הזירה הלשונית: של קינוחיך מעל נעליך

בצל הדרמה האיראנית סיפק הבית ברחוב בלפור אתנחתא קומית בדמות הקינוח שרקח משה שגב למפגש הזוג הממלכתי עם אורחים נכבדים מיפן, מוגש בתוך נעליים, או כהגדרת ירון לונדון "פנכה דמוית נעל". היפנים, טענו בתקשורת, נעלבו עד עמקי נשמתם, אבל על פי כללי הנימוס נמנעה תקרית דיפלומטית פומבית.

נראה שסוליות רבות נשחקו בדרך מ"נעלי גולדה" הסגפניות לנעלי נתניהו החדשות. הערה אישית: קינוח בנעל איננו עלבון. זהו סתם קיטש קולוסאלי.

זה לא עלבון, סתם קיטש קולוסאלי // מתוך האינסטגרם

לעלבון היפני יש מתברר שורשים עמוקים בתרבויות שונות. תמי לנצוט-ליבוביץ הסבירה שהיפנים נוהגים לחלוץ את נעליהם בכניסה לבית ולהיכנס למעין נעלי בית לאורחים, ואפילו בכניסה לשירותים מחליפים לנעלי שירותים מיוחדות. בכניסה למסגד נהוג כידוע להסיר את הנעליים. ומעל כל אלה, הפסוק המקראי המהדהד לנוכח הסנה הבוער: "של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא". מאז "של נעליך" הוא פקודה המחייבת מתן כבוד עילאי. נעליים הם אם כן "החוץ", והן אינן מכבדות את ה"פנים". נעליים על השולחן הן על כן תמצית חוסר הכבוד.

הנעל מככבת בטקסי השפלה שונים. "חלוץ הנעל" הוא האח המסרב לייבם את אלמנת אחיו, וכאן דווקא הסרת הנעל מעידה על השפלה. השלכת נעל על הזולת היא עלבון צורב, וזאת כבר בספר תהילים: "על אדום אשליך נעלי". נשיא ברית המעצות ניקיטה חרושצ'וב נכנס לפנתיאון הנעליים כאשר הסיר את נעלו בעצרת האו"ם ב-1960 ודפק בה על השולחן לעיני העולם כולו.

מצד שני, נעליים הן סימן לתפקיד רם, ממש כמו כובע, כיסא ותיק. מכאן הניב "להיכנס לנעליים של מישהו", ובדרך כלל "להיכנס לנעליים גדולות", לבוא אחרי אדם נערץ ומצליח. המקור ביידיש: אַרײַנגיין אין יענעמס שיך; ובאנגלית: step into someone's shoes. גם לכך מקור בתנ"ך, בספר יחזקאל: "אלבישך רקמה ואנעילך תחש".

נעליים הן סמלו הלשוני של הכדורגלן. כדורגלן פורש "תולה את הנעליים", והמשחק כולו תלוי, על פי תורתו של פילוסוף המשחק שלמה שרף, בשפיץ של הנעל.

וכל זה מוביל לשאלה איך הפכה הנעל סמל לטיפשות, או כפי שאמרו ב"ארץ נהדרת": "בוטל הקמפיין של מ. לנעלי ביקיי, כי לא יתכן שנעל תפרסם נעל". התשובה פשוטה: ככה אומרים את זה בפולנית. glupi jak but משמע: טיפש כמו נעל.

מה אומרות הנעליים שלכם? // getty images

הבייס של הפריימריס עושה קמפיינים

התקשורת עסקה בהרחבה בשאלת 'הסנקציות': כמה סנקציות יבוטלו, מתי ואיך זה ישפיע על האיראנים. במקרה של 'סנקציות' חל בידול לשוני. המילה העברית 'עיצומים' יוחדה לצעדי מחאה במסגרת סכסוכי עבודה. המילה הלועזית, סנקציות, יוחדה לתחום הבינלאומי, במשמעות צעדי ענישה. במקורה האנגלי וגם הלטיני של המילה אין מדובר דווקא בענישה אלא בקביעת כללים מחייבים, באישור רשמי.

ככלל נראה שהתחום הפוליטי הישראלי מחבב את השפה האנגלית. לאחרונה מתעצם השימוש במילה 'בֵּייס' בהתייחסות למקור הכוח הציבורי-מפלגתי של מנהיג. אחרי הזיגזג של נתניהו בפרשת מבקשי המקלט נכתב ב"וואלה!": "למשך פחות מיממה נתניהו נשמע כמו מנהיג ממלכתי, עד שהגיעו תגובות ה'בייס'". לאחר שאבי גבאי טען ש"השמאל באמת שכח להיות יהודי", כתב חמי שלו ש"גבאי מעליב את הבייס שלו". באנגלית השימוש הזה מוכר דווקא בתחום הצרכנות. base הוא קבוצת צרכנים נאמנה הרוכשת בעקביות מוצרים של מפעל כלשהו.

הבייס לא לבד. הפוליטיקאי, בעיקר הליכודי, פוזל לאו דווקא לבייס הבוחרים הרחב, אלא לבוחרי הפריימריס, עברית: בחירות מוקדמות. ועל כך אמר בני בגין השבוע בתגובה לסאגת חוק ההתגברות: "איש איש לפריימֶרָיו ולטוקבקיסטָיו". הטוקבקיסטים, עוד מילה שבסיסה אנגלי בסיומת סלאבית דווקא, הם היום חלק מרכזי של המערכת הפוליטית.

ומעל כולם, המילה המתפשטת על המרחב כולו, קמפיין. אין מסע פרסום. אין מערכת בחירות. אין השתתפות של נבחרת כדורגל בטורניר בינלאומי. הכל קמפיינים. 

מעליב את הבייס שלו. אבי גבאי // צילום: אורן בן חקון

בעצם לוקחת הובלה, למעשה

לא מעט נכתב בטורים אלה לאורך השנים על מילת החלל 'בעצם'. במפגשים רבים וגם במשאלי רשת עולה, שהמילה השנואה ביותר העל הישראלים, בעיקר הוותיקים יותר, היא 'כאילו'. האזנה מתמשכת לשיח הישראלי, ב'בייס' וגם בתקשורת ובפוליטיקה, מגלה דעיכה מסוימת של 'כאילו', בעוד 'בעצם' הופכת מקללה למגיפה, וממגיפה לצונמי. השבוע ספרתי בשיחה עם איש אקדמיה בטלוויזיה עשרות 'בעצם', לאורך חמש דקות של שיחה. למחרת נפגשתי עם תלמידי תיכון, רובם מבריקים וחרוצים, אבל על כל 'כאילו' צצו לפחות חמישה 'בעצם', ואחריהם החרו החזיקו המורים והמורות ב'בעצמים' לרוב.

בעוד 'כאילו' מסומנת כשפת דיבור וכסלנג, יתרונה לכאורה של 'בעצם' הוא שהיא מילה לגיטימית, ואפילו טעונה במשמעות. 'עצם', שמקורה בעצמות האדם החזקות ובעוצמה וכוח, פירושה המקורי הוא ממש, מהות העניין, הליבה. הצירוף 'בעצם היום הזה', כלומר, היום הזה ממש, מופיע 14 פעמים בתנ"ך. בשימוש המודרני 'בעצם' פירושו בהתאם לכך על פי מהותו או עיקרו של דבר. אלא שהאינפלציה של השימוש במילה רוקנה את 'בעצם' ממשמעות, והפכה אותה למעין הדגשה מיותרת ואפילו היסוס. בכל מקרה, בעצם מובילה בגדול במצעד המילים הריקות, כשאחריה מדדה 'למעשה'. בקטע טוב, כאילו.

בעצם זה כאילו חזק, בעצם // צילום: גיל אליהו - ג'יני

חגיגת אלף בית לילדים

אירית בן צור היא אמנית רב תחומית, שהפכה את הנגשת הלשון לגיל הגן וראשית הקריאה לשליחות מתמשכת. היא מופיעה במוסדות חינוך במופע של שירה, ריקוד וסיפור, ומתמקדת בעיקר באלף בית. את הטקסטים היא כותבת ומלחינה, וכאמור, יוצרת מהם מופע. לאירית אתר שבו ניתן להתקשר ולהזמין מופעים: במה לעברית.

לאחרונה הפיקה אירית מערך של ספר, קלטת ומופע בשם "שרים ורוקדים עם האותיות". לכל אות באלף בית מוקדשים כמה עמודים, מלווים בציורים של דודי שמאי, שבהם מככבת האות. כך למשל נפתח שיר האות אלף במילים: "מאות מילים מתגלגלות לי/ על הראש ועל הלשון/ כשהשמש מאירה בחלון/ ממש מהרגע הראשון/ כמו למשל: אושר, אור/ אמא, אבא, אהבה/ אפשר לומר את האמת/ או להמציא סיפור אגדה". לאורך האות ב' נובח הכלב "הב הב! הב הב! הב הב!". "דייג דג דג" באות ד'. כאילו דה. על האות ההולכת ונאלמת ה', ההופכת לא', כותבת אירית: "אהבה הופכת לאאבה/ היגון – לאיגיון/ צהוב הופך לצאוב/ והיום – לאיום".

בעבודות קודמות עסקה אירית בזוגות האותיות המתחרות ביניהן ונשמעות דומות. כך קורה גם לאות כף, שבספר החדש מספרת: "בדומה לאות בית/ יש לה שני צלילים ביד, כלומר בַכַּף:/ עם נקודה ובלי נקודה, כּף וכף/ ושתיהן עלולות לכעוס בלי סוף/ על כך שכּף נשמעת כמו האות קוף/ וכף נשמעת כמו חית/ אין צליל ששייך רק לה/ שבזכותו היא יכולה להתבלט. האות ת' המסיימת אומרת, כמובן: "תודה תודה תודה", ומציעה שורת מזונות מפנקים: תפוז, תרד, תותים, תאנה, חביתה, ממתק – ובתיאבון.

איך מתקמים במודיעין

איל אופק מתייחס למילון אנשי המודיעין שהופיע בטור הקודם, לביטוי "אל תקַתֵם אותי". "כקת"מ לשעבר, השימוש אינו להשמיע בדותות. עבודת הקת"מ (קצין תפקידים מיוחדים) הינה מורכבת, וכחלק ממנה הוא צריך להפעיל את הסוכן באמצעים שונים, כולל הפעלת מערכת גירויים... כאשר "מפעילים" אדם, כלומר מקת"מים אותו, עושים עליו מניפולציות שונות, כולל רגשיות".

לא מוכנים לתלות את הנעליים? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו