לפני הראיון עם שיר צדק הוא מבקש "עוד כמה דקות". הבת שלו, הילה בת ה־4 וחצי, ביקשה סיפור אחרון לפני שאבא מתיישב להוציא את מה שהחזיק בבטן במשך זמן רב כל כך. הוא לוקח כדור קטן ביד אחת, ספר ביד האחרת, וכך הם שוכבים יחד על הדשא בחצר, הוא מקריא לה את "הענק בישל מרק", והיא מקשיבה לו מהופנטת.
את הראיון הבלעדי ל"שישבת" מעניק קפטן הפועל באר שבע לאחר שקבוצתו הבטיחה אליפות שלישית ברציפות, שעשתה היסטוריה בבירת הנגב. "זו היתה אחת התקופות הקשות בחיי", הוא אומר על שמונת החודשים האחרונים, שבהם היה מורחק מפעילות בגלל פרשת החומרים האסורים. "וואו, אני אפילו לא יודע איפה להתחיל. אני מעדיף להסתכל על זה בחלקים. החלק הראשון היה להיות מנותק, להיות לבד אחרי שהכל התפוצץ. החלק השני היה המשפט, ועכשיו החלק האחרון - לחזור להתאמן, לשחק עם הקבוצה, לעלות על הדשא".
ב־22 באוגוסט 2017 הגיע צדק, עם קבוצתו, למשחק חוץ מול מאריבור הסלובנית, במסגרת מוקדמות ליגת האלופות. באר שבע הפסידה והודחה, אבל איבדה לא רק את הכרטיס המיוחל, אלא גם את הקפטן שלה. בבדיקת סמים שגרתית של אופ"א לאחר המשחק התגלה בשתן של צדק אוקטופמין, חומר ממריץ שנחשב לאסור על פי החוק הבינלאומי. מאותו רגע החל סיוט חייו של השחקן בן ה־28.
צדק נזכר ברגע שבו ישב לצד הבעלים, אלונה ברקת, במסיבת העיתונאים ב־26 בספטמבר, תאריך שהוא מזכיר בכל הזדמנות. "לא באמת ידעתי איפה אני נמצא, לא ידעתי לאן אני נכנס. אני חושב שגם האנשים סביבי לא ידעו מה קורה, גם המועדון. לא סתם אמרתי שזה נחת עלי כרעם ביום בהיר, זה הפיל אותי מהכיסא. התנהגתי כמו בן אדם שלא יודע מה קורה. אני זוכר שהיה לי דופק גבוה".
ואז אתה יוצא משם, מה עובר לך בראש?
"הייתי בטירוף לדעת מאיפה הגיע החומר. עשיתי את כל הבדיקות, גם המועדון עשה. הגיע לי חומר לגוף, וידעתי שזה לא היה אמור לקרות. לא ידעתי מה המאפיינים של החומר, רק רציתי לדעת מה קורה. הייתי בטוח שהפתיחה של בקבוקון 'בי' תגלה את האמת, ושהכל יהיה בסדר" (בבדיקות סמים לוקחים מהשחקן שני בקבוקונים; אם הראשון מתגלה כחיובי, בודקים גם את השני, אם כי רק לעיתים נדירות התוצאות משתנות).
אבל ידעת שהסיכוי שהבקבוקון השני ייצא שלילי הוא אפסי.
"לא נכון. הייתי בטוח שימצאו שהכל היה טעות. כשאסי (רחמים, מנכ"ל הקבוצה; ל"נ) ועידו (הסמנכ"ל) באו אלי הביתה והודיעו לי שגם הבקבוק השני נמצא חיובי, זה היכה בי שוב, כמו ברגע הראשון. אמרתי לעצמי, לא יכול להיות.
"נתתי את כל החומרים שהשתמשתי בהם למעבדות. תבין, יום לפני המשחק במאריבור, שבו נבדקתי, חגגתי יום הולדת עם הקבוצה. האוהדים של מאריבור עשו לנו רעש מחוץ למלון בזמן שהביאו לי את העוגה. חשבתי כבר שמישהו שם לי משהו בעוגה, אתה לא יודע מה לחשוב. באותה תקופה הרגשתי חסר אונים".
כמה ימים לאחר ההודעה של אופ"א החל שיר צדק במסע לגילוי האמת. המועדון שכר עבורו את שירותיו של אנטוניו ריגוזי, עורך דין שוויצרי בעל שם עולמי בכל הקשור לייצוג ספורטאים שנתפסו משתמשים בחומרים אסורים.
"קיבלנו עליו המלצות, אמרו לנו שהוא אחד משלושת עורכי הדין הטובים בעולם", מספר צדק. "בשיחה הראשונה איתו הוא אמר לי: 'אתה בתוך סיוט', וחזר על המילה 'סיוט' כמה וכמה פעמים. החשש היה שאקבל את העונש המרבי, שנתיים הרחקה, כי יש החמרה בנושאים הללו. היתה לנו אפשרות לעשות את המשפט צ'יק צ'ק, אחרי כמה שבועות, ודחינו אותו פעמיים, כדי להגיע הכי מוכנים שאפשר. ברגע שאתה מבין שזה מאבק על החיים שלך ככדורגלן, אתה עושה הכל".
מה הרגשת בתקופה ההיא?
"מלוות אותך הרבה מחשבות. תחושה קשה. אנשים חושבים ששיר צדק יושב באיזה חדר ולוקח סמים, זו סיטואציה מאוד קשה. אתה עובד כל כך קשה כדי להגיע למקום שאתה נמצא בו, ואז פתאום נוחת עליך סיפור כזה. הייתי בהפועל בית שאן, כמעט הגעתי לליגה א'. ואז לקחתי אליפות בקריית שמונה, אליפויות בבאר שבע, גביע עם קריית שמונה, נבחרת. ופתאום אתה מרגיש שהכל מתפורר לך בין הידיים. אתה צריך להוכיח שאתה חף מפשע, כי האחריות היא עליך".
רבים חשבו שאתה אשם, עד שהגיעו תוצאות המשפט. למה לא הסברת בתקשורת מה קרה?
"אתה לא יכול לדבר באמת. יש משפט שמתנהל, חקירה על הקריירה שלך, וכל טעות של רגש יכולה להרוס הכל. בחרתי להיות בשקט, גם בהמלצה של עורך הדין. לא הרשיתי לעצמי להתפזר.
"אנשים האמינו לי. פרגנו לי. התקשרו שחקנים, אפילו ממכבי תל אביב, ואף אחד לא האמין שעשיתי משהו לא בסדר. מעטים האנשים ששיתפתי אותם במה שעובר עלי. מוריה אשתי ידעה שהיא צריכה לספוג את הכל, היא ליוותה אותי בכל הדרך והיתה מעורבת. היו תקופות שהייתי מסתובב בבית ולא יודע מה לעשות עם עצמי".
אתה לא מאשים את המועדון בדיעבד?
"המועדון עשה הכל כדי שהאמת תצא לאור ולא חסך בכסף. לקחו את עורך הדין הכי טוב, שלחו אותי לבדיקות מעבדה פרטיות, שילמו על הבדיקות, וגם שילמו לי משכורת על פי החוזה".
• • • • •
על פי ההערכות, הטיפול בתיק עלה להפועל באר שבע כחצי מיליון שקלים - שכר הטרחה של עורך הדין השוויצרי, בדיקות המעבדה (כ־5,000 דולר כל אחת), הטיסות, השהייה בשווייץ של צדק ומשפחתו, והוצאות נוספות.
החומר אוקטופמין נמצא בתוך תוסף מזון בשם "אקסטרים שֹוק", המיוצר על ידי חברה אמריקנית. אנשי המועדון בדקו ומצאו כי התוסף מיוצר בשתי גרסאות: אמריקנית, שבה מצוי החומר האסור וספורטאים לא נוהגים להשתמש בו, ואחת שמיוצרת עבור השוק הישראלי ובה החומר לא קיים.
שחקנים נוספים שנטלו את התוסף ונבדקו במשחקים אחרים של הקבוצה יצאו נקיים, אבל הבקבוק שממנו נטל צדק את החומר היה "מזוהם". מבדיקה שביצע המועדון התברר כי בקבוק מפס הייצור האמריקני יוצא בטעות לישראל. החברה גם קיבלה אחריות והגישה תצהיר שבו היא מדגישה כי ייתכן שנפלה טעות בייצור - מה שסייע לצדק במשפט, בסופו של דבר.
עם הממצאים הללו הגיע צדק, מלווה במשפחתו ובעורך דינו, לבית הדין של אופ"א בשווייץ. הוא היה משוכנע כי ינוקה מכל אשמה.
"אתה יושב עם אוזניות, מעיד מול אנשים שמדברים שפה זרה, כשבצד יושבים רשמים כאלה שכותבים הכל. כמו משפט בינלאומי. אמרו לי שאחד הדיינים היה חוקר משטרה דני בעברו. כלום לא ברור, ואתה באמצע.
"כשיצאנו מהדיון התחושות היו טובות. היינו בטוחים שהכל יהיה בסדר, כי הוכחנו להם שהבעיה היתה בייצור ולא אצלנו". בסופו של דבר, נכתב בפסק הדין: "הוועדה אישרה את העובדה כי השחקן הבין שהשתמש בתוסף מזון המכיל חומרים אסורים. הטיעון המרכזי של השחקן היה שקיבל תוסף המאושר בחוק. הוא לא בדק את המרכיבים בעצמו, אלא הסתמך על מרכיבי היצרן. דבר זה מצביע על תמימות במעשה, ולא על כוונת זדון לרמות. הוועדה התרשמה מכך, אבל גם קבעה כי השחקן אינו שחקן צעיר, ובעל ותק רב של משחקים, עם הבנה במשמעויות של נטילת חומרים אסורים. במצב כזה, השחקן חייב לבדוק כל מה שנכנס לגופו ולקבל אחריות על התוספים שהוא צורך. בהתאם לכך קבעה הוועדה כי עונש ההשעיה יקוצר לשמונה חודשים החל מיום 16 בנובמבר 2017, היום שבו השעה את עצמו השחקן מכל פעילות".
"מוריה אמרה לי פתאום שהיא לא תתלונן יותר שאני לא בבית". עם האישה והילדים // צילום: אריק סולטן
עם הישמע פסק הדין נקרע צדק לשניים. מצד אחד, הוא למעשה נוקה מהחשד שנטל חומרים אסורים במכוון, והאשמה נפלה על פס ייצור לקוי של החברה האמריקנית. מצד שני, הוא למעשה סיים את העונה ולא היה יכול לחזור לשחק, בעת שהקבוצה שלו במאבק על אליפות שלישית ברציפות.
"לא הייתי צריך פסק דין כדי לדעת שאני נקי", אומר צדק. "המודעות בארץ למניעת חומרים אסורים בספורט לא מספיק גבוהה. אני אשם שהבקבוקון יצא ככה? היינו בשוק עם העונש. ציפינו להרחקה של ארבעה חודשים מקסימום. היה גם נושא ההשעיה העצמית. אמרתי לעצמי, על מה אני אשעה את עצמי? לא עשיתי כלום".
בכל הבלאגן שעבר עליך, השתנתה דעתך על המועדון?
"דעתי השתנתה על עצמי, לאו דווקא על המועדון. העיר באר שבע היא הבית שלי היום. לגבי המועדון, שני הצדדים היו בסיטואציה מטורפת. הם עשו את מה שהם צריכים לעשות, גם אם היו בדרך חילוקי דעות, ידענו לשמור את הדברים בינינו, ובמבט לאחור, אני לא חושב שהם יכלו לפעול אחרת. גם אני לא. המועדון רצה שאשעה את עצמי בגלל כל מה שהיה סביבי ואני לא רציתי. אמרתי להם, על מה אפסיק לשחק? לא עשיתי כלום, זה היה לי מוזר".
ברק בכר היה איתך בקשר בחודשים האלה?
"כן. הוא באותו ראש איתי, וזה עוזר לי. אתה יודע שהספקתי לשחק לצידו בקריית שמונה לפני שמונה שנים? הוא היה חבר לחדר ההלבשה, ואחר כך עוזר מאמן, ומאמן, ומאמן מצליח. קל לי להתחבר אליו בגלל ההיכרות איתו.
"עכשיו, לפני שחזרתי לאימונים, היתה לי פגישה איתו, ולמרות שעבר כל כך הרבה זמן, אנחנו עדיין רואים את הדברים באותה צורה. לפני הסיפור אהבתי לבעוט פנדלים, והוא הבטיח לי שאבעט את הפנדל הראשון, השני והשלישי, זה הסיכום. ברק הוא לא רק מאמן, הוא גם בן אדם. יודע להבין אותך בכל מצב. וזה מה שהופך אותו למה שהוא".
מי מהשחקנים היה הכי קרוב אליך בתקופה הזאת?
"הקפטן השני שלנו, מאור מליקסון. הוא תמיד צלצל, מדי פעם היה בא לבקר. אנחנו חברים ממש טובים, היינו יחד באותו חדר שנתיים, בנבחרת ובקבוצה. הוא מכיר אותי ויודע מה זה בשבילי לא לשחק. רוב השחקנים מסתכלים רק על עצמם, אבל הוא לא כזה. אני מרגיש שהוא חבר אמיתי".
היית בקשר עם אלונה?
"הסתייעתי יותר באסי ובעידו, כך שהייתי פחות בקשר עם אלונה. אבל אף פעם לא נתנו לי להרגיש שיחסר לי משהו".
חשבת לבקש מאלונה פיצוי על מה שעברת?
"המקרה נחת עלי, אבל גם עליה. בסופו של יום, זאת החלטה של אלונה איך להתנהג. אני חושב שהוכחתי את עצמי בתור בן אדם, שחקן ואיש של מערכת. את המבחן שהייתי צריך לעבור העונה עברתי יפה, ואני מרשה לעצמי לפרגן לי על זה".
• • • • •
לפני כחודש חזר שיר צדק לאימונים עם קבוצתו, שהיתה כפסע מזכייה באליפות, אבל ידע שלא יוכל לעזור לחבריו.
"עברתי המון רגעים קשים, אבל הרגע הכי קשה היה החזרה לאימונים", הוא משפיל את עיניו. "יש רכבת, והיא נוסעת, אותך שמו בצד, ועכשיו אתה צריך להשיג אותה. היה קשה להיות מחובר בתקופה הזאת. לכן בקושי הגעתי למשחקים. מעטים השחקנים ששמרתי איתם על קשר. התרחקתי מהבועה של הכדורגל".
למה, בעצם?
"כי רציתי קצת שקט. הכל המשיך כרגיל, ואני לא יכולתי לתרום. זו הרגשה לא פשוטה לקפטן, אחד שצריך להיות שם עבור החברים שלו".
איך הרגשת כשראית את הקבוצה זוכה באליפות, ולך אופ"א לא אישרו אפילו להגיע לחגיגות?
"אתה יושב בבית ורואה משחק אליפות. את החברים שלי, חלק ממני. אבל אני בסלון, והם שם. זו סיטואציה לא פשוטה בכלל".
בזמן הראיון הוא מקבל הודעות בטלפון שלו. אתר אינטרנט פרסם טור שדורש לחקור שוב את האירוע. "הפרשה הזאת איתי לכל החיים. אנשים נהנים להתעסק בזה עוד ועוד. הפרוטוקול של אופ"א פורסם, ושמנו הכל על מגש, כדי שיבינו מה היה. אבל ככה זה, תמיד ינסו להתנגח בשחקן הפועל באר שבע, שחקן נבחרת ישראל, ככה זה ואין מה לעשות. צריך להתמודד".
עיקר ההתמודדות נפל על כתפיה של אשתו מוריה (29). מצד שני, הילדים הילה (4 וחצי) וניתאי (שנתיים) הרוויחו שוב את אבא.
"פתאום חופש", הוא מחייך. "הרבה זמן בבית. בכדורגל יש כל כך הרבה שטויות שאפשר לברוח אליהן, כשאתה ספורטאי ברמות הגבוהות, המשפחה משלמת מחיר. ופתאום הבועה הזאת מתפוצצת, ואתה מתמודד עם החיים. אני אחד שמאוד מחובר לילדים שלו, ולהיות בבית היה סוג של מתנה. מוריה אמרה לי פתאום שהיא לא תתלונן יותר שאני לא בבית, אפילו לא על ערימות הכביסה שאני משאיר לה עם בגדי הספורט המלוכלכים".
אז איך ממלאים את הזמן?
"עשיתי לעצמי שגרה מסוימת. ב־06:30 בבוקר כבר הייתי מתפלל שחרית, לוקח את הילדים לגן ויוצא ללימודי תורה בבית הכנסת. זה משהו שלא היה לי זמן בשבילו בעבר. זה לא שהתחזקתי רק בגלל המקרה. תמיד הייתי בן אדם מאמין. שמונה חודשים שמרתי שבת. אין לרוץ לאימון, לא צריך לחשוב איך אני מסדר את השבת. הזמן היה נטו לגוף ולמשפחה, ואלה הפלוסים מכל הסיפור הזה".
"הסתייעתי יותר באסי ובעידו, כך שהייתי פחות בקשר עם אלונה". במסיבת העיתונאים עם אלונה ברקת // צילום: דודו גרינשפן
צדק יושב לראיון כשכיפה על ראשו, שאותה הוא חובש עוד מלפני המקרה על בסיס קבוע. מדי יום הוא מבלה כמה שעות בלימודי תורה סמוך לביתו בבאר שבע. מקפיד ללמוד הלכות וגמרא, שב הביתה, וכותב בפנקס את התובנות שלו.
"אם הקדוש ברוך הוא מעמיד אותך בניסיון, סימן שאתה יכול לעמוד בו. ידעתי שהכל משמיים. אם עוברים ניסיון כלשהו בחיים, אפשר להסתכל ולהגיד שמישהו אחר עשה לי משהו וזה לא בסדר, ואפשר לשאול איך אתה התנהלת. איפה כעסת שלא בצדק.
"זה לא אומר שלא היה לי קשה. היו רגעים שבהם הייתי מאבד את זה. הרבה כעס, תסכול, מדבר לא יפה בעיקר לאנשים הקרובים אלי, ולאשתי. זה לא היה בכוונה, ואני מאוד מצטער על זה. רוב הזמן שמרתי הכל בבטן.
"חברה של המשפחה, ימית אבן צור, שיש לה כישורים להיות מנטורית, עשתה איתי שיחות כל הזמן. לפעמים אפילו כמה פעמים ביום. תמיד היתה בשבילי אוזן קשבת, גם הצטרפה אלינו לדיון בשווייץ. היא ייעצה לי ממקום נקי ואמיתי, והקלה את התהליך האישי שעברתי. גם עכשיו עוד לא צלחתי את זה סופית. אני עוד צריך לחזור למגרש, ויהיו הרבה רעשי רקע. הפרשה הזו תלווה אותי כל החיים, גם אם אהיה טוב, תמיד יזכירו לי את זה. אני צריך להגיע למגרש נקי מכל הדברים שמסביב, כי אחרת אני עלול להתבטל לגמרי, ואסור שזה יקרה".
יש סיכוי שתחזור בתשובה?
"אחרי הכדורגל - לא יודע, הכל יכול להיות. אני לא חושב על זה כרגע, רק עושה את כל ההשתדלות כדי לקיים את מה שאני יכול. מתמיד בלימודי התורה, לא מפספס שום שיעור. לומד מדי בוקר במשך כל השבוע, וגם בשישי ובשבת.
"גם באוטו אני שומע שיעורי תורה. 'חובת הלבבות', מכיר? זה עוסק במוסר. שצריך לבטוח בקדוש ברוך הוא. אני בטחתי בו כל הדרך, וזה מה שעזר לי. איך אומרים, אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים. אז זה בדיוק ככה, אני עדיין נשען.
"הגמרא מלמדת אותך הכל, היא מסבירה לך שאין מקריות. אני יושב עם עיפרון וכותב בדיוק מה כל מילה אומרת. אם יש לי קושיה אני לא לומד כמו תוכי, אלא צולל פנימה. אין מתוקה כמו התורה".
• • • • •
בילדותו, אף אחד לא שיער שייצא ממנו שחקן נבחרת. אחד שבגיל 28 יחזיק בארון ארבע צלחות אליפות וגביע אחד. "מעולם לא חשבו שאהיה שחקן גדול. אין לי כישרון מולד, כמו למאור מליקסון. אבל היו לי אופי ומנהיגות. אני עקשן מאוד, ובמקרה שלי זה היה קריטי, כי לא ויתרתי לרגע על החלום.
"בסך הכל גדלתי בבית רגיל, עם הורים תומכים ואוהבים. אמא שלי קיבוצניקית ממוצא פולני, ואבא ממוצא פרסי. הם לא מבינים יותר מדי בכדורגל, אבל תמיד תמכו בי. מצד שני, לא נתנו לי לוותר על הלימודים. אם הייתי עושה בעיות בבית הספר, הם היו מענישים אותי לא ללכת לאימון. תמיד אמרו לי: בלי לימודים אין כדורגל.
"עד היום, בכל בוקר השיחה הראשונה שלי היא עם הוריי. בגלל המרחק בין בית שאן לבאר שבע קשה להתראות הרבה, אבל יש לפחות את הטלפון בבוקר, להגיד יום טוב. זה הכי חשוב".
בגיל 17 הוא עזב את החברים בבית שאן והלך לפנימייה של מכבי נתניה. "לאמא היה קשה עם זה, אבל הם לא רצו לעצור את החלום שלי, ופשוט שחררו. נתנו לי לפרוש כנפיים, עם כל הקושי".
בנתניה הוא כמעט לא שיחק, ואז עבר לנוער של קריית שמונה. בכיתה י"ב עבר ללמוד בפנימייה. "המורות אהבו אותי. לא התעצלתי. הייתי חוזר מאימון ויושב ללמוד, כי היה חשוב לי להשקיע בלימודים. גם בזה שום דבר לא בא לי בקלות. אבל יש לי תעודת בגרות מלאה, חמש יחידות ביולוגיה וכימיה".
אז אולי תסיים את הקריירה ותהיה ביולוג?
"לא תודה. יש יותר סיכוי שאשאר בכדורגל".
המעבר בין הנוער לבוגרים היה קשה מאוד. "שרדתי רק בגלל העקשנות", הוא אומר. "בתקופה ההיא התגייסתי, ושמו אותי כאפסנאי בגדוד ברמת הגולן. בקושי שחררו אותי לאימונים, ורצו שאשאר שבתות. הגשתי 12 פעמים טופס 55 כדי לעבור בסיס, עד שאישרו לי.
"לפני שבע שנים כמעט השאילו אותי להפועל אסי גלבוע מליגה א'. לא אשכח איך רן בן שמעון, שהיה אז המאמן של קריית שמונה, אמר לי: 'תפרוש. לך לליגה א', עזוב אותך מכדורגל'.
"מאותו רגע שיניתי את כל התפיסה שלי כלפי כדורגל. הבנתי שאני צריך להפסיק להאשים אחרים ולהתחיל להאמין בעצמי. לא הייתי מוכן לעולם הזה של הכדורגל עם המרפקים, ולכן הייתי לפעמים ילד טוב מדי. בתקופות ההן ליווה אותי פסיכולוג, והעבודה איתו חיזקה אותי מאוד.
"הייתי בקריית שמונה כמעט ארבע שנים, ובקושי שיחקתי. בכל אימון הצקתי למאמן הכושר, ערן שאדו, שייתן לי עוד יחידות אימון. הוא היה איתי יום ולילה, לפעמים אימן אותי שלוש פעמים ביום. ואז היתה לי קפיצה מטאורית, בעונת האליפות ההיסטורית. נכנסתי להרכב במקום שחקן שנפצע, ובום.
"ייאמר לזכות איזי שרצקי (הבעלים של קריית שמונה; ל"נ), שהוא האמין בי לאורך כל הדרך. הוא ראה אותי במשחק גביע הטוטו ואמר: 'אתה הבלם שלי', וזהו. בתוך שלושה חודשים הגעתי לנבחרת, הפכתי לשחקן משמעותי, ומשם עשינו דברים נגד המציאות. אליפות בקריית שמונה, גביע, צמרת".
מה התכונה הכי בולטת שלך, חוץ מעקשנות?
"אני בן אדם קיצוני, אבל אמיתי. מי שאני לא אוהב ירגיש את זה. לפעמים זה גם לרע, ואני צריך ללמוד לשלוט בזה. כשאני מאמין במשהו אני עושה אותו, ולא אכפת לי מה יקרה בדרך".
איך הוריך קיבלו את פרשת החומרים האסורים?
"קשה מאוד. סבתא שלי, גם היא פולנייה מהקיבוץ, ראתה את העיתון שבו נתנו כותרת 'אשם', לקחה אותו, קרעה אותו וזרקה לאסלה. כולם היו בלחץ, אבל אני הייתי חזק. פתאום אתה מוצא את עצמך מחזק אנשים.
"בכל מקום שהייתי, אמרו לי 'תהיה חזק'. בשלב מסוים זה הטריף אותי. הלו, אני בריא, ברוך השם, הכל בסדר. חכו קצת ותראו שאני אחרי זה".
מוריה יושבת לצידו לאורך כל הראיון. היא איתו כבר עשר שנים, עוד מהתקופה שגדלו יחד בבית שאן. בעלת תואר ראשון בכלכלה ומינהל, אבל מעדיפה להישאר בבית.
"אני דואגת לניקיון, בישול, כביסות, כמו כל אישה. אני חושבת שכל אחת עושה את זה. אישה רגילה משלבת בזה עבודה, אני לא עובדת, אז יותר קל לי. אני עושה הכל בבית, שיר מאוד עצלן. העזרה שלו בעיקר באה לידי ביטוי עם הילדים. בזמן האחרון אני גם לומדת תפירה באופן פרטי אצל תופרת, כדי להעשיר את הזמן".
"בדיעבד, גם אחרי כל מה שעברתי, המעבר לבאר שבע זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים". באר שבע חוגגת אליפות // צילום: אלן שיבר
שיר אומר שהיא משלימה אותו. "לפעמים אני ילד טוב מדי, והיא הפלפלית. היא קולטת אנשים מהר ויותר ערנית ממני.
"כשחתמתי בבאר שבע באנו כמה פעמים לעיר כדי לחפש דירות. אחת הפעמים היתה ביום הכי חם בעשר השנים האחרונות. הביאו אותנו לשכונת רמות, הכל צהוב, חם. היא אמרה לי, 'בוא נחזור הביתה לצפון'.
"בדיעבד, גם אחרי כל מה שעברתי, המעבר לבאר שבע זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. יש משהו דומה בחום של האנשים בבית שאן ובבאר שבע".
• • • • •
הבת הילה באה אליו עם ציור. היא חולפת על פני כולם בדרך לאבא שיר. "אני רוצה להראות לו את הציור שלי", היא אומרת, והוא עוצר את הראיון, מושיב אותה על הברכיים ומקשיב. מוריה יושבת בצד, נרגשת. "הילדים הם הכל בשבילו", היא אומרת. "יש ביניהם קשר מדהים".
שיר: "אני עצלן רק במטלות הבית, אבל עם הילדים - הכל. מחובר אליהם ברמה מטורפת. אני עושה עם הילה חוברות הכנה לכיתה א', משחק איתה, מקריא לה סיפורים. יש לי איתם טקס הרדמה בערב, שהוא הכיף הכי גדול שלי. מקלחת, סיפור, סרטון מצחיק בטלפון, ואני לא זז מהם עד שהם נרדמים. זה נותן להם תחושת ביטחון".
איך הילדים קיבלו את הפרשה? עד כמה הם היו מעורבים במה שקורה?
"חשבתי שהם לא מבינים, אבל הילה הבינה הכל. לאחרונה היא התחילה לשאול מתי אני חוזר לשחק. יום אחד שאלתי אותה, 'את יודעת למה אסור לי ללכת למגרש?' והיא אמרה: 'כן, שתית אוקטופמין'. הייתי בהלם שהיא אשכרה יודעת את שם החומר. עכשיו זה מוזר לי ללכת לאימונים ולא להיות איתם".
היו תגובות מאנשים ברחוב?
"היה בן אדם אחד שראה אותי, דחף אותי בגב ואמר לי: 'הרסת את העיר, מה עשית לנו'. הוא התחיל לרדוף אחריי ברחוב, ליד אצטדיון וסרמיל הישן, עד שהתקשרתי למישהו שיבוא לשם לעזור לי.
"יום אחד לקחתי את הילדה ליום הולדת בגן, ובא ילד ושאל אותי: 'תגיד, למה אתה לא משחק? עישנת סמים?' זה היה שוק כזה, בהתחלה לא קלטתי. לא עניתי לו. אתה עובר דברים מטורפים בתקופה כזאת".
• • • • •
אבל לאורך כל התקופה, הוא זכה להרבה אהבה מצד אוהדי הפועל באר שבע. באופן אירוני, בשיר שחיברו לו כשהגיע לקבוצה לפני שלוש שנים נאמר: "החופש מתחיל מבפנים / קשה לחפש בשבילים נסתרים / אבל אל תפחד / אתה לא נמצא כאן לבד / תסתכל מסביבך / אין אחד שהוא לא מיוחד". השיר הזה הפך לסמל, והאוהדים שרו אותו העונה בכל משחק בדקה החמישית, כמספר החולצה של צדק.
"קיבלתי לנייד שלי אלפי הודעות תמיכה. באו אלי הביתה וחיבקו אותי באירועים", הוא אומר בהתרגשות. "הם תמכו בי עוד לפני שידעו מה קרה. האמינו לי. בכל מקום שאני הולך ברחוב אני מקבל אהבה. אלה דברים שלא היו קורים בכל מקום, ולא לכל שחקן.
"לפני שטסתי לדיון בשווייץ התקשרו אלי מאות אוהדים. היו כאלה שרצו לבוא איתי בטיסה, ללוות אותי לבית הדין, להפגין. ואיפה בעולם יש דבר כזה שראש העיר מתקשר אליך?
"גם עכשיו, אחרי הזכייה, רוביק דנילוביץ' התקשר ואמר שמבחינתו אני חלק מהאליפות. זה לא קיים באף מקום, אין דברים כאלה. באר שבע זה הבית, אני לא סתם אומר. אולי לא נולדתי פה, אבל אני באר־שבעי".
הוא מחזיק בחוזה בבאר שבע לעוד שלוש שנים, אף שקבוצות בליגת העל לוטשות אליו את עיניהן. לשאלה אם הוא רואה את עצמו ממשיך, התשובה המיידית שלו היא: "אני רואה את עצמי ממשיך בבאר שבע, חוזר להכנות לליגת האלופות ולפתיחת הליגה. אני כבר מחכה. מ־26 בספטמבר אני מחכה".
איפה נראה אותך בעוד שנה?
"על הפודיום, מניף צלחת וסוגר מעגל, בעזרת השם. בטווח הקצר הכי חשוב לי להיות במגרש ולהרגיש שוב את הקהל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו