עשרות אלפי מכתבים נשלחו אל מנחם בגין במשך שנות פעילותו הציבורית - מאישי ציבור ואזרחים מן השורה, מבוגרים וילדים, שותפים לדרך ויריבים • הם שלחו לו בקשות אישיות, שאלות פוליטיות, מכתבי תמיכה ומכתבי ביקורת - וכל מכתב קיבל ממנו מענה • תערוכה מיוחדת שתיפתח מחר במרכז מורשת בגין בירושלים מביאה כמה מהמכתבים, בצירוף מכתבי התשובה ששלח בגין והתייחסות של הכותבים היוםהתערוכה "לכבוד מר בגין, שלום" הופקה בשיתוף עם הסטודנטים והמרצים במחלקה לצילום בבית הספר מוסררה, שצילמו את כותבי המכתבים במקום משמעותי עבורם. התערוכה מוצגת במסגרת הפעילויות לציון 70 שנה למדינה במרכז מורשת בגין, רחוב ש.א נכון 6, ירושלים. שעות הפתיחה: ימים א'-ה' 17:00-09:00, יום ו' עד 12:30. הכניסה חופשית.
התערוכה "לכבוד מר בגין, שלום" הופקה בשיתוף עם הסטודנטים והמרצים במחלקה לצילום בבית הספר מוסררה, שצילמו את כותבי המכתבים במקום משמעותי עבורם. התערוכה מוצגת במסגרת הפעילויות לציון 70 שנה למדינה במרכז מורשת בגין, רחוב ש.א נכון 6, ירושלים. שעות הפתיחה: ימים א'-ה' 17:00-09:00, יום ו' עד 12:30. הכניסה חופשית.
• • •
"הערכתי את רדיפת הצדק שליוותה אותו"
העיתונאי יעקב אחימאיר, שאביו הואשם במעורבות ברצח ארלוזורוב, הודה למנחם בגין ב־1985 על הקמת ועדת החקירה לרצח
אני גא בשליחת המכתב. חשתי כי עלי להודות למנחם בגין על מינוי ועדת החקירה הממלכתית לפרשת רצח חיים ארלוזורוב ז"ל. שורות המכתב מבטאות הערכה עצומה שלי לתחושת רדיפת הצדק, שליוותה את מנחם בגין כל חייו.
מינוי הוועדה ב־1982 היה צעד לא פשוט: הרי הוועדה היתה יכולה להגיע למסקנות כי אכן ידם של אנשי התנועה הרוויזיוניסטית היתה ברצח. בגין לקח על עצמו את האחריות, אפילו את הסיכון, ונקט צעד של מינוי הוועדה.
למכתבי קיבלתי תשובה מבגין, אשר ריגשה אותי: בכל זאת, ראש ממשלה מוצא זמן להשיב לאזרח מן השורה.
ירושלים, 6.6.85
מר בגין הנכבד,
לאחר קריאתי בדו"ח ועדת החקירה לרצח ארלוזורוב, מצאתי לנכון להודות לך, מקרב הלב, ובפומבי, על החלטתך להקים את ועדת החקירה, באמצעות החלטת הממשלה. בפנות היום, אותו יום שבו נתפרסם הדו"ח, מסרת לפרסום את הודעתך האישית, שהיתה מכוונת למשפחות. זו היתה הודעה נרגשת, כנה ויפה, ועל כך אני רוצה להודות לך. שיחתך הטלפונית עם אמי היקרה, עודדה מאוד את רוחה, והיא שמחה מאוד עליה. בקיצורו של דבר: תודה!...
אני מאחל לך בריאות טובה וכל טוב.
בכבוד רב,
יעקב אחימאיר
ירושלים, כ"ח בסיון תשמ"ה 17.6.1985
לכבוד: יעקב אחימאיר
רח' בוסתנאי 9
ירושלים 93229
יעקב היקר,
שמחתי לקרוא את מכתבך מיום ה־6 ביוני 1985. עיינתי במסמך מטעם ועדת החקירה ופרקים מסוימים קראתי אפילו פעמיים. אין לי ספק שהוועדה עשתה מלאכה חשובה וחקירה יסודית ורצינית. מובן מאליו שישנם כאלה החוזרים על להגם; לא נתחשב בהם. המסמך קיים: בעוד אשר בג"ץ קבע במפורש שזיכויים של סטבסקי ורוזנבלט היה משפטי־טכני, אך מבחינה ציבורית הם לא נוקו, הרי הוועדה קבעה את חפותם המוחלטת, מבחינה משפטית ומוסרית גם יחד.
באשר לאבא ז"ל - הוא זוכה מלכתחילה (No case to answer). מובן מאליו שגם הוועדה, בעקיפין, אישרה את הזיכוי המלא הזה.
שמחתי בשמחת המשפחות, ודבריך הוספו לי נחת־רוח. כמובן, לא מגיעה לי שום תודה; החלטת הממשלה היתה צודקת ונכונה; כולנו עשינו את המוטל עלינו.
בכבוד רב ובברכה לבבית,
מנחם בגין
• • •
"מאיר זכה לתשובה מכובדת, למרות היותו ילד"
ב־1965 פנה הילד מאיר איינשטיין בשתי שאלות אקטואליות למנהיג האופוזיציה בגין, עבור כתבה לעיתון בית הספר שלו
כשלמד בבית הספר ויצמן, אמרה המורה להוריו של מאיר איינשטיין שהוא מסתובב עם נר ומחפש את הצדק. כבר כילד הוא היה מעורב ודעתן. בגיל 10 החל לשלוח מכתבים למערכות עיתונים והקים בעצמו שבועון בשם "שחור על גבי לבן", שאותו כתב וערך.
בשמו ובשם העיתון הוא גם אסף כמות נכבדה של חתימות מראשי ממשלות, שרים וחברי כנסת, כגון דוד בן־גוריון, גולדה מאיר ולוי אשכול, כמו גם של שחקני כדורגל ידועים בארץ ובעולם. את אוסף החתימות סידר בקפידה בתוך אלבום שנשמר עד היום, לצד אוסף המכתבים ששלח לפוליטיקאים.
את המכתב למנחם בגין הוא כתב בגיל 13. הוא זכה לתשובה רצינית ומכובדת, למרות היותו רק ילד שאין לו אפילו זכות הצבעה. הדבר מעיד על אישיותו האצילית, התרבותית והג'נטלמנית של מר בגין, שהיה ידוע כאיש הגון וישר דרך.
מגיל 5, החל מאיר איינשטיין מחקה שידורי כדורגל של נחמיה בן אברהם למשפחה ולחברים, מתאר מהלכים שלא בטוח שאפילו הבין. מאוחר יותר, בבית הספר, "שידר" משחקים גם לחבריו לכיתה בטיולים שנתיים.
הוא הילד גדל להיות עיתונאי ושדר ספורט מקצוען ואהוד, שהשאיר את חותמו במאות שידורי ספורט בכדורגל, כדורסל ואתלטיקה. התשוקה של אותו ילד לספורט ולפוליטיקה נותרה כשהיתה עד יומו האחרון. הוא נלחם על האמת שלו, והמשיך לשדר עד שנדם קולו במארס 2017.
איינשטיין // צילומים: פיני מ. סילוק, אי.פי, דוריאן גוטליב, זיו קורן
המכתב של איינשטיין:
שלום רב!
אודה לך מאוד אם תיאות לענות לי על מספר שאלות לשם כתבה בשבועון שמופיע בבית הספר "ויצמן" בהרצליה:
1. האם אתה מסכים למערך עם הליברלים, ואם כן, מדוע?
2. האם אתה מזדהה עם דעתו של מר אשכול בקשר לפעולות שיינקטו במקרה הטיית מי הירדן?
אודה לך מאוד אם תיאות גם לשלוח לי את חתימתך.
בתודה מראש, מאיר איינשטיין, שכונת רסקוף הרצליה, תל אביב, כ"ה בשבט תשכ"ה, 28 בינואר 1965
התשובה של בגין:
לכבוד מר מאיר איינשטיין, שכונת רסקו, הרצליה
מר איינשטיין הנכבד,
הריני מאשר בתודה את קבלת מכתבך (ללא תאריך) - חותמת הדואר מ־20 בינואר ש.ז.
ובאשר לשאלותיך:
א. תנועת החרות הציעה מאז ה־20 באוגוסט 1961 ועד נובמבר 1964 ועד בכלל, למפלגה הליברלית לפתוח במשא ומתן על הקמת גוש פרלמנטרי משותף לשתי המפלגות ורשימת מועמדים משותפת לכנסת. חברי ואני משוכנעים כי הקמת גוש כזה היא אפשרית, על אף ההבדלים בין שתי המפלגות מתוך קביעת תוכנית מוסכמת ולמען יצירת אלטרנטיבה לא רק כמותית אלא גם מהותית למפלגת השלטון. המפלגה הליברלית דנה בהצעתנו. עד עתה סירבה לקבלה.
מתברר כי הרוב הגדול במפלגה זו מחייב את הרעיון שהוצע על ידינו, אך המיעוט מתנגד ומלווה את ההתנגדות באיום של פילוג. עלינו איפוא לחכות עד אשר מוסדותיה המוסמכים של המפלגה הליברלית יסיימו את דיוניהם ויחליטו לחיוב או לשלילה.
ב. עוד לפני שנה ומעלה, עם השמעת האיומים על ידי אויבינו ביחס להטיית יובלי הירדן הודענו כי אם תיעשה חבלה זו, אפילו היא נעשתה בשטח עליו חולשת מדינה ערבית, מאחר ותוצאותיה הן בשטח עליו חלה ריבונותנו הלכה למעשה - אין המחבלים יכולים לצפות לחסינות, אלא להפך, לפעולה למניעת חבלה זו. הודעתו של ראש הממשלה בימים האחרונים אינה אלא מאשרת את הדעה הזאת.
בכבוד רב ובברכה,
מ. בגין
• • •
"כתבתי לו מתוך תודה והוקרה, וקיבלתי מענה מלב אל לב"
הסופר עמוס עוז כתב לראש הממשלה בגין באוקטובר 1978, בעקבות החתימה על הסכמי קמפ דיוויד
מייד לאחר שנודע על חתימת הסכמי השלום בין ישראל למצרים, זכרתי כי מר בגין דיבר לא פעם נגד כל נסיגה מן השטחים שישראל כבשה במלחמת ששת הימים, הביע לא פעם זיקה רגשית עמוקה ליישובים הישראליים במבואות רפיח, ואף הביע רצונו לפרוש לאחד מיישובי חבל ימית כתום כהונתו.
למרות שבמשך רוב שנות חיי הייתי יריב, ולעיתים יריב מר ועוקצני, למר בגין ולתנועתו, לא פקפקתי מעולם בכך שעמדותיו של מר בגין בשאלת השטחים נובעות לא רק משיקולים ומחישובים, אלא גם - ואולי בעיקר - מתוך רגשות עמוקים שמקורם בנעוריו ובבית הוריו.
ניסיתי לדמיין כמה קשה לאדם מאמין להקריב מה שיקר וקדוש לו למען משהו היקר לו עוד יותר. וידעתי שהיקר לו עוד יותר - השלום - יקר גם לי. ניסיתי לשים עצמי במקומו ולשאול את עצמי מה היה עובר עלי לו עמדה בפניי בחירה צורבת כזו, בחירה בין מה שיקר לי מאוד לבין מה שיקר לי עוד יותר. ונמלאתי רגש של הוקרה ותודה למר בגין, הוקרה ותודה שמעבר לכל המחלוקות המרות שקדמו להחלטתו זו של מר בגין ומעבר לכל המחלוקות המרות שהיו עתידות לבוא לאחר הסכם השלום עם מצרים.
מתוך רגש של תודה והוקרה כתבתי לו את מכתבי, ואף קיבלתי ממנו מענה מלב אל לב.
אני קורא כעת מחדש בחליפת המכתבים ההיא, ונמלא געגועים אל הימים שבהם עדיין היתה כאן באפשר מחלוקת חריפה ללא שנאה, ועדיין אפשר היה אצלנו להביע לפעמים הוקרה עמוקה ליריב מר ואף לקבל ממנו תשובה נדיבה שנכתבה בכבוד, ואולי גם בהתרגשות.
אולי עוד יבואו ימים כאלה. מי ייתן ויבואו.
עמוס עוז
קבוצת חולדה, 28.10.1978, מוצ"ש.
לכבוד
מר מנחם בגין
ראש הממשלה
ירושלים.
מר בגין הנכבד,
לא זו השעה להגיד לך מה מפריד בינינו: זוהי שעה שבה צריך לומר לך, מעבר למרחקים של אמונות ודעות ורגשות וחילוקי־סגנון־וטעם: תודה לך והיה נא ברוך.
נדמה לי שאני מסוגל לצייר לי בדמיוני את עומק המכאוב שבו התנסית כאשר חתמת על כתב־הסכם הכולל סילוק ישובים עבריים. אני, שהתנגדתי תמיד לעצם־הקמתם של הישובים האלה, יודע אולי מה היה בלבך כאשר חתמת על הכתב הזה. ועוד לפניך מכאובות.
פרס נובל לשלום ניתן לך בדין: לולא אתה עכשיו ראש ממשלת ישראל, ספק אם הדבר הזה היה מתגשם. ולא מפני שאתה גדול רודפי השלום בדור הזה, אלא מפני שאתה עמדת בקרב שהוא, אולי, הקשה שבכל הקרבות: מלחמת אדם בעל אמונות ודעות עם נפשו ועם ה"ניגון" שבשורש־נשמתו.
ואולי יותר מאשר כמה וכמה ממקורביך (אלה ההולכים עמך עכשיו ואלה שפנו נגדך), אולי יותר מהם מסוגל אני לנחש - ולהוקיר - את גבורת האיש הנאבק עם ה"ניגון" שבשורש־נשמתו ומגיע, בלי זיוף ובלי התכחשות עצמית, ל"מדרגה" גבוהה יותר ול"ניגון" עמוק יותר.
אתה יודע מפני מה מכתבי זה מוכרח להישען על מילות של חסידים, "ניגון", "שורש־נשמה", "מדרגה", "גבורה" וכולי.
שוב: תודה לך וברוך תהיה.
עמוס עוז
קיבוץ חולדה
תשובתו של בגין:
ירושלים, כ' בחשון תשל"ט
20 בנובמבר 1978
לכבוד
מר עמוס עוז
קבוצת חולדה
עמוס עוז // צילום: זיו קורן
מר עוז הנכבד,
הריני מודה לך על דבריך היפים. קראתים בתשומת לב מיוחדת. יכולתי לומר לך בתשובה: אמנם כן, אני נאבק עם עצמי, מנהל מלחמות פנימיות ועוד. אך אפילו אם אכזיב אותך, חובתי לומר את האמת: אין לי שום מאבקים פנימיים כאלה. הייתי ונשארתי אדם ויהודי פשוט. אני משוכנע כי הדרך שהנני הולך בה נכונה היא, וזו הסיבה המכרעת שבגללה אני מוסיף ללכת בה, על־אף ה"ביצים" (בורכה תהיה חקלאותנו), על־אף דברי גידוף ואפילו קללה.
בגלל תקופת המחתרת, המיוחדת, נוצרה אגדת כזב - או ביתר דיוק, יצרוה חוגים מסוימים, שאולי הם יותר קרובים אליך - כי איש מלחמות הנני, וטבעו הוא זה של שואף דמים. כל ימיי ידעתי שאין דברים רחוקים יותר מהאמת מאלה; כל ימיי שנאתי מלחמות, והנשיאה באחריות לחיי אדם היתה הקשה בניסיונותיי.
אמנם כן, עמדתי בראש לוחמים, אבל הואל נא לרשום לפניך, על־פי ניסיוני שלי, מר עוז הנכבד, כי אדם הלוחם לחרות עמו, ליתר דיוק להבטחת קיומו, והן כך היה בשנות הארבעים - יכול להיות והינו איש השלום. ועל שלום עם הערבים אני חולם מאז ה־30 בנובמבר 1947.
אחד הסיפוקים הגדולים שלי בתקופת המחתרת היה שאין לנו מלחמה עם הערבים. נהפוך הוא, עשיתי למען התקרבות בין שני העמים, ובמו ידיי כתבתי כרוזים שתורגמו לערבית, עם דברי נועם והבטחה לחיים משותפים, טובים והוגנים בארץ ישראל.
לכן, לא זו בלבד שלא שיניתי מאומה מדרכי או מעקרונותיי, אלא אני מוסיף ללכת בה ולהיות נאמן להם.
אמנם כן, רוצה אני להביא שלום לעם ישראל בארץ ישראל, שבה יחיו שני העמים בשלום ובכבוד הדדי. קורבנות? אני מעדיף קורבנות למען השלום על קורבנותיה של מלחמה. כמובן, לא הכל תלוי בצד אחד, ולכן יש משברים וגם ייסורים, יש הכרעות קשות, אבל כל אלה הם חלק של החיים, זה טיבם, ואין דרושים שום מאבקים כדי לעמוד במבחנים הללו.
אחר כל אלה רציתי לומר, כי הערכתך יקרה לי מאוד. אני מניח כי תוסיף להיות ממתנגדיי, זו זכותך המלאה, אבל מעבר למרחק המבדיל בינינו, נוכח דבריך המלבבים, אני מושיט לך את ידי לשלום בתודה עמוקה.
שלך, בכבוד ובברכה, מ. בגין
• • •
"שיערתי שלבגין לא יהיה 'ראש' לענות לי"
צבי אפריון (אופנהיימר) פנה לשר בלי תיק בגין ב־1970, לאחר שקרא בספר האשמה שהאצ"ל רצחו את בנו של הכותב
פניתי אל מנחם בגין לאחר שקראתי את ספרו של יעקב אבידוב, שבו הוא כותב שהאצ"ל רצחו את בנו סתם כך. סברתי שאם הדברים נכונים, זו האשמה חמורה נגד האצ"ל והעומד בראשו.
באותה עת התנהלה בתעלת סואץ מלחמת ההתשה, ושיערתי שלבגין, שכיהן כשר בלי תיק בממשלה, לא יהיה "ראש" לענות לי. גם סיום המכתב הוא על רקע הזמנים הקשים בשעתו.
כשקיבלתי את תשובתו של בגין, הרגשתי שחשוב לו להתייחס ולשפר את תדמית הארגון, ואולי לא היו האירועים המתוארים בספר חמורים כל כך כמו שהאבא כותב.
צבי אפריון (אופנהיימר)
בע"ה
מוצש"ק "במדבר" תש"ל
לשר מנחם בגין שלום וברכה!
אני חייל נחלאי, תלמיד ישיבת "כרם ביבנה" המשרת עתה באחד הקווים אי שם.
לאחרונה התגלגל לידי ספרו של יאני אבידוב מנהלל "נתיבים נעלמים" בהוצאת "עם עובד". בספרו טוען המחבר כי בנו איתן נהרג בידי אנשי אצ"ל. רציתי לשאול את כבוד השר באם מדייק האב השכול בדבריו, ואם כן, כיצד השר בתור מפקד הארגון מסביר את המקרה.
על אף שאתם, קברניטי המדינה, עסוקים מאוד בימים הקשים האלו, אקווה שאיענה.
בברכת כל טוב וחזק חזק ונתחזק,
צבי אופנהיימר
א' 1057
צ.ה.ל (שדה יעקב)
ירושלים, י"ח סיון תש"ל
22.6.70
מר אופנהיימר הנכבד,
הריני מודה לך על מכתבך ממוצש"ק פרשת במדבר, תש"ל. הידיעה שקראת בספר "נתיבים נעלמים" היא נכונה. את הפיסקא עצמה בספר הזה לא קראתי, משום כך אינני יודע איך מתואר בו המקרה הטרגי באוסטריה, בין חברי שני הארגונים.
הדבר העיקרי שנמסר לי על ידי נציגינו באירופה, בימים ההם, הוא כי נפל ריב בין חברי ההגנה והאצ"ל באירופה על ארגון "הבריחה", כלומר, העברת יהודים מן המחנות לארץ ישראל. על רקע ריב זה, נחטף, כפי שנמסר לי אז, חבר האצ"ל על ידי בחורי ההגנה. בעוד הראשונים באים לשחרר את החטוף, פרצה קטטה ואחד מחברי ההגנה נהרג כתוצאה מכדור שנפלט מאקדחו של איש האצ"ל.
דברים אלה נמסרו לי בשנת 1947 על ידי מפקדת האצ"ל באירופה. ועל יסודם פרסם גם האצ"ל בארץ הודעה מיוחדת על המקרה הטרגי.
בכבוד רב ובברכה,
מ. בגין
• • •
"כתבתי לבגין כי הייתי לבד בכיתה נגד כל החבר'ה"
ב־1966 ביקש יצחק קלמנובסקי, תלמיד ישיבה תיכונית, לקבל ממנהיג חרות בגין תשובות שיסייעו לו בקרבות האידיאולוגיים בכיתתו
נולדתי ב־1949 וגדלתי בתל גיבורים בבני ברק. זו היתה שכונה שבה כולם חרותניקים. אבא שלי בנה שם בית כנסת על שם עולי הגרדום. הוא עבד בבית ז'בוטינסקי בקומה השמינית, בברית חרות־הצה"ר, ובגין עבד בקומה ה־11 או ה־13. הוא השתתף בבר המצווה שלי, וכשסיימתי את הנאום, בא והושיב אותי על ברכיו. לעולם לא אשכח את זה.
כתבתי את המכתב לבגין כי הייתי לבד בכיתה נגד כל החבר'ה. עד היום אנחנו מצביעים ליכוד, לא יעזור בית דין. קיוויתי שבגין יענה לי. כשהוא ענה, הופתעתי.
אני מאוד מבסוט מהמדינה. אני רואה שבסך הכל, לאנשים מאוד טוב פה. יש המון מה לשפר, אבל השיפור אף פעם לא נגמר, כמו שלימודים אף פעם לא נגמרים. אנחנו עם שאוהב לבכות, אבל בסדר. נעבור את זה גם כן. לא צריך להתרגש מכל דבר. אלוהים נתן לנו את הבחירה בין החיים למוות ומצווה אותנו לחיות. תעשו, תעבדו, תתרמו לחברה, ואת מה שאתם אוהבים לעשות, תעשו מכל הלב.
יצחק קלמנובסקי
יום א', כ"ה אייר תשכ"ו
15.5.1966
מר בגין שלום רב!
בתור אחד מאוהדיך ה"שרופים" הרבים שיש לך, הייתי רוצה לשאול את כבודו מספר שאלות אשר היו עוזרים לי מאוד בוויכוחים שאני יחידי מנהל בין כל חבריי לכיתה, המטרידים אותי בשאלות רבות על כבודו ועל המפלגה עצמה. ואני מתגונן ומתקיף כאחד את מפלגתם ("הפועל המזרחי").
אני כשונא מאד מפלגה זו רוצה תמיד להקניט ולהרגיז את חבריי לספסל הלימודים. אולם אני בודד במערכה לעומת כיתה שלמה, המשליכים לעברי שאלות רבות שלפעמים אני מתקשה לענות עליהם.
אי לזאת אני פונה אל כבודו שיעזור לי בפענוח שאלות אשר מטרידות אותי מדי פעם, ולהיפטר אחת ולתמיד מאותם ה"דתיים" המאוסים הנ"ל. הייתי מאוד שמח אילו כבודו היה עונה לי תשובה, משום שאני האוהד מס' 1 של התנועה בכל בית הספר. וזאת כבודו יוכל לברר אצל אבי, מר מרדכי קלמנוביץ', העובד ב"ברית הצה"ר" רח' בלפור 53 ת"א.
השאלה העיקרית שמטרידה אותי היא:
במקרה ולא היינו מקיימים יחסים עם גרמניה, מה היינו עושים. הרי כל הטרקטורים, והמנופים, ומכונות ה"מרצדס" שמשרתות בצבא, הם גרמניים, וללא ספק הם מביאים תועלת רבה למדינתנו. וכעת שכבודו מתנגד ליחסים (אף אני מתנגד ליחסים עם גרמניה), מאין היה לנו כל זאת.
ושאלה נוספת. מה דעתו של מר בגין על ביקורו של הגרמני אדנאוור בישראל. האם יחסו הוא שלילי או להפך, ומדוע?
אני מסיים את מכתבי בתקווה לתשובה ובתודה מראש.
יצחק קלמנובסקי (קלמנוביץ')
ישיבה תיכונית כפר גנים ת.ד. 427 פתח תקווה
ז' בסיון תשכ"ו
26 במאי 1966
מר קלמנובסקי הנכבד,
הריני מאשר בתודה את קבלת מכתבך מיום כ"ה באייר תשכ"ו, ה־15 במאי 1966. ידידותך ונאמנותך לתנועתנו יקרות לי מאוד. אינני חושב שצריך אתה להרגיש קושי כלשהו בוויכוח עם חבריך. נהפוך הוא. זכאי אתה להתגאות בקשר עם תנועה זו, שאינה פוסקת לשרת את האומה במסירות ובתבונה. באשר לשאלותיך:
1. יש כבר רבים אשר בשעתם תמכו בהתקרבות אל הגרמנים, והם מצטערים עליה. עיתונה של מפא"י בשפה האנגלית, ג'רוזלם פוסט, פרסם לפני זמן מה מאמר, בו הוכיח, כי המשק הישראלי היה היום עומד על יסודות בריאים יותר אלמלא ההסכם שנקרא הסכם השילומים. אולם השאלה המכרעת היא, מה עדיף: רווח חומרי חולף או מוסר האומה וכבודה. התבונן נא במכתבם האחרון של הפרופסורים בקשר עם המלווה מממשלת בון, ושוב תמצא הוכחה באיזו מידה אנחנו צדקנו.
2. ביקורו של ד"ר אדנאוור - שוב, כפי שאומרים אף המצדדים ביחסים עם גרמניה - לא גרם אלא למפח נפש ולהשפלת כבוד ישראל, בייחוד על ידי התנהגותו של מר אשכול.
בכבוד רב ובברכה,
מ. בגין
• • •
"אבא שלי כתב מכתבים להרבה אנשים. אצל בגין הוא קיבל מענה"
צבי בלנק, אב לבן יחיד ששירת בשריון במלחמת יום כיפור, ביקש מח"כ בגין סיוע להעביר את בנו אריה קרוב לבית
אבא שלי צבי כתב את המכתב אחרי מלחמת יום כיפור, שנמשכה ונמשכה. כמעט חצי שנה לא הייתי בבית. הייתי בסדיר, כבר לפני שחרור, אבל העסק נמשך, והייתי בן יחיד, אז אבא שלי רצה לשחרר אותי, והוא ניסה את מזלו.
הוא כתב הרבה מכתבים להרבה אנשים, בלי לספר לי מילה. אצל בגין הוא קיבל מענה. אני לא יודע אם בגין הצליח לעזור, אני לא רציתי להשתחרר בכל מקרה. גם לפני שהתגייסתי, מכיוון שהייתי בן יחיד, הייתי צריך לקחת את הוריי לעורך דין, שיחתמו שהם מסכימים שאלך ליחידה קרבית.
לאבא שלי היו לפני השואה הורים ושישה אחים ואחיות, ואף אחד מהם לא נשאר בחיים. לא נשאר לו שום דבר ואף אחד, כלום כלום כלום. במלחמה הוא היה חייל שעבר מארץ לארץ עם הצבא הרוסי. היה ביוגוסלביה, לאחר מכן ברומניה, ולפני שעלה לארץ עבר באיטליה והיה שם שנתיים־שלוש. ככה הוא שרד.
קיבוץ נצר סירני הוא קיבוץ שכל מייסדיו היו יוצאי שואה מבוכנוולד. עזבתי את הקיבוץ מייד אחרי המלחמה, אבל הוריי נשארו שם עד מותם, והם קבורים שם.
אריה בלנק
23.12.73
לכ' החבר־כנסת מנחם בגין.
כאן פונה אליך משפחה מקיבוץ נצר סירני. אתה תתפלא בוודאי למה היהודי הזה פונה אלי. העניין הוא כזה. היות יש לי בן יחיד בצבא, הוא משרת בצבא סדיר בשריון ובעוד חודשיים הוא גומר 3 שנים צבא.
היות אני ואשתי עברנו שארית הפליטים ואין לנו יותר ילדים ואנחנו די מבוגרים וגם חולים, אז אני פונה אליך מאחר ששמך ידוע כאדם טוב לב. ואני יודע שאתה עסוק מאוד בעבודה ואני מבקש סליחה, אבל אני מאמין שאתה יכול לעזור. אמנם פניתי להרבה מקומות ולא עזרו לי ואני מבקש כמה שאפשר לי לעזור את הבן היחיד שלי להעביר אותו יותר קרוב הביתה, בכדי שאני ואשתי נוכל לראות אותו לעיתים קרובות.
הכתובת של הבן היחיד שלי: אריה בלנק, מספר אישי 2126987, דואר צבאי 3130
כ"ו טבת תשל"ד
20.1.74
לכבוד
משפחת בלנק
קיבוץ נצר סירני
דואר באר יעקב
משפחת בלנק הנכבדה,
עמכם הסליחה על האיחור במתן תגובתי למכתבכם, עם קבלת מכתבכם ניסינו להתקשר עמכם טלפונית ואולם לא הצלחנו.
מובן מאליו שהייתי רוצה לעזור לכם במילוי בקשתכם; הואילו להודיעני אל מי עלי לפנות, במישרין, כדי להמליץ על כך.
כל טוב לכם.
בכבוד רב ובברכה,
מ. בגין
• • •
"היו לנו יחסים ידידותיים, על אף הפער האידיאולוגי"
לפני 63 שנים פנה אורי אבנרי, אז עורך "העולם הזה", אל ח"כ מנחם בגין וביקש ממנו לכתוב ביקורת על עיתונו
אורי אבנרי
היחסים שלי עם בגין היו ידידותיים, על אף הפער האידיאולוגי בינינו. ראיינתי אותו יותר מפעם אחת והתרשמתי מאוד מצניעותו.
שירתנו יחד בכנסת עשר שנים, אני הייתי אלוף קריאות הביניים. כשבגין נאם זה היה כמו דרשה בכנסייה, כל הצוות התכנס ושררה דממה. כאשר קראתי לו בפעם הראשונה קריאת ביניים, כל הנוכחים עצרו את נשימתם. האם יירד ברק מהשמיים וימחץ אותי? אך בגין ענה לקריאתי בנימוס, והמשיך בנאום כאילו דבר לא קרה.
אורי אבנרי
9.3.55
למר מנחם בגין
חבר הכנסת
מאחר שאנו מעוניינים במיוחד בדעתו של אדוני על עיתוננו, הרינו מעיזים לפנות אליך בבקשה הבאה.
בראשית אפריל השנה ימלאו 5 שנים מאז קיבלה המערכת הנוכחית את "העולם הזה" לידיה. היינו רוצים להקדיש מועד זה לחשבון הנפש שלנו, ולמתיחת ביקורת על דרכו של עיתון זה.
בין השאר, היינו מעוניינים מאוד לקבל ולפרסם את הערכתם הכנה של כמה מראשי הציבור על העיתון ודרכיו. אינני מתכון לדברי תהילה שגרתיים, אלא להפך, להערכה כנה, אפילו תהיה השלילית ביותר. אודה לאדוני מאוד אם יואיל להקדיש לנו כמה דקות מזמנו וימציא לנו את דעתו.
בברכה,
אורי אבנרי,
עורך ראשי
כ"ט אדר תשט"ו
25.3.55
לכבוד
מר אורי אבנרי,
העורך הראשי של "העולם הזה",
תל אביב.
מר אבנרי היקר,
מכתבך אלי נשלח לכנסת, וקיבלתיו, בגלל מחלתי, באיחור זמן.
מכאן האיחור המצער במתן התשובה.
אינני בטוח אם אוכל בימים אלה, בהם נאום רודף מאמר ו־Vice Versa, להתפנות לכתיבת ההערכה שביקשתני לכֹתבה. אם אמצא שעה פנויה, אעשה את המלאכה ואודיע לך על השלמתה.
בכבוד ובברכה,
מ. בגין
• • •
"אם רצונך לצרף את 'שירי חרב' לספרייתך, הואל נא לפנות"
המשורר יונתן רטוש (אוריאל שלח) הציע לשר בגין ב־1970 לרכוש את ספרו החדש תמורת 100 לירות
9.7.70
יונתן רטוש
תל אביב
לכבוד השר מנחם בגין
שלומות.
שרי ומֹרי,
בהיותך ידוע, בין השאר, בתור אדם מוקיר ספר, ובעל זיקות לכמו אלה, מתכבד אני להודיעך כי מצוי תחת ידי ספר שירה חדש בהוצאה ביבליופילית מפוארת. שמו: "שירי חרב" - אוסף של כארבעים שירי מרד, גרדום, מלחמה ואמונת אומן, שנכתבו במרוצת 35 שנה, ורובם הגדול מכונסים כאן לראשונה.
הספר, קרוב ל־120 עמוד על מיטב הנייר, בכריכת בד עם אותיות זהב, תבנית גדולה בכריכת קרטון, מודפס בכתב ידו של המחבר ובלוויית תמונתו וחתימתו, יצא לאור ב־180 טופס בלבד, ונותרו ממנו עוד תחת ידי כמה עשרות.
אם רצונך לצרף את "שירי חרב" לספרייתך, הואל נא לפנות לפי הכתובת: א. שלח, ת.ד. 11067, תל אביב, ולצרף בבקשה את דמיו (מאה ל"י) בצ'ק (מוצלב).
שלך בכבוד
יונתן רטוש
ת.ד. 11067, תל אביב
נ.ב. אין "שירי חרב" נמצא בחנויות הספרים ובידי סוכנים.
לכבוד
מר יונתן רטוש
ת.ד. 11067
תל אביב
מר רטוש הנכבד,
הריני מודה לך על מכתבך מיום ה־9 במרץ 1970. ברצון הייתי רוכש את קובץ שיריך. אך אודה ולא אבוש - ואולי אבוש דווקא? כי הסכום הנדרש לרכישת ספרך אינו עומד לעת עתה, לרשותי.
משתהיה לי היכולת להוציא את מאת הל"י הנדרשות, אשמח להעשיר את ספרייתי בספר החשוב.
בכבוד רב ובברכה,
מ. בגין
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו