הדרך ללשכתו המפוארת של קנצלר אוסטריה, שנבנתה בימים שבהם וינה היתה בירתה של אימפריה עולמית, עוברת באולם קבלת פנים קטן, עמוס היסטוריה. על הקירות תלויים ציורי שמן, המנציחים את מעמד חתימת "חוזה המדינה", ההסכם שהחזיר לאוסטריה את עצמאותה עשר שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה. בחסות נציגי ארבע המעצמות, שניצחו את הנאצים, הפך החוזה את אוסטריה לרפובליקה דמוקרטית וניטרלית. העתק פקסימיליה של המסמך המכונן מוצג באחת מפינותיו של האולם.
בפינה אחרת, סמוך לחלונות הגדולים שמשקופיהם מעוטרים בנשר מוזהב של בית המלוכה ההבסבורגי, טבועה ברצפה אבן הנצחה לאירוע דרמטי שהתרחש כאן לפני 83 שנים: רצח הקנצלר הפשיסט אנגלברט דולפוס, שנורה בניסיון הפיכה של הנאצים האוסטרים, שרצו לספח את ארצם לרייך הגרמני.
דלת המעבר ללשכת הקנצלר נפתחת לרווחה בידי הקנצלר החדש, שלמרות גילו כבר הספיק להיכנס לספרי ההיסטוריה: סבסטיאן קורץ בן ה־31, שהפך בשבוע שעבר לקנצלר הצעיר ביותר בתולדות ארצו ולראש המדינה הצעיר ביותר במערב.
הוא בן יחיד לטכנאי ולמורָה, נחשב ל"נסיך" של הפוליטיקה האוסטרית. הספיק לכהן כבר בתפקידים הרגישים של מזכיר מדינה לענייני קליטת הגירה ושר חוץ, לפני שסחף אחריו את "מפלגת העם" השמרנית לניצחון מרשים, ראשון זה 14 שנים, בבחירות הכלליות שנערכו באוסטריה באמצע אוקטובר.
קורץ וצמרת מפלגתו הבינו שאם הם רוצים לחזור להנהיג את המדינה ולא להמשיך לשבת כשותפים משניים בממשלות אחדות עם הסוציאל־דמוקרטים, הם לא יכולים לסמוך רק על התזוזה של הבוחרים ימינה בעקבות "משבר הפליטים", אלא להציב בראש המפלגה פנים חדשות וצעירות. השינוי הוכיח את עצמו.
ביום שני שעבר הושבעה ממשלתו של קורץ בארמון הנשיא בווינה, סמוך ללשכת הקנצלר. לאחר חודשיים של מו"מ קואליציוני אינטנסיבי הצליח קורץ להקים ממשלה עם מפלגת החופש הימנית־פופוליסטית, בראשות היינץ־כריסטיאן שטראכה.
לפני כמעט 18 שנה החליט אחד מראשיה הקודמים של מפלגת העם להקים ממשלה עם מפלגת החופש, שבראשה עמד אז ירג היידר, שביטא הערכה פומבית "להישגיו של המשטר הנאצי". זו היתה פעם ראשונה שמפלגת ימין קיצונית שותפה בקואליציה במדינה השייכת לאיחוד האירופי. אוסטריה והעולם סערו: שני מיליון מפגינים יצאו לרחובות וינה למחות נגד ממשלת הימין הלאומנית, האיחוד האירופי הטיל על אוסטריה סנקציות פוליטיות, ישראל החזירה את השגריר מאוסטריה. כדי לצנן מעט את החששות מפני הממשלה החדשה, לא מונה היידר לתפקיד כלשהו בשורותיה, אם כי הקפיד לפקח מבחוץ על עבודת הקבינט.
הפעם, התגובה לצירופה של מפלגת החופש לממשלה שונה בתכלית. ביום השבעת הממשלה אמנם התקיימו מול לשכת הקנצלר וארמון הנשיאות כמה הפגנות, בעיקר של פעילי שמאל קיצוני, אבל מספר המוחים נאמד בכמה אלפים.
מאחר שצירופן של מפלגות ימין לאומיות ולאומניות לממשלות ברחבי האיחוד הפך בשנים האחרונות לתופעה שגרתית, בריסל החליטה להגיב רק על מדיניות שסותרת את החוקה האירופית, ולא על איום תיאורטי לעקרונות אלו. במזרח אירופה התקבלה הממשלה האוסטרית החדשה בברכה, כשותפה עתידית למאמץ לבלימת גלי ההגירה והפליטים מהמזרח התיכון ומאפריקה ולמניעת הפיכתו של האיחוד האירופי למדינת־על, על חשבון ריבונותן של מדינות הלאום.
"בגיל 24 קיבלתי את ההזדמנות להתמנות למזכיר מדינה לענייני אינטגרציה, ומאז אני משתדל לעשות כמיטב יכולתי". קורץ // צילום: רויטרס
רק ישראל, בלחצם של ארגונים יהודיים והקהילה היהודית האוסטרית, הודיעה שלפי שעה לא תקיים מגעים עם שרי מפלגת החופש, אלא תעקוב אחר פעולותיה של הממשלה החדשה. עם זאת, השגרירה בווינה, טליה פרשר־לדור, אפילו לא הוזמנה להתייעצויות בירושלים. יום אחרי השבעת הממשלה החדשה היא הוזמנה לפגישה עם הקנצלר קורץ, שבה הבהיר לה את החשיבות הרבה שהוא מייחס ליחסים עם ישראל ואת כוונתו לפעול להפגת החששות של ישראל והקהילה היהודית מפני מפלגת החופש.
קורץ גם דאג לצייץ על הפגישה בחשבון הטוויטר שלו ולהדגיש שממשלתו מעוניינת בהידוק הקשרים עם ישראל ועם צאצאי הקורבנות האוסטרים של הנאצים. קורץ מקיים את הבטחותיו: לראשונה בתולדות אוסטריה, כלל המצע של הממשלה החדשה הכרה מפורשת באופייה היהודי של מדינת ישראל והודאה באחריותה של אוסטריה לשואה ובאשמתה. בנאומו הראשון בפני הפרלמנט הוא התחייב להילחם בכל תופעות האנטישמיות באוסטריה, ובאירופה בכלל.
יחסי אוסטריה־ישראל ידעו משברים רבים, בעיקר בשל סירובה העיקש של וינה להכיר בחלקה בשואת יהודי אירופה. רק באמצע שנות התשעים הודה קנצלר אוסטרי, פרנץ וראניצקי, באחריות של ארצו לשואה. עוד שנים ארוכות נדרשו עד שממשלת אוסטריה הסכימה לשלם פיצויים סמליים על רכוש שנגזל מהיהודים בתקופת השואה.
הסכם הפיצויים, שנחתם בידי הממשלה שבה ישבו שרי מפלגת החופש, החזיר לידיים יהודיות רק כעשירית מהשווי המוערך של הרכוש שנתפס בידי הנאצים. עד היום הוא נחשב ל"הסכם בושה" בעיניהם של ניצולי שואה אוסטרים ובני משפחותיהם.
אבל לא רק השואה העיבה על הקשרים בין שתי המדינות. אחד מקודמיו של קורץ בלשכת הקנצלר - ברונו קרייסקי היהודי - היה הראשון מבין מנהיגי המערב שפתח את הדלת בפני אש"ף ויאסר ערפאת, קיים קשרים עם המשטרים הקיצוניים ביותר בעולם הערבי ולא חסך את ביקורתו על ישראל. שנים אחריו קיימו ירג היידר ואנשיו מערכות יחסים הדוקות עם סדאם חוסיין ומועמר קדאפי.
אחד מיועציו הקרובים של קורץ אומר לי, לפני תחילת הראיון, כי שדרוג היחסים עם ישראל הוא אחד משלושת הנושאים העומדים בראש סדר העדיפויות של הקנצלר הטרי. דוידי הרמלין, בעבר ראש ועידת צעירי הליכוד, שמכיר את קורץ עוד מהימים שבהם היה ראש צעירי המפלגה השמרנית האוסטרית, מסכים. "יש לנו עכשיו ידיד חשוב ואמיץ בווינה", הוא אומר. "איש בעל סולם ערכים ברור, ששומר אמונים לחבריו. זו הזדמנות לפעול לחיבור ערכי עמוק בין שתי המדינות".
קורץ מדגיש את חשיבות היחסים עם ישראל בגלל ההיסטוריה. בעת כהונתו כשר חוץ ביקר בארץ פעמיים והותיר רושם חיובי מאוד, בעיקר אחרי שהתעקש לבקר באנדרטה לזכר קורבנות מעשי האיבה בהר הרצל ולהניח זר על קברו של חוזה המדינה, שהיה מנתיני האימפריה האוסטרו־הונגרית.
יריביו הפוליטיים לעגו לו בעבר בגלל גילו הצעיר והדביקו לו את הכינוי "הבתול". אבל קורץ - שלא סיים את לימודיו האוניברסיטאיים בפקולטה למשפטים, מאחר שבגיל 24 כבר מונה לתפקיד מזכיר מדינה (סגן שר) לענייני קליטת מהגרים, לא האיץ את דרכו לצמרת בגלל צעירותו. בגיל 27 הפך לשר חוץ.
הפופולריות שלו החלה לגאות כשהתנגד לפתיחת שערי אירופה בפני הגירה המונית של פליטים מוסלמים מהמזרח התיכון ומאפריקה, בניגוד למדיניות של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל. מאחורי גבה של ברלין, ארגן קורץ את סגירת המסלולים היבשתיים, ששימשו פליטים ומהגרים לא־חוקיים לחדור לאירופה דרך הבלקן. פעילותו הנחושה בנושא "גנבה" ממפלגת החופש של שטראכה את הובלת המאבק נגד הפליטים והמהגרים.
מאוחר יותר תפס קורץ פיקוד כלל־אירופי והפך למבקר החריף ביותר של נשיא טורקיה, ארדואן. "הוא מגלה נטיות דיקטטוריות ומוביל את ארצו בכיוון לא נכון ומסוכן. יחסו למבקריו, לאנשים שחושבים אחרת ולמיעוטים הוא לחלוטין לא מקובל", אמר בשפה מאוד לא דיפלומטית, ודרש מהאיחוד להפסיק את המו"מ על הצטרפות טורקיה. פעמיים בעבר חסמה אוסטריה את פלישתה של טורקיה לאירופה; רבים רואים בעמדותיו של קורץ את החסימה השלישית.
במאי האחרון פירק קורץ את ממשלת האחדות בראשות הסוציאל־דמוקרטים והביא להקדמת הבחירות. מייד לאחר מכן נבחר להנהיג את המפלגה השמרנית, שינה את שמה ואת תדמיתה המאובקת והקשישה, ומהר מאוד החל להוביל בסקרים.
"קשה להאמין שדבר כזה קורה באוסטריה השמרנית", אמר לי דיפלומט מערבי בעיצומה של מערכת הבחירות, ושיבח את יכולותיו ואת קסמו האישי של קורץ. "יש לו זיכרון פנומנלי, הוא מאוד יעיל, בעל יכולות קשב וקבלת החלטות מהירות. מעבר לכך, יש לו ביצים. הוא אמיץ באופן יוצא דופן, והציבור האוסטרי אוהב את זה".
בתחילת מערכת הבחירות דאג קורץ, שהמשיך לכהן כאחראי לתיק קליטת המהגרים בממשלה, לפרסם דו"ח מומחים מדאיג על החינוך הקיצוני בגני הילדים המוסלמיים באוסטריה. התקשורת המקומית חשפה שגרסת הדו"ח שפורסמה הוקצנה במכוון על ידי פקידים במשרדו של קורץ. אבל השערורייה לא פגעה במעמדו; נהפוך הוא. הוא רק הלך והתחזק על חשבונה של מפלגת החופש, שצנחה בסקרים מהמקום הראשון למקום השני, כמו שקרה אחר כך בבחירות.
"התעניינתי בפוליטיקה כבר מגיל 15". עם בת הזוג סוזנה תיר // צילום: GettyImages
קורץ לוחץ את ידי בחמימות, וללא גינונים מיותרים מזמין אותי ללשכתו. אני שואל אותו להרגשתו כראש הממשלה הצעיר ביותר במערב. "במלוא הכנות?" הוא עונה, "לא היה לי זמן לחשוב על כך, כי אני מרגיש שיש עבודה בכל כיוון שאליו מסתכלים. אבל המינוי שלי לקנצלר לא בא בפתאומיות, וקשורה אליו אחריות גדולה. בשנים האחרונות כבר כיהנתי כשר חוץ, ולפני כן כמזכיר מדינה. אני אמנם צעיר מאוד, אבל יש לי כמה שנות ניסיון בעבודת ממשלה".
אתה נבחרת באוסטריה, ג'סטין טרודו בקנדה, עמנואל מקרון בצרפת. ומספרים לנו שצעירים לא מתעניינים בפוליטיקה.
"אני לא שותף לתפיסה שהצעירים לא מתעניינים בפוליטיקה או שנמאס להם מפוליטיקה. אני חושב שנמאס להם מפוליטיקאים וממפלגות נדושים. אולי זו הסיבה שיש היום יותר פוליטיקאים צעירים. כשעושים דברים אחרת, אפשר לשלהב צעירים. במערכת הבחירות האחרונה הצלחנו לקבל קולות רבים, בעיקר מהצעירים".
מה זה "לעשות דברים אחרת"?
"אני חושב שהיום, פנקסי חברות במפלגה לא עוברים יותר בירושה. צעירים לא מצביעים באופן אוטומטי למפלגות שבהן בחרו הוריהם. לאנשים יש דרישות חדשות מפוליטיקאים, ובצדק. הם לא רוצים פוליטיקאים שמושלים מלמעלה, אלא פוליטיקאים שמחליפים דעות עם האנשים ויוצרים פוליטיקה שלא רואה את משימתה העיקרית בישיבה בשורות הראשונות בטקסים, אלא בניהול מודרני וחסכוני של המדינה ובהענקת שירותים".
מה הביא אותך לפוליטיקה?
"התעניינתי בפוליטיקה כבר מגיל 15, ומתישהו רציתי לא רק לקרוא על פוליטיקה, אלא גם להשפיע באופן פעיל על השיח הפוליטי. הצטרפתי לארגון הצעירים של מפלגתי, 'מפלגת העם'. לא רציתי רק להיות חבר, אלא גם להשתתף בעשייה. מאוחר יותר הפכתי לראש הארגון. בגיל 24 קיבלתי את ההזדמנות להתמנות למזכיר מדינה לענייני אינטגרציה, ומאז אני משתדל לעשות כמיטב יכולתי בתפקידים שקיבלתי".
אתה שייך למה שמכונה באוסטריה ובגרמניה "דור סגירת החשבון", הדור שלא רוצה יותר לשמוע על האחריות של עמו לשואה. והנה, אתה מאוד קשור לקהילה היהודית, לישראל ולהתמודדות עם העבר הנאצי. איך זה קרה?
"כבר בימים הראשונים שלי כמזכיר מדינה לענייני אינטגרציה, בניתי קשר חזק עם הקהילה היהודית בווינה. הערכתי מאוד את החלפת הדעות איתה, אני מרגיש שיש לנו הרבה מה ללמוד מהדו־שיח הזה. ביקרתי גם בבית הספר היהודי, שמאורגן בצורה טובה ויכול להיות דגם לבתי ספר אחרים. יש לי קשרי ידידות רבים בקהילה, ואני יודע שרבים בקהילה תמכו בנו באופן מאסיבי במערכת הבחירות.
"בכל הקשור לישראל, הקשר שלי איתה תמיד היה טוב מאוד. אני רואה את זה במידה רבה כמחויבות. האחריות ההיסטורית שלנו מחייבת לשמור על קשר חזק עם ישראל. כשר חוץ השתדלתי מאוד להעלות את הקשר עם ישראל לדרגה חדשה. לא העמקנו רק את הקשרים הפוליטיים והכלכליים בין הממשלות, אלא גם את הקשרים בין אזרחי המדינות, בין השאר באמצעות תוכנית לחילופי צעירים. זו דרך נכונה, ואני רוצה להמשיך בה".
דווקא בגלל הקשר הטוב הזה הותקפת במערכת הבחירות האחרונה, גם באופן אנטישמי.
"מובן שעקבתי אחרי זה. כלפי אחד התורמים, שתמך כספית במערכת הבחירות שלנו, הופנו נאצות מהנוראיות ביותר. אין לי שום הבנה לדברים הללו. נגלה אפס סובלנות כלפי כל סוג של אנטישמיות באוסטריה.
"לאנטישמיות אין מקום באוסטריה ובאירופה. אני מדבר לא רק על אנטישמיות ישנה, שבאופן מצער עדיין קיימת, אלא גם על אנטישמיות חדשה, מיובאת".
העובדה שיועץ פוליטי ישראלי היה כנראה חלק מהמערכה האנטישמית הזו אכזבה אותך?
"העובדה שאני מתייחס בביקורתיות רבה לטל זילברשטיין לא קשורה למוצאו הישראלי, אלא לכך שיש לו שיטות עבודה מאוד מלוכלכות בניהול מערכות בחירות. הוא הביא לאוסטריה את ה'dirty campaigning', דבר שלא אמור להיות לו כלל מקום בארצנו. לא הוא האשם בכך, אלא אלה שהעסיקו אותו - המפלגה הסוציאל־דמוקרטית".
אתה מבין את הרגישות בישראל ובקהילה היהודית באוסטריה ביחס למפלגת החופש, שיושבת בממשלה שלך?
"בהחלט. אני מכבד את זה. זאת האחריות שלי לפעול להפגת החששות. אני מאוד מעריך את ראש הממשלה נתניהו, יש לי קשר חברי איתו. אני מאוד מקווה שאוכל להסיר את הספקות הקיימים".
איך אתה מתכוון לעשות זאת?
"ראשית, באמצעות טיפוח קשרים טובים עם ישראל ועם הקהילה היהודית. אני אנהל שיחות, ואני מקווה שבאמצעות העבודה שלנו נוכל לשכנע.
"קווי היסוד של הממשלה הזאת הם הראשונים בהיסטוריה של אוסטריה שמכירים באופן ברור באופי היהודי של ישראל. שמנו לנו למטרה להציע לצאצאי הקורבנות של הנאצים הקלות בהשגת אזרחות אוסטרית. יש לי מודעות חזקה לכך שבגלל ההיסטוריה שלנו יש לנו אחריות גדולה, ואני רוצה לעמוד בה. קווי היסוד של ממשלתי נותנים לכך ביטוי".
קווי היסוד מדברים לראשונה לא רק על הכרה באחריות, אלא גם על אשמה. זו מדיניות אוסטרית חדשה?
"אוסטריה נזקקה לזמן רב מדי כדי להודות באשמתה בכל הקשור למשטר הנאצי, לטרור הנאצי ולשואה. ההכרה הזאת באשמה התרחשה מאוד מאוחר. זו המשימה של הדור שלי להיות מאוד ברור בעניין. לכן כללנו את זה בקווי היסוד שלנו".
בשנה הבאה יצוינו 80 שנה לאנשלוס, סיפוח אוסטריה לרייך. האם זו תהיה הזדמנות לקבור סוף סוף את הטענה שאוסטריה היתה הקורבן הראשון של הנאצים?
"בעשרות השנים האחרונות קרו אצלנו הרבה דברים בהקשר לכך, תודה לאל. יש כיום מודעות גדלה לאחריות לאשמתנו, גם בקרב דורות קודמים. חשוב לא רק להודות באשמה, אלא גם לפעול בהתאם. שתי הנגזרות מכך הן שיש לנו אחריות מיוחדת למאבק באנטישמיות, ויש לנו מחויבות מיוחדת כלפי ישראל".
תיאבקו באנטישמיות גם במקומות אחרים בעולם - למשל, בעולם המוסלמי?
"בעולם כולו, אבל לא צריך לדבר על מקומות אחרים, אלא לפעול במקומות שבהם יש לך השפעה גדולה. אי אפשר להתלונן על אנטישמיות בעולם ולהתעלם מכך שיש יותר ויותר אנטישמיות באירופה. באיחוד האירופי יש מדינות שבהן יהודים לא מרגישים בטוחים. זה דבר שאסור לקבל.
"גל הפליטים ייבא לאוסטריה, באמצעות אנשים מסוימים, חשיבה אנטישמית חדשה. כלפי התופעה הזאת צריכה להיות מדיניות של אפס סובלנות, ואנחנו נעשה הכל כדי שהקהילה היהודית באוסטריה תרגיש בטוחה ותוכל לנהל חיים משביעי רצון. הקהילה הזו היא חלק חשוב של מדינתנו".
איך אתה מתכוון להעמיק את היחסים בין אוסטריה לישראל?
"ראשית, אנחנו רוצים קשר יותר אינטנסיבי עם ישראל. אנחנו רוצים להיות שותפים חזקים לישראל. שנית, אנחנו רוצים להרחיב ולחזק את היחסים הכלכליים. ישראל היא מדינה מאוד חדשנית ומודרנית, אנחנו יכולים רק להרוויח מחילופים יותר נרחבים. ושלישית, קשרים ברמה האישית. אני רוצה שתוכנית חילופי הנוער תורחב עד כמה שאפשר, כך שלמרות הצדדים החשוכים שהיו בהיסטוריה האוסטרית, נוכל לבנות בעתיד בסיס חזק לקשר".
בחלקים רבים של אירופה, ציונות הפכה למילת גנאי. יש לך בעיה כלשהי עם הציונות?
"לא. ההיסטוריה של הציונות קשורה מאוד לאוסטריה, באמצעות דמותו של הרצל. אין לי שום בעיה עם זה, נהפוך הוא. לכן הנחתי זר על קברו של הרצל בביקורי האחרון בישראל. תאודור הרצל היה אוסטרי גדול".
היכן, לדעתך, עובר הגבול בין ביקורת לגיטימית על מדיניות של ממשלה ישראלית לבין ביקורת אנטישמית על ישראל?
"באופן עקרוני, הגבול ברור. ביקורת כלפי מדיניות היא, כמובן, תמיד לגיטימית. אנטישמיות היא דבר שאין לגלות כלפיו שום סובלנות. במקרה של ישראל, לעיתים קרובות מסתתרות מאחורי ביקורת לגיטימית־לכאורה דעות קדומות ואנטישמיות. לכן יש לבחון היטב את הדברים, ולהתנסח באופן מדויק. זה מאוד חשוב".
שרת החוץ בממשלתך, קארין קנייסל, השוותה בין האידיאולוגיה הציונית לאידיאולוגיה של "דם ואדמה", שנקשרת בדרך כלל לנאצים. יש האומרים שזו עמדה אנטישמית.
"היא התגוררה בישראל, למדה באולפן ובאוניברסיטה העברית בירושלים. יש לה הרבה חברים שם, אז אני לא חושב שניתן לייחס לה אנטישמיות כלשהי. לגבי הציטוטים מספרה, שאל אותה ישירות. אני יודע שתהיה לה עמדה מאוד פרו־ישראלית. טוב ונכון שכך יהיה".
היחסים בין אוסטריה לישראל ידעו הרבה עליות ומורדות ב־30 השנים האחרונות, וכעת מדברים שוב על אפשרות של החרמת שרי מפלגת החופש בממשלה שלך. עדכנו אותך מישראל בחרם כזה?
"יש לי קשר טוב מאוד עם נתניהו. אני מאוד מעריך אותו, ואבקר אותו בישראל בהזדמנות הקרובה ביותר. יש לי גם קשר מצוין עם שגרירת ישראל בווינה.
"מובן שמעדכנים אותי ישירות. אני לא מביע ביקורת כלשהי כלפי ישראל, אלא רואה זאת כמטלה שלנו להפריך את החששות, ומקווה שזה יעלה בידינו. בכל מקרה, נתאמץ לעשות זאת".
לתחושתך, סגן הקנצלר ומנהיג מפלגת החופש, היינץ־כריסטיאן שטראכה, שונה מקודמו בראשות המפלגה, ירג היידר?
"בהחלט. שטראכה תמיד פעל נגד אנטישמיות בשורות מפלגתו, כשהיו מקרים כאלה. בשנים האחרונות הוא גם התאמץ ליצור קשר טוב עם ישראל".
כלומר, אינך רואה שום סיבה לכך שישראל לא תהיה בקשר עם שרי מפלגת החופש?
"זו החלטה של ישראל. אנחנו נכבד כל החלטה. אני, מצידי, אשתדל להפיג את הספקות שקיימים, כדי להבטיח יחסים מצוינים בין המדינות. כקנצלר אוסטריה יש לי עניין לא רק בקשרים טובים עם ישראל, אלא בכך שאוסטריה תהיה שותפה ובעלת ברית של ישראל".
למה אתם לא מכירים בירושלים כבירת ישראל?
"ההצבעה שלנו בעניין באו"ם לא היתה בשום אופן הצבעה נגד ישראל או נגד ארה"ב. אנחנו דבקים בעמדתו של האיחוד האירופי, שקובעת כי עתיד ירושלים חייב להיקבע במו"מ ישיר בין שני הצדדים".
אבל אין עמדה אירופית מאוחדת בעניין. היו מדינות באיחוד שלא תמכו ביוזמה הטורקית לבטל את ההחלטה האמריקנית.
"נכון, אך בה בעת אין מדינה מהאיחוד שהעבירה עד כה את שגרירותה לירושלים".
כלומר, אוסטריה לא תהיה הראשונה לעשות זאת.
"לא".
אולי השנייה?
(צוחק)
"לאסלאמיזם הפוליטי בפירוש אין מקום באירופה". בפגישה עם כתב "ישראל היום" אלדד בק // צילום: יאקוב גלאזר
בחודשים האחרונים קרו דברים רבים שמעמידים בספק את עתידו של האיחוד האירופי. לדעתך, יש לאיחוד עתיד?
"בהחלט. זו המשימה של הדור שלי לתרום באופן פעיל לכך שהאיחוד יתחזק. אנחנו זקוקים לאירופה חזקה ולמדיניות ביטחון והגנה משותפת, כדי להיות שחקנים בזירה העולמית. אנחנו רוצים לתרום לכך".
האם האסלאם שייך לאירופה?
"באירופה חיים מוסלמים רבים. במדינות האיחוד נהוג חופש דת, וטוב שכך. אבל לאסלאמיזם הפוליטי בפירוש אין מקום באירופה. אנחנו ניאבק בכך בנחישות מוחלטת - גם באמצעות מניעה, להבטיח שקיצונים לא יוכלו לפתות יותר ויותר צעירים, וגם באמצעות חיזוק העבודה המשטרתית. לא תהיה אצלנו שום סובלנות כלפי טרור וכלפי אסלאמיזם פוליטי, שמעניק את הבסיס לטרור הזה".
האם, לתפיסתך, טורקיה שייכת לאיחוד האירופי?
"לתפיסתי, לטורקיה אין שום מקום באיחוד. זה מאוד בעייתי שזכויות אדם מופרות שם באופן מאסיבי, ולאיחוד אסור להתעלם מכך".
יש אפשרות שהאיחוד יטיל עליהם סנקציות?
"ראשית, עלינו להבהיר את טיב יחסינו עם טורקיה. אנחנו זקוקים לשיתוף פעולה יציב איתה, אבל במסגרת 'חוזה שכנות', ולא כמדינה חברה באיחוד. לכן אני פועל להפסקת המו"מ על צירופה לאיחוד".
היית אומר שיש הגירות שניתנות לקליטה והגירות שאינן ניתנות לקליטה?
"אני יודע מניסיוני כאחראי לאינטגרציה שיש מהגרים שקליטתם מצליחה ביתר קלות, ויש כאלה שקליטתם קשה יותר. במיוחד כשבאים אלינו אנשים מחברות בעלות תרבויות שונות לחלוטין - כמו אפגניסטן, או ממדינות אחרות במזרח התיכון, ואז האינטגרציה מהווה אתגר הרבה יותר גדול מאשר קליטתם של אנשים שמהגרים ממדינות שכנות או מהאיחוד.
"אנחנו חייבים לעצור את ההגירה הבלתי חוקית. המטרה שלנו היא להרחיב את הסיוע לאנשים בארצותיהם, אבל לא לקלוט ללא הגבלה אנשים במרכז אירופה. זה לא יכול לעבוד. זה יגרום לכך שהמבריחים ירוויחו יותר כסף, שהבעיות באוסטריה ובאירופה יתגברו, ושיותר אנשים ימותו בדרך לאירופה - מרעב ומצמא או מטביעה בים. אנחנו לא יכולים לעמוד בחיבוק ידיים לנוכח הדברים הללו".
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו