גם מתנגדיו החריפים של ביבי מודים שהוא קופירייטר מהשורה הראשונה, אם לא הַ-. השבוע זרק לחלל את סיפור המרור והחרוסת, וקשר אותו למלחמתו בתקשורת, במשטרה ובמשפחה הפרטית. חג הפסח וההגדה הם מקור לא אכזב של דימויים, מטבעות לשון ואסוציאציות שהתקבעו לאורך הדורות. הזירה הלשונית מציעה את שירותיה למנהיגי ישראל, במקבץ סיסמאות מן ההגדה.
"מושחתים לחד גדיא!". סיסמת הלוחמים בשחיתות השלטונית. חד גדיא, כפי שכבר נכתב באתר, התגלגל מפולנית שם כונה בית הסוהר koze או koziol, תיש. יוחנן דביר מרחיב בעניין: "בכפר פולני, בו ברוב הבתים היה רק חדר אחד, נהגו לאיים על הילד הסורר שישלח כעונש למכלאה של עזים. כך גם דיברנו כילדים כששיחקנו 'משטרה – גנבים'".
"כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ!". סיסמת הרשימה המשותפת בעקבות דוח הדמוגרפיה המגלה שהמוסלמים והיהודים הגיעו לשוויון בין הים והירדן.
"אם הנייה לא מחזיר את החיילים תוך 48 שעות, על עזה יֵרד חושך מצרים". ליברמן משדרג איום ישן שלא מומש.
"כל מי שראה את התכנית שלי להורדת מחירי הדיור גמר עליה את ההלל". כחלון מזכיר הלכת פסח מן המשנה: "מזגו לו כוס שלישי, מברך על מזונו. רביעי, גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר" (פסחים י ז). מזמורי הלל הם סדרת מזמורי תהלים קיג-קיח.
"בבחירות הבאות אנחנו נקבל את הקניידלך, וליברמן יסתפק בשאר ירקות!". בנט מבטיח לבוחריו שיזכה לתפקידים שלטוניים בכירים. הביטוי המקורי: "אומר את ההגדה וחושב על הכופתאות", כלומר, עוסק לכאורה בעניינים שברוח, אך דעתו נתונה להנאות החומר. יידיש: 'מע מיינט ניט די הגדה, נאָר די קניידלעך'. מן הניב התפתח השימוש ב'קניידלך', בהוראת טובות הנאה חומריות במסגרת משא ומתן בין גופים פוליטיים.
ומי יזכה במופלטה? בנט ואיציק ברוורמן, מימונה 2017
"אצלנו כל דכפין יכול להיות ראש המפלגה". המחנה הציוני מזמין מועמדים לסיבוב ההדחות הבא.
"אנחנו החמץ האמיתי! לא נחמיץ הזדמנות להחמיץ עוד הזדמנות!". טהרני מרץ אורבים בשקיקה לשגיאה התורנית של היו"ר החדשה. הביטוי 'החמיץ הזדמנות' נוצר בעקבות מכילתא דרבי ישמעאל: "כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמצין את המצווה".
"עורו אוכלי הקטניות!". סיסמת התעוררות לאריה דרעי. אוכלי הקטניות הם בני העדה הספרדית, בעקבות ההיתר לספרדים לעומת האיסור על האשכנזים לאכול קטניות בפסח.
"נחפש את הבוחרים שלנו בנרות!". בוגי יעלון ואורלי לוי-אבקסיס מתארגנים לבחירות הבאות. הביטוי 'חיפש אותו בנרות' מקורו בצפניה: "וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת" (א 12), והוא מופיע בכמה משפות היהודים. הפצת הניב קשורה במצוות בדיקת חמץ בפסח, הנעשית בנרות.
"ש"ס של דרעי היא גפילטע פיש עטוף במיץ חריימה!". תשובת אלי ישי.
זה רק נראה כמו חריימה // צילום: לירון אלמוג
אליעזר מגלח את הזקן
דומה שעל תולדות חייו של אליעזר בן יהודה כבר נכתב הכל, ובכל זאת יצאה לאור בימים אלה ביוגרפיה נוספת, והפעם של נכדו של אליעזר, שנקרא על שמו, אליעזר בן יהודה. שם הספר: "כל אהבותיו של אליעזר בן יהודה", בהוצאת ידיעות אחרונות. הנכד הוא בנו של אהוד, בנה הצעיר של חמדה ויהודה, שנקרא על שם בן שנולד לפניו, אהוד, שנפטר בגיל צעיר. הספר נשען על סיפורי המשפחה ובעיקר על סיפורי אבא אהוד, חלקם מוכרים מאוד וחלקם פחות. הספר כתוב בסגנון מעט ארכאי, אפוף באהבה והערצה לסב הגדול. אחרי שצולחים את הסגנון הקריאה בספר נעימה ולפעמים אפילו סוחפת.
הספר עוסק בהרחבה בהחלטתו של בן יהודה להתנהג כחרדי ולקיים מצוות רק כדי ליצור גשר לחרדים בירושלים ובארץ ישראל. באחת מנסיעותיו הפקיד בן יהודה את העיתון "הצבי" בידי ידידו יחיאל פינס. בזמן היעדרו פרץ משבר סביב החלטת הרבנות הראשית של אז לקיים שנת שמיטה ולאסור על גידולים חקלאיים. פינס תמך בהחלטה הרבנית במאמר מערכת. כשחזר בן יהודה זעם על כניעת פינס לחרדים וכתב מאמר נגדי התומך בחקלאים, שהביא לחרם קשה נגדו. כתגובה הסיר את הקפוטה, נפטר מהתרבוש, ועמד לגלח את זקנו הארוך. אשתו הראשונה דבורה התעקשה על הזקן, והם התפשרו על זקן תיש.
חרם נוסף הוטל על בן יהודה לאחר ששידרג את עיתונו "הצבי" למתכונת העיתונות האירופית המודרנית. החרם כלל איומים מפורשים על חייו. חבורות צעירים מן המושבות, בעיקר מראשון לציון, עלו לירושלים ויצרו משמרות סביב ביתו של בן יהודה, וכך נשבר החרם.
על הפגישה הראשונה בין בן יהודה להרצל יש כמה גרסאות. על פי הביוגרף יוסי לנג הפגישה נערכה באירופה לאחר דחיות רבות, ואחריה כתב הרצל: "ביקרני העיתונאי בן יהודה מירושלים, יהודי קטן ואדמוני מן המזרח. הוא מאריך בדיבורו ונראה כאילו יש לו איזה מחשבה מסותרת". בספרו של הנכד הגירסה שונה. הרצל ובן יהודה נפגשו במקווה ישראל לאחר פגישה מאכזבת של הרצל עם הקיסר וילהלם שביקר בארץ ישראל. הפגישה ארכה חמש דקות, ובעקבותיה כתב הרצל: "פגשתי גם פנאט צעיר שניסה לשכנע אותי שעל תנועתנו לאמץ את העברית כלשוננו הלאומית. הדבר, כמובן, מגוחך!".
חמדה, אשתו השנייה של בן יהודה, עסקה באופן אינטנסיבי בחיפוש אחר הוצאת ספרים שתוציא את המילון הגדול שבן יהודה עבד עליו. לאחר שקיבלה תשובות סירוב מהוצאת לרוס הצרפתית ואחרות, המליצו לה על המו"ל לנגשיידט מברלין. הפעם הפעילה תחבולה. היא פנתה לפרופ' לנגשיידט בבקשת ייעוץ, סיפרה לו על המילון וביקשה את דעתו איך לשכנע את לרוס להוציא את המילון. לנגשיידטק הגיב כבמילותיו של כותב הספר "כמוכה ברק", והבהיר לה שהוא יוציא את המילון.
"יהודי קטן ואדמוני מן המזרח". אליעזר בן יהודה // צילום: מתוך ויקיפדיה
רבות נכתב על פגישתו של איתמר בן אב"י עם אתא טורק, שבו לפי עדות איתמר הוא נטע בראשו של הקצין התורכי את הרעיון לכתוב את הטורקית בכתב לטיני. פחות נכתב על פגישה של אליעזר בן יהודה עצמו עם אתא טורק. בשיחה, מספר הנכד, הם דיברו על התנועה הציונית, על נאמנותו של בן יהודה לשלטון העותומני, ועל השפה העברית וכתבי הקודש. מוסטפה קמאל, מסתבר, הכיר אפילו את תפילת "שמע ישראל".
בן יהודה פגש את ז'בוטינסקי במסע הרצאות באלכסנדריה. ז'בוטינסקי אמר ששמו ולדימיר, בן יהודה ביקש שם עברי וז'בוטינסקי הסכים ואמר "אני מניח שזאב יתאים יותר". "ומה עושה זאב בין הכבשים?", שאל בן יהודה. "הזאב מתכוון להשגיח על הדיר", ענה ז'בוטינסקי, שעסק באותה תקופה בהקמת קבוצות מגן עבריות. בן יהודה התלהב ואמר לו: "אתה תהיה בר כוכבא חדש". ז'בוטינסקי ענה: "אם כך, אתה הוא בלי ספק רבי עקיבא שלי".
גם על מותו של בן יהודה יש גרסאות שונות. על פי יוסי לנג הוא נמצא מת מעל שולחן עבודתו, ובידו הקפוצה עט. על פי הנכד איתמר מצא אותו חיוור בחדר העבודה, והזעיק את המשפחה ואת הרופאים. בן יהודה על פי גירסה זאת מת מוקף בבני משפחתו, מחזיק בידו של איתמר ומילותיו האחרונות היו "התדע, אני מאמין, בני".
מיהו ומהו שמרלינג
דיון באתר במותג שמרלינג לרצועות גומי להידוק עורר תגובות שונות והביא אותנו לצלילה לעומק העניין. מותג רצועות הגומי הוא אמנם ממקור לא ברור, אך שְמֶרלינג עצמה הוא סוג של פטרייה או קבוצת פטריות. שמרלינג הוא גם שמה של עיר גרמנית הקרובה לגבול הולנד. לצד זה שמֶרלינג הוא שמו של דג יפני הקרוי באנגלית loach. גדעון ויץ תומך אף הוא בגרסת הדג, ויתכן, לדעתו שהקישור בין הדג לרצועות הגומי קשור בצורתו.
ולקינוח, חנוך לוין, בשיר אהבה: "בלילה בהיר, ליל כוכבים,/ היא אמרה לי בקול חָנוּקְס:/ 'הלילה נעשה ילדה חדשה,/ ילדה ושמה ברכה פוּקְס'.// כל הלילה אהבתי אותה/ לאור ירח חִיוֵורלִינג./ נולדו לנו שני ילדים נפלאים,/ הלא הם חיים והלל שמֶרלינג".
גם אתם עטופים במיץ חריימה? כנסו עכשיו לאתר "הזירה הלשונית"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו