לקמפיין נגד שחיתות אין ביקוש רב בארץ. עובדה: כל מפלגה או תנועה שחרתו על דגלן את המלחמה בשחיתות, נחלו כישלון קולוסאלי. מפלגות שזו היתה עילת קיומן נעלמו עוד לפני שקמו, תנועות שראו בכך מטרת על בקושי הגיעו לסף התודעה, ובמילים אחרות - נון אישיו. עצוב, מקומם, אבל כך זה היה תמיד.
בזירה הפוליטית והתקשורתית, ההולכות תמיד שלובות זרוע כדי לשרת את המטרה המשותפת, מתרחשת כעת אבולוציה של מאבק המלחמה בשחיתות. אבל גם במקרה של רה"מ נתניהו זה לא תפס, ולכן בוצע מעבר לקמפיין המאסה. ליצור בכוח תחושה שדי, נמאס. שנתניהו והליכוד הסתאבו והפכו שיכורי כוח, מנותקים מהעם. ששום דבר טוב לא יצמח פה אם החבורה הזו תישאר עוד כמה שנים בהנהגה.
כך הפך "חוק ההמלצות" לנדבך נוסף באותו קמפיין מאסיבי. נכון, מדובר כנראה באחד החוקים המיותרים והתמוהים שהיו כאן. ההערכה שיגרום ליוזמיו יותר נזק מתועלת ככל הנראה נכונה אף היא. אפשר לנחש שלו היה יכול להחזיר את הגלגל לאחור, נתניהו היה פועל לגדוע את קידום החוק עוד ביום שבו הופרח לאוויר העולם.
הרי המלצת המשטרה תמצא את דרכה לתקשורת, גם אם הדבר ייאסר בחוק. בדיוק כפי שחומרי חקירה, כולל פרוטוקולים מלאים ולעיתים אף צילומים מחדרי חקירות, יוצאים החוצה בניגוד לחוק. בינתיים משמש החוק להוספת שמן למדורה הבוערת בין נתניהו למשטרה ולפרקליטות. זו מלחמה שכבר חרגה מגבולות החוקרים והיועמ"ש שאישר את החקירה, והגיעה עד לפרקליט המדינה, למפכ"ל המשטרה ולבית המשפט העליון ונשיאתו.
ניסה להתחמק. השר ישראל כץ // צילום: אורן בן חקון
אבל מכאן ועד לזעזוע שעורר החוק הזה קיים מרחק רב. ההתנפלות של האופוזיציה והתקשורת - לא רק על יוזמי החוק או על ראש הממשלה, אלא גם על משה כחלון (אף שתיאם את הצבעתו עם היועמ"ש) ועל חברי האופוזיציה שהעזו להיעדר מהמליאה - הביאה לאובדן האמינות. מהר מאוד נחשפה שנאת נתניהו הישנה והמוכרת, שעטתה הפעם מסיכה צדקנית. הרי תחת הררי המילים רושפות האש והכותרות הצווחניות מסתתרים אותם אנשים - פוליטיקאים, עיתונאים ופרשנים - הקוראים כבר יותר משבע שנים להחליף את נתניהו. סביר להניח שאם נתניהו היה נענה השבוע לחרדים, היינו מוצאים את אותה חבורה בדיוק מנהלת קמפיין אחר לגמרי, יוקרתי ומוצלח בהרבה: "נתניהו נכנע לחרדים". זה הקמפיין שהביא את לפיד לשיא של 19 מנדטים, ולפני כן את ציפי לבני בראשות קדימה ל־28 מנדטים.
שכחו לתאם עמדות
שוב מצא את עצמו משה כחלון בקו האש, לאחר שהחליט לא לשבור את הכלים מול הקואליציה. בפעם הקודמת זה קרה כשהסכים לפיצול תאגיד השידור הציבורי, עכשיו ספג ביקורת על כך שלא עצר את חוק ההמלצות. למזלו, נושאים אלה מעניינים מאוד את הברנז'ה והשמאל, אבל את הציבור הכללי - לא במיוחד. כך גם לגבי עמדתו בנושא בית המשפט: היא מכעיסה מאוד את הימין, אבל לא את סוג הימנים שמצביעים לכולנו. לכן הוא ממשיך.
בכירים בסיעת כולנו זיהו את העליהום על כחלון וניסו למזער נזקים. כך נולדו הדיווחים שלפיהם בכירים בליכוד איימו על שר האוצר כי מבחינת נתניהו, אי תמיכה בחוק ההמלצות היא עילה לבחירות. הבעיה היא שמי שיזם את התדרוך בסיעת כולנו לא תיאם זאת עם כחלון. בכנס העיתונות באילת, באותו יום ממש, אמר כחלון כי לא הופעלו עליו כל לחצים מצד ראש הממשלה להביא לתמיכתו בחוק.
אין לאן לברוח
כמו בביטוי המפורסם על הכותרת שתדווח על אדם שנשך כלב, אבל לא על ההפך - כך לא ראינו השבוע שום כותרת על הצלחתו של נתניהו לקפל את החרדים. אחרי התפטרותו של ליצמן, היה נדמה ששום דבר לא יזיז את אריה דרעי ושאר חברי הסיעות החרדיות מדרישותיהם להפסיק את עבודות הרכבת בשבת ולסגור את כל המרכולים בארץ, כולל אלה שבתל אביב. החשש בקואליציה שליצמן הוא רק הלבנה הראשונה בתהליך התפוררות בלתי נמנע, היה עלול להביא להיענות מפליגה של נתניהו לדרישות החרדים; אבל מהר מאוד התברר כי חוץ מחזרתו לממשלה כסגן שר במעמד שר, ליצמן וחבריו לא כל כך התעניינו בכל השאר. לא במרכולים, לא ברכבת ובטח שלא בכדורגל.
פעמיים השבוע עמדה הממשלה בפני פירוק: ביום שישי, כשליצמן הודיע על פרישתו, היה בסביבת נתניהו מי שסבר שאין מה לדבר איתו. שהחלטתו לפרוש מהממשלה סופית, ושכל ניסיון חיזור אחריו רק יגרום נזק לליכוד. ולא זו בלבד, אלא שנתניהו צריך עכשיו להכריז שאת הממשלה הבאה הוא מקים עם לפיד ולא עם החרדים. רק אחרי שליצמן הבהיר בשיחות סגורות עם אנשי נתניהו שפניו לשלום, הוחלט להמשיך את המגעים עם החרדים.
אבל אז הגיע המשבר השני. ביום ראשון הודיעו דרעי וגפני שהם מחרימים את ישיבת ראשי המפלגות, וזאת בעקבות עיכוב החוקים שהם מנסים לקדם בעניין המרכולים ובעניין עבודות הרכבת. שוב היו כאלה שהמליצו לנתניהו לחתוך מהחרדים. זאב אלקין, שנתניהו ביקש ממנו להתערב בשלב מוקדם יותר, דווקא היה איתן בהתנגדותו. האיתותים שאני מקבל מהחרדים, אמר לנתניהו, הם שיש על מה לדבר. ראש הממשלה בחר להישאר עם החרדים ויזם את הפגישה שהביאה להתקפלות החרדים וליציבות הקואליציונית.
ספג חיצים בליכוד. השר חיים כץ // צילום: אורן בן חקון
מי שעמד בתוקף מול החרדים, יותר מכולם, הוא השר יריב לוין. אתם מחזקים את יאיר לפיד, אמר להם בפגישה. אתם לא יכולים להעביר חוקים שישניאו אתכם על הציבור, יפגעו בליכוד כדי שניכנע לדרישות שלכם, וגם ספק רב אם יעמדו במבחן בג"ץ. הם השתכנעו. העיקר שליצמן יחזור לממשלה.
לפני כמה חודשים כמעט פיטר נתניהו את השר ישראל כץ בעקבות משבר הרכבת בשבת, לאחר שהאשים אותו כי התנהלותו סיבכה אותו עם החרדים בכוונת מכוון. גם במשבר הנוכחי הופנו חיצים בליכוד נגד כץ וחברו חיים כץ, שעשו יד אחת עם גדעון סער להפיל את הממשלה.
מדובר, ככל הנראה, בטענות מופרכות. ישראל כץ לא ישתף פעולה עם גדעון סער. בכלל, מאז התקרית האחרונה נזהר כץ לא להסתבך עוד עם ראש הממשלה ועם החרדים, ובאמצעות מסמך משפטי הצליח להרחיק עצמו מהתופת.
אבל מתברר שגם זה לא עזר, ולמרות רצונו העז לשבת הפעם על הגדר (הוא בכלל היה בארה"ב השבוע), היה מי שדחף אותו חזרה לזירה. אין מקום בטוח באמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו