איך הגלגל מתהפך. בתוך 24 שעות עברו תושבי דרום תל אביב מתחושת ייאוש להקלה, ומתנגדי הגירוש שרק אתמול בלילה חגגו בנווה שאנן וצהלו ברחובות חוזרים היום לממדים הטבעיים שלהם. תוך 24 שעות הראינו לכל מי שרצה או לא רצה לראות שהשמאל אולי מביא אלפים להפגנות, אבל "הקומץ" מחולל מדיניות.
"הקומץ" לקח סוגיה מקומית, שאף אחד לא רצה לעסוק בה, והפך אותה לנושא לאומי בוער.
ראש הממשלה עשה טעות וחזר בו. אני רוצה להאמין שהתגובות הקשות של בסיסי הכוח בימין הבהירו לכל העושים במלאכה שהציבור לא יסבול שום פשרה שתיתן מעמד ארעי או קבוע למספר גדול של מסתננים, הם וילדיהם, ותאפשר בעתיד איחוד משפחות וחידוש של ההסתננות לישראל.
שלשום שאלתי: מה עם הילדים? איפה יגורו המגורשים בחמש השנים הקרובות? לאן בדיוק יועברו הנשארים? איך ימנעו מהם להצטופף בעיירות הפיתוח? איך יפקחו שלא יחזרו לדרום תל אביב? איפה תימצא להם עבודה בפריפריה? מה יקרה כשהארגונים יתחילו לעתור בדרישה לאפשר איחוד משפחות? מה יקרה כשיעתרו בטענה שמפרים את חופש התנועה והעבודה? ומה יקרה כאשר תופץ ברחבי אפריקה השמועה שישראל היא השער המסתובב לקנדה?
אתמול קיבלנו את התשובה שאין תשובה והסכנות במתווה שהוצע גדולות מדי.
מה שלא מפתיע בכלל בהתחשב בעובדה שאת המתווה הזה הציעה סוכנות הפליטים של האו"ם, שטובת מדינת הלאום של העם היהודי לא בדיוק חשובה לה.
שלשום גם שאלתי: למה שנאמין שוב?
וראש הממשלה עשה אתמול מאמץ מיוחד להפיג את החשש הזה. אני רוצה להאמין שגם הוא וגם אנשי לשכתו ואנשי המקצוע הבינו ששום תהליך לא יעבוד בלי שיתוף מלא עם מובילי המאבק ושחייבים לפתוח את הראש ולחפש פתרונות יצירתיים ומהר.
כי השעה דוחקת מאוד והשסע שנפער ברקמה החברתית בשל בעיית המסתננים הולך ומעמיק ושכונות דרום תל אביב עומדות על סף מלחמת אחים.
אל תצפו לשינוי כבר מחר. בסך הכול בלמנו תוכנית רעה, אנחנו חוזרים למה שהיה בשבוע שעבר. מתווה האו"ם בוטל. מתווה המדינה השלישית חזר. המדינה תגיש את תשובותיה לבג"ץ. אם ההסכם עם רואנדה אכן יקרוס בשל לחץ בינלאומי, יישקלו חלופות.
אנחנו נהיה בתמונה וההצעות שהגשנו ייבחנו ברצינות, ויהיה שיקום רציני של דרום תל אביב. לא מינהלת שתחלק ג'ובים, אלא עבודה משותפת של משרדי הממשלה והפעילים החברתיים.