במשחק שהוא חובה מבחינתה, מול קבוצה עם סגל חסר, שהתחננה שייקחו ממנה את המשחק בכמה הזדמנויות, מכבי ת"א ספגה אתמול מול חימקי מוסקבה את אחד מהפסדיה המתסכלים העונה, אם לא המתסכל שבהם. מהרגע הראשון היא עלתה חצי אפויה, מתוסכלת וקצרת עצבים, נטולת היררכיה בהתקפה וחסרת כבוד בהגנה. מצד אחד אפשר להפיל את התיק על ספאחיה ולומר שאם כך השחקנים מגיבים לאימרה שלו שזה המשחק הכי חשוב שלהם עד כה העונה, המסר לא ממש עבר. מצד שני, שחקן לא באמת צריך שמאמן יגיד לו דבר כזה במשחק מהסוג הזה.
ובצד השני של המשוואה, אלכסי שבד. כמה קלאס. התדמית שנוצרה לו, המוצדקת בחלק מהזמן, של פרחח נטול מצפון שמעניינת אותו רק הסטטיסטיקה שלו, הופרכה אתמול כמו המחשבה שדיאנדרה קיין הפך לקלעי לאחר המשחק מול אנאדולו באיסטנבול. שבד הצליח לקלוע בדקות ההכרעה כי הוא מסר במחצית הראשונה וסיים את המשחק עם 12 אסיסטים ו-3 חטיפות. אם תוכנית המשחק של מכבי היתה לתת לאחרים לנצח אותה ולא לשבד, היא הצליחה חלקית: האחרים ניצחו אותה, אבל גם שבד. אתמול הוא שיחק כמו סופרסטאר קבוצתי שלא כופה את עצמו, מוסר מתוך שמירות כפולות ומערב את האחרים במשחק על מנת שיהיה לו יותר קל.
מלבדו, כשברצוקאס חפר עמוק לתוך הסגל שלו והשתמש בגבוה מהסוג של מארקו טודורוביץ', קלישאת הגבוה שמתקשה ללכת וללעוס מסטיק באותו זמן (בזמן שאיתי שגב עושה פדיקור לכארם משעור על הספסל), יחד עם מלקולם תומאס, יצאנית של החתמות עם 21 קבוצות בקריירה שמנהל את המשחק מעמדת הפורוורד, ואנתוני גיל שקולע שבע נקודות בדקה האחרונה ומכריע את המשחק עם שלשה כואבת.
הצד השלישי של המשוואה? נוריס קול. בעידן הפוליטקלי קורקט, מאמנים ננזפים על כך שהם לא מכילים את השחקנים שלהם, מבינים אותם, זורמים איתם. ובכן, קול הזרים את המשחק של מכבי אתמול לניאגרה של בית הכיסא, עם עבירה טכנית חסרת אחריות, רביעית במספר, ברבע השני. קול היה הפקטור המשמעותי במשחק. האנרגיה שלו, היכולת להגיע לצבע ולהפעיל אחרים היתה קריטית.
במקום אחר, בזמן אחר, קול היה חוטף קנס או השעייה על התנהגות חסרת אחריות. בזמננו, זה יהיה עוד פרק של חוסר כבוד של שחקן כלפי מועדון. אבל הוא לא לבד בסרט הזה. קול כבר החזיר והעמיד את מכבי בעמדת ניצחון, יחד עם השלשות של פייר ג'קסון. אבל אז ספאחיה הושיב אותו בשתי הדקות האחרונות. נדמה שספאחיה הוא העונש של קול, וקול הוא העונש של ספאחיה. וכך, המועדון כולו נענש.
