המופעים הטובים
1. רדיוהד
ההופעה הטובה ביותר של השנה, ואחת הטובות שנצפו בישראל בשני העשורים האחרונים, היא ההופעה של רדיוהד, שהצטיינה בכל פרמטר אפשרי: שתי הופעות חימום ישראליות בטעם של חו"ל (שי בן צור והרג'סטן אקספרס ודודו טסה והכוויתים; תקשורת מדהימה בין אמן לקהל, שהתבטאה בקשר עין ובמילים חמות; ביצועים מלהיבים של לא פחות מ־27 שירים מכל רפרטואר הלהקה, ובהם גם כמה כאלה שאף אחד כלל לא ציפה שיבוצעו; ההופעה הארוכה ביותר של הלהקה זה 11 שנים; וההופעה שסגרה את הטור בן השנתיים של הלהקה.
אבל מעל הכל ריחפה עננת ה־BDS. על שום הופעה בישראל לא נכתבו כל כך הרבה מילים, לפניה ואחריה, בישראל ובעולם כולו, כמו שנכתבו על ההופעה של רדיוהד בפארק הירקון, בחסות רוג'ר ווטרס כמובן, שקיבל מסובבת לפרצוף.
"ההנחה כי אנחנו לא מבינים כלום בנושא, וסתם לזרוק מילים דוגמת 'אפרטהייד' לאוויר, זה פשוט דפוק", אמר סולן הלקה תום יורק בתגובה ראשונה בסדרה של כמה סטירות לחי מצלצלות לדרישה של ווטרס ו־50 אמנים נוספים לביטול ההופעה, "זה בזבוז של אנרגיה". בהופעה עצמה התייחס יורק לבלגן הזה רק בהדרן האחרון בהחלט, וגם אז הצניע את גודל העניין: ''בסך הכל ניגנו קצת מוזיקה".
2. ניק קייב
"חוויה רוחנית", "התגלות אלוהית" ושאר סופרלטיבים שנקשרו בהופעותיו האחרונות של ניק קייב הציבו רף ציפיות חסר תקדים משתי ההופעות שהוכרז עליהן יותר משישה חודשים לפני המועד עצמו והיו סולד אאוט מוחלט. ההפתעה הגדולה היתה שקייב, תוך הקרנת אהבה אמיתית לקהל, מגובה בלהקת הזרעים הרעים שלו וחמוש ברפרטואר מוזיקלי של יותר מ־30 שנה שרק הולך ומשתבח, צפצף על רף הציפיות הבלתי אפשרי הזה ונתן הופעה מרטיטה, מצמררת ומהפנטת.
בהדרגה, מעלה הילוך מביצוע לביצוע, גם כאשר נדמה שבלתי אפשרי להעלות עוד את רף התזזית שאוחזת בו, הזמין המטיף המטורף את הקהל למסע בנבכי נפשו האפלה, מרושתת האסוציאציות, עם מבט מואר וחשוך כאחד של מפלצת רכה, שהוסח אך ורק על ידי בדיחה אקראית על מישהו בקהל שהעז לקחת סלפי בזמן האירוע הפלאי הזה.
קייב צרח ולחש ונשען על זרועות הקהל, שנדרש לתמוך בברכיו ללא שום הכנה, עד זווית בלתי אפשרית של 45 מעלות על קצה הבמה. כשהגיע ההדרן, הוא פילס את דרכו בין מאות מעריציו, הפעיל אותם למחוא כפיים בקצב מסחרר, ספק רוקד ספק מרחף על משענות הכיסאות, במחזה בלתי נתפס של פרפורמר עילאי. לנו נשאר רק לקוות שעוצמת האהבה שקיבל מהקהל הישראלי תחזיר אותו למחוזותינו בהקדם.
3. גאנז אנד רוזס
מסכי ענק בגובה בלתי נתפס, אנימציה ווידאו־ארט ממסטלים ונגנים שנבחרו בקפידה משמנת המוזיקאים האמריקנים תיווכו בין הלהקה המתקמבקת ל־61 אלף האנשים שפוצצו את פארק הירקון, בהופעה הגדולה ביותר של השנה.
אבל השואו המרהיב, כמתבקש מהופעה בסדר גודל שכזה, היה כאין וכאפס לעומת הטאלנטים על הבמה, שאחראים לאיחוד המרגש ביותר של העשור (של שלושה ממייסדי הלהקה אקסל רוז, סלאש ודאף מק'אגן), ובעקבות כך גם לסיבוב ההופעות המצליח ביותר בעולם זה שנתיים.
הקילוגרמים העודפים של רוז וסלאש, שכבר מזמן התרגלו לקידומת 5, נעלמו מהתודעה רגע אחרי שהתחילה ההופעה של הסולן האייקוני ואחד הפרפורמרים הגדולים בכל הזמנים, ושל הגיטריסט שהוכיח שמקומו מובטח בפסגת הגיטריסטים הטובים בעולם, גם עשרות שנים מאז עלה לגדולה עם להקתו. לרגל סיום סיבוב ההופעות האירופי בישראל, נתנה הלהקה הופעה ארוכה במיוחד של שלוש שעות רוויות צרחות אייקוניות וסולואים מחשמלים, דובדבן שמן בהופעה שכולה קצפת של נוסטלגיה חשמלית.
4. רג'ינה ספקטור
ההפתעה הכי גדולה בתחום ההופעות הבינלאומיות השנה התרחשה באמפי פארק רעננה, הצנוע יחסית, בזכות כמות חן עצומה, שרק הכישרון שהופגן על הבמה גבר עליה. זה היה ביקורה השלישי של רג'ינה ספקטור בישראל (אם לא מחשיבים את ביקוריה של הזמרת היהודייה בארץ בטרם ידעה שהיא עומדת להיות זמרת), שהחזיר הביתה אלפי מעריצים מאושרים עד הגג.
נדמה שספקטור אפילו לא צריכה להתאמץ כדי ללכוד בקוריה את הצופים במפגן בלדות הפופ התיאטרלי האמריקני־יהודי־רוסי המיוחד שלה, שאין שני לו בעולם. כל מה שהיא צריכה לעשות זה לנגן ולשיר. אך מי שהיה בהופעה הזאת, שהתחילה בביצוע א־קפלה מאלף של "מלאכי השרת", במיוחד לקהל הישראלי, והסתיים בהדרן רצוף להיטים שמילא את חלל האוויר בשירה חרישית מתוקה (בהופעה הארוכה ביותר של הזמרת במהלך הטור), יודע שהיה שם קסם מיוחד.
5. רוד סטיוארט
העולם שייך לצעירים? לא אם תשאלו את רוד סטיוארט, שגם בעשור השמיני לחייו נשמע צלול כבדולח ומבדר ברמה שלא היתה מביישת את הכוכבים הצעירים ששולטים כיום בפלייליסטים.
בהשוואה לזמרים אחרים שהופיעו בפארק הירקון בקיץ האחרון עם פלייבק, בן ה־72 הראה לקהל הישראלי שלא גודל הבמה וכמות הזיקוקים הם מה שמאפיינים הופעה טובה באמת, כי אם בראש ובראשונה האמן עצמו, המוזיקה שחיבר והאישיות הגדולה מהחיים שלו, שדחפו אותו להצליח ולשלוט במצעדים במשך עשרות שנים. גם הרגע המבדר ביותר שקרה בפארק השנה נרשם דווקא בהופעתו, כאשר אוהד סלטיק הוותיק בעט אינספור כדורי רגל לכיוון הקהל המתלהב. אילו רק היה נמנע מאיתנו אותו רגע מיותר, שבמהלכו הצטרפה ריטה לבמה כדי לחרב את "Sailing", ייתכן שהופעתו של סטיוארט היתה מוצאת את עצמה אף במקום גבוה יותר ברשימה הזאת.
המופעים המאכזבים
1. ג'סטין ביבר
השואו הכי גדול שאי פעם נראה בישראל, עם זיקוקים, סילוני עשן ואש בכל שלוש דקות, עשרות לייזרים וטונות של תאורה מהפנטת, ובמה שכללה שלושה קטווקים, מסכי לד משופעים ואפילו כמה מפלסים, ליווה את אחד הפרפורמרים הגרועים שאי פעם נצפו בפארק הירקון.
ג'סטין ביבר, אחד הכוכבים הכי גדולים בעולם, הוכיח שברמת הכוכבות שלו לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי לגרוף עוד כמה מיליונים, עם זלזול בוטה בקהל, בזמן ששתה מים או קשר את שרוכי נעליו, כשהפלייבק של קולו האולפני מהדהד ברקע, בלי לנסות להסתיר את זה או להתאמץ בכלל לשיר.
הדמות שמצטיירת ממדורי הרכילות, של ילד־כוכב עם אופי מחורבן שעשרות ליטרים של שתן עלו לו לראש, נגלתה במלוא הדרה תוך כדי צעדי ריקוד מגושמים ונטולי כוונה אמיתית לבדר, שאילו כוכב בסדר הגודל שלו היה מבצע לפני עשר או 20 שנה, היו מורידים אותו בקריאות בוז מהבמה, בישראל ובכל מקום אחר בעולם.
2. בריטני ספירס
ביקורת על הופעה של בריטני ספירס יכולה להיות זהה לחלוטין גם כשמדובר בשתי הופעות שונות, במקומות שונים ובתקופות אחרות, פשוט מפני שמדובר במוצר מהונדס, חסר אופי ונטול נשמה. כפי שנאמר על הופעות רבות של הזמרת, גם הופעתה של ספירס בישראל לוותה בפלייבק מלא, כאשר ספירס עצמה מתפקדת על תקן רקדנית גרועה בבגדים מינימליים מנצנצים, שאותם היא מחליפה בקצב מסחרר, וזהו, פחות או יותר. שואו ענק שמפאר כלום ושום דבר.
נסיכת הפופ, שההכרזה על הופעתה בארץ גררה דווקא את התגובה הלהוטה ביותר מצד הקהל הישראלי, הביאה היישר מלאס וגאס את כל התפאורה, הרקדנים והקונפטי שלה, אבל שכחה לארוז את מה שהופך זמרת לזמרת - קול. ואולי אפילו "שכחה" זה מחמאה, אם לשפוט על פי היכולות המועטות שהפגינה בביקורה הראשון בתל אביב.
3. אירוסמית'
זו היתה אמורה להיות אחת ההופעות המרגשות של השנה. אחת מלהקות הרוק הגדולות בכל הזמנים, בביקור ראשון בישראל, במסגרת סיבוב הופעות הפרידה שלה מהקהל - מה יכול להיות מרגש מזה? אבל מתברר שגם להקה אדירה כמו אירוסמית' צריכה לדעת מתי לפרוש, וזה הרבה לפני שחבריה הגיעו למצב שבו הופעה שלהם נשמעת כמו טרקטור מקרטע.
לזכותם ייאמר שהם ניסו, ואפילו התאמצו, לתת שואו כפי שמתבקש מלהקה שמכרה עשרות מיליוני עותקים מאלבומיה.
כל הגימיקים האירוסמית'יים המוכרים היו שם: צעיפים וכובעים, מיקרופון עטוי סרטים, שיער ארוך מתבדר ברוח, ואף פסנתר שצץ משום מקום בהדרן. אבל מה כל אלה שווים אם סטיבן טיילר נשמע כמו חיקוי של עצמו, המתופף ג'ואי קרמר לא עומד בקצב שהוא אמור להכתיב, והסאונד זוועה?
4. פיטר הוק
"כגודל הציפיות גודל האכזבות" היא הכותרת הראויה והמתבקשת להופעתו של פיטר הוק במועדון הבארבי. הבסיסט ואחד ממייסדי ג'וין דיוויז'ן וניו אורדר (שממנה פרש), שבלעדיהן שנות השמונים לא היו נשמעות אותו הדבר, ממשיך להופיע עם החומרים האלמותיים של שתי הלהקות, ויחסי הציבור להופעותיו אף מציגים אותן כ"חגיגה של ג'וי דיוויז'ן". אך הצהרות לחוד ותוצאות לחוד.
הכוונה המשתמעת מהפרסומים להחיות את רוח התקופה, האווירה, הסאונד והקול של איאן קרטיס, שהתאבדותו הביאה את חברי ג'וין דיוויז'ן הנותרים להקים את ניו אורדר, התבררה כיומרה חסרת עמוד שדרה. המעריצים הוותיקים אמנם זכו לשמוע את השירים האייקוניים שעליהם גדלו, אבל רובם יצאו מההופעה בתחושה שנכחו בהופעה של להקת חתונות שמבצעת גרסות כיסוי רזות וחסרות ברק למקור הפנומנלי. סרטונים נוסטלגיים שהוקרנו טרם עלו הוק ולהקתו לבמה גימדו אף יותר את ההופעה עצמה, הן מפאת השעמום בהמתנה להופעה והן בגלל ההשוואה בין העבר להווה, שהציגה את ה"חגיגה" של הוק במערומיה.
5. הפיקסיז
תארו לכם סיטואציה, שבה אתם רוכשים כרטיס לקולנוע לסרט שחיכיתם לו המון זמן. היום הנכסף מגיע, אתם נכנסים לאולם קולנוע ריק ממושבים, ובמשך שעתיים עליכם לצפות בסרט בעמידה. לא די בזאת, במקום פופקורן וכוסות קולה בנפח אסטרונומי, המזנון של אולם הקולנוע הזה מציע לכם לרכוש המבורגרים, גלידות ותירס חם, הכל פרט לשילוב הקלאסי של סרט ונשנוש מלוח.
נשמע אבסורד מגוחך שלא יעלה על הדעת? ובכן, זו בדיוק ההרגשה בצפייה בהופעת רוק באמפיתיאטרון בקיסריה. במקום לעמוד, לרקוד, להשתולל עם המוזיקה ועם חברי הלהקה, אתם נאלצים לשבת בצפיפות על משטח אבן מחוספס. במקום לשתות בירה ולתפוס ראש, אתם נאלצים להסתפק בשתייה קלה, בקרפ צרפתי ובפרצלים, בחסות המזנון שמפעיל קיבוץ שדות ים הסמוך למתחם.
הפיקסיז נתנו הופעה כמו שרק הם יודעים לתת - כמות בלתי נתפסת של שירים מקפיצים ללא הפסקה, כאשר הגיטריסט ג'ואי סנטיאגו והמתופף דיוויד לאברינג מתיזים ניצוצות של גאונות בתצוגת נגינה מרשימה. אבל הסיטואציה המוזרה הזאת, של ישיבה סחית בהופעת רוק מחשמלת, היא שדפקה את שתי ההופעות של הפיקסיז, או לכל הפחות - הנמיכה את הפוטנציאל שלהן לרצפה.
התחזית ל-2018
חרושת השמועות בנוגע לעונת ההופעות של 2018 כבר בשיאה, ובשמות הגדולים שנזרקים לאוויר אפשר למצוא את מטאליקה, קולדפליי, דוראן דוראן ודה וויקנד. שמועה אחרת, על הבאת ברונו מארס לישראל, כבר הוכחשה על ידי חברת ההפקה, אבל גם במקרה שלו ייתכן שתהיינה הפתעות. בינתיים אישרו את בואם אמנים מסקרנים אך מצליחים פחות. מלך הסווינג רייג'לאטו, למשל, יופיע בכמה מוקדים בארץ עבור חובבי הג'אז. להקת דה קוקס תמלא את הבארבי פעמיים, בשתי הופעות סולד אאוט. ראס, הראפר שמרעיד את העולם, יגיע להופעה אחת בבארבי בתחילת פברואר.
אמן הסינת'ווייב האמריקני קום טרוז יגיע בפעם הראשונה לישראל בחודש מארס, ודון מקלין יופיע ביוני באמפי פארק רעננה.
ענקית המטאל קריידל אוף פילת' תגיע לרדינג 3 בחודש מארס, בעקבות ביקוש היסטרי נפתחה המכירה להופעה שלישית של הכנר הווירטואוז אנדרה ריו בתחילת אפריל. ביקוש אדיר להופעה של להקת הרוק המתקדם קאמל הביא את הפקת המופע להכריז על הופעה נוספת בחודש מאי.
גם להקת אלט־ג'יי תפקוד את ישראל בשנית, הפעם בגני התערוכה. להקת א־הא תופיע בגני התערוכה בחודש יוני, ואייקון הרוק אוזי אוסבורן ירעיד את הלייב פארק בראשון לציון בתחילת יולי 2018.
צילומים: קוקו, מאיר פרטוש, לירון שניידר, אריאל עפרון, אי.פי, GettyImages
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו