סגן מור בן סעדון (22) כמעט לא ישנה במשך שישה שבועות, מהרגע שבו נרצח תושב הר ברכה, הרב איתמר בן גל, בכניסה לאריאל, ועד שנתפס רוצחו, עבד אל־חכים עאסי, בעל תעודת זהות כחולה. דווקא כשיצאה לטיול בצפון, כדי להתאוורר, הגיע רגע האמת. "המח"ט התקשר ואמר לי, 'הלילה יש פעילות'. חזרתי מייד לחטיבה", היא מספרת. היה זה הלילה שבין 17 ל־18 במארס, אחרי שבועות שבהם הצליח עאסי להתחמק מכוחות הביטחון. לבסוף הוא אותר בשכם, בזכות מאמץ מודיעיני־מבצעי אינטנסיבי.
כקצינת מבצעים מיוחדים (קמ"מית) של חטיבת השומרון בשמונת החודשים האחרונים, בן סעדון עמדה במרכז העניינים, מקשרת ומתאמת בין כל הגורמים המעורבים - השב"כ, הצבא והמשטרה. "ביצענו המון פעילויות מסביב לשעון, והתחושה היתה שהפעם זה סוף־סוף יקרה", היא נזכרת בכל הפעמים שעאסי חמק מידיהם. "כשהמח"ט עלה בקשר ואמר 'הוא בידינו', התרגשתי, זו תחושת סיפוק אדירה. זאת המשמעות של להיות קמ"מית - לקחת את האנשים שסביבך, מכל אגף, ולנתב את כולם למשימה, כדי להוציא את הפעולה בצורה הכי טובה".
בן סעדון היא אחת מכמה קמ"מיות שאיתן נפגשנו - נשים צעירות ומלאות מוטיבציה, שמנצחות על פעולות ביטחוניות רגישות מאוד. לצידה יושבות קמ"מית חטיבת עציון, סגן יובל ירדני (21); קמ"מית חטיבת יהודה, סגן אריאל אלדר (22); קמ"מית חטיבת בנימין, סגן שחף אסרף (22); קמ"מית חטיבת הבקעה והעמקים, סגן מוריה אמתי (21); קמ"מית חטיבת אפרים, סגן רביד גרנוב (21) - וגם קמ"מ חטיבת מנשה, סגן דניאל בן משה (21) - הגבר היחיד בחבורה. לכולם מייעצת, תוך ליווי צמוד בעיקר במבצעים הסופר־מורכבים,
סגן נועה דרימר (23), סגנית קמ"מ אוגדת איו"ש.
בגלל הרוב הנשי המוחץ, הכינוי לתפקיד זה מנוסח אוטומטית בלשון נקבה, קמ"מית, אבל לבן משה זה לא מפריע. מאוד נוח לו להיות המיעוט, כיוון שעצם הפעילות כקמ"מ חשובה לו יותר מכל. הוא עזב בשביל זה תפקידים נוחים כמ"כ, מ"מ וסמ"פ טירונים.
הגזרה שתחת ניצוחו חולשת רובה על שטח A, שבו הערים המרכזיות הן טול כרם ובעיקר ג'נין, משם יצאה חוליית המחבלים שרצחה את הרב רזיאל שבח מחוות גלעד. עשרה ימים לאחר הפיגוע נתפסו כל הרוצחים, למעט מי שעמד בראשם, אחמד ג'ראר. חודש ימים הצליח להסתתר, עד שהגיע הטיפ המודיעיני שחשף את מקום מחבואו בכפר אל־יאמון, הסמוך לג'נין. "אמנם הפיגוע לא התרחש בגזרתנו, אבל המחבלים הגיעו מהגזרה שלנו", מסביר בן משה את השפעת האירוע עליו.
לפני שרצחה את הרב שבח, ניסתה אותה חוליה לבצע פיגועים נוספים, נגד חיילים ואזרחים, ולמרות שפעלה בגזרת חטיבת השומרון, היא חזרה תמיד לבסיסה בג'נין, והמאמצים המודיעניים בחטיבת מנשה הובילו לכמה מבצעים מורכבים שכללו לא מעט אכזבות, אחרי שג'ראר הצליח להימלט מג'נין. אחרי שזוהה באל־יאמון, "פעלנו במשך שלושה ימים ברציפות באזור הכפר", מספר בן משה, עד שכוחות גדולים כיתרו וחיסלו את ג'ראר בתום קרב יריות. "אחרי שלושה ימים שלא עצמתי עין, הרשיתי לעצמי לשים את הראש. ישנתי טוב", מחייך הקמ"מ.
מסביב לשעון
סוף טוב ומספק כמו בחיסולו של ג'ראר באל־יאמון או בתפיסתו של עאסי בשכם, לא מבטיח יותר מדי שעות של שקט ומנוחה. בכלל, סימן ההיכר של הקמ"מיות ובן משה הוא "שקיות", אותם עיגולים שחורים סביב העיניים. עבודתם מבוצעת בעיקר בלילה, שעות הפעילויות הביטחוניות המורכבות, וכשהאדרנלין מעוד מבצע לילי מתחיל לשקוע, מחכה לכולם הטיפול בכל ענייני המנהלה: קליטת עצור בבית המעצר, השלמת ציוד, מילוי טפסים רבים - וכמובן היערכות למבצע הבא, בלילה שאחרי. ככה זה כשלכל חטיבה יש רק בן אדם בתפקיד הקמ"מ.
מסבב התשובות שעלו ברב־שיח שניהלנו (גם אם חלקן היו שקטות למדי), מבינים שהכל מסכימים שמחיר ה"שקיות" סביב העיניים הוא פעוט ונסבל, בשל תחושת הסיפוק, האחריות והעניין ממילוי התפקיד המאתגר. "אנחנו מבצעים תפקיד משמעותי, וזה מה שנותן לנו את הכוח לעבור את השעות הקטנות של הלילה. הסיפוק הוא מעצם הידיעה שאני בעצם הבאתי לסיכול המחבל שמחר בבוקר היה יכול לקום ולרצוח מישהו. הידיעה שאני דאגתי שהוא ייעצר, זה מה שמשאיר אותנו ערים ומחודדים כמעט בכל לילה, במשך שבוע. אנחנו ישנים שעתיים־שלוש וממשיכים ליום הפעילות הבא", אומר בן משה.
הקמ"מיות עם הקמ"מ היחיד, סגן דניאל בן משה // צילום: יהונתן שאול
חברותיו לתפקיד מהנהנות, וכולם מודים שמאז שנכנסו לתפקיד, רק הטלפון שלהן נח פחות מהן. הוא אף פעם לא על מצב שקט, גם לא בחופשות. "יש מנהלות לחימה שמחליפות אותנו בסופי השבוע, אבל בסופו של דבר יש הרבה מאוד גורמים מחוץ לצבא, בעיקר המודיעיניים, שעובדים רק מולנו. גם בשבת העבודה לא נפסקת. זאת התעסקות יומיומית בתפקיד, גם בבית ואפילו כשאנחנו בחו"ל - אני תמיד נשארת זמינה. אתה מקבל על עצמך אחריות גדולה עם התפקיד", מספרת סגן אסרף, קמ"מית חטיבת בנימין.
כחלק מהתפקיד התובעני, פעילות הקמ"מ מוגדרת כ"הפקה בפועל", בשל התיאום בין הגורמים הרבים שמעורבים בכל מבצע. הקמ"מיות והקמ"מ מעירים לי בשלב הזה שיש לכך מילה אחרת, שבה הם מבקשים ומעדיפים להשתמש כדי להגדיר את תפקידם - "תכלול". המצאה צה"לית, שלדבריהם מכילה כמה משמעויות וממחישה את התעסקות הקמ"מ בכל כך הרבה פרטים קטנים לצורך הוצאתו לפועל של מבצע מורכב בצורה מוצלחת.
הקמ"מית, מסבירות לי הקצינות - ומתעלמות באלגנטיות מהגבר היחיד בתפקיד - אחראית לתכלול כלל פעילות הסיכול והפעילות המבצעית ההתקפית בחטיבה. המשמעות היא שהן מעורבות לא רק בתיאום בין כל הגורמים, אלא גם בכל שלביו של המבצע: התכנון, הארגון והוצאת המבצע לפועל - והכל מתוך החמ"ל. המבצעים המיוחדים לא נעצרים בחיסול או במעצר מבוקשים ומחבלים, אלא גם בהחרמת כספי טרור, תפיסת אמל"ח, הריסת בתי מחבלים ועוד.
הכל תלוי בגזרה, ולכל אחת מהן יש את המאפיין שלה. בתקופה האחרונה, גזרת יהודה מאופיינת בפעילויות המתמקדות בתפיסת כספי טרור ואמל"ח; גזרת הבקעה והעמקים מתרכזת יותר בפן הפלילי, כמו סיכול הברחות סמים; גזרת אפרים מכונה "גזרת השב"ח", בשל ניסיונות בלתי פוסקים של פלשתינים לחדור משם אל שטח ישראל; ואילו בגזרות בנימין, עציון והשומרון מתבצעים מעצרים רבים של חשודים במה שמכונה "טרור עממי".
"זה תפקיד כירורגי"
סגן ירדני, קמ"מית חטיבת עציון, מבקשת לחזור ולחדד את הייחודיות שבתפקיד החשוב: "זהו תפקיד מאוד כירורגי, שלוקח 100 אחוז מהיום שלנו, למרות שהוא מאוד ספציפי. זהו תפקיד מורכב, בעיקר משום שאת עובדת עם כמה גורמים. אני עובדת עם השב"כ, עם המשטרה, עם יחידות שנמצאים בהם אנשים מבוגרים, הורים לילדים. ואז אני מגיעה, צעירה בת 20, שאומרת להם שזו הסמכות שלי לקבוע אם משהו יקרה או לא יקרה - וזה מישהו שיכול להיות אבא שלי".
עוד היא מדגישה: "אם אני לא אביא את המידע מהגורמים שאיתם אני עובדת, או אם לא יתבצע שיתוף פעולה טוב, אז הגדוד יהיה פחות מקצועי ופחות טוב במה שהוא עושה. לכן, זה מאוד תלוי בנו. אנחנו לא ציר בדרך או צינור שמחבר בין כל הגורמים האלה לכוח בשטח, זה הרבה יותר מזה". וכשסגן ירדני אומרת "זה הרבה יותר מזה", היא מתכוונת לכך שקציני המבצעים המיוחדים לא רק מגיבים לאירועים, אלא גם מסכלים אותם מראש. "הרבה פעמים אנחנו המקור המקדים", אומרת בן סעדון, "מראש אנחנו מציפים את הבעיות ומונעים אותן, עוד לפני שהן פוגשות אותנו בצירים וביישובים".
למרות שרוב המבצעים המיוחדים מתרחשים בשעות הלילה הקטנות, אחת לזמן מה שעת הכושר והסיכול מגיעה באור יום. כך, למשל, לפני כמה שבועות התקיים בשעות הבוקר מבצע מעצרים מורכב של כמה סטודנטים, שבהם יו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת ביר זית.
הדיווחים בתקשורת הפלשתינית טענו כי כוחות הביטחון שנכנסו לאוניברסיטה התחפשו לשם כך לעיתונאים, אבל סגן אסרף קופצת: "זאת פיקציה. זאת היתה חוליה שניסינו לתפוס כמה פעמים לפני שהוחלט על הצעד הזה, שהוא מאוד חריג. זה לא משהו פשוט שעושים כהרף עין - לא היה מבצע כזה כמה שנים. הוא דרש אישורים חריגים. הוטל עלי המון משקל במבצע הזה, כי אף אחד בחטיבה, למעט המח"ט והמודיעין, לא היה חשוף לתוכניות. זה היה אירוע שמאוד השפיע".
האירוע באוניברסיטה זכה, גם בתקשורת הפלשתינית, לכינוי "פאודה בביר זית". בכלל, חלק גדול מהמבצעים שהן נוטלות בהם חלק מזכיר לנו סצנות שראינו בסדרה הפופולרית, ואי אפשר להימנע מהשאלה המתבקשת, מה הם חושבים על הסדרה הזאת והאם היא משקפת נאמנה את מה שקורה במציאות. לאחר שכולם צוחקים מההשוואה, יש מישהי שמציינת שלא ראתה "פאודה" מעולם, שנייה אומרת שראתה שני פרקים והפסיקה לצפות כי זה יותר מדי הזכיר לה את המציאות היומיומית שלה, ואילו סגן אריאל אלדר, קמ"מית חטיבת יהודה, אומרת כי זה נותן למשפחה ולחברים, שלא תמיד מבינים מה היא עושה, סוג של הצצה לשגרה היומיומית שלה בצבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו