תהילה: תכירו את המורה הקשוח לריקוד של סטטיק ובן-אל

נפתח בסקופ קטן. בזמן ש"נמסטה" נדבק בבטחה לאונות המוח שלכם, קובי צברי, הכוריאוגרף של סטטיק ובן-אל, מחזיק באחד הסודות השמורים ביותר בתעשיית המוזיקה בישראל – השיר הבא של הצמד. "יש אצלי כבר התחלה לסקיצות של השיר הבא", הוא אומר. "אני מנצל את הזמן הזה שבו השניים בפסטיגל ובצילומים כדי לחשוב על כוריאוגרפיה לפרויקט הבא שלנו ולחדד הריקודים שלנו לקראת הקיץ. זה עוד כמה חודשים".

אחרי ששמעתם על המפיק הקבוע ג'ורדי ובמאי הקליפים הצמוד רומן בוצ'צ'קי, הגיע הזמן להכיר גם את האיש עם הצמות שמככב בכל קליפ של השניים, ובמקרה גם מי שדואג לתנועות של השניים באופן קבוע: קובי צברי, כוריאוגרף בן 32 מפתח תקווה. בניגוד לרוח הנעורים שהוא משדר, הוא כבר נשוי לליאת, רקדנית בעברה וכיום עובדת כגננת, וגם אבא לשני ילדים (נועם, 8 ורומי, 4). מלבד העיסוק הפעוט שלו ככוריאוגרף של הצמד העסוק במדינה, צברי עובד גם כמורה ומעביר סדנאות לריקוד בסטודיואים שונים באזור פתח תקווה ונתניה.

אתמול (ב'), כידוע, יצא הקליפ החדש והשמיני במספר של סטטיק (לירז רוסו) ובן-אל תבורי, "נמסטה", שגם את הכוריאוגרפיה שלו צברי יצר.

איך הגעת לעולם הריקוד?

"מאז שאני זוכר את עצמי הייתי פעיל פיזית. בין אם זה אמנויות לחימה, כדורגל... כשהייתי צעיר נחשפתי לתכניות ריקודים וחשבתי שזה עוד משהו מגניב שאני רוצה להתנסות בו והלכתי לשיעור פה, שיעור שם. אלה היה שנות ה-90 וההיפ-הופ עדיין לא היה מפותח מאוד בישראל. אני זוכר שהייתי מריץ קלטות של מייקל ג'קסון, מחקה את 'Black or white' ומוסיף מהיצירתיות שלי, לכן גם קוראים לזה אמנות רחוב – כי אין ספר חוקים. הריקוד אמנם דגדג לי באותה תקופה, אבל לא חשבתי שאני יכול לעשות עם זה משהו".

מקובל לומר שסטטיק ובן-אל שינו את זירת המוזיקה המקומית, אבל מתברר שהם גרמו לשינוי גם בחייו של צברי. "לירז ראה אותי רוקד באיזה סרטון", הוא נזכר, "הם פנו אליי ואמרו שאהבו את איך שאני זז ושיש איזה פרויקט והם רוצים שאעשה לו כוריאוגרפיה. קיבלתי את 'ברבי' ובשנייה ששמעתי אותו אמרתי 'וואו, יש פה משהו'. עפתי על השיר הזה והתחלתי לעבוד עליו".

ואז הגיעו עוד שיר ועוד שיר.

"נכון. בהתחלה חשבתי שזה יהיה חד פעמי, אבל עם ההצלחה שהגיעה אמרו לי שהם מחפשים מישהו קבוע שילך איתם דרך. אם מישהו היה אומר לי שזה יגיע לאן שיגיע הייתי אומר לו ללכת להיבדק. זה כמובן פידבק אדיר שבחרו בי ותמיד כיף להיות מוערך, אבל אני מודה שהחשיפה פחות מדברת אליי. אני יותר מתעניין בעבודה עצמה. כל פרויקט הוא עבודה סיזיפית ולירז ובן מזוהים עם ריקוד שאני אחראי לו, אז זה כיף".

אתה מורה קשוח?

"כן. לא מתפשרים על פחות ממאה אחוז. זה לטובתי ולרעתי. בעבודה עם לירז ובן אין דבר כזה שמשהו לא יושב עד הסוף. אם נצטרך להיות בסטודיו ארבע שעות – נהיה ארבע שעות. אם נגמר הזמן והם חייבים ללכת כי יש להם ריאיון לטלוויזיה או משהו כזה? אין בעיה. אחרי הריאיון אני אהיה אצלם בבית ונמשיך לעבוד עד השעות הקטנות של הלילה. אנחנו רוצים להביא את חו"ל לארץ ולדעתי אנחנו מצליחים. לא מתפשרים על 'בסדר' או 'נחמד'".

"אנחנו רוצים להביא את חו"ל לארץ ולדעתי אנחנו מצליחים". קובי צברי // צילום: עידן אסלן

רוקד ברחובות

מ"ברבי", דרך "סלסולים" ועד "נמסטה", אחד המרכיבים הבולטים והמוצלחים ביותר בקליפים של השניים היו הריקודים שיצר צברי, ולא בכדי. "אני מקבל את השיר עוד הרבה לפני הגרסה הסופית", הוא מסביר. "אני מתחיל לשמוע אותו שוב ושוב עד שאני מקבל איזשהו מפרט של כל הצלילים ומכיר את השיר על הניואנסים הקטנים שלו. אז אני יכול להחליט מה אני יכול להדגיש באמצעות הריקוד – פה אני יכול לתת תנועה שתדגיש את הצליל ושם תנועה אחרת וכך הלאה. ב'נמסטה', למשל, המטרה הייתה לחבר את הרגאיי וההודית עם הטאצ' האישי שלנו ועם דברים מעולם ההיפ-הופ. דמיין איזושהי קדרה גדולה שלתוכה אתה מכניס כל מיני דברים ופשוט מערבב וטועם עד לתוצאה המושלמת".

תן דוגמה מקליפ נוסף שעבדת עליו.

"יש סיפור מצחיק מאחורי 'זהב' שהיה בווייב נורא 'סיקסטיזי', ובאווירת 'גריז' ולהקת ה'ביצ' בויז'. חקרתי את העולם הזה במשך כמה ימים, צפיתי בריקודי טוויסט וסווינג כדי לקבל השראה וכל הזמן זה ליווה אותי, עד שהיה רגע שבו ישבתי בבית קפה ופתאום קפצה לי לראש הארה. חטפתי את הפלאפון כשאני משאיר את הארנק והתיק מאחורי, הפעלתי את הפלאפון והתחלתי לרקוד באיזו פינת רחוב ולבנות את הכוריאוגרפיה. אנשים הסתכלו עליי בקטע של 'מישהו יכול לקחת אותו מפה?'. זאת מוזה שנופלת עליך ולא תמיד באופן צפוי. לפעמים זה קורה אפילו תוך כדי נהיגה ואז אני עוצר בזהירות, שם מצלמה ורוקד".

"קיבלתי את 'ברבי' ובשנייה ששמעתי אותו אמרתי 'וואו, יש פה משהו'. עפתי על השיר הזה והתחלתי לעבוד עליו". צברי // צילום: עידן אסלן

"הם ממש מקצוענים"

כוכבי פופ רבים נדרשים לרקוד בקליפים והופעות, על אף שהגיעו מתחום המוזיקה. לסטטיק ובן-אל, מתברר, לא הייתה בעיה לחצות את הקווים. "הם ממש מקצוענים בכל הנוגע לריקוד", מגלה צברי. "קח למשל את בן-אל – הוא רוקד מייקל ג'קסון ברמה ששל רקדן מקצועי, וסטטיק פשוט חי את הגרוב והתנועתיות. יש מצבים בין הופעות שבהם אנחנו רוקדים בכיף שלנו והם נהנים לרקוד איתנו. קורה לפעמים גם שאני חושב על משהו מורכב מבחינת הכוריאוגרפיה והם עם התמימות והאינטואיטיביות שלהם מציעים לי איזו תנועה שהיא פשוטה בבסיסה, אבל אני מחליט ללכת איתה כי זה מרגיש מתאים".

מתי הייתה הפעם הראשונה שהרגשת שהריקוד מתחיל לקבל פוקוס משמעותי בקליפים?

"כשראיתי שילדים קטנים, גם הילדים שלי, פשוט מחקים את התנועות, אמרתי לעצמי שכנראה עשיתי משהו נכון. נורא הפתיע אותי גם שכאשר ב'ארץ נהדרת' עשו פרודיה על הצמד, עשו גם על הריקוד. לא האמנתי, פרודיה על ריקוד שאני יצרתי".

ואתה מתלווה גם לכל ההופעות?

"בהחלט. חשוב לי להיות בכל ההופעות כי זה הבייבי שלי. לפני שנה קרה מקרה שבו נפצעתי ממש באמצע הופעה. זה קרה במהלך נאמבר ריקוד, והמשכתי לרקוד פצוע במשך חצי שעה נוספת של הופעה. ברגע שזה נגמר קרסתי ולא יכולתי לעמוד על הרגליים. נפצעתי קשה וחוויתי תהליך החלמה לא פשוט. זה היה בתחילת הקיץ ובדיוק כשהתחלנו במאסה של הופעות. אני זוכר שמשהו בפנים קרה לי כשנפצעתי - נזרקתי על המיטה בבית ושמתי את הראש בכרית, יש מצב שהייתה גם לחלוחית בעין. אבל לא נתתי לזה להוריד אותי וכבר למחרת קמתי והתחלתי לטפל בעצמי ולעשות פיזיותרפיה. אחרי שבועיים חזרתי לרקוד".

מה החלום שלך מבחינה מקצועית?

"אני רוצה להיות שופט בריאליטי ריקוד. משהו מעניין שיהיה נכון לי. אבל לא הייתי אומר שזה חלום. יותר כמו שאיפה. זה יקרה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו