ככה זה התחיל: צה"ל מוקם תוך כדי הקרבות
השבוע לפני 70 שנים, פחות משבועיים מאז ההכרזה על הקמת המדינה, ותוך כדי קרבות בכל רחבי הארץ, פרסם דוד בן־גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון בממשלה הזמנית של המדינה החדשה, "פקודת יום בדבר הקמת צבא הגנה לישראל". פקודה זו אמרה, בין השאר: "עם הקמת מדינת ישראל, יצאה ההגנה ממחתרת והפכה לצבא סדיר... עכשיו נפתח פרק חדש - מוקם צבא סדיר של מדינת ישראל, צבא החירות והעצמאות של ישראל בארצנו... חוסנו המוסרי והגופני של כל חייל ומפקד, ונאמנותו במילוי תפקידו - יעשו את צבא הגנה לישראל מבטח־עוז לשלום האומה והמולדת".
בראש מנהיגות צה"ל עם הקמתו עמדו יעקב דורי, שמונה לתפקיד ראש המטה הכללי (בעברו שימש רמטכ"ל ההגנה), יחד עם יגאל ידין, שמונה לראש אגף המבצעים, ויגאל אלון, שהיה מפקד הפלמ"ח.
הקמת צה"ל נעשתה בזמן שכל הכוחות היהודיים הלוחמים היו מעורבים בקרבות בכל רחבי הארץ, שהלכו והתעצמו עם פלישת צבאות ערב לארץ ישראל, אחרי הקמת המדינה ב־14 במאי 1948. השבוע לפני 70 שנים נלחמו הכוחות העבריים בקרבות שפשטו בכל אזורי העיר ירושלים, ובעיקר בעיר העתיקה, שם הצליח הלגיון הערבי לבתר את הרובע היהודי לשניים.
הלגיון הלך והתבסס בכפרים שמסביב לירושלים. בקרבות על קיבוץ רמת רחל נהרגו 12 לוחמים יהודים, בנגב הותקפו באש תותחים ומרגמות היישובים ניר עם, יד מרדכי, נגבה ומתקני חברת המים מקורות. המושבה רחובות הופצצה כמה פעמים מהאוויר, ובגליל הורעשו מאש תותחים ותקיפות אוויריות היישובים רמות נפתלי, נבי יושע ומשמר הירדן.
העיר תל אביב סבלה מסדרת הפצצות אוויריות כבדות, שאותן ביצעו מטוסי תקיפה של חיל האוויר המצרי. במשך תקופה של כשבועיים, ממחרת יום הכרזת העצמאות, הפציצו המטוסים המצריים אתרים שונים בעיר: נמל תל אביב, שדה דב, דפוס עיתון "הארץ", רחוב אלנבי, שוק הכרמל ועוד. כמו כן הותקפה תחנת האוטובוסים המרכזית בעיר, בשעה שהמתה אדם. בתקיפה רצחנית זאת נהרגו 50 איש (מתוך כ־150 שנהרגו בכלל התקיפות האוויריות המצריות על העיר) ומאות נפצעו. אוטובוסים עלו באש, על הקרקע שכבו ההרוגים והפצועים, והמראות היו קשים ביותר.
יישובי עמק הירדן ספגו הפצצות של מטוסים סוריים, נוסף על הפגזות תותחים ומרגמות של החטיבה הסורית הראשונה. זאת פלשה לארץ ישראל למחרת הכרזת המדינה, התמקמה בתל אל־קאסר (כעת קיבוץ תל קציר) ומשם תכננה לכבוש את יישובי העמק, לאחר "ריכוך" בהפגזה כבדה ומתמשכת. כוח סורי של כ־30 כלי רכב משוריינים, ובהם טנקים, כבש את צמח, ו־54 לוחמים יהודים מגדוד 12 נהרגו בקרב.
ב־20 במאי 1948 החלו הכוחות הסוריים במתקפה על ה"דגניות" (דגניה א' ודגניה ב'), במגמה לפרוץ דרך לכיוון נצרת וחיפה, כאשר מולם עמדו כ־150 לוחמים עבריים בלבד, בסיוע לוחמי גולני וכיתות פלמ"ח. דרישת המתיישבים לקבל תגבורת מיידית נענתה על ידי בן־גוריון במילים: "האמת המרה היא שאין לנו מה לשלוח אליכם".
יגאל ידין, ראש אגף המבצעים, הורה למתיישבים "לתת לערבים להתקרב עד 30-20 מטר משערי דגניה, ואז להילחם פנים אל פנים נגד השריון שלהם". המיתוס על עצירת הצבא הסורי בדגניה א', באמצעות פגיעה בטנק המוביל, הפך מאז לידוע. הטנק נמצא עד היום בכניסה לקיבוץ, כסמל לנחישות ולאומץ, אולם הוויכוח בין חמישה לוחמים שונים, שכל אחד מהם טען בלהט שהוא "זה שפגע ועצר את הטנק הסורי", לא הסתיים.
חיל האוויר תוקף עם "סכינים"
בשבועות הראשונים שאחרי הכרזת המדינה נהנו חילות האוויר של צבאות ערב הפולשים, ובעיקר חיל האוויר המצרי, מעליונות אווירית כמעט מלאה. לרשות הכוחות העבריים עמד "שירות האוויר", הזרוע האווירית של ההגנה שהוקמה בנובמבר 1947, אך הוא כלל כ־20 מטוסים קלים חד־מנועיים בלבד, ללא חימוש, שעסקו בעיקר באיסוף מודיעין ובהובלת דואר ואספקה ליישובים מרוחקים. ה"שירות" הופעל על ידי טייסים מתנדבים שהגיעו מארה"ב יחד עם כמה טייסים מאנשי הפלמ"ח.
הצורך הקריטי להצטייד במטוסי קרב שיגנו על שמי הארץ עמד בראש רשימת עדיפויות הרכש של ההנהגה העברית. ב־20 במאי 1948, פחות משבוע מיום הכרזת המדינה, נחת בשדה התעופה עקרון (תל נוף), במסגרת "מבצע בלק", מטוס תובלה שכור ובבטנו מטוס הקרב הראשון שהועמד לרשות חיל האוויר הישראלי, שהוקם למעשה ובאופן רשמי כעבור שבוע - עם הצהרת בן־גוריון על הקמת צה"ל. המטוס היה מדגם אוויה S-199, גרסה צ'כית של מטוס הקרב הגרמני הידוע מסרשמיט. המטוס הגיע מפורק, ועימו הגיעו פצצות, פגזי תותחים וחלקי חילוף, צוות טכנאים צ'כים (שהרכיבו בארץ את המטוסים) וחמישה טייסי קרב שהתאמנו בצ'כיה על המטוס והוכשרו להטיסו, ובהם שניים ממייסדי חיל האוויר הישראלי - עזר ויצמן ומרדכי (מודי) אלון.
מטוסי הרכבת האווירית ב"מבצע בלק" נחתו בשטחי מדינת ישראל מדי יום ביומו, במשך 100 ימים, כשהם מביאים עימם, לצד תחמושות ונשק מסוגים שונים, עוד 25 מטוסי אוויה S-199, שכונו בעברית "סכין" והיוו את השלד לטייסת מטוסי הקרב הראשונה של חיל האוויר הישראלי - טייסת 101, שבראשה הועמד אלון.
בתוך תשעה ימים מהגעת ה"סכין" הראשון יצא מבנה של ארבעה מטוסי קרב מסוגו למבצע האווירי הראשון של חיל האוויר הישראלי הטרי: תקיפה אווירית מתוכננת שבוצעה ב־29 במאי 1948 על טור משוריין מצרי ליד גשר עד הלום.
קול ישראל משיק לוח עברי מלא
השבוע לפני 70 שנים היה השבוע הראשון בקול ישראל, תחנת הרדיו הרשמית של מדינת ישראל, שבו שודר לוח שידורים מלא בעברית, החל משבע בבוקר עד עשר בלילה.
למעשה, השידור הראשון של קול ישראל בוצע שבוע קודם לכן, בטקס הכרזת המדינה ב־14 במאי 1948, והוא נפתח בקריאה מפי השדרן מרדכי זלוטניק: "האזינו לקול ישראל, האזינו לקול ישראל".
שידורים בעברית נשמעו בארץ ישראל עוד לפני קום המדינה, באמצעות תחנת קול ירושלים, שהפעיל המנדט הבריטי, או באמצעות תחנות רדיו מחתרתיות של ארגוני המחתרת השונים, דוגמת תחנת ארגון ההגנה (שנקראה קול ישראל ובזמן מסוים גם תלם שמיר בועז - ראשי התיבות בקוד ל"תחנת שידור במחתרת").
במסגרת ההכנות למדינה שבדרך הוקם כבר בינואר 1948, בסודיות רבה, צוות מהנדסים וטכנאים שתפקידו היה לבנות את המכשור הטכני הנדרש לשידור, ולאתר מקום מחבוא שממנו יהיה אפשר לשדר את שידורי תחנת הרדיו הממלכתית - מייד עם ההכרזה על הקמת המדינה.
ערב הקמת המדינה איתר צוות ההקמה מבנה מבודד בשטח חקלאי במזרח תל אביב שנקרא תל חיים (כיום במפגש הרחובות יצחק שדה ודרך משה דיין). במרתף המבנה הוצבו מתקני השידור, שכבר בתחילת מאי 1948, במעטה חשאיות, פתחו בניסיונות שידור לקראת שידור הבכורה של טקס העצמאות.
בד בבד, ועד ליום השידור הראשון, מונה צבי לוריא למנהל הראשון של קול ישראל, וצוות קטן של מייסדים פעל במרץ בשלל הנושאים הנוגעים לקיומו של שידור ציבורי ממלכתי, דוגמת דיונים והחלטות בנוגע לתוכן השידורים ואופיים, תכנון לוח המשדרים ועוד. בין התוכניות הראשונות ששודרו באופן רציף היו "קול ההגנה", פרקי תנ"ך, תוכנית ערב עם שיחות והופעות אורחים, פינה לנוער וחדשות בעברית, בערבית ובאנגלית.
"שחררו כספי תרומות למען הלוחמים בחזית"
שר העלייה של הממשלה הזמנית שזה עתה הוקמה, חיים משה שפירא, פנה השבוע לפני 70 שנים לד"ר א' ברש, יו"ר נשיאות "המגבית למען המעפילים", בבקשה לשחרר כספים שגייסה המגבית - לטובת אספקת צורכי הלוחמים בחזית.
"כעת, כשהמדינה הוקמה וההעפלה הופכת להיות חופשית, טוב יהיה אם מגבית ההתגייסות תופנה לאספקת הצרכים המרובים למלחמה וללוחמים", כתב שפירא.
בד בבד, החלו ברחבי הארץ מבצעי איסוף חפצים ופריטים לטובת החיילים הלוחמים בחזיתות.
בחיפה, למשל, הוכרז על מבצע איסוף חולצות ומכנסי חאקי, גופיות, תחתונים וגרבי צמר, שמיכות, סדינים, מגבות, סכינים ומזלגות. תושבי העיר התבקשו להכין את החבילות בביתם ולהמתין להגעת נציגה מטעם ארגוני הנשים בעיר - שקיבלו על עצמם את מבצע האיסוף. הועברה הנחיה לתושבי חיפה ש"במידה והנך יוצא מביתך - אנא השאר החבילה אצל השכן".
הצבעה בממשלה: באיזה ביטוי עברי להשתמש?
גם בזה התעסקו בימיה הראשונים של ישראל. בישיבת הממשלה הזמנית שנערכה השבוע לפני 70 שנים התפתח ויכוח בין השרים בנוגע לסוגיה בלשנית: האם בהקדמה להצעת חוק בדבר סדרי השלטון שנדונה בממשלה יש לכתוב "בלתי אם" או "אלא אם כן".
בתום דיון לשוני ער בין ראש הממשלה, שר התחבורה ושר המשפטים, שנמשך כמה דקות, הוחלט להעלות את הנושא להצבעת הממשלה. הביטוי "בלתי אם" זכה במרב הקולות של שרי הממשלה - וצורף אחר כבוד להצעת החוק.
שנהיה בריאים: "חובה לקבל זריקה נגד טיפוס"
בהודעה שהפיץ משרד הבריאות, בכרוזים על לוחות המודעות ברחבי הארץ, נטען ש"קיימת סכנה של התפשטות מחלת טיפוס המעיים, ולשם הקטנת הסיכון - נדרש כל אזרח מגיל 4 עד 60 לגשת ולקבל זריקה". המודעה אף הזהירה את התושבים ש"כל המסרב לקבל הזריקה נגד טיפוס המעיים יואשם בעבירה על פי סעיף 19 לפקודת בריאות העם - וייענש בהתאם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו