בדרך לרמת הגולן, מתגלה הבעיה הראשונה. הגולן טרם נצבע בירוק האירופי הכל כך אופייני לו בזמן הזה של השנה. הדרך אולי יפה כתמיד, אבל הכל סביבנו צחיח, משל היינו בחלק ארץ אחר לגמרי ולא בחלק האירופי ביותר שלנו.
בקרוב, מבטיחים לנו, יירד פה קצת גשם ואחר כך יגיע הלבלוב ואלפי המטיילים שוב ישובו אליו, ואז יגיע הקיץ וחוזר חלילה. גלגל החיים, ששגרתו המבורכת היא תקוותם של כל ארגוני הירוקים למיניהם.
אבל נדמה שדווקא פיסת הטבע הנדירה הזו נמצאת בסכנה בכל הקשור לחלק של הטבע, בפיסת הטבע. כי הפיסה הקטנה שלנו הרי נמצאת בסכנה מאז שהפכה להיות חלק מאיתנו, אבל הסיפור עם הטבע, הוא באמת חדש ויכול להעיד גם על איך התקלקלנו ב־70 שנות קיום, ומה באמת הפך עבורנו חשוב ואולי קצת מה פחות.
יצאנו לגולן השבוע, מתוך רצון להבין מהם אותם האיומים שהארגונים הירוקים מתריעים עליהם, בטח באזור כל כך רגיש מבחינה ביטחונית, בטח באזור שלא יורד מהכותרות, אבל מסיבות אחרות לגמרי. היה בכך ניסיון לנרמל את הסיטואציה, אבל הדי הפיצוצים שנשמעו ככל שהצפנו, יזכירו לנו כל הזמן היכן אנחנו נמצאים.
המזבלה כמשל
הדרך לתל פארס מעידה כמובן על אשר התרחש בו במלחמת יום הכיפורים. האו"מניקים שטסים בכביש המוביל למוצב הצבאי המורם מעם הם היחידים חוץ מאיתנו על הדרך באמצע השבוע החמים של נובמבר.
הנוף בתל פארס עוצר נשימה, אבל אם תוקם כאן חוות הטורבינות לאנרגיה ירוקה, הנשימה היחידה שתיעצר תהיה בעיקר של הנשרים ועולם החי, בשטח הייחודי כל כך במדינת ישראל. על פי התוכניות, האזור בין יהונתן לקשת אמור לכלול 42 טורבינות ענק בגובה של בין 150 ל־180 מטרים כל אחת, ובהספק כולל של כ־130 מגה ואט.
אתר קידוח // צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע
לא הרבה, כמובן, אבל תלוי את מי שואלים. השבוע נרשם ניצחון לא קטן לארגוני הטבע למיניהם, בראשותה של רשות הטבע והגנים, כאשר הוועדה לתכנון ובנייה של מחוז צפון דחתה את התוכנית להקמת תשע טורבינות רוח לייצור חשמל בגובה של 180 מטרים, ליד קיבוץ עין השופט. הקרב על תל פארס, זה הנוכחי ולא המיתולוגי ההוא, צפוי להיות קשה יותר: "מדינת ישראל התברכה בכך שבשל העובדה שהיא גשר בין היבשות אפריקה, אסיה ואירופה, היא משמשת נתיב נדידה של מאות מיליוני ציפורים ובעלי כנף", מסביר דן אלון, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.
מעל הכל, הדאגה בהקמת הטורבינות היא לנשרים שמגיעים לאזור. צריך לזכור, הנשר נמצא בסכנת הכחדה כלל־עולמית, וישראל, באופן מפתיע למדי, מצליחה לשמר אצלה אוכלוסייה קטנה אך יציבה של נשרים, אבל כזו שלצערנו אנו צופים בהידרדרות שלה.
הקמה של הטורבינות הללו תחסל סופית את הסיכוי של הנשרים הבודדים שעוד מסתובבים כאן. "נשר הוא חיה שטסה עם המקור כלפי מטה מתוך מטרה למצוא לעצמה אוכל", מסביר אלון. "זה יכול להיות אחד ההסברים לכך שמפגש עם טורבינות לא עושה טוב לנשרים. המקום היחיד שיש בו אוכלוסיית נשרים יציבה ומרובה הוא ספרד, בשל העובדה שיש בה הרבה מזבלות פתוחות ולנשרים יש הרבה 'מסעדות'. זה המקום היחיד בעולם שהנשרים לא בסכנת הכחדה.
"תראה את האבסורד. מצד אחד המדינה עוזרת ועזרה לשיתוף פעולה עם ספרד, כדי שהם יביאו הנה נשרים כדי שאנחנו נדאג להם עם היכולות שלנו ויחד נלמד זה מזה. מצד שני, בכל העניין עם הטורבינות, זה בעצם לעשות את הדבר ההפוך, שיכול לפגוע באותם הנשרים עצמם שכבר השקענו זמן וכסף בנושא שלהם".
על פי הדו"ח שהוגש לממשלה, הקמת טורבינות הרוח צפויה להביא לפגיעה ב־40 עופות בממוצע מדי שנה, מתוך מאות אלפי העופות החולפים באזור בגובה נמוך במהלך נדידתם. אז נכון, בחברה להגנת הטבע, שאיגדה את מומחי האקדמיה, מציינים כי אנרגיות מתחדשות, ובהן טורבינות רוח, תורמות להפחתת פליטות גזי חממה ומזהמי אוויר, וכמובן זה האינטרס הראשי של כל הגופים המעורבים, אבל הפתרון כנראה מצוי במיקום של אותן הטורבינות, והאפשרות שאולי ניתן לבנות אותן בצורה כזו שלא יחסלו את מעט הנשרים שעוד מסתובבים באזורנו.
לפני כשבועיים העניין הגיע לבג"ץ, כאשר החברה להגנת הטבע הגישה עתירה לבג"ץ נגד הוועדה הארצית לתשתיות לאומיות (ות"ל), רשות הטבע והגנים (רט"ג) וחברת "אנלייט" שאמורה להקים את הטורבינות, ובה נכתב בין היתר כי "ההחלטה של הוות"ל התקבלה על בסיס מידע חסר, תוך שהוועדה עצמה מורה כי המידע החסר יושלם רק לעת אישורה של התוכנית".
הדמיית תל פארס לאחר הקמת הטורבינות // הדמיה: תומר הררי
מחברת אנלייט, שאמורה להקים את חוות הטורבינות, נמסר: "צר לנו כי החברה להגנת הטבע, שכל ייעודה הוא לשרת את הציבור הישראלי, לפעול למענו וסביבתו, אינם רואים את טובת הכלל. מדובר בעתירת סרק שמטרתה העיקרית לעכב ולחבל בתהליך הפקדת התוכניות כפי שקבעה הוות"ל.
"לחברה להגנת הטבע הוצגו בשקיפות פתרונות טכנולוגיים ותפעוליים מוכחים באופן מוחלט בעולם, שעתידים למזער ואף למנוע את הפגיעה בנשרים. לצערנו הם מתעלמים מפתרונות אלו ובוחרים שוב בהתנגדות סדרתית לפרויקטים של אנרגיה ירוקה ונקייה. החברה להגנת הטבע נאבקת בנחישות על סיכון נמוך לפגיעה במספר נשרים, אך נותנת יד לביורוקרטיה תכנונית מכוונת ולהמשך זיהום האוויר של 8.5 מיליון ישראלים".
יורים עלינו
בחזרה במכונית, ניתן לשמוע בצורה קרובה יותר את הפיצוצים מהצד השני. והצד השני, ממש קרוב. בתקשורת קוראים לזה זליגה, אבל כשהסתובבנו השבוע בגולן זה היה נשמע כמו זרימה, לא זליגה. ברדיו, אחד הגנרלים המשיך להפחיד בטון סמכותי שב־2018 הגולן יהיה מקום מסוכן יותר ממה שהיה ב־2017, והסיכויים לעימות גדולים יותר. הוא מנה היטב את הסכנות הברורות והמיידיות שכללו שילוב של חיזבאללה, איראן, סוריה ואולי גם דאעש. בשלב הזה התייאשנו והחלפנו את התחנה כדי לשמוע קצת מוזיקה.
"יום אחד אנחנו כאן על הכביש ואנחנו רואים דחפור עובד. זה היה דחפור צה"לי, שעבד בלי שהודיעו לנו", מספר בחיוך קטן ניר פפאי, סמנכ"ל שמירת סביבה וטבע בחברה להגנת הטבע.
"עשינו את הבירורים שלנו, והודיעו לנו שבשל העובדה שהאזור מתוצפת, מתבצעות העבודות הללו. זה לא כל כך מסתדר, אבל הם קבעו וככה זה, היכולת שלנו להתנגד מועטה".
אם רוצים או לא רוצים - בסופו של דבר, העניין הביטחוני תמיד יהווה במדינה הזו, ובטח באזורים כמו בגולן, את המילה האחרונה. ובכלל, איך אפשר לדבר על טבע כאשר מדברים על הגנה של יישובים.
ככל שנתקדם בשנת 2018, ואם להאמין לתחזיות של כל המומחים, הרי דחפורים ושינויים בקרקע בגולן יהיו עניין הכרחי נוכח העובדה שישראל אולי תמצא עצמה מעורבת במלחמה, ואז כל השיחות על טורבינות ועל נשרים, יקבלו כמובן כיוון אחר לגמרי.
"השאלה היא מה המדינה רוצה ולאן היא מכוונת, כי ממש כמו במקרה של הנשרים, מצד אחד רוצים לעזור ויש הקשבה, מצד שני מדברים איתנו כאן לדוגמה על ייעור של השטח. גם ראשי המועצה מגלים עניין בייעור הגולן, בלי שאף אחד שואל למה", ממשיך פפאי.
"מה אנחנו רוצים שהמקום הזה יהיה? אנחנו רואים מה קורה כשמתנהגים בניגוד לטבע באזור הנגב ומה המחיר שמשלמים על כך. נכון שעבור הקוראים של הכתבה הזו, ייעור נשמע כמו משהו חיובי, ממש כמו טורבינות הרוח או אנרגיה ירוקה, אבל לפעמים צריכים להקשיב לנו כשאנחנו אומרים שיש דברים שלא מתאימים אוטומטית לכל שטח.
טורבינות לא עושות טוב לנשרים. דן אלון, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע // צילום: גדעון מרקוביץ
"מה רע, אגב, בלהשאיר את הגולן כפי שהוא, כמה אזורים כאלה יש לנו בישראל?" מסכם פפאי כאשר הוא עצמו בקולו מודה שזה מאבק קשוח למדי. עם זאת, על פי גורם צבאי שעימו שוחחנו, הנטיעות בגולן יימשכו ולא מסיבות ירוקות למיניהן, אלא קודם כל בשל העובדה שלדעת הצבא, העניין פשוט הכרחי והפתרון הנוכחי הוא הנכון ביותר.
לא דובים ולא סולר
ויש כמובן את החלום הרטוב החדש־ישן של הטייקונים הישראלים - והוא הסיכוי שיום אחד יתגלה נפט בגולן. כמה חלומות נרקמו, כמה תקוות נתלו וכמה הבטחות על כך שבשל הקרקע הייחודית ברמת הגולן, אולי אולי תהיה כאן בוננזה.
מחאות התושבים לא עזרו בתחילת הדרך, כי למי באמת אכפת מהם. וכך, בשנת 2014 קיבלה חברת הקידוחים אפק אנרגיה אישור מהוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז צפון לביצוע עשרה קידוחים ברמת הגולן, מה שעורר התנגדות גדולה בקרב ארגוני סביבה ותושבים מהאזור. כמו פצע גדול שנפער בלב ליבו של הגולן, החלו להופיע אתרי הקידוחים.
אחרי ארבעה קידוחים שלא הניבו ממצאים מסחריים, וקידוח נוסף שבו נמצא מאגר מים ונמסר לידי חברת "מי גולן", החל בפברואר האחרון הקידוח השישי שבוצע סמוך לכביש 87, שני קילומטרים מדרום לקצרין. בשבוע שעבר הודיעה החברה לבורסה שהיא מפסיקה את הקידוחים, לאחר שגם באזור הנוכחי לא הניבה האדמה דבר.
"כן יש תחושה של סיפוק, אבל ברור לנו שהקרבות הללו לא מפסיקים אף פעם", מסביר לירון שפירא, רכז שמירת הטבע של החברה להגנת הטבע בצפון. "חשוב להבהיר שברור שלאנשים בגולן ולמועצה האזורית יש חלק בדבר הזה, זה ברור וגם להם יש אחריות ויד בדבר. האפשרות שאולי תהיה פה תגלית נפט קסמה כמובן להרבה אנשים, אבל אנחנו הסתכלנו על הדברים הללו וראינו דברים אחרים.
"אנחנו נמצאים בין יהודיה לזוויתן. תאר לעצמך מה יקרה אם הנחלים הללו יזדהמו ולאן יזרמו המים ומה זה יכול לעשות לכנרת. אנחנו בבצורת, ולא בטוח שאנשים מבינים את המשמעות של הדברים הללו".
ברור לכל בר דעת, שספק אם אלו היו הקידוחים האחרונים לגמרי באזור, גם אם לאחר הניסיונות האחרונים די ברור שכרגע לפחות, הנפט לא פורץ כאן סטייל דאלאס, טקסס: "רמת הגולן היא אזור רווי איומים, ולא רק אלו שאנחנו מכירים מבחוץ בנושא הביטחוני", מסביר שפירא בלהט: "אם אנשים חושבים שגם הקידוחים הללו שנעשו כבר לא יגרמו סוג של נזק, הם טועים.
"אני לא רוצה שבעוד שני דורות, כשנהיה בתפקיד אחר, יגידו עלינו מה חשבו שם בדור ההוא, שהם נתנו לדברים להתרחש ככה. זו אחריות שאני מרגיש שמוטלת על כתפינו ולכן אנחנו לא מתייאשים. גם אם נרשם ניצחון אחד, זה לא אומר שנפסיק להילחם - אבל ייאוש לא נמצא בלקסיקון שלנו".
נשרים עוברים תהליך אקלום // צילום: גדעון מרקוביץ
אתר הקידוח עדיין נמצא בלב ליבו של השטח. התושבים, שחלקם הגדול ניהל מלחמה עיקשת כנגד הקידוחים השונים, מרגישים שהם ניצחו, אבל כמובן שהם נשארים על המשמר בדרך להפתעה הבאה שתגיע מהחבר'ה שיושבים שם למעלה.
זה לא שגם ככה קל להיות חקלאי ברמת הגולן עם המחסור הקבוע בשנים האחרונות במים, עם כך שאף אחד לא מדבר בכלל על התפלת מים בישראל אחרי חדרה, ובנוסף חשוב לזכור, שהמוביל הארצי לא מתפקד כבר שנתיים.
אחר כך הסבירו לנו שקידוחי מים הם גם בעיה לא קטנה בכל הקשור לשמירה על הטבע בגולן, וזה מאבק שאף הוא מתנהל כרגע. חלב ודבש אפשר למצוא ברמת הגולן, אבל גם הרבה בעיות בכל הקשור להשתלטות על כל הטוב הזה.
עננים שחורים
בדרך חזרה למרכז, כשסוללות הפטריוט מביטות בנו כרואות ואינן נראות, עמיר לב חורך את הרדיו עם מילים שלפחות בחלקן היו מתאימות למדי לכבישים המתפתלים, כאשר הוא שר על עננים שחורים, ועל חורף שעוד מעט מתחיל, ועל מלחמה.
עננים שחורים עוד אין באופק, והלוואי שהחורף כבר יתחיל. לגבי המלחמה, יש מצב שהוא פגע בומבה. כך או כך, בלילה, בחזרה בתל אביב, היינו מוכנים להגן על כל נשר או בעל כנף מול כל טורבינה, אם מישהו רק היה מוכן לחתום לנו שזה הקרב היחיד שיתנהל בצד הישראלי של רמת הגולן בשנים הקרובות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו