השבוע עסקה התקשורת בהרחבה באווירת "הדרום הפרוע", והזכירה שמקורו במה שקרוי "הפזורה הבדואית" ובקיצור: "הפזורה". כך נדדה לה במעתק אירוני מילת מפתח מכבשונה של התנועה הציונית אל החברה הישראלית. כבר התרגלנו ל"מגזר" המתאר קבוצות הנבדלות מהזרם המרכזי הישראלי (החרדי, הערבי הדרוזי ועוד), והנה קיבלנו את "הפזורה".
'הפזורה' ולעיתים בהרחבה 'הפזורה היהודית' נפוצה בשיח הציוני בראשית המאה העשרים. ב-1918 היא מופיעה בדברי הספד שנשא צבי פרץ חיות. בן גוריון השתמש בו בנאומיו. המקור לשימוש הזה הוא בפסוק מספר ירמיהו (נ 17): "שֶה פזורה ישראל", המתייחס למצבו של עם ישראל בגלות וכנגד הכוחות החזקים ממנו. התייחסות לפסוק מירמיהו מופיעה אף היא בנאומים ומאמרים מן התקופה.
השימוש ב'פזורה' בהקשר ליהדות העולם התרחב מאוד בשנות החמישים והשישים. השימוש הזה הלך והתמעט, ואת מקומו תפסו אומות וקבוצות אתניות אחרות: "הפזורה הסינית", "הפזורה הפלשתינית", וכאמור, "הפזורה הבדואית".
חיים שלי, גזור עליך
גאיה ערוסי, תלמידת הפנימייה 'גלים' בחוף הכרמל כתבה בהנחיית ענת גז עבודה על הסלנג האופייני לנערי הפנימייה. מן העבודה המקיפה והמשובחת עולות כמה תובנות מעניינות.
בשאלון ביקשה גאיה מהנשאלים, נערים בגילאי 17-14, לכתוב שלוש מילות סלנג העולות על דעתם. הבחירה הביאה 53 מילים, 30 מהן חזרו כמה פעמים. ביניהן מילים נפוצות בסלנג בכלל כמו סבבה ואחלה, תכלס ומאמי. מילים וביטויי שבח וחיבה כמו 'נדיר', 'חיים שלי', 'שווה רצח', ומילות גנאי כמו קרצייה, חפרן ושרוט. המילה היחידה במאגר המאפיינת את נערי הפנימייה ואינה מוכרת בסלנג הכללי היא 'עולה'. בהסבר כותבת גאיה: "קיצור של 'עולה חדש', כינוי לאדם לא קשור, מתנהג כאילו הוא לא שייך, אומר משהו טיפשי". הכינוי מתייחס לבנים ולבנות. דוגמה שמביאה גאיה: "איזה ילדה עולֵההההה".
בהנחות המחקר מתייחסת גאיה לטענה מחקרית לפיה בנים או גברים מרבים להשתמש בסלנג יותר מאשר בנות או נשים. על פי הטענה הסלנג נחשב בוטה ואפילו אלים ולכן בנות נמנעות ממנו יחסית. גאיה סברה שבמחקר הטענה הזו תופרך, אבל בדיעבד הסתבר שיש דברים בגו. בנות בפנימייה הכירו מונחי סלנג באופן משמעותי פחות מן הבנים. כך למשל את המילה 'גזוּר' הכירו 17 בנים ו-8 בנות, ופערים נמצאו גם במילים כמו חפרן, נדיר, דודה, מנחוס ואפילו 'חיים שלי'. כמה מילים היו מוכרות יותר לבנות דווקא: גנוב, סְחְלֶא, 'נשבר לי' וגם 'דֶבָּה', כינוי גנאי לנערה שמנה, וגאיה מסבירה שהבנות נתקלות בכינוי הזה ומפנימות אותה. המילה המקבילה לבנים, דֶבּ, לא עלתה במשאל.
בהמשך המחקר השוותה גאיה בין ההגדרות המובאות ב"מילון הסלנג המקיף" של כותב שורות אלו עם ההגדרות שנתנו נערי הפנימייה. בהשוואה יש גם עניין מאחר שהיא מציגה שינויי משמעות בסלנג שחלו מאז נכתב המילון ב-2005 ועד עריכת המחקר, 13 שנים אחר כך. ברוב המקרים ההגדרות דומות וכמעט זהות. מעניין לראות את ההבדלים. 'גנוב' מוגדר במילון: אהוב, מקסים, בסלנג של פנימיית גלים: מוזר ומצחיק - "המורה הזה ממש גנוב". 'אחושרמוטה' מוגדר בהגדרות תלמידי הפנימייה כדבר שבח, שימוש שהתפתח עם השנים, בעקבות 'אחולמניוקי' ואחרים.
תופעת שינוי המשמעות הבולטת ביותר בבחירות ובהגדרות של נערי 'גלים' היא ההשפעה של שפת הסטלנים, מעשני הסמים הקלים על השפה הכללית. אעיר כאן שמילון הסטלנים מופיע באתר במגרת "הלקסיקון הישראלי", ועל פי דוחות הגלישה באתר הוא פופולרי במיוחד. ואולם, המילון של גאיה מצביע על קבוצה של מילים מן המבחר שהתרחבו מלשון המעשנים לשפה הכללית. והרי טבלת השוואה על פי מילון הסלנג המקיף, ומילון 'גלים':
| ערך | משמעות סטלנית | משמעות כללית |
|---|---|---|
| גזור | מעשן כבד של סמים קלים | משוגע בקטע טוב, עושה מעשי שטות |
| דוּדָה | צורך פיזיולוגי בסם | חשק עז: "דוּדה לשוקולד" |
| מסטול | מצוי תחת השפעת סמים | מבולבל, מתנהג כמו שיכור |
| סאחי | צלול, לא תחת השפעת סם | רציני, לא מתחבר ולא נהנה מהחיים |
| פָלוּפּ | נמצא תחת השפעת LSD | מוזר, מתנהג בצורה מצחיקה |
| שרוט | פגוע בעקבות שימוש ב-LSD | דפוק, מתנהג בצורה לא מקובלת |
החיים בזבל, בקטע טוב
וא-פרופו ההגדרה ל'גזור' (משוגע בקטע טוב), הצירוף 'בקטע טוב' מתפשט כאש בשדה קוצים, מעין אליבי או ניסיון לרכך דברי ביקורת או מכה מתחת לחגורה. כבר לפני כמה שנים הביטוי שימש כשמה של סדרת טלוויזיה בערוץ 24, ואולי האיץ את השימוש הכללי. דוגמאות עכשוויות:
"דז'ה וו, אבל בקטע טוב". ביקורת מסעדות ב'הארץ'.
"זה חומר חזק, בקטע טוב". (מתייחס לצריכת סמים).
"הומלסים, אבל בקטע טוב". כתבה על מירוץ של סטודנטים לדירה במגזין 'כותרת'.
"מוגזם בקטע טוב". ביקורת על קליפ של עברי לידר.
"איך לגרום לחבר שלי לרדוף אחרי? בקטע טוב, כן". אתר שאלות.
"שבאבניקים: הדתה בקטע טוב". ביקורת טלוויזיה.
"קפה מחורבן, אבל בקטע טוב". 'הארץ'.
ועוד ועוד. אפשר להעתיק את הביטוי לחיי הציבור, והם יהפכו פתאום לגן עדן עלי אדמות.
הקואליציה רוצה להגביל את עצמאות בית המשפט העליון, בקטע טוב.
המסתנננים יחזרו לבתי הכלא שנסגרו, בקטע טוב.
אם אירן תאיים עלינו נחזיר לה כגמולה, בקטע טוב.
העולם כולו נגדנו, בקטע טוב.
הדתה בקטע טוב. "שבאבניקים" // צילום: אוהד רומנו, באדיבות HOT
אחינו הנהג, סע לגולני
כמה תגובות הגיעו לאתר הזירה הלשונית על "המילים של המדינה" מן הטור הקודם. מגיב המכנה עצמו "גולנצ'יק בדימוס" מתייחס למילה "אחי": "בהגיעי לגולני, באמצע שירותי הצבאי, ביולי-אוגוסט 1981, המונח היה אך ורק בשימוש פנים-חטיבתי, במלעיל ובח' גרונית. המונח לא היה מוכר כלל מחוץ לחטיבה, וציין בעיקר את הסולידריות של החפ"שים ממוצא מזרחי, שהיו רוב הרובאים דאז. זו המילה היחידה בעברית שאני, כצבר אשכנזי, הוגה - בלי שום בעיה - במבטא מרוקאי תקני לגמרי, מרוב שימוש בה. תוך שנים ספורות הביטוי התפשט לכל רחבי צה"ל והמדינה, תוך מעבר להגיה במלרע ובחי"ת צברית, וקיבל תת-משמעויות נוספות שונות ומשונות". תודה לגולנצ'יק, עדות יקרה מפז.
המתרגם אמציה פורת מוסיף: "בעבודת התרגום שלי מאנגלית נתקלתי הרבה בביטוי my fellow men, או his fellow men, וכן הלאה, ולא מצאתי ביטוי יפה לזה יותר מ"אחיי בני האדם". בספר האחרון שתרגמתי, למשל, אומר פריסאי אחד (בפרפרזה על הביטוי): "אני מבטיח לך שהוא יגיב כך וכך, סמוך עליי, אני מכיר את אחיי הפריסאים" (my fellow Parisians). אברהם אריאל מוסיף כי השיר "אחינו הנהג" הוא גירסה עברית של השיר הצרפתי Frère Jaques.
נרי שנידור מתייחס למילה סבתא וטוען שתי טענות (טענות מעניינות, נרי, אבל למה להתעצבן?). הטענה הראשונה היא ש"'אני והסבתא' אינו שיר פלמח"י, והסבתא אינה פלמ"חניקית. חיבר אותו אבשלום כהן ב-1947. שמו של השיר, אגב, הוא "הסבתא בנגב". הפלמ"ח אינו נזכר בשיר, והשיר מאזכר את ההגנה על יישובי הדרום בימי מלחמת תש"ח. האווירה שלו ובחירת המילים, וכמובן סצינת הצ'יזבט בהחלט קושרות אותו לשירי התקופה שהפלמ"ח עמד במרכזה, בקטע טוב.
נרי מוסיף כי 'סיפורי סבתא' אמנם בא מן היידיש 'בּאָבּע מעשה' אבל "אין שום קשר לשום סבתא". המקור הוא ספר פופולרי מאוד ביידיש, שחיבר אליהו בחור לפני כמעט 500 שנה, ושמו 'בּובו מעשה'. המקור אכן בספר בובו, אך כבר ביידיש התגלגל השם מבובו לבּאָבּע (נהגית בובה), הלא היא הסבתא. וזה הסיפור המלא, המופיע גם באתר בדיון במעמדה של הסבתא בשפה ובבפולקלור:
אליהו בחור, יהודי יליד נירנברג מן המאה ה-16, כתב ספר ביידיש שקרא לו "ספר בּוֹבוֹ", 'בובו מעשה'. הספר היה עיבוד חופשי של רומנסה באיטלקית בשם Bovo d’Antona, המבוססת על רומנסה אנגלית בשם Bevis of Hampton. הספר נפוץ ברחבי אירופה המזרחית והיה אהוב מאוד על הנשים. במשך הזמן התחילו לכנות את כל הספרים מסוג זה בשם מעשיות בּוֹבוֹ, ולאחר שנשכח שם הגיבור האגדי הזה, דימו שהכוונה למילה יידית ידועה: באבע (נהגית בובה), סבתא, ומכאן בוֹבֶה מייסס, סיפורי סבתא.
המקבילות בתרבויות אחרות ל"סיפורי סבתא" אינן אמורות להעליב, אלא להעלות על נס את נוהגן של נשים זקנות לספר סיפורי מעשיות לנכדים: סיפורי האשה הזקנה. מקור הביטוי בלטינית אצל קיקרו (fabellae aniles), והוא קיים באנגלית בביטוי old wive's tale ובצרפתית בביטוי מחמיא עוד יותר: סיפורי אישה טובה.
מהיכן הגיע אלינו הסילאן?
אריאלה ארז שואלת: מה פירוש המילה סילאן? מה מקורה?
סילאן הוא דבש תמרים, ויש מרחיבים לפירות מבושלים נוספים באותה דרך, כמו חרובים. המקור הוא בערבית העירקית, והמאכל עם שמו הובא לארץ על ידי יוצאי עירק. בעירק סילאן היה המיץ הנסחט מן התמרים ושימש למאכלים שונים. אחד מהם הוא חְלֵיק, היא החרוסת היהודית-עירקית. השם סילאן מקורו ככל הנראה בפועל מן השורש הערבי סאאל שפירושו נמס או נזל. הסילאן המקורי הוא ללא תוספת סוכר, ומכונה גם 'סילאן טהור'.
מעירק לישראל. עוגת סילאן // צילום: איתיאל ציון
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו