בליל 22 באוקטובר 1948 ביצע רב־חובל יוחאי בן נון, יחד עם צוות לוחמים של חיל הים, פעולה נועזת לתקיפת אוניית המלחמה המצרית "האמיר פארוק", אוניית הדגל של הצי המצרי. האונייה עגנה לצד שולת מוקשים מול חופי עזה.
בן נון והלוחמים קיבלו הנחיה להגיע עם שתי סירות ולתקוף בו בזמן, כל צוות אונייה אחת, כדי להטביען. אלא שבטעות הותקפה רק "האמיר פארוק". בן־נון לקח יוזמה ותקף את שולת המוקשים לבדו, בעוד זו פותחת באש לכיוון הלוחמים. למרות החשש לחייו והסכנה שייפגע מפיצוץ המטען שנשא, הוא ביצע את המשימה. על כך זכה בעיטור גיבור ישראל, אחד מתריסר לוחמים שקיבלו אותו לאחר מלחמת העצמאות.
לימים היה ממקימי שייטת 13 ומפקדה הראשון, ובהמשך הגיע לדרגת אלוף ופיקד על חיל הים. הוא נפטר בשנת 1994 והותיר משפחה ענפה, שהאהבה לחיל הים השתרשה בה. שניים מנכדיו, סרן מתן מלמד ורב טוראי יונתן פרנסיס, משרתים כיום בחיל.
שלשום, מלווים בצוות של "ישראל היום", הם יצאו להפלגת מחווה עם לוחמי החיל לעבר המקום בים שבו ביצע הסבא את הפעילות הנועזת. למחרת הם ובני משפחתם השתתפו בטקס הוקרה ללוחמי 1948, מקבלי עיטור "גיבור ישראל" (ראו ידיעה בעמוד זה).
סרן מתן מלמד משרת כפסיכולוג גזרת אשדוד. בן דודו, רב"ט יונתן פרנסיס, הוא לוחם ימי. מלמד: "גדלנו במשפחות שקשורות לחיל הים. האימהות שלנו שירתו בחיל כמו אבא שלהן, סבא שלנו, כך שהגיוס לחיל היה טבעי. אני אישית עברתי מסלול של חיל הים, השתחררתי בסיום הסדיר ולאחר סיום לימודיי שבתי לחיל אל התחום המקצועי". רב"ט פרנסיס מוסיף כי הבחירה בחיל היתה עבורו הדבר הטבעי ביותר: "ים זה משהו שקיים בנו, לא רק בגלל הסבא. זה משהו שרציתי, ואני שמח שהגעתי אליו".
עם ההגעה לנקודה הימית שבה בוצעה הפעילות הנועזת של הסבא, ניכר היה עליהם כי הם מתרגשים. יונתן: "חלמתי על היום הזה, שעליו שמעתי רק בסיפורים. חיכיתי לרגע הזה. מאוד מרגש ומעניין להיות כאן. אני חש את ההתחברות, רואה כביכול את המראות". מתן: "זה משמח אותי להיות כאן. לא חלמתי שאגיע לנקודה הזו. לראות היכן זה קרה זה בהחלט מרגש, אבל מעבר למעשה הגבורה אני חושב יותר על הדברים היומיומיים שסבא הטמיע בחיל ובחיינו. היחס לחיל, הדרך שהמפקדים צריכים לנהוג על פיה ועוד. זה מה שאני לוקח ממנו. אנחנו כאן בנקודה הזו בים, אבל מעשה הגבורה הוא רק קצה של סיפור חייו. הפעילות שלו לאורך כל השירות היא הרבה מעבר למעשה או לפעולה הזו בים. עם זאת, אין ספק שהגבורה התבטאה בתוכנית הפעולה הנועזת וביכולת האישית להתמודד עם אירועים בלתי צפויים בפעולה".
דקות ארוכות הביטו בני הדודים, הנכדים־של, לעבר הנקודה והאזור, ולאחר מכן ספינת הדבור שהובילה אותם והגשימה להם חלום קטן שבה לנמל הבית בבסיס הימי באשדוד.
על קרקע יציבה בבסיס הם מספרים כי במהלך הטירונות הם נמנעו מלציין כי הם נכדיו של מי שהיה ממקימי החיל. "סבא היה איש צנוע, והרבה מערכיו עברו אל כולנו ועימם הצניעות. באנו לחיל מתוך אהבה, אבל גם כדי להיות עצמנו. לא נפנפנו בקרבה המשפחתית, ואף אחד לא ידע עד שלב מסוים", מספר מתן. יונתן מוסיף: "עד סוף הטירונות לא ידעו. רק אז אמרתי במקרה לאחד המפקדים, והוא ביקש ממני להעביר שיעור על מורשת סבא".