עם רייטינג חלומי, שאפילו ג'רי סיינפלד היה מתקנא בו, ושיחת טלפון מפתיעה, שנפתחה במילים "הנשיא מעוניין לדבר איתך", מותר לרוזאן בר להרגיש על גג העולם.
לפני כמה שבועות חזרה למסך הסדרה החדשה־ישנה שלה, "רוזאן", אחרי 20 שנות היעדרות. טבלאות הצפייה השתגעו: יותר מ־27 מיליון צופים נצמדו למסך, נתון נדיר ביותר בימינו. לא פלא שהיא כבר הוחתמה לעונה נוספת, שתשודר בסתיו הבא.
אלא שלמרות ההצלחה, שתסלול דרך לקאמבקים טלוויזיוניים עתידיים ("מרפי בראון" תחזור בסתיו, ועל פי השמועות, קלסי גראמר שוקל להחזיר את "פרייז'ר"), לא כולם אהבו את הפרשנות הנוכחית שנותנת "רוזאן" לאקלים הפוליטי בארה"ב. ובמילים אחרות - התמיכה שמעניקה כוכבת הסדרה לנשיא דונלד טראמפ הפכה עד מהרה לשיחת הברזייה.
"הצבעתי לטראמפ בבחירות", אמרה רוזאן בראיון טלוויזיוני לאחר השיחה עם הנשיא. "אני מכירה אותו שנים רבות, והוא תמיד תמך בי. הטלפון ממנו היה מאוד מלהיב ומקסים. ניהלנו שיחה חברית על עבודה, טלוויזיה ורייטינג. טראמפ מבין איך העסק עובד ואיך מודדים רייטינג".
• • •
כחלק מההכנות לקאמבק של "רוזאן" דרשו קברניטי ABC מרוזאן למודת הפרובוקציות להוריד פרופיל בחשבון הטוויטר שלה, שם נהגה להתבטא נגד התקשורת הליברלית, להביע תמיכה בתיאוריות קונספירציה משונות ולדבר בשבחו של טראמפ.
"אני אוהבת לדבר על קונפליקטים, כדי לפתור אותם", היא מסבירה. "זה מה שהמדינה שלנו זקוקה לו כיום - להבין מה מפריע לנו ולדבר זה עם זה, כדי להבין איך אפשר לשנות ולתקן".
הקולגות בהוליווד לא אהבו את החריגה שלה מהמוסכמות. מיד לאחר שעלה הרימייק הם מיהרו להזכיר עד כמה היא "פרועה בדעותיה", ואף העלו תמונות שלה, שפורסמו ב־2009 במגזין "HEEB", ובהן היא נראית בדמות היטלר, שולפת מתנור עוגיות בדמות "יהודים". גם לקומיקאית יהודייה משוחררת רסן כמוה, זאת חצייה של קו אדום.
בעבר היא ניסתה לשכך את הביקורת שספגה בעקבות הצילומים האנרכיסטיים. "טענו שלעגתי לאלה שנרצחו במשרפות, וזה לא מה שעשיתי. זה בכלל היטלר בדראג, אופה עוגיות בגאווה, אבל מביט אל האופק, כי יש לו חלום. זה היה 'גיליון גרמניה' של המגזין, ואין יותר גרמניה מהיטלר.
"בתמונות האלה היתה אמירה עמוקה יותר, שמאז השואה היו עוד 50 מקרים של רצח עם. זה המסר שרציתי להעביר: שרצח עם הפך לדבר שבשגרה, כמו אפיית עוגיות במטבח. יהודים מאוד התרגזו, כי אין מי שמרגיז יהודים יותר מיהודי אחר. היהודים שונאים זה את זה. אבל פאקינג לא אכפת לי מה חושבים. אכפת לי מה אנשים עושים. אני רוצה שנפסיק להתעכב על השואה ונתקדם לדבר על חירות, לא רק על סמלים. אני גם די זקנה, ואחרי גיל הבלות את מתחילה לאבד את השפיות".
לראיון מגיעה רוזאן (65, סבתא לשישה) בלוק מתוח ורענן, בתספורת בלונד־שטני קצרה - כיאה למי שעוד בימי הסדרה המקורית התמסרה לניתוחים פלסטיים, ששינו את המראה שלה מעונה לעונה. עד לאחרונה היא התהדרה בשיער שיבה נונשלנטי, אבל ברגע שהפריים טיים התקרב דאגו ב־ABC שהיא תעבור מייקאובר. אחרי הכל, הם משלמים לה רבע מיליון דולר לכל פרק (כמו לכוכב שלצידה, ג'ון גודמן).
"הם לא חשבו ששיער מאפיר ייראה טוב בטלוויזיה", היא מספרת בכנות. "זה נכון שנדרשתי להרגיע עם הטוויטר, למרות שיש הרבה חדשות, ואני משתוקקת להגיב. אני מבינה את ההחלטה, כי עדיף שלא תהיה הסחת דעת מהסדרה עצמה. אבל כל זה שולי ולא ממש מזיז לי. לחזור לסדרה זה קודם כל להתאחד עם משפחה. יש בינינו הערכה ואהבה, ושמרנו על קשר כל השנים. זה כמו לחזור הביתה. קצת הלם, אבל מאוד נעים.
"ביום הראשון על הסט, הבן שלי, שעובד בהפקה, מחה דמעה. הוא בן 40. בעצם, 39. אני אף פעם לא זוכרת את הגיל של הילדים שלי. פעם בירכתי את בתי ליום הולדת 40, והיא ענתה, 'אמא, אני כבר בת 43'. בכל אופן, אני לא בכיתי, יש לי פני אבן".
אי אפשר להתעלם מטרנד הסדרות משנות ה־80 וה־90, שחוזרות למסך. "טווין פיקס", "תיקים באפלה", "צער גידול בנות".
"אני לא יודעת לומר עד כמה הקהל רעב לסדרות מהעבר, אבל אצלנו הפידבקים עד עכשיו חיוביים מאוד. התגעגעו אלינו, וזה מחמם את הלב. ואולי זה סתם כי התרככתי בזקנתי. האם היינו חסרים למישהו? קשה לי לומר. אבל זאת עובדה שאנחנו זוכים לקהל חדש, הדור הצעיר, שהכיר אותנו רק מהשידורים החוזרים. עכשיו אנחנו שוב בסלון שלהם, למרות שהיוזמה לחידוש לא באה ממני".
• • •
ואכן, מי שקידמה את חזרתה של "רוזאן" למסך היא השחקנית שרה גילברט, שהחלה את הקריירה שלה כבת האמצעית של רוזאן בסדרה, דרלין, וכיום היא פאנליסטית בתוכנית אירוח יומית, אקטיביסטית לסבית, המקדמת את זכויות הפרט. אחרי שראיינה בתוכניתה את ג'ון גודמן, שמגלם את הבעל דן קונור, עשתה גילברט סבב טלפונים להצעת איחוד לסדרה - וקיבלה תשובה חיובית מכולם.
בסיבוב הקודם הציעה "רוזאן" אלטרנטיבה למשפחות הטלוויזיוניות "המדוגמות", כמו ב"משפחת קוסבי" וב"קשרי משפחה". היא הציגה משפחה קשת יום ומלאה בהומור עצמי, שהתמודדה בלי ציפוי מתוק עם נושאים נפיצים דוגמת גזענות, שוביניזם, אפליה בעבודה, זכויות הלהט"בים, התעללות מינית במשפחה ואלימות נגד נשים.
בגרסת 2018 (שבת, 21:30, yes Comedy, וב־STING TV) רוזאן ודן קונור הם זוג על סף פנסיה, שעוזר בגידול הנכדים - כולל בנה של דרלין, שאוהב להתלבש לבית הספר בחצאית. הבן די.ג'יי נשוי כעת לאישה שחורה - הילדה שבסדרה המקורית הוא סירב לנשק בשל צבע עורה. הבת הבכורה בקי היא כעת אלמנה (השחקן גלן קווין, שגילם את בעלה מארק, מת ממנת יתר של הרואין ב־2002).
פרק ההשקה של העונה החדשה, העשירית במניין, נפתח בריב קולני בין רוזאן לאחותה ג'קי (לורי מטקלף, שהיתה מועמדת השנה לאוסקר על "ליידי בירד"; ד"כ) סביב הבחירות האחרונות בארה"ב. ג'קי, מתברר, תמכה בהילארי קלינטון, ורוזאן צידדה בטראמפ. "המכנה המשותף לכל פרקי הסדרה היה תמיד הרצון שלי לשקף את המציאות ולהראות את פניה האמיתיים של החברה שבה אנו חיים באמריקה", מסבירה רוזאן. "אם חצי מהעם הצביע לטראמפ וחצי לא - זהו מצב אמיתי של פירוד.
"הנשיא אומר הרבה שטויות, אז מה? כל אחד זכאי לדעות משלו. אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לפוליטיקה, שלא יצטטו אותי לא נכון. יש הרבה דברים שטראמפ אמר ועשה שאני לא מסכימה איתם, אבל גם הילארי אמרה ועשתה דברים שאיתם לא הסכמתי. אנשים במדינה שלנו חשים איבה בגלל מה שבחרו בקלפי. מבחינתי, זה עומד בניגוד למה שאנחנו מייצגים כאומה. זה לא אמריקני.
"אני לא באה להתנצל בשמו של טראמפ. אף אחד לא שטף לי את המוח שאקבל במאה אחוזים כל מה שפוליטיקאי אומר. בכל בחירות צריך לבחור ברע במיעוטו. אני יכולה, למשל, לומר שהאבטלה בקרב הקהילה השחורה נמצאת בשפל של כל הזמנים, וזה נהדר. אני בעד שלכולם תהיה עבודה טובה, זאת דרך מצוינת להילחם בגזענות".
"שמרנו על קשר עם השנים". בסדרה המקורית
הסדרה שלה, היא אומרת, היתה תמיד מזוהה עם מעמד הפועלים. "משם אני מגיעה, וזה הציבור שבזכותו טראמפ נבחר. לכן רציתי להביא את הקול הזה לטלוויזיה. יש פה מצב חברתי שראוי לדון בו בסדרה, בטח כשמדובר במשפחה עם הבדלי דעות.
"היום אנחנו משקפים את מעמד הפועלים הלבנים, שהפך למיעוט. הרוב שייך לקהילה הלטינית, לשחורים ולאסיאתים. זה משהו שניגע בו בפרקים החדשים, כי אמריקה עוברת שינויים תרבותיים כל הזמן. אני רוצה שהסדרה תציע מקום באמצע.
"אני עצמי נמצאת במקום אחר היום בחיי, כסבתא, ואני אסירת תודה שיש לי ביטוח רפואי. זה פתאום הפך רלוונטי גם לסדרה. כל הביטוחים הרפואיים והעלויות הם נושא מרכזי שמעסיק את בני גילי. את 'רוזאן' המקורית התחלנו במלחמות נגד הרשת - באילו נושאים מותר לנו לעסוק, ובאילו לא. המטרה היתה תמיד למצוא את המקום של השחרור. אחרי העונה הראשונה העימותים התמעטו, ודי נתנו לנו לעשות מה שרצינו. היום אני מרגישה שאנחנו יכולים להביא דברים שנויים יותר במחלוקת. כולם מכירים ומעריכים את פועלנו, וזה מקל עלינו".
מה דעתך על הרעיון שאופרה ווינפרי תתמודד לנשיאות ארה"ב?
"אני אוהבת את אופרה, כמו כולם, ואני מאמינה שהגיע הזמן לנער את המדינה, לשנות את מה שהכרנו עד היום ולנסות משהו אחר. אבל אני חושבת שאני אהיה נשיאה הרבה יותר טובה ממנה. אפילו טובה יותר מהנשיא טראמפ. כבר רצתי לנשיאות ב־2012, מטעם מפלגת הירוקים בארה"ב, ורבים חשבו שזה גימיק. אבל הייתי רצינית".
מה את אוהבת לראות היום בטלוויזיה?
"אני לא מעודכנת יותר מדי. אהבתי את 'דקסטר', ואני צופה בערוצי כבלים בכל מיני תוכניות על מקרי רצח, חקירות וכאלה. זאת הטלוויזיה שאני מכירה. כל מיני נשים שרצחו את בעליהן וקברו אותם בחצר האחורית".
• • •
רוזאן גדלה בסולט לייק סיטי, להורים יהודים יוצאי מזרח אירופה. את הקריירה השיקה בשנות ה־80 המוקדמות במועדוני סטנד־אפ, וב־1986 קיבלה ספיישל טלוויזיוני, שהוקדש להופעה שלה. משם היתה הדרך סלולה לסיטקום הנושא את שמה, שעלה רשמית לאוויר באוקטובר 1988.
הסדרה הפכה ללהיט, זיכתה אותה ב"אמי" והוכתרה חמש פעמים בתואר "הסדרה האהובה" בטקס נבחרי הקהל האמריקני. על צמד העונות האחרונות הרוויחה רוזאן סכום מצטבר של 40 מיליון דולר ונחשבה לאשת הטלוויזיה השנייה בשכרה, אחרי אופרה ווינפרי. אבל אז החל הרייטינג לדעוך, והרעיון להוציא ספין אוף סביב אחת הדמויות נגנז. ב־1997 ירדה התוכנית מהאוויר.
בגיל 17 ילדה תינוקת בשם ברנדי בראון, שנמסרה מייד לאימוץ (הסיפור וזהותה של הבת נחשפו בתחקיר ב־1989, ורוזאן יצרה איתה קשר מחודש). היא נישאה (והתגרשה) שלוש פעמים: ב־1974 לעובד מלון, שאיתו הביאה לעולם שלושה ילדים - ג'סיקה (43), ג'ניפר (42) וג'ייק (40); ב־1990 לקומיקאי טום ארנולד, שהיה כותב בסדרה וגם קיבל בה תפקיד משנה; וב־1995 למאבטח, שממנו הביאה שנה קודם לכן את בנה באק (23).
בסוף שנות ה־90 התחברה מחדש לשורשיה היהודיים, כשהצטרפה לטרנד הסלבריטאים חובבי הקבלה. מאז גירושיה האחרונים, ב־2002, היא חיה עם התסריטאי ג'וני ארג'נט. בבעלותם חווה לגידול אגוזי מקדמיה בהוואי, שהיתה חלק מסדרת הריאליטי שלה ב־2011, "Roseanne's Nuts", שלא שרדה.
לצד ניסיונות להשיק טוק שואו ולחזור לסטנד־אפ, רוזאן לא הצליחה לשמר את מעמדה מימי הזוהר של הסדרה. היא מודה שזה בעיקר מה שזוכרים לה עד היום ברחבי העולם, גם כשמזמינים אותה לאירועים כמו הוועידה למלחמה ב־BDS, שנערכה בישראל לפני שנתיים, ובה היא נאמה.
"מציעים לי הרבה לדבר בכנסים. הזמינו אותי לכנס במצרים, והופתעתי לגלות שגם במדינות ערביות שמרניות יש קהל לסדרה על אמא שהיא עקרת בית מלאת תעוזה. בגרמניה דיבבו את הדמות שלי, אבל שם אני נשמעת כמו גודזילה".
את ישראל היא אוהבת במיוחד ומדברת עליה בכל הזדמנות. "בטקס גלובוס הזהב האחרון פגשתי את גל גדות", היא אומרת לי. "תגיד, איך הוגים את השם שלה? כמו בריז'יט בארדו? אני לא זוכרת אם ביטאתי את השם שלה נכון, אבל היא היתה נחמדה".
נזכה לראות אותך שוב בארץ?
"כשביקרתי לפני שנתיים זה היה סביב פורים. אני מאוד רוצה לחוות שוב את האווירה הנהדרת ברחובות, עם התחפושות והמסיבות, ולבוא עם אמא שלי, שהיא בת 84, כדי שגם היא תראה (אביה של רוזאן נפטר ב־2001). אבל בגלל הקאמבק של הסדרה, זה לא מסתדר. חשבתי לבוא אליכם לליל הסדר, אבל אמי לא חשה בטוב לאחרונה. עוד אבוא. אולי בפסח הבא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו