ישאירו פצועים בשטח: הבהלה למונדיאל

אלכסנדר קוקורין, חלוצה של זניט ונבחרת רוסיה, הוא המצטרף הטרי ביותר לרשימה השחורה שבה שום כדורגלן לא רוצה להיות, על אחת כמה וכמה בשנה מעוברת של מונדיאל. 

לאחר שנפצע בשבוע שעבר בגומלין שמינית גמר הליגה האירופית מול רד בול לייפציג, שמע השחקן שהאבחנה הרפואית מבשרת על קרע ברצועה. המשמעות: כמה חודשים בחוץ; הנספח: הגביע העולמי ירד ככל הנראה מהפרק. 

קוקורין, כאמור, לא לבד ברשימת המתפללים לנס רפואי שישלח אותם לרוסיה למרות הכל. ניימאר והארי קיין זוכים לטיפול המסור ביותר, ובינתיים גורמים לברזיל ולאנגליה לכסוס ציפורניים בעצבים, אך מלבדם יש עוד עשרות שחקנים שחוסר מזל עלול להשאיר אותם מחוץ לטורניר הכדורגל הגדול בתבל. 

לנבחרת המארחת, למשל, יש עוד שניים כאלה, שחקני ההגנה ויקטור ואסין וגיורגי דזיקיה; הארגנטינאים כבר השלימו עם העובדה שפרננדו גאגו, עמנואל מאמנה ודריו בנדטו לא יהיו כשירים; שבדיה תחסר כנראה את גיבור הניצחון על איטליה בפלייאוף יאקוב יוהאנסון; איסלנד מקווה שהפציעה של גילפי סיגורדסון אינה קשה כפי שדיווחו כמה גורמים, ובגרמניה ממתינים בסבלנות לחזרתו למגרשים של מנואל נוייר.

פציעות הן כמובן חלק מהמשחק, ואת זה יודעים השבדים, הארגנטינאים, הברזילאים וכל שאר הנבחרות. אבל כשהתזמון הוא שנת מונדיאל - כל מתיחה, קרע, נקע ושבר מקבלים משמעות אחרת. רדאמל פלקאו, למשל, נפצע לא אחת במהלך הקריירה, אבל שום דבר לא טלטל את עולמו כמו הקרע ברצועות הברך שהשאיר אותו מחוץ לגביע העולמי ב־2014. "זה היה רגע נורא עבורי", שחזר לאחרונה בראיון ל־MARCA הספרדי, "מאז אני חולם בכל לילה על הגביע העולמי ברוסיה ומתוכנן אליו פיזית ומנטלית". 

מרקו רויס, שפספס גם את המונדיאל בברזיל וגם את יורו 2016 בצרפת עקב פציעות, טען בראיון לאתר הבונדסליגה ש"היה קשה לעכל את החדשות בהתחלה, אבל עכשיו אני לא אתן לפציעות למנוע ממני מונדיאל". 

מדי סטפאנו עד ואן באסטן

גם אם הקשר הגרמני של דורטמונד יצליח במשימה, את מקומו בסטטיסטיקה יתפוס משהו אחר. כי כפי שמוכיחה ההיסטוריה, אין מונדיאל בלי אלה שלא היו בו בגלל פציעה.

הרי זה לא רק רויס ופלקאו. גם לואיס מונטס, חואן קרלוס מדינה, אלדו רמירס, פיל ג'ונס, תיאו וולקוט, ריקרדו מונטוליבו, סגונדו קסטיז'ו, פרנק ריברי, רומן שירוקוב ואלברו סבוריו החמיצו את הגביע העולמי לפני ארבע שנים, וזו רשימה חלקית בלבד. חלקם נפצעו חודשים לפני, אחרים בימים שקדמו לפתיחת הטורניר, אבל כולם השאירו תחושה דומה של מה היה קורה אילו. 

גרמניה אמנם הסתדרה נהדר בלי רויס והניפה את הגביע, בדיוק כפי שעשתה ברזיל ב־2002, אז זכתה בתואר אף על פי שאיבדה את הקפטן אמרסון ימים ספורים לפני שריקת הפתיחה כשנכנס לשער באחד האימונים ופרק את הכתף. 

מנגד, באנגליה בטוחים עד היום שאם קווין קיגן היה כשיר לגמרי ב־1982, הנבחרת שלהם היתה מגיעה רחוק יותר מאשר שלב הבתים השני. ההולנדים, לעומתם, יכולים רק לנסות לדמיין איך היתה נראית נבחרתם ב־1994 עם מרקו ואן באסטן כשיר לצד דניס ברגקאמפ. שחקנה של מילאן חלם להגיע לארה"ב, אך הפציעה בברך לא אפשרה זאת. 

אפילו אלפרדו די סטפאנו האגדי נכנע לעומס. לצ'ילה 1962, המונדיאל היחיד שבו יכול היה לשחק לאחר שארגנטינה החרימה את 1950 ו־1954 וספרד (שבה התאזרח) לא העפילה ל־1958, הוא הגיע עם פציעה קלה, שהחמירה והותירה את אחד מגדולי השחקנים בהיסטוריה ללא דקת מונדיאל ברזומה.

קיין. זוכה לטיפול המסור ביותר // צילום: Gettyimages

המסר של פלקאו

"פציעות השפיעו וישפיעו על כל גביע עולמי", קבע דוקטור דייויד גייר, שעוסק בשנים האחרונות בדיוק בנושא הזה. גייר בחן את מספר 

הפציעות בכל שנה, חומרתן, זמן ההתאוששות הנדרש, וגילה שאין מנוס מרשימה לא קצרה של קורבנות אשר ייאלצו לראות את הטורניר מהבית. 

מחקר שנערך בשנה שעברה בפרמייר ליג מדגיש את היקף התופעה: שחקני הליגה האנגלית צברו אשתקד יחדיו יותר מ־12,000 ימי פציעה. שריר הירך האחורי והברך דרשו את זמן השיקום הארוך ביותר, וכל קבוצה התמודדה בממוצע עם 26 פציעות שהובילו להיעדרות של יותר מ־14 ימים. 

המומחים טוענים שהפיזיות והמהירות שהולכות ומתפתחות מדי שנה, כמו גם לוח הזמנים הצפוף והמחסור בזמן התאוששות, הם הגורמים לאינפלציה במספר הפציעות. בעוד שקבוצות לומדות להתמודד עם העניין בעזרת סגלים עמוקים ושחקני רכש, לנבחרות מדובר באבידה קשה שפעמים רבות אין לה תחליף.

למנוע פציעות אי אפשר, אבל פעם בארבע שנים אפשר לנסות למזער את הנזק. זה המסר ששלח רדאמל פלקאו לפני חודש וחצי במסיבת עיתונאים של מונאקו כשאמר: "כשנפצעתי ב־2014 השופט אפילו לא שלף כרטיס צהוב לשחקן שפגע בי. אסור שדבר כזה יחזור לקרות, השופטים חייבים לדאוג לבריאות השחקנים בתקופה הזאת". 

"חולם כל לילה על הגביע העולמי". פלקאו // צילום: Gettyimages

הדרך ארוכה ומפותלת

אם לא השופטים, אז עבור נשיא ההתאחדות הארגנטינאית קלאודיו "צ'יקי" טאפיה, שהשחקנים ידאגו לעצמם. בראיון ל־TYC SPOTRS סיפר איך ביקש מלאו מסי להוריד את דקות המשחק שלו בברצלונה כאילו לא היה חתום תחת חוזה ענק. 

"דרשתי שישמור על עצמו וינסה לשחק פחות", הכריז בלב שלם. קשה לראות איך בארסה משחררת את התלות במסי כשהיא מתמודדת בשלוש חזיתות, אך דורטמונד לעומתה הסכימה לעשות זאת עם רויס. "כרגע הוא בריא ושלם", אמר מאמנו מרטין שטוגר, "עכשיו אנחנו צריכים לדאוג שלא נעמיס עליו יותר מדי".

כולם נפצעים במהלך הקריירה, "זה חלק מהמשחק", צייץ הארי קיין, שנשם לרווחה כשהתבשר שהפציעה בקרסול לא תפגע בהשתתפותו ברוסיה 2018. באותה מידה, כולם גם רוצים לשחק בגביע העולמי. הרוב הגדול כמובן יהיה שם בלי שום בעיות ובכשירות מלאה, אבל עבור אחרים הדרך תהיה קשה ומייגעת, ומבחינת מעטים הסוף יהיה מר ואכזר. למזלם של אלה האחרונים, יהיו להם ארבע שנים שלמות להתאוששות.

מסי. נשיא ההתאחדות בארגנטינה ביקש שיוריד הילוך בברצלונה // צילום: Gettyimages טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו