תעשיית הרדיו בישראל עוברת טלטלה בשבועיים האחרונים בעקבות כניסתה של ענקית הסטרימינג (הזרמת מדיה) "ספוטיפיי" לשוק הישראלי. תמורת 20 שקלים בחודש יכולים כעת חובבי המוזיקה להאזין לעשרות מיליוני שירים ורצועות מוזיקה באיכות סאונד מעולה, ללא פרסומות וללא הפרעות אחרות. החסכנים שבנו אף יכולים לוותר על ההוצאה וליהנות משירות מעט יותר מוגבל, אך בכל זאת ליהנות מחוויית משתמש איכותית ומותאמת אישית, היישר למכשיר הטלפון הנייד.
יחד עם שירותי סטרימינג אחרים הפועלים כבר בישראל, כגון אפל מיוזיק ודיזר, ספוטיפיי גורמת לתחנות הרדיו בישראל שמיקדו את פעילותן בהשמעת מוזיקה, להתחיל להזיע. איזה מאזין ישראלי יסכים מעכשיו לקבל פרסומות, מבזקים ומהדורות, רק כדי לשמוע שירים שמישהו אחר בחר בעבורו? כל זאת בזמן שאפליקציות הסטרימינג מציעות לו מאגר שירים בלתי נגמר, תוך למידת טעמו האישי של המשתמש במחיר של פחות משקל ביום. פתאום קל כל כך לשמוע את השירים שאתה אוהב ולחלוק אותם עם אחרים ברשתות החברתיות, מבלי להוריד מוזיקה בצורה בלתי חוקית ובעלות כספית אפסית.
במשך שנים ארוכות נהנתה תעשיית הרדיו בישראל מהזנחה של ענקיות הסטרימינג בשוק המקומי. מיעוט הלקוחות הפוטנציאליים, השפה הייחודית ומורכבות הסכמי זכויות היוצרים מול האמנים הישראלים גרמו לחוסר עניין מופגן. התוצאה היתה גן עדן של חוסר תחרות. דווקא התחנות שבחרו להשקיע עוד ועוד משאבים בדמויות רדיופוניות מובילות ובפיתוח רצועות שידור ייחודיות, לכאורה בניגוד גמור לטרנד המקומי, הזול והפשוט, של ניגון שירים, מוצאות עצמן מוכנות ומוגנות מפני פלישת שירותי הסטרימינג הבינלאומיים. 103FM סימנה כבר לפני שנים את ה־TALK רדיו כמאפיין המרכזי שלה מבוקר עד ערב. 102FM רדיו תל אביב הפכה בית למותגי רדיו מובילים כמו אופירה אסייג ואיל ברקוביץ', טייכר וזרחוביץ', ארז טל, גידי גוב או מיה דגן ודפנה לוסטיג. לצידן כמובן תחנות האקטואליה והחדשות, והתחנות האזוריות המביאות למאזיניהם ניחוח לוקלי ותוכן הרלוונטי למקום מגוריהם. תחנות כאלה יכולות להציע למאזינים תוכן ישראלי מקורי, שאין ולא יהיה לאף שירות סטרימינג בינלאומי מתחרה.
התחנות שביססו מודל כלכלי על ניגון להיטים של ביונסה, ריהאנה ועומר אדם, מוצאות עצמן חסרות אונים מול אפליקציות חכמות שמנגנות אותם להיטים (ועוד הרבה אחרים) ללא פרסומות, באיכות מעולה, במכשירים הניידים וברכב. את המנגינה הזו מתברר שאפשר להפסיק. באופן מהיר ואכזרי.
בדומה לנעשה מעבר לים, גם בישראל שעות הנהיגה והעמידה בפקקים הן שעות הפריים טיים של תעשיית הרדיו. בעוד יותר ויותר ישראלים עומדים יותר ויותר שעות בעומסי תנועה, רדיו, בהיותו המדיה היחידה שמאפשרת צריכת תוכן בזמן שעושים דבר אחר, הפך לחבר הטוב ביותר של הישראלים בפקק.
אם יש סיבה מובהקת אחת לצמיחה בהאזנה ובפרסום ברדיו מאז 2013, הרי זו השהייה, הגדלה כל הזמן, של הישראלים ברכב. אבל הנהגים המקומיים אינם מכורים רק להאזנה לרדיו במכוניות, חלקם הגדול מכור גם לאפליקציית הניווט, הגאווה הישראלית, ווייז. עם נתון בלתי נתפס של 2.7 מיליון משתמשים פעילים בישראל, ווייז אינה רק אפליקציית ניווט "פשוטה", מדובר במקל הנחייה של הנהגים בקרב היומיומי נגד הפקקים.
והנה, פתאום וללא הודעה מוקדמת, צץ לו אייקון ירוק קטן על מסך הניווט המוכר כל כך של ווייז. לחיצה עליו מעירה את אפליקציית ספוטיפיי ומשלבת בין זמן ההגעה המשוער של הראשונה לבין הפלייליסטים של השנייה. והופ, בתוך רגע הפכה ווייז לאחת מתחנות הרדיו הגדולות בישראל, כזו שפוטנציאלית משדרת מוזיקה למיליוני ישראלים הנמצאים בנסיעה ועומדים בפקק.
תחרות לעולם אינה רעה. נהפוך הוא. דווקא הכניסה של ספוטיפיי והגירוש מגן עדן של "ועדת הפלייליסט" מאפשרים לתעשיית הרדיו הישראלית לחזור לערכי הליבה ולמוצרי היסוד האודיופוניים. מי שלא ימציא פורמטים חדשים, יפיק תוכניות TALK ייחודיות, יפנה לקהלים חדשים ובעיקר יעניק את הכבוד הראוי ליצירה ישראלית מקורית, לא ישרוד.
הכותב הוא סמנכ"ל התוכן של רדיו תל אביב