"טומב ריידר", ארה"ב 2018
למרות שאנג'לינה ג'ולי גילמה אותה פעמיים, קשה לומר שדמותה של שודדת הקברים לארה קרופט (שהחלה את דרכה כגיבורת משחק הווידיאו הפופולרי "טומב ריידר") צרבה את עצמה בתודעתם של חובבי הקולנוע. עם זאת, לא קשה להבין מדוע החליטו בהוליווד לתת לה צ'אנס נוסף. סרטי הרפתקאות בסגנון אינדיאנה ג'ונס תמיד מהווים מצרך אטרקטיבי בקופות. והעובדה שאישה ניצבת במרכז העניינים משתלבת יפה בגל הפמיניסטי ששוטף בשנים האחרונות את תעשיית הקולנוע האמריקאית (ע"ע "מכסחות השדים", "וונדר וומן" וכיו"ב).
אבל למרות הכוונות הטובות, הגירסה החדשה של "טומב ריידר" מוצלחת אפילו פחות מהגירסה הישנה. ראשית, מפני שהתסריט הגנרי והלא מקורי - ששולח את קרופט למנוע מקללה יפנית עתיקה להשמיד את העולם - בעיקר מספק את התחושה שהכותבים העצלנים זרקו לבלנדר את "המומיה", את "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" ואת "המרדף" (סרטו הראשון של דווין "דה רוק" ג'ונסון), ושפכו את הסמטוכה שיצאה על דף.
שנית, מפני שזוכת האוסקר אליסיה ויקאנדר, השחקנית העדינה שנבחרה להיכנס לנעליה של ג'ולי, פשוט אינה משכנעת בתפקיד. היא אמנם מתרוצצת, מטפסת, קופצת וחוטפת אגרופים, בעיטות ודקירות, אך זה לא בא לה בטבעיות (כפי שזה בא למישהי כמו ג'ינה קראנו, למשל), והסרט אינו עושה מספיק כדי להקל עליה וכדי להתאים את הדמות למידותיה. מצד אחד, דווקא נחמד שהפעם קרופט אינה בימבו שופעת עם גופייה צמודה ומכנסיים קצרצרים. אבל מצד שני, הפעם יש לה "Daddy Issues" שהיו יכולים לפרנס צבא שלם של פסיכולוגים. ואני שואל: אי אפשר היה למצוא משהו באמצע?
אך בסופו של דבר, הסיבה העיקרית ש"טומב ריידר" הוא סרט כה משעמם ולא משמעותי היא כנראה חוסר הנכונות שלו לשחרר את העניבה ולהתפרע. אני לא זוכר הרבה משני הסרטים שבהם כיכבה ג'ולי, אבל אני כן זוכר את הקטע המגוחך לגמרי שבו היא העיפה אגרוף לפרצופו של כריש. בגירסה החדשה אין שום דבר שמתקרב לזה. מה שמשאיר אותנו עם גיבורה חיוורת וחסרת מאפיינים, עלילה משמימה, קטעי אקשן סתמיים, שחקני משנה מבוזבזים, ותוצאה שלא תרצה לא את הבנות ולא את הבנים. אז תזכירו לי למה בעצם היינו צריכים את הסרט הזה?
ציון: 4
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו