מזג אוויר חורפי באופן חריג פקד את איטליה בשבוע אחרון של מערכת הבחירות הנוכחית. אחרי שש שנים נטולות שלג, הבירה רומא לבשה לבן, בשעה שחלק מציבור הבוחרים האיטלקי רואה שחורות. איטליה, הסובלת בשנים האחרונות ממשבר כלכלי עמוק, הצליחה אמנם להתאושש במעט, אבל התחושה הרווחת במדינה היא דכדוך, המלווה בשילוב מסוכן בין אדישות לבוז כלפי ההליך הפוליטי.
האמת היא שאפשר להבין את האיטלקים. בוודאי אם מביאים בחשבון את העובדה ששיעור האבטלה הכללי עומד על 11 אחוזים. מצבו של הדור הצעיר באיטליה חמור אף יותר: כשליש (32%) מהאיטלקים בני פחות מ־25 מובטלים, וכאשר מתפנות או נוצרות משרות חדשות, הן חלקיות. גם לאחר שלוש שנים של התאוששות, הכלכלה האיטלקית של היום משגשגת פחות מב־2004.
מלבד המצב הכלכלי, הסוגיה המרכזית במערכת הבחירות באיטליה היא ההגירה הבלתי חוקית מאפריקה. בארבע השנים האחרונות קלטה איטליה כ־600 אלף מהגרים שחצו את הים התיכון, ובדומה לישראל, רבים מהם דורשים מעמד של מבקשי מקלט.
ההגירה ההמונית והבלתי רצויה, לצד התסיסה החברתית, מהוות קרקע פורייה לפריחתן של מפלגות קיצוניות ותנועות אנטי־ממסדיות. אלו פונות ל־30 אחוזים מבעלי זכות הבחירה, הנחשבים "קולות צפים". "התפיסה הכללית עגומה מאוד", הסביר ל"ניו יורק טיימס" פרופ' ניקולה בורי, מרצה איטלקי לכלכלה, "המיתון היה חמור. רבים איבדו את מקום עבודתם ואת חסכונותיהם".
החליפו את השיטה
מחרתיים תלך איטליה לקלפי, ובישורת האחרונה לקראת יום הבוחר מנסות כל המפלגות המרכזיות להוכיח למצביעים שהן ינהגו במהגרים הבלתי חוקיים ביד הקשה ביותר. בימים האחרונים יצאו לרחובות עשרות אלפי איטלקים והשתתפו בהפגנות מכל צידי המתרס. בחלקן נרשמו גילויי אלימות, שחייבו את המשטרה להפעיל אמצעים לפיזור הפגנות בעקבות התנגשויות בין פעילים ניאו־פשיסטים ליריביהם האנטי־פשיסטים. בכלל, רשויות החוק באיטליה לא מחוסרות עבודה, ובתקופה האחרונה פועלת המשטרה בכוננות מוגברת בעקבות כמה מקרים שבהם הותקפו מהגרים.
כ־20 אלף בני אדם השתתפו בתחילת השבוע בעצרת בחירות של מפלגת הימין הקיצונית "הליגה", שנערכה במילאנו. בעצרת נטל חלק גם יו"ר המפלגה, מתיאו סלביני. סלביני בן ה־44 הוא המחשה טובה לפוליטיקאי שאפתן שהשכיל להתאים את עצמו למציאות המשתנה. תחת הנהגתו עברה מפלגת הליגה, לשעבר הליגה הצפונית, מתיחת פנים. ממפלגה בדלנית שפעלה להיפרד מדרום איטליה והשתמשה ברטוריקה פוגענית כלפי תושבי האזור, הפכה הליגה למפלגה שמחזרת אחר קולותיהם באמצעות מצע העוין את המהגרים, את האיחוד האירופי ואת האסלאם ככלל. במקום להיפרד מהדרום, פועל סלביני לנצל את המצב הכלכלי הקשה שם כדי לגייס תומכים.
הסיפור של הבחירות הנוכחיות, שבהן ייבחרו 630 מחוקקים לבית הנבחרים ו־315 סנאטורים, הוא השילוב של החדש עם המוכר. חרף הרחקתו מהזירה הפוליטית בשל הרשעותיו בפלילים, ביצע ראש הממשלה לשעבר סילביו ברלוסקוני (81) קאמבק מרשים; הוא צפוי לרשום הישג משמעותי כראש מפלגת "קדימה איטליה"
(Forza Italia). אף שהוא עצמו אינו מתמודד, עשוי ברלוסקוני, שהתחייב לגרש את כל 600 אלף המהגרים הבלתי חוקיים, לקבוע את זהות ראש ממשלת איטליה הבא. זאת הודות לקואליציה שלו עם מפלגות הימין "הליגה" ועם מפלגת "אחי איטליה".
ההרשעות והנהנתנות לא פגעו מהותית במעמדו. סילביו ברלוסקוני // צילום: רויטרס
ברלוסקוני כיהן כראש ממשלה בארבע קדנציות קודמות. באותן שנים נהג לארח מסיבות "בונגה בונגה", כינוי מכובס למסיבות חשק שבהן השתתפו, תמורת תשלום, עשרות נשים צעירות. גילויים אלה, לצד הרשעות בהעלמות מס, הובילו אמנם להדחתו מתפקידו אך לא פגעו במעמדו באופן מהותי. בגלגולו הפוליטי הנוכחי, הצליח ברלוסקוני הראוותן לשווק את עצמו כ"נאנו" ("סבא" באיטלקית).
תנועה נוספת שקשה להפריז בחשיבותה היא מפלגת "חמשת הכוכבים" שהפכה בשנים האחרונות לשחקנית מפתח בפוליטיקה האיטלקית. את המפלגה הפופוליסטית והאנטי־ממסדית הקים באוקטובר 2009 הקומיקאי הנודע, בפה גרילו. מאז פרישתו בשנה שעברה, מנהיג המפלגה הוא לואיג'י די מאיו (31).
מפלגת חמשת הכוכבים, שקראה בעבר לפרישת איטליה משוק היורו, הובילה בחלק מהסקרים שפורסמו, אך ההערכות הן ששום מפלגה לא תזכה ברוב מוחלט. גם לא קואליציית הימין בהנהגת ברלוסקוני, שהגיעה ל־36 אחוזי תמיכה בממוצע בסקרים. על פי שיטת ההצבעה החדשה, שנכנסה לתוקף בשנה שעברה, ממשלת איטליה הבאה תזדקק לתמיכה של כ־40 אחוזים מהמצביעים.
תרחיש עומס אגו
אחת הקואליציות האפשריות אחרי הבחירות יכולה להיווצר בין מפלגת חמשת הכוכבים למפלגת הליגה. שיתוף פעולה כזה יעורר חרדה בקרב הנהגת האיחוד האירופי, ויוביל לתקופה של חוסר ודאות בנוגע למבנה העתידי של השוק המשותף. לקואליציה רחבה, בהנהגת קדימה איטליה, יש סיכוי גדול יותר לצאת אל הפועל, אלא שגם מצב זה עלול לעורר חוסר נחת מסוים במטה האיחוד האירופי בבריסל, בשל זלזולו של ברלוסקוני בחוקי האיחוד לריסון תקציבי.
"עלינו להחליט", אמר השבוע ברלוסקוני, "אם כולנו נלך לפארק להביט בשמרטפיות, או שניצור משהו חדש, מצב שיהיה עדיף". חרף החששות והסלידה שמעורר ברלוסקוני בבריסל, מאחורי הקלעים מביעה הנהגת האיחוד האירופי תמיכה בקואליציה מסוג זה של מפלגות פרו־אירופיות. עם זאת, מתוקף היותם למודי ניסיון, באיחוד מתכוננים גם לתסריט הגרוע ביותר - ממשלה שאינה מתפקדת, או קואליציה אנטי־אירופית.
ראש ממשלת איטליה היוצא, פאולו ג'נטילוני, איש המפלגה הדמוקרטית מהמרכז־שמאל, סירב להתחייב במפורש לרעיון הקואליציה הרחבה מחשש לאובדן קולות. ייתכן כי הנהגת המפלגה תתרכך מעט אחרי הבחירות. מנהיג המפלגה הדמוקרטית הוא מתיאו רנצי, שכיהן כראש ממשלה במשך שנתיים - עד דצמבר 2016, אז התפטר לאחר הפסדו במשאל עם שנועד לשנות את מבנה הסנאט האיטלקי. על פי הסקרים, לגוש השמאל־מרכז אין רוב לצורך הקמת קואליציה ללא שותפות ממפלגות הימין־מרכז.
במקרה שהצדדים לא יצליחו להתעלות על שיקולי האגו, ולא תוקם ממשלה, יכול נשיא איטליה להחליט על הליכה לבחירות חדשות, או על מינוי ראש ממשלה טכנוקרט. תקדים כבר יש, בדמות מריו מונטי, שמונה לראש הממשלה ב־2011 וסייע לייצב את המדינה בשיאו של המשבר הכלכלי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו