמה, כשכל העיניים עלינו. 

"הזכרתי לעצמי שהכל בסדר, ושזאת רק חזרה ראשונה. אני חושבת שזה הרגע הראשון שממש התחברתי לבנות שרקדו איתי. פתאום קלטנו שהקריאייטיב שלנו מבחינה תנועתית הוא טוב. האימאז' של המפלצת התלת־ראשית (כששלוש המלוות עומדות מאחוריה; ע"ס) היה רעיון שלי, והרגשתי שיש לי השפעה על ההופעה.

"זה היה רגע מעצים, אשכרה באתי ואמרתי מה אני רוצה ומה אני לא רוצה. אני חייבת את זה ליואב ולדורון, שנתנו לי ולבנות לעשות את זה. כשהתחלנו ליצור, זה רק שחרר אותנו.

"על המסך אנשים רואים שתי הופעות בסך הכל, אבל בפועל יש לפחות שש הופעות מאוד קריטיות. בשבועיים האלה אני עשיתי שש פעמים אירוויזיון. פעמיים של השידור, פעמיים לשופטים, ועוד פעמיים שהן חזרות קריטיות, שכל מה שקורה בהן יוצא לעיתונות. הכל בווליום מאוד גבוה, והכל צריך להיות הכי מדויק שיש, כי כולם מסתכלים, ובחלק מהמקרים מנקדים.

"בגלל שהכל ככה, הייתי חייבת להיכנס למוד של חמלה כלפי עצמי, כי אני ואבשלום מאוד קשוחים עם עצמנו. היינו שם כמו מאמן שעולה לקרב עם הג'ודוקא שלו, ואחרי כל ביצוע הוא לוקח אותי ואומר לי, 'כאן וכאן צריך לשפר', ויואב צפיר יושב על ההופעה והפרצופים והמצלמה ועוד מיליון דברים. אני רגילה לבוא ולהופיע וליהנות, ופתאום אתה עובר פאזה למשהו אחר לגמרי. זה מטורף כמה הכל צריך להיות סוּפר מדויק". 

על פניו, נראית שם מאוד טבעית ומשוחררת. 

"זה נראה כאילו הכי לא אכפת לי, אבל הכל אכפת לי. הכל היה מתוכנן על השנייה ועל המילימטר, וזו היתה חוויה קשוחה ומיוחדת. להגיד לך שאעשה שוב דבר כזה בחיים? התשובה היא לא. זה היה מיוחד, אבל אני מתגעגעת להופעה מול קהל כשיש לי משהו שאני מעבירה החוצה. אני מצפה לזה בכיליון עיניים".

כשחזרת לארץ צפית בהקלטות של ההופעות שלך?

"כן, וחשבתי לעצמי שפה יכולתי לעשות ככה, ופה ככה, ופה סגרתי את העיניים ופה לא, והיה רגע שעשיתי תנועה אחת יותר מדי, ועוד כל מיני דקויות שרק אני רואה". 

ה"כפרה עליכם" בסוף הביצוע בחצי הגמר היה מתוכנן?

"לא, זה יצא לי טבעי בחזרת השופטים הראשונה לפני חצי הגמר. היו בקהל הרבה מאוד ישראלים שפרגנו, וזה הרגיש לי חזק, אז המשכתי עם זה גם הלאה. זה בא מהבטן".

בזמן שנטע חוטפת מהמבקרים על הביצוע בחזרות הראשונות, נכנסת לתמונה הלני פוריירה, נציגת קפריסין, שעד לפני החזרות דורגה רק במקום ה־26. אחרי שהיא חושפת את ההופעה הסוחפת שלה, היא מזנקת אל פסגת טבלת ההימורים ומדיחה את נטע למקום השני, ואחר כך למקום השלישי והרביעי.

התעצבנת כשראית את ההופעה שלה? חששת?

"אם הייתי באמת חושבת שאפשר להשוות בינינו, הייתי מתעצבנת. אבל זה מטומטם ודפוק, כי עשיתי משהו אחר לחלוטין ממנה, והמכנה המשותף היחיד בינינו הוא שהתחרינו באותה תחרות. אני לא רקדנית אלא זמרת ופרפורמרית. אני לא יכולה לשנות כלום, ולכן זה גם לא השפיע עלי בשום דרך".

אחרי חצי הגמר את רואה שירדת בטבלת ההימורים למקום הרביעי. מה זה עושה לך?

"זה משחרר אותי, לדעת שאני לא מגיעה לגמר כפייבוריטית לניצחון. אני יכולה להבין למה זו היתה כותרת בארץ - כי זאת תחרות, ולדירוג יש משמעות, ואיזה מעניין זה שהראשונה נפלה למקום הרביעי, ויאללה, בוא נתרגש מזה.

"אבל זה היה שלכם, זה לא היה שלי. אני הייתי צריכה לנצח את עצמי ואת התחרות. הזחיחות הזאת, שכולם היו בטוחים שאנחנו מנצחים, היתה מעצבנת. מעבר לזה, אני חושבת שהיא מדהימה ויש לה עוצמה מטורפת, והיתה לה הופעה וואו".

לא מבאס לעבור ממצב של "הניצחון בכיס שלי" ל"אולי אני לא מנצחת"?

"הניצחון לא היה בכיס שלי בשום שלב, ולא היתה לי תחושה כזאת. הניצחון אף פעם לא היה בכיס שלי, גם ב'כוכב' וגם בכל נקודה אחרת בחיים שלי. תמיד הייתי צריכה להילחם על המקום שלי, גם עם עצמי. הכי קשה לי להיות מבסוטה עם עצמי. לא בגלל מה שחושבים עלי, כי באמת לא אכפת לי מה חושבים עלי, אלא בגלל מה שאני חושבת עלי. 

"הייתי מוכנה לזה שהלני תנצח. זה לא היה מרסק אותי, כי כל החיים זה היה ככה. אני לא מכירה משהו אחר. כל חיי נוצחתי בידי הדבר הסטנדרטי, תמיד. כשהגיע הרגע שחילקו סולואים בלהקה הצבאית, תמיד בחרו את הבחורות שהקול שלהן עדין ושהמראה שלהן נעים לעין".

איזה מקום היה מאכזב אותך?

"מחוץ לעשירייה הראשונה".

מה חשבת על הפוסט של גל גדות שקרא לאנשים להצביע לך?

"זה היה מדהים. רותם סלע שלחה לה הודעה, והיא העלתה פוסט, זה מאוד מרגש. אני חושבת שיש לזה השפעה גדולה, כי אי אפשר להתווכח עם 20 מיליון עוקבים. אני לא יודעת אם מישהו שאוהב את גל גדות הלך והצביע לי, אבל הפוסט הזה העלה את המודעות והזכיר לאנשים. כל ידיעה בתקשורת בארץ שינתה את יחסי הכוחות בין הטוב לרע למשהו קצת יותר טוב".

בזמן ההמתנה לתוצאות של הגמר ב"גרין רום", היו גם מחשבות פסימיות? נניח, מקום חמישי?

"כן. ותגיד לי אתה, מה היה קורה אם הייתי מסיימת חמישית? היתה קצת אכזבה פה, והייתי ממשיכה ליצור. היו נהרסים לי החיים? לא. זה אומר שאני מוזיקאית לא טובה או פרפורמרית לא טובה? לא. זה אומר שפשוט היה לי יום רע, וחייבים לנהוג בחמלה כלפי זה. זו בסך הכל תחרות מוזיקה".

כשירדת מהבמה לא הרגשת שזה ביצוע של ניצחון?

"הרגשתי שהייתי טובה, אבל לא הכל תלוי בך, אלא באנרגיה של הקהל ושל העולם. ירדתי מהבמה ופגשתי את דורון, והתגובה שלו היתה פחות נלהבת מהתגובה בחצי הגמר, ואכלתי סרט עם עצמי".

מה קורה בזמן הקראת התוצאות, כשהמנחות מודיעות על הניקוד לקפריסין?

"אני עומדת שם ולא מבינה מה קורה. חשבתי שקפריסין זכתה כי אמרו קפריסין, ואז דורון צועק שניצחנו, אבל אני כבר רגילה שדורון אומר את זה כל כמה דקות. רק אחרי כמה שניות אני מבינה שזהו, ניצחנו".

אחרי הזכייה שלך כתבו ש"זאת שנשארה נאמנה לעצמה ניצחה את זו שניסתה להיות מישהי אחרת".

"אני לא יודעת אם הלני ניסתה להיות מישהי אחרת. זה חלק מז'אנר שהיא אוהבת, ואני חושבת שהיא נהנתה לעשות את ההופעה שלה ואת המוזיקה הזאת. זה שלה". 

דיברתן אחרי התחרות?

"דיברנו במהלך התחרות, אבל אחרי לא יצא לנו. היא פרגנה לי בטוויטר. אני אוהבת אותה, והבנתי שהיא הולכת להופיע פה באירועי הגאווה, זה מהמם בעיניי ובטח ניפגש". 

בנתב"ג, לאחר החזרה מליסבון. "יש התעניינות מלייבלים גדולים מאוד, וזה מחמיא" // צילום: יוסי זליגר

מעל המיטה בחדרה תלוי העמוד הראשון מהעיתון הגדול בפורטוגל, ועליו תמונת ענק שלה. "חברים שלי תלו לי את זה על הקיר בקטע מצחיק, אבל זה היה רגע מאוד מרגש עבורי. שגריר ישראל בפורטוגל הביא לי את העיתון עם דמעות בעיניים. אמר שזה העיתון הכי גדול בפורטוגל, ולא היו כותרות חיוביות על ישראל כל כך הרבה זמן, והעובדה ששמתי את ישראל בכותרות במובן החיובי זה כל כך גדול מבחינתו.

"אכפת לי מהאנשים פה, ואני כל כך ישראלית וכל כך אכפת לי מה שקורה פה, כי גדלתי פה ואני אוהבת את ההווי ואת היאללה, זה שלי. וכשהוא בא ואומר דבר כזה, זה מאוד מרגש. תרבות יכולה להביא הרבה כבוד ושמחה, וזה היה אחד הדברים הכי מרגשים באירוויזיון הזה.

"אני שמחה בשביל ישראל, ששברנו את הנרטיב של תשומת הלב הלא טובה והלא בריאה שיש על המדינה שלנו. שמחתי מאוד בשביל הרבה אנשים, וגם בשבילי. אבל בסופו של דבר, זאת עבודה".

לא כל עבודה שלך תיכנס להיסטוריה של מדינת ישראל.

"אני עוד לא מעכלת את זה במובן שאתה מתאר, והאמת היא שאני מעדיפה שלא. מי יכול להבין דבר כזה? זאת הזיה מבחינתי. הזיה מוחלטת.

"אני באמת רוצה להתרכז עכשיו ביצירה ובמוזיקה, כי אלה הדברים שגורמים לי אושר. תחרות וניצחונות הם לא משהו שמרומם את רוחי. אני תחרותית מול עצמי בלבד".

את נמנעת כל הזמן מלדבר על פוליטיקה.

"כי אני באמת לא מבינה בזה. ברור שיש לי את הדעות שלי, אבל היה פה רגע של קירוב לבבות שלא קרה מזמן, וכל מילה פוליטית שלי רק תרחיק לבבות. זאת זכות מטורפת להביא כל כך הרבה שמחה שלא מהולה בכלום. הרגשתי שברגע הזכייה כולם התחברו, ימנים ושמאלנים, כולם.

"הייתי השבוע בירושלים ואכלתי המבורגר במסעדה, והיתה שם חבורה של חרדים שעמדו והצטלמו איתי. זה הזכיר לי כמה אני לא צריכה להתעסק בפוליטיקה, כי יש לי כובע אחר". 

את מפחדת שזה יפגע בך?

"לא, זה פשוט לא קשור אלי. אני מרגישה שמה שהניצחון הזה עשה לכולם הוא גדול, ולא בא לי לקלקל לאף אחד".

זו הסיבה שהופעת בכיכר רבין למרות האירועים בעזה?

"לא היתה לי שליטה על מה שקרה בעזה. אני עצובה, אבל זה כל כך לא שלי. אני חושבת שהבאנו הרבה שמחה, אושר וכבוד, ורציתי שנשמור על זה. מה יכולנו לעשות?" 

עלתה האפשרות לדחות את ההופעה?

"אין לי מושג. אמרו לי שאני מופיעה בערב בכיכר וחוגגת את הניצחון. אנחנו משלחת שעבדה שבעה חודשים על משהו גדול ועל שינוי כל כך חיובי, וזו היתה הזדמנות לתת לאנשים משהו שמח. האנשים הצביעו ברגליים". 

בהולנד עשו השבוע פרודיה עם השיר שלך, שלא מאוד מחמיאה לישראל. מה חשבת על זה?

"היתה שם קומיקאית שניסתה לעשות סאטירה. אני לא נפגעת ולא לוקחת את זה ברמה האישית". 

"הפפראצי כבר התחילו, והם חמודים. זה לא מפריע לי במיוחד // צילום: רונן אקרמן

שמרו לך את העיתונים שיצאו בארץ אחרי חצי הגמר והגמר?

"לא, נראה לי שנצטרך לקחת מישהו שירכז לנו הכל". 

ההורים שלך לא שמרו?

"ההורים שלי בסערת תשומת לב מכל הדבר הזה, כי בסופו של דבר, הם אנשים פרטיים ולא כוכבנים ולא אוהבים את זה. גם אני אף פעם לא הייתי צמאה לתקשורת, לא הייתי מאלה שהולכות להשָקות או לאירועים. חשובה לי האג'נדה, וחשוב לי לשנות ולהכניס חיוביוּת ומודל אחר".

תתחילי ללכת להשקות?

"אם זה משהו שאני אוהבת ובא לי להיות בו, אז כן. אבל ללכת להשקה כדי להיראות - ממש לא. אני מעדיפה להתרכז ביצירה ובדברים חשובים".

גם לא תמורת 50 אלף שקלים לחצי שעה?

"לא נראה לי. אני מעדיפה להופיע ולהרוויח את הכסף הזה".

דיברו הרבה על המשמעות הכלכלית של הזכייה. זה מעסיק אותך? 

"לא, כסף לא מעניין אותי. מעניין אותי רק להתפרנס בכבוד, ויותר מזה - לעשות מוזיקה טובה. באמא שלך, תסתכל על הדירה שלי. אני לא בן אדם עם טעם יקר. אני בן אדם פשוט שאוהב לשבת עם קפה במרפסת ולצאת לבילויים ולמסעדות. יקר לא מעיף אותי. גם אין לי משפחה לדאוג לה, והכל בסדר גמור". 

איך התפרנסת בכל תקופת "הכוכב הבא" והחזרות לאירוויזיון?

"בעבר היו תקופות שלא היה לי כסף לשלם את שכר הדירה, וזו גם אחת הסיבות שהלכתי ל'כוכב', כי רציתי להתפרסם מהמקצוע שלי. אני לא זמרת קלאסית, ולא היה לי קל להשיג הופעות. היו כלות שלא רצו שאופיע בחתונות שלהן, כי אני לא נראית מספיק טוב. היו להקות אירועים שלא לקחו אותי - לא כי אני לא זמרת טובה, אלא כי אני לא נראית טוב בקבוצה של זמרות.

"בחודשים האחרונים ההורים שלי עזרו לי, וגם 'טדי', וחוץ מזה שברתי חסכונות. עכשיו אני הולכת להחזיר לכולם, אבל ידעתי שאנחנו נחזיר את זה בענק.

"הכסף מעניין אותי כאמצעי להגיע רחוק יותר. לעשות מוזיקה עם האנשים הכי טובים בעולם. לעבוד עם ניקי מנאז' ודרייק".

"באמת? הלם. אבל בוא לא נשכח שכרגע אני זמרת של שיר אחד, ואני חייבת להמשיך לעבוד".

למה את רוצה לעבוד עם ניקי מינאז'?

"אני חולה עליה. יש לה סאונד מגניב. היא מחדשת, וכמה שהיא מוכרת סקס, היא מאוד עוצמתית. היא כמו גבר בקטע הזה. כאילו, 'למה הוא יכול לדבר ככה ואני לא?' אנשים מסתכלים עליה כעל משהו זנותי ולא איכותי, אבל אני חושבת שהאיכות מאוד גבוהה, בטקסט, בקריאייטיב ובקליפים, וזאת השראה מטורפת. אני מבטיחה לך שהבחירות שלי בלבוש הולכות להיות נועזות יותר ויותר". 

חשוף?

"לא יודעת אם חשוף, אבל הכל יהיה אמנות. יכול להיות שאחליט לצבוע חצי פרצוף בירוק. הכל תלוי במה שהשיר יבקש ובמה שהמציאות תבקש. באירוויזיון ידעתי שאני צריכה לעשות משהו רגוע יחסית. אבל עכשיו אני רוצה לחגוג את החיים ואת האמנות, יותר בכיוון של ליידי גאגא". 

יש לזה מקום בארץ?

"אני חושבת שבשנים האחרונות נהיָה לזה מקום בארץ, בזכות סטטיק ובן־אל. תראה מה קורה לנו פה. הרבה זמן אנשים פחדו וסגרו את עצמם בתבניות מוזיקליות דומות ולא משתנות, והיו שנים לא פשוטות למוזיקה הישראלית. באו השניים האלה ואמרו, יאללה. חייבים לתת להם קרדיט על זה, כי הם עשו משהו שלא נעשה בארץ. זה מאוד מרגש". 

איזו מוזיקה נשמע ממך בעתיד? 

"אני כל הזמן מנסה להמציא את עצמי מחדש. אני מאוד ורסטילית, ולא רוצה ששום דבר יגדיר אותי. אולי יהיו תקופות שארצה לשיר בלוז תימני. אני מאוד אוהבת לשיר משהו שהוא סביב הפופ וה־RNB. כרגע הקו הנוכחי הוא מאוד פופ חדש, פופ נטע".

תרצי להיות חלק מהאירוויזיון הבא?

"כן, למה לא. נעשה משהו מגניב ואמנותי. אני רוצה להראות חדשנות ורעננות". 

היה מעניין אותך להנחות אותו?

"לא חושבת שאני מנחה טובה. אני זמרת, אני מוזיקאית וזה מה שאני עושה בחיים. אני לא אצליח לעמוד על הרגליים כל כך הרבה שעות, וזה ישעמם אותי". 

עומר אדם. "שרופה עליו" // צילום: רונן אקרמן

דיברת על הדוגמה שאת נותנת לילדים. מעניין אותך לשיר לילדים?

"לא. אני רוצה לעשות מוזיקה יותר חתרנית ואוונגרדית, וזה לא שוק לילדים".

מה עם פסטיגל?

"תלוי. לא היתה מישהי כמוני בפסטיגל, אז הכל תלוי במה שעושים שם. אם עושים משהו מהפכני לילדים - אז בשמחה. גם במה שסטטיק ובן־אל עשו יש הרבה אמנות וחידושים, וילדים אוהבים אותם".

היה מעניין אותך לשיר איתם?

"כן, מאוד. וגם עם עומר אדם. אני שרופה עליו, יש לו קול שנשמע כמו חלב, קול מטורף".   

יש סיכוי שתחזרי ל"כוכב" כשופטת?

"כרגע אני לא מרגישה שאני יכולה לשפוט. יש לי עוד דרך לעשות, כי זה שעשיתי עלייה מטאורית לא מבטיח שאשאר, אלא אם כן אעבוד מאוד־מאוד קשה. וזה מה שאני מתכננת לעשות. קריירה נמדדת בעשר שנים, לא בחצי שנה".

את מכוונת את הקריירה שלך לארץ או לחו"ל?

"לחו"ל, אבל גם מ'TOY' נהנו בארץ, ואני שמחה שיש משהו שמרים את המוראל".

קיבלת כבר הצעות?

"כן, אבל לאורך השנים קיבלתי הרבה הצעות, ולמדתי שעד שמשהו לא חתום, לא מדברים עליו. אני יכולה להגיד לך שיש התעניינות מלייבֶּלים גדולים מאוד, וזה מחמיא. אבל הכל בדיבורים ושיחות. יש לי בית מדהים בטדי, ויש לי את נדב שלי (נדב גזונדהייט, הסוכן שלה; ע"ס), ומה שלא יהיה, אני אמשיך לעשות מוזיקה - עם לייבל גדול מאחוריי או בלעדיו". 

כמה הופעות כבר סגורות לך באירופה?

"נדב יודע לענות. אני עוד לא מעודכנת". 

נדב: "בערך עשר הופעות".

תמשיכי לעשות חתונות?

"כן, עם משכורת קצת יותר יפה".

כמה הרווחת קודם?

"700 שקלים לחתונה. עכשיו אני מניחה שזה ישתנה. מאז ספטמבר שעבר אני לא מתפרנסת, למעט שתי הופעות אחרי 'כוכב'. אז אני צריכה להחזיר את זה".

אז אין מה לדבר על חופשה כרגע.

"לפני הגמר של 'הכוכב הבא' אמרתי לאמא שלי שאנחנו כנראה לא זוכים, ושאני רוצה שנטוס לתאילנד. בסוף כמובן לא טסתי, ואני מאוד רוצה חופש, זה בוער בי. אבל אני יודעת שזה לא יקרה בקרוב, כי אני לא מרשה לעצמי. אני ילדה שלא עשתה מעולם טיול גדול, כי תמיד עבדתי מאוד קשה, גם במוזיקה וגם במלצרות. אין לי אפילו רישיון נהיגה, אז היה לי חשוב לגור בתל אביב". 

איך זה קרה?

"אני קלאמזית, ולא בא לי לקחת אחריות על חיים של אנשים אחרים. כנראה כל החיים אהיה על מוניות ואופניים חשמליים. עם הקלאמזיות הזאת גם נפלתי במדרגות אחרי חצי הגמר, נפילה שיש לה זכר עד היום (חושפת סימנים כחולים ברגליים). פשוט הסתכלתי על הקהל, כולם צרחו 'נטע, נטע' - ובום, התרסקתי. הם בנו שם במה על הפנים, הכל שם היה מסוכן".

כָּאב?

"מאוד. אבל לא היה זמן להתעכב. דורון מייד תפס אותי ואמר לי, 'קומי, כי עוד שנייה מצלמים אותך'. ברגע הזה היו שני דברים שחשבתי עליהם וקיוויתי שלא יקרו: הראשון, שזה לא יפגע בהופעה שלי בגמר, והשני, שלא יהיה לזה זכר ביוטיוב". 

תקווה אחת התממשה.

"נכון. זה לא הפריע לי בהופעה, אבל זה עבר בכל ווטסאפ אפשרי. לפחות זו לא היתה נפילה גרוטסקית, והיו לי הרבה נפילות גרוטסקיות בחיי. הפעם היה חמוד". 

את מוכנה כבר לפפראצי שיצלמו אותך רוכבת על אופניים?

"הם כבר התחילו, והם חמודים והם בסדר. זה לא מפריע לי במיוחד. אני חושבת שאני מאוד יפה ואסתטית ואני אוהבת את עצמי, אבל אני לא דוגמנית, שפתאום תופסים אותה ברגעים שהיא פחות יפה. אצלי כולם יודעים איך אני נראית, ואם זה עושה משהו לאנשים לראות גם תמונות פחות מחמיאות, אז בכיף". 

יש סיכוי שנראה פפראצי שלך בביקיני בים?

"אני לא כל כך אוהבת ביקיני, אבל יש לי בגדי ים סקסיים ויפים, ואם הצלמים יעשו עבודה מספיק טובה, יש סיכוי שיתפסו. אבל אני מבטיחה לך שלפני שמישהו יצלם אותי, אני אעלה בעצמי".

יש לך אהבה?

"לא". 

היית רוצה?

"עכשיו העסק הזה קצת מתחיל להיפתח לי מבחינה אנרגטית, כי עד היום הייתי מאוד מגויסת למשימה של האירוויזיון. אף אחד לא היה יכול להיות לידי בתקופה הזאת". 

היית בזוגיות בעבר?

"מעט. לא היתה לי זוגיות רצינית אף פעם. היו מערכות יחסים קצרות, התאהבויות וקראשים, אבל אחת גדולה, עם אהבה עצומה, עוד לא היתה".

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו