מאות רבים ליוו את רומי כהן בת ה 17.5 שנספתה באסון בערבה, בדרכה האחרונה למנוחת עולמים, בחלקה שבבית העלמין במושב מאור שבשרון הצפוני. אחריה הלכו בשורה הוריה עופר ויעל, ושני אחיה הקטנים רפאל ועדן. ברקע שר הקהל יחד עימם את השיר: "אנא בכוח גדולת ימינך". היה זה מחזה מצמרר.
קודם לכן ספד לה אחיה רפאל, תלמיד כיתה ו'. "אני לא מאמין שזה קורה. את מכולם, שכל חייך היה למען האחר. אני לא יכול לחשוב על זה בכלל. אני כל כך אוהב אותך ועברו רק יומיים ולחשוב שאת היית אמורה לחזור ביום אחר. אני כבר מתגעגע. את היית האחות הכי טובה שיש. אני לא יכול לחייך יותר מבלי להיזכר בך. אהובה שלי, אחותי. אין לי יותר מה לעשות בלעדיך רומי שלי. הייתי עושה הכל בכדי לראות אותך לידי, מחבקת אותי, לראות שהכל בסדר".
רפאל השתמש במילים קשות נגד אנשי המכינה. "הלוואי ולא היית יוצאת לטיול הזה. אני רוצה אותך רומי. יש בי שילוב של עצב וכעס על המטומטם שהוציא אותך לטיול הזה, אבל אני יודע שזה לא משנה, לא יעזור, שום דבר לא יחזיר אותך אלי. גם אם הגוף שלך עזב הנשמה שלך תמשיך ותהייה איתי לנצח".
הלוויתה של רומי כהן // צילום: יוסי זליגר
אף עין לא נותרה יבשה, כשהוא המשיך בקולו הילדותי: "אבא אמר שאלוהים לוקח את הטובים ביותר. זה מדויק. אין בנאדם יותר טוב ממך אהבה שלי. אימא יושבת לידי ואומרת שאת תהי איתי ואת יושבת עכשיו ומסתכלת. אני מקווה שזה נכון".
אחותו, עדן, תלמידת כיתה ט' ספדה אף היא ואמרה: "רומי שלי, כאב שלם של דמעות לא מבטא את הכאב מאז שהלכת ממני. אהובת ליבי מי שהכיר אותך יודע איזה נשמה מדהימה את. מלאך נשמה ועדין ואלוהים רצה אותך לידו. היית האור של הבית והגאווה של המשפחה תמיד תישארי חיה בתוכי ולא אשכח אותך לרגע. את החברה הכי טובה שלי, ילדה שכולה לב ושמחה. תמיד הייתי נכנסת אל החדר שלך בלילות כשהייתי חוזרת לבדוק שאת שם, וכמעט תמיד את הייתי באולפן, אבל כשכן - הייתי באה ומתיישבת לידך ושואלת מה קורה ומספרת לך כל מה שקרה לי היום, ואת היית מקשיבה וצוחקת ואומרת לי להגיע אל העיקר. רומי, אז הנה העיקר – אני אוהבת אותך, מתגעגעת אלי מלא ומקוה שטוב לך שם, למרות שגם פה היה לך טוב. אז אחותי הגדולה נוחי על משכבך בשלום, ולילה טוב יפה שלי, אני עוד מעט באה לחבק אותך".
הדוד אבי דיבר על ארוחות השבת המסורתיות שכבר לא יהיו אותו הדבר, ונשבר בכאב. "ביום שישי כשהשמש יורדת אט אט התכנסנו לקבלת שבת עם חלות ויין וחברים מלחי הארץ. חיבוקים, ורעות זה עם זה ועם כיסא אחד ריק ומיותם. כיסא לרומי. אווירת קדושה ריחפה באוויר וחברים וחברות פרשו קוים לדמותה".
מורותיה של רומי כמו גם חברותיה, דיברו על נערה מוכשרת, פרפקציוניסטית, חרוצה ואוהבת אדם באשר הוא. מאות הלכו אחרי המשפחה עם פרח צבעוני שכל אחד נטל מהכניסה, והניח על התל החולי הלח שעל קברה.