וולקאם טו איזראל/ הדג נחש
זהו האלבום העשירי שמשחררת המכונה של הגרוב, ונראה ש־22 שנים של פעילות רק הפכו אותה למדויקת ולמהודקת יותר. הגיל והשינויים במצב המשפחתי של חברי הלהקה לא שיבשו את המצפן החברתי והפוליטי שלהם, שגם באלבום הזה מצביע על כל הפערים והעוולות שמחלישים את החברה שלנו. אבל הקסם האמיתי שהדג נחש עושים נמצא בעטיפה: המסרים הללו ארוזים במעטפת מוזיקלית גרובית ומרימה שנעה בין היפ הופ לדיסקו. התוצאה היא אלבום שכיף ענק להאזין לו כמעט בכל רגע ביום, כזה שמספק את התחושה האסקפיסטית שמוזיקה צריכה להביא אבל מצרף לה גם מסר חזק וחד־משמעי. בהתאם לשם שלו, זה כנראה גם האלבום הישראלי ביותר (בכל הנוגע לסאונד שלו) ששמענו מההרכב הזה עד היום.
מתים שרים הולכים/ משינה
אחרי שמונה שנים ארוכות של שתיקה, משחררת משינה אלבום חדש - ונראה שהזמן פעל לטובתה. הלהקה, שפעם סימלה יותר מכל את המבט התל־אביבי על העולם הגדול וביטאה את הניכור האורבני של החיים בכרך - יוצאת מהעיר (חוץ מהשיר "קשה לצאת מתל אביב יש עוד מראי מקום מדויקים לנקודות כמו מגדל דוד והדר הכרמל") ונשמעת מאוד נינוחה שם. החיבור היצירתי של יובל בנאי ושלומי ברכה מציג כאן יצירה מאוד מפויסת ושלמה עם עצמה ועם המקום שלה, ובהתחשב ברצון של להקות ותיקות להתאמץ כדי להישאר רלוונטיות, יש פה הישג לא מבוטל. תוסיפו לזה רשימה לא קצרה של שירים מעולים כמו "השמיעו קול" ו"בכיוון אחר" ותראו מחדש את משינה.
מחפש שמיים/ גבע אלון
אם חלמתם על חופשה כפרית בחול המועד אבל יצא שנשארתם בקיץ, ממש יכול להיות שהאלבום החדש של גבע אלון ייתן לכם טעימה מהמרחבים הרחוקים. ב"מחפש שמיים", האלבום השני שלו בעברית, אלון מתרחק כמה שאפשר כדי להתקרב ככל האפשר. זה נשמע אוקסימורוני, אבל ברגע שמקשיבים לשירים - מבינים את זה. שיתוף הפעולה עם עמיר לב, שנמשך מהאלבום הקודם, עוזר לאלון לצאת מעצמו ולהביט בחיים שלו ממרחק. יש רגעים שבהם נוכחותו של לב בולטת מאוד (כמו בשורות "חלמת שנפגשנו פעם באירופה/ גלגול אחר במלחמה" או "ברגע שיתחילו אנחנו מסתלקים/ ראיתי בפורטוגל מודעות על בתים"), אבל ברוב המוחץ של הזמן שולט הקול הייחודי כל כך של אלון בנוף המקומי.
שועל קרבות/ ישי לוי
האלבום החדש של ישי לוי הוא לא רק תצוגת תכלית מהפנטת של מבצע רגיש ועצמתי, אלא גם הצהרה תרבותית ואמנותית מהדהדת. היכולת הפנומנלית של לוי לפרש ולהגיש טקסט מאפשרת לו להקליט לאותו האלבום שירים שונים כל כך, ולהמיס את החומות המיותרות שבין ה"מזרחי" ל"ישראלי". יש כאן את כל המגוון שבין "בבוא יומי" שכתבו נחום היימן ושאול דור והלחין אפי נצר (שיר שיושב על לחן ועיבוד שאנסוניים), לבין "תשאירו לי משהו", שמבוצע עם שאנן סטריט וכולו המנון היפ הופ נוטף גרוב. אם אחרי כל זה צריך עוד סיבה להקשיב לאלבום, מגיע "לא מפסיק לעולם", דואט הענקים עם עמיר בניון, וסוגר את העניין.
איגרת אל הילדים/ דודו טסה
למרות הרמז שבשם, האלבום החדש של דודו טסה לא מיועד לילדים. האלבום הוא למעשה אסופת שירים מתוך ספר שירים באותו שם שכתב המשורר אלי אליהו. השירים שנבחרו מתוך הספר הולחנו על ידי הצמד בעל מגע הקסם דודו טסה וניר מימון, שהחיבור ביניהם הניב כמה מהאלבומים הטובים של השנים האחרונות. החיבור בין טסה לאליהו התחיל כבר ב־2012, באלבום "סחרחורת". אליהו תרם את המילים לשירים "עם חלומות כאלה" ו"יש בינינו בית". שיתוף הפעולה הזה המשיך באלבום הקודם של טסה, "עיר ובהלות", שקרוי על שם ספר של אליהו. המעבר מפזמונאות לשירה קוסם מאוד לטסה, והחיבור לכותבים אחרים מסייע לו להתרחב ולהתפתח. האלבום הזה יציג גם למעריצים הוותיקים שלו צדדים חדשים ולא מוכרים.
שטח אפור/ ישי ריבו
בהתמדה ראויה לציון ישי ריבו עושה את דרכו אל לב המיינסטרים הישראלי. האלבום הראשון הביא איתו את הלהיט "תוכו רצוף אהבה" ואת הפריצה המיוחלת. האלבום ההוא הגיע למעמד של אלבום זהב, וכך גם "פחד גבהים", שהגיע אחריו. נראה ש"שטח אפור" הולך באותו המסלול ואפילו בקצב מואץ. העיבודים והלחנים נגישים וקלים יותר, ההגשה של ריבו נעשתה מובחנת ואישית יותר והחיבור שהוא מביא אל היהדות טבעי יותר. "הנה ימים באים" ו"לשוב הביתה", שני השירים שכבר שוחררו מתוכו, הפכו ללהיטים ויביאו את ריבו לקיסריה לראשונה בעוד כחודשיים.
נכון לתמיד/ אייל גולן וזוהר ארגוב
אם אתם חובבי מוזיקה מזרחית, אין שום סיכוי שלא תיהנו מהאלבום הזה. אם חלמתם אי פעם איך יישמע דואט בין שני הענקים האלה, אין שום סיכוי שלא תאהבו את האלבום הזה. תחת השרביט של יעקב למאי זכו הקלאסיקות של ארגוב לחיים מחודשים והפכו לדואטים שלו עם אייל גולן. התוצאה לא תמיד מחדשת הרבה או מעניקה פרשנות מסקרנת למקור, אבל היא בהחלט מספקת את הסחורה בכל מה שקשור להתענגות על שירים מוכרים ואהובים. לצד להיטי העל כמו "ים של דמעות" ו"להיות אדם" בחרו היוצרים לשלב גם שירים מוכרים מעט פחות, כמו "מספרים הזקנים" ו"הפרח שנבל", ולתת להם הזדמנות שנייה למצוא אוזניים אוהבות.
אפולוניה/ Garden City Movement
"אפולוניה" הוא אמנם אלבום הבכורה של הטריו הזה, אבל ההרכב נמצא בשטח כבר לא מעט זמן. עד כה שחרר ההרכב שלושה EPs, הסתובב עם המוזיקה שלו בעולם, זכה בתשומת לב של העיתונות כאן וגם בחו"ל והתפתח מאוד מבחינה סגנונית. החיפוש האינסופי הוליד אלבום שמצליח להשתחרר מהגדרות ז'אנריות והופך להיות אמורפי בצורה נעימה להפליא. התוצאה היא אלבום שרובו אלקטרוני, אבל הסאונד שלו חמים וסינמטי, וברוב הזמן גם מאוד סקסי. התחושה בזמן ההאזנה לו היא כמו כניסה אל תוך בועה קסומה שמנותקת מצירי הזמן והמרחב, ומעבר אל מצב תודעה נינוח ומשוחרר יותר, כזה שמרים כמו בקלאב אבל מלטף כמו במיטה.
סבבה 5/ פלד
האלבום החדש של פלד מלא ב־Swag, כל כך Dope, כל כך Fresh, כל כך Tight, כל כך Big, כל כך Pow! אם המילים האלה דורשות מכם חיפוש מתקדם בגוגל, האלבום הזה לא בשבילכם. זהו אלבום שנמצא עמוק בסטלה, אפוף בענני גאנג'ה, ספוג בעראק, כל כך אפוי! אם המילים האלה מעוררות בכם חוסר נוחות, האלבום הזה לא בשבילכם. האלבום החדש של פלד לוקח את סצנת הטראפ הקטנטונת של ישראל אל הרמה הבאה, ולמרות התיאור הבדיוני לחלוטין של מציאות גנגסטרית נהנתנית, הוא נשמע אמין ברוב המוחץ של הזמן. אם בא לכם להכניס לפלייליסט שלכם אלבום שכולו מסיבה וחיוכים - זה האלבום בשבילכם.
The Coming of Light/ הקולקטיב
בשנים שעברו מאז יצא האלבום הקודם של הקולקטיב, עבר ההרכב כמות הרפתקאות שיכולה לאכלס סרט עלילתי באורך מלא. שינויים פרסונליים בלהקה (יוסי מזרחי ונדב לוזיה עזבו, גיא לנדאו, שרון פטרובר ויואב ארבל הצטרפו) הפרו את שיווי המשקל המדויק שהיה שם קודם, ואילצו את החברים ללמוד ללכת מחדש. התהליך הארוך לא הביא לשינוי רדיקלי בסגנון ובמבע של ההרכב, אלא חידד את הסטייל שלהם וערך בו עדכוני גרסה מתבקשים לרוח התקופה. התוצאה היא אלבום טריפ־פולק אוורירי ועמוק בעת ובעונה אחת. למרות המורכבות היחסית של ההפקה והטקסטים, האלבום אינו פומפוזי, מתחכם או קשה לפיצוח. הוא מכיל את התמהיל המאוזן מאוד שהקולקטיב יודעים לייצר בין בלדות ושירים "קטנים" לבין כאלה שרק מחכים לפגוש במה ולהפוך ללהיטי הופעות מקפיצים.