בית המשפט העליון דחה את ערעורם של שלושת רוצחיו של הנער מחמד אבו-ח'דיר, והותיר את העונשים שנגזרו עליהם בבית המשפט המחוזי על כנם. פסק הדין נפתח במילים אלו:
"בלילה שבין 1.7.2014 ל-2.7.2014 הגיחו ממנהרה חשוכה של גזענות, בערות בורות ושנאה, שלוש דמויות, הם שלושת המערערים שבפנינו – בגיר ושני אחייניו הקטינים בני ה-17 וה-16 וחצי. את מעשיהם של השלושה באותו לילה, במהלכו רצחו את הנער מחמד אבו חדיר ניתן לתאר כ'פיגוע אסטרטגי', שהצית תבערה בשטחים בכלל ובירושלים המזרחית בפרט".
בית המשפט עמד על כך שאין מחלוקת עובדתית על אירועי אותו הלילה: השלושה - יוסף חיים בן דוד ושני אחייניו הקטינים, נפגשו וסיכמו על פעולת נקם בגין פרשת חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים היהודים שהרעישה את הארץ באותם ימים. השלושה הכינו אמצעים ששימשו אותם לביצוע העבירות, הסוו את חזותם החרדית ונסעו לבית חנינא.
מחמד אבו ח'דיר // צילום: AFP
בשלב מסוים, נחו עיניהם של השלושה על מחמד, שהילך לתומו ברחוב. האחיינים פנו אל מחמד לוודא שהוא ערבי, הכו אותו, תפסו אותו, גררו אותו לרכבם ונסעו ליער ירושלים. במהלך הנסיעה האחיינים חנקו את מחמד עד כדי אובדן הכרה. לאחר הגעתם ליער ירושלים, יוסף הכה את מחמד בראשו באמצעות לום ברזל. יוסף ואחד הקטינים שפכו דלק על גופו, יוסף הציתוֹ, והשלושה עזבו את הזירה. מחמד אבו ח'דיר נשרף למוות.
יש לציין כי יוסף ואחד הקטינים הורשעו בעבירות נוספות בגין מעשים שביצעו בלילה שקדם לליל האירוע, בו תקפו ילד ערבי ואת אמו בניסיון לחטוף את הילד, ניסיון שלא צלח. בית המשפט העליון דחה את טענתו של יוסף כי הוא חוסה תחת סייג אי השפיות. נקבע כי בעת ביצוע המעשה יוסף היה בשליטה מלאה ללא כל מחשבת שווא, וכי ההפרעות הנפשיות מהן הוא סובל, אין בהן אף כדי לקרבו לסייג אי השפיות.
בנסיבות אלו, נקבע כי אין מקום להקל בעונשו או להמיר את הרשעתו ברצח בעבירה של הריגה. על יוסף, שהיה "הרוח החיה" מאחורי המעשה, נגזר עונש של מאסר עולם בגין הרצח, ו-20 שנות מאסר נוספות במצטבר בגין העבירות הנוספות בהן הורשע. טענתם של האחיינים, כי לא התגבשה אצלם החלטה להמית, נדחתה אף היא. בית המשפט עמד על כך שלפי הגרסאות שהם עצמם מסרו בחקירתם בשב"כ, במשטרה ובשחזור, תכניתם המקורית היתה לחטוף ולהרוג.
אמו של מוחמד אבו ח'דיר בזמן הקראת גזר הדין // צילום: אורן בן חקון
נקבע כי יש לראות את השלושה כמי שפעלו כ"גוף אחד", בבחינת מבצעים בצוותא, ועל כן אחריותו של כל אחד למעשה הרצח היא ישירה. באשר לעונשם של האחיינים, בית המשפט שקל את נסיבותיהם האישיות של השניים, כמו גם את העובדה שהם מתחרטים על מעשיהם ומתייסרים בגינם. עם זאת, נקבע כי השיקולים לחומרה מטים את הכף לחובתם, וכי אכזריות המעשה בצירוף המניע האידיאולוגי והגזעני שבבסיסו, מובילים למסקנה כי אין מקום להתערב בעונש שהושת עליהם.
על המערער, שחלקו בביצוע המעשים היה גדול יותר, נגזר עונש של מאסר עולם ושלוש שנות מאסר בחופף; ועל האחיין השני נגזרו עונש של 21 שנות מאסר. השופט יצחק עמית סיים את פסק הדין במילים הבאות: "מהו המעיין ממנו שאבו השלושה את תועפות השנאה והגזענות, שהכתה אותם בסנוורים, כדי כך שטחו עיניהם מלראות כי הם חונקים, מרוצצים ראש ושורפים בן אנוש שנברא בצלם? הכיצד נשתכח מהם עקרון היסוד של היהדות, בפרשה הראשונה הפותחת את ספר הספרים, 'כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם' (בראשית ט, ו) ועל כן 'חביב אדם שנברא בצלם' (דברי רבי עקיבא מסכת אבות ג' י"ד)? מה למדו, שנו והפנימו המערערים באחת התחנות במהלך שנות חינוכם ובחרותם, שהביאם לקלות הבלתי נסבלת של נטילת נפש של צעיר ערבי?
המעשים שביצעו המערערים, הפכו זה מכבר לפרשת אבו חדיר, וחרגו מד' אמותיו של תיק פלילי רגיל. הרצח מצריך חשבון נפש נוקב בחברה הישראלית בנוגע להתמודדות עם תופעות הגזענות וגרורותיהן, בדק בית מן המסד ועד לטפחות, בבחינת דע את נתיבי הגזענות, ראה דרכיה הרעות ובערת הרע מקרבך".