היא הייתה בסך הכל בת 60 במותה, אם לחמישה ילדים מאחד מיישובי השרון הצפוני. אף שנצרכה לדיאליזה בשל אי ספיקת הכליות שממנה סבלה, חייה לא היו אמורים להסתיים במחדל רשלני בזמן הטיפול, כאשר ניתק צינור הצנתר שלא היה מקובע כיאות אל גופה - והוביל אל מותה הטרגי. כך נקבע בהסכם פשרה בין משפחתה לבין הנתבעים: ביה"ח הלל יפה בחדרה ומשרד הבריאות.
את התביעה הגישה משפחת המנוחה באמצעות עו"ד דוד מנע לבית משפט השלום בת"א. במסגרת הסכם הפשרה שהושג לאחרונה, התקבלה טענת התביעה בדבר גרימת מוות ברשלנות, וכן הוסכם על פיצוי בסך 400אלף שקלים בגין נזקי גוף.
האירוע הטרגי קרה ב-14 בדצמבר .2013על פי הרישומים הרפואיים, בשעה 19:00לערך נמצאה שהמנוחה מוטלת מתחת למיטתה בלי הכרה, ללא דופק וללא נשימה כתוצאה מניתוק הצנתר של הדיאליזה מגופה. הצוות הרפואי החל לבצע בה החייאה ממושכת, ב-20:40 לערך היא הועברה למחלקה לטיפול נמרץ כללי אחרי שאיבדה כמויות משמעותיות של דם וב-3:00 נקבע מותה.
הפיצוי: 400 אלף ש'
לפי כתב התביעה, עברו כמה שעות עד שהמנוחה נמצאה על ידי הצוות הרפואי. עוד נטען כי רק חצי שעה אחרי קביעת מותה נקראו בני משפחתה לבית החולים, שם הודיעו להם על מותה.
כמפורט בתעודה הרפואית מיום 2 באוקטובר ,2017לפי פרופ' עוזי גפטר, מומחה מטעם התביעה למחלות פנימיות, כליה ולחץ דם, שהיה בעברו מנהל מערך הנפרולוגיה במרכז הרפואי רבין, "עד שהצוות הרפואי שם לב לדימום, המנוחה איבדה כמות דם גדולה שהתפתח להלם תת-נפחי... המנוחה איבדה את ההכרה ופעילות הלב והנשימה פסקו". לדבריו, הצוות המטפל, שהוא האחראי לכך שהדיאליזה תעבור ללא תקלות, "הבחין באירוע מאוחר מדי והחל בטיפול מאוחר כדי למנוע את מותה".
עו"ד דוד מנע
עוד נטען בכתב התביעה כי פעולת הדיאליזה נעשתה ברשלנות, בחוסר מקצועיות ובחוסר זהירות, וכן נטען כי הדיאליזה בוצעה ללא פיקוח וביקורת מצד רופאים הבכירים על מי שטיפל במנוחה.
מהלל יפה נמסר: "אנחנו מכבדים את הפשרה כפי שקבע בית המשפט".