שרון פנאן דאגה מראש למלא את הלו"ז שלה ביום חמישי שעבר. כמה שפחות זמן פנוי למחשבה, יותר טוב. היא קמה בבוקר, הדליקה נר נשמה ונבלעה בעבודה ובסידורים. זה היה יום השנה השמיני למותו של בעלה, מוני פנאן, מנהלה המיתולוגי של מכבי תל אביב בכדורסל, שנמצא מת בביתו ב־19 באוקטובר 2009. וזו היתה הפעם הראשונה שפנאן החליטה לוותר על אזכרה.
"אחרי השנה השביעית החלטתי שזהו, יותר לא עושים", היא אומרת, "מי שזכר ורצה ללכת, היה יכול ללכת לבד. האבן לא עושה לי כלום. אני הולכת למוני מתי שמרגיש לי בלב, כשאני רוצה לחלוק איתו דברים שקורים לי, כדי לפרוק עליו כעסים או סתם כשאני רוצה להתנתק מהמציאות ולחשוב בשקט. בניגוד לכאוס שהשאיר אחריו, אצלו בבית הקברות יש תמיד שקט, דממה.
"זה לא ששכחתי ממנו, להפך. הוא נוכח בחיים שלי יום־יום, לטוב ולרע, גם בזיכרונות הטובים וגם בגיהינום שאני עדיין עוברת בגלל אנשים שיושבים לי עד היום על העורק הראשי, כולל אנשים שהיו הכי מקורבים אליו. אז תאמין לי, מוני עדיין איתי, ובגדול".
שלושה ימים לפני ציון יום "היעלמותו", כפי שמתעקשת פנאן להתנסח, ביום שני בשבוע שעבר, היא התייצבה לדיון משפטי נוסף במסגרת התביעה האחרונה שעדיין מתנהלת נגד בני המשפחה ועיזבונו של מוני, שמתקיימת בדלתיים סגורות.
"זה משפט של נושה, שעדיין תובע מאיתנו נכסים וטוען שיש לנו מאות מיליוני דולרים בבנק בהונג קונג", היא מחייכת במרירות, "ישבתי על דוכן העדים במשך ארבע שעות ועניתי על כל שאלה. אני מזמינה את כולם לראות איך אני חיה. חשבון הבנק שלי פתוח לכולם".
• • • • •
19.10.2009, 13:15
ראיתי את הנ"ל לפניי ורשמתי הודעתה כדלקמן:
"אני אשתו של מוני. אתמול בערב היינו יחד עם הילדים במסעדה. לא היו שום בעיות. הכל היה תקין".
חוקר: האם לאחרונה היה בדיכאון?
שרון: "לפני שנה מוני עזב את מכבי והוא היה קצת בדיכאון, מעבר לזה אין לי מושג מה הניע אותו לעשות את זה".
חוקר: הוא דיבר בעבר על התאבדות?
שרון: "לא, אף פעם. הוא היה איש מלא חיים".
חוקר: האם היתה לו בעיה כלכלית או סכסוך כלשהו מעבר לעניין עם מכבי?
שרון: "לא ידוע לי".
(מתוך דו"ח החקירה של המשטרה)
כשמדברים על תעלומת מותו של מוני פנאן, רק שני דברים ידועים בוודאות. האחד - שפנאן, ככל הידוע, קם בבוקר שבו נמצא מת ליום עבודה רגיל. והשני - שמשטרת ישראל לא באמת חקרה את הפרשה.
גופתו של מוני פנאן נמצאה בדופלקס המפואר שבו התגורר ברמת אביב ב־19 באוקטובר 2009, בסביבות השעה 10:00. תיק החקירה, הנחשף כאן במלואו, דליל ביותר. למעט תחקור קצר של שרון ושל עזר גפני, אחיינו ויד ימינו של פנאן, בזירה - פעולת החקירה האקטיבית היחידה שמופיעה בתיק נעשתה יותר מחצי שנה אחרי המוות, באפריל 2010, כשהמשטרה זימנה לחקירה אדם שמסרון ממנו נמצא במכשיר הסלולרי של פנאן בשעה 09:38, בעת שפנאן כנראה כבר לא היה בחיים. "ניפגש שם", נכתב בהודעה. עוד נחזור לזה.
הבוקר ההוא טורד את מנוחתה של שרון פנאן (67) עד היום. טורד עד כדי כך, שביום השנה השמיני למותו היא דורשת מהמשטרה לפתוח את החקירה מחדש.
"כל השנים האלה אני חיה עם המוות של מוני ועם סימני השאלה בעקבותיו. אחד הדברים הכי קשים בחיים זה לחיות עם הלא נודע. להבדיל, אני מרגישה לפעמים כמו אמא, שהבן שלה נעלם ולא יודעים מה קרה לו. בכל פעם שאני חושבת על מוני, עולים מולי סימני השאלה האלה.
"אף אחד מאיתנו לא הצליח להבין מה קרה לו באותו בוקר ארור - אם אכן לקח את חייו בידיו, או שמישהו גרם לו לעשות את זה, כשאיים עליו בטלפון או מחוץ לדלת או מתוך הדירה, בלי להותיר עקבות. חוץ מתחושות ודברים נסיבתיים, אין לי מאיפה להתחיל לחקור.
"בתחושה שלי, מוני לא תכנן את זה. עובדה שהיו לו פעילויות מתוכננות לאותו בוקר. ערב קודם יצאנו ובילינו עם הילדים. הוא צחק, חייך, פיזר בדיחות. לא היה שום אות מצוקה.
"כל הסיפור הזה בלתי נתפס. סיפור של פעם בדור. אני לא מדברת בכלל על סימני השאלה סביב הכסף, מוני היה זאב בודד בעסק שלו. אולי יש באיזשהו מקום בעולם שותף או מישהו שיודע, אבל הוא שותק.
"מעבר לזה אני לא יודעת להגיד. וזה מקשה עלי עוד יותר, ככה אני לא יכולה להוציא את הכעס שלי על מוני עד הסוף, כי אני לא בטוחה שמגיע לו שאכעס עליו. אולי הוא בכלל לא רצה למות?
"זה משהו שכל הזמן עולה לי לראש כשאני מתחילה להתעצבן על מוני. כשאני עוברת אירועים קשים, כמו המשפטים או האנשים שרודפים אחריי, וסיטואציות מאוד קשות כלכלית, וחוסר כל, אני מתחילה לשפוך עליו את כל הזעם שלי. מקללת אותו, ואז פתאום נעצרת ואומרת - שאלוהים יסלח לי, מוני תסלח לי, אולי אני לא צריכה לכעוס עליך, אולי מישהו הרג אותך. אתה מבין, אין לי אפילו את הפריבילגיה הזו, את הפינוק הזה, להוציא עליו את הזעם.
"אם יש מישהו שיכול להגיד לי משהו שהוא יודע, שהוא שמע - זה יהיה כאילו זכיתי בלוטו. כי זה מעיק עלי, אוגר אצלי רעלים בגוף ועושה אותי חולה. אני חיה יותר מדי שנים עם הלא נודע הזה ועם הכעסים שנאגרים. זה גרוע כמו מחלה קשה. אתגר נפשי, שאני לא חושבת שהרבה אנשים היו יכולים לשרוד איתו".
מה השאלות שעולות לך?
"באיזה מצב הוא היה. האם היה שם לבד. על מה חשב. האם עשה את זה לעצמו. ואם מישהו עשה לו את זה, אז מה הוא אמר לאותו אדם ברגעים האחרונים?
"מוני היה אדם שחייתי איתו למעלה מ־30 שנה. אדם שאהבתי ולא עזבתי, למרות כל הבעיות שהיו לי איתו בגלל ההתמכרות שלו למכבי, שהביאה אותו להזניח את המשפחה במשך שנים. עדיין אהבתי את האיש, וזה כואב כשאיש אהוב נעלם לך מהחיים בצורה כזאת. מבחינתי, עד היום, מוני לא באמת מת. הוא פשוט נעלם".
למה דווקא עכשיו החלטת לבקש שיפתחו את התיק?
"בחצי השנה האחרונה עברתי שינוי גדול עם עצמי. עשיתי עבודה בראש, התחלתי לקבל כוחות, והיום אני מרגישה שאוכל להתמודד עם כל תוצאה. היום אני כבר מסתכלת על הנושא מבחוץ, אני כותבת ספר ויוצאת במסע הרצאות על הסיפור המטורף שלו ובעיקר שלי, אחרי שהלך. הכתיבה והדיבור על זה נותנים לי יכולת להתמודד עם הכל.
"הכאב נשאר, אבל היום הוא יותר נסבל. קודם לכן כעסתי על עצמי שאולי הייתי צריכה להקפיד שיחקרו יותר דברים. שייקחו טביעות אצבע, שיחפשו פירצה שאולי היה אפשר להיכנס ממנה. היום אני מבינה שאין לי מה להלקות את עצמי, כי הייתי במצב של הלם. אני לא כועסת על המשטרה, לא ציפיתי מהם להרבה, אבל לדעתי החקירה היתה רשלנית".
למה זה חשוב, שמונה שנים אחרי?
"אני חייבת לדעת את האמת. מי לא רוצה לדעת? זה לא השכן ממול שקרה לו הדבר הזה. מוני היה הגבר של חיי".
"הכי כואב לי שמכבי כאילו הוציאו את מוני מכל ההיסטוריה שלהם", מספרת שרון פנאן // צילום: אלן שיבר
19.10.2009, 12:15
הודעתו של אליעזר (עזר) גפני (לשוטרים):
"היום שוחחתי איתו בשעה 08:15. הוא אמר לי, 'אני בדרך לפגישה קצרה'. התקשרתי לבחור שהיה אמור להיפגש איתו, מתי שטיין (מדובר במתי שטיינר, הטעות במקור; א"ג), והוא אמר לי שמוני לא הגיע.
"היתה לי תחושה לא טובה. התקשרתי לאשתו ולילדים. מכיוון שהוא לא ענה לי לטלפון, ידעתי שמשהו לא נראה לי. אשתו הגיעה לדירה, ואז התקשרה אלי ואמרה שאי אפשר לפתוח את הדלת. הגעתי ופתחתי. רצתי לחדר השינה והוא לא היה שם, ואז שמעתי את הטלפון שלו מצלצל למעלה, ועליתי מייד וראיתי שכל החלונות סגורים.
"ניגשתי לשירותים וראיתי אותו יושב על הרצפה עם רגל אחת ישרה וכבל לבן של חשמל כרוך סביב צווארו כמה פעמים. הלשון שלו היתה בחוץ. הורדתי לו את הכבל מהצוואר וניסיתי להחיות אותו. לא היה כבר דופק. הפנים שלו היו כחולות, וגם הלשון.
"לפי דעתי, המקרה שהיה ביום שישי (מכוון לאירוע לכבוד שמעון מזרחי; א"ג), הוא היה 'מחוק' לגמרי. מכיוון שהתקשרתי והוא לא ענה לי לטלפון אז הגעתי והוא בקושי דיבר, חיטטתי בפח וראיתי שהוא לקח שני כדורים ללב ועוד מספר כדורי הרגעה. אחר כך הוא סיפר לי שהיה מאוכזב כשראה את הטקס שעשו לשמעון, ולקח את זה ללב. מכבי היתה כל החיים שלו".
חוקר: הבחנת לאחרונה במשהו חריג במוני או בהתנהגות?
גפני: "חוץ מיום שישי ומה שהוא סיפר לי לגבי הטקס, לא הבחנתי במשהו חריג. אם הייתי מבחין, הייתי עושה משהו בעניין".
(מתוך דו"ח החקירה)
רק שנה וחודשיים חלפו מהיום שבו הודיע פנאן במסיבת עיתונאים בלתי נשכחת על עזיבתו את מכבי, הקבוצה שניהל בדומיננטיות מאז תחילת שנות התשעים ושהפך לאחת הדמויות המזוהות ביותר עימה, ועד שנמצא מת בביתו.
בתקופה הזו המשיך פנאן לפתח עסקים, לנסוע לחו"ל, ואף חיתן את בנו רגב, כיום מאמן הכושר של מכבי.
עם מותו התפוצצה פרשת "בנק פנאן" - עסק ההשקעות המחתרתי שניהל במשך שנים רבות, ושכלל משקיעים מעולם הספורט והעסקים. מכיוון שהתברר שפנאן פעל בעיקר באמצעות חשבונות של אנשי קש ומרבית הכספים עברו במזומן, לא היה אפשר להעריך במדויק את היקף ה"בנק", אך באמצעות חישובי הריביות החודשיות שחילק ואומדנים נוספים, מעריכים שגלגל בין 27 ל־40 מיליון דולר.
למעט כמה אנשים שפנו למנהל עיזבונו בתביעת חוב, ובהם מאמן הקבוצה לשעבר דיוויד בלאט, מרבית המשקיעים ספגו את המכה הכלכלית ונותרו בצל, מתוך הבנה שכספם ממילא לא יוחזר.
פנאן ניהל, ככל הנראה, הונאת "פונזי" - פירמידה, בשמה העברי, בדומה להונאת הענק של איש ההשקעות ברני מיידוף שנעצר בסוף שנת 2008. הונאה כזו מבוססת על כך שכספי המשקיעים אינם מושקעים כלל על ידי מארגן ההונאה; למעשה, הוא משתמש בחלק מהכספים לחלוקת "ריבית" למשקיעים, מה שיוצר מצג שווא שלפיו הכספים אכן מושקעים באפיקים כלשהם ונושאים רווחים; ובחלק האחר - לתחזוק רמת חיים גבוהה ולבזבוזים (מה שמשלים את מצג השווא כלפי המשקיעים, שלפיו מדובר לכאורה באיש עסקים מצליח).
פנאן הציע למשקיעים ריבית מובטחת של אחוז וחצי בחודש, ובסך הכל 18 אחוז בשנה. לכאורה, מי שעמד על קבלת הריבית בכל חודש היה יכול להחזיר את השקעתו בתוך חמש שנים וחצי, ומאותה נקודה החל להרוויח. אלא שמשקיעים רבים החליטו להחזיר את הריבית המצטברת לקרן, ובכך להגדיל את השקעתם. כשההונאה נחשפה, הם נותרו בלי כלום.
פירוט הפעולות בחשבון הבנק של פנאן, במהלך החודש שבו התאבד
פנאן ניסה לפעול גם באפיקים חוקיים. לאחר שעזב את מכבי הקים עם בתו לירון את סוכנות השחקנים "מ. פנאן", מתוך כוונה לייצג ספורטאים בכירים ולנצל את הקשרים הענפים שטווה בעולם הספורט; שקל לרכוש מטוס פרטי ולהטיס באמצעותו קבוצות למשחקים ברחבי אירופה; ואמור היה להיכנס כשותף במסעדה חדשה בשם "אמיצ'י" יחד עם חברו הטוב, המסעדן איציק המל ("קיוטו", "מסה") ואדם בשם רונן ירחי־אורטל - מי ששלח לפנאן את ההודעה שנמצאה במכשיר הסלולרי שלו לאחר מותו.
מתוך חקירתו של רונן ירחי־אורטל:
"12.04.2010, 13:10, תחנת ת"א ירקון
חוקר: מה היה הקשר ביניכם?
ירחי־אורטל: "היינו צריכים שותף (במסעדה; א"ג) והסכמנו שמוני ייכנס לשותפות. תמהיל האחוזים היה אמור להיות 40 אחוז איציק המל, 25 אחוז ריקי אליהו, 25 אחוז מוני פנאן ו־10 אחוזים אני. כל אחד היה צריך להביא את האחוזים שלו על סמך העסקה, שהיא 600 אלף דולר בשלב הראשוני...
"איציק ואני שילמנו מהחשבונות הפרטיים שלנו, וריקי אליהו הביאה כסף מזומן כדי להפקיד בחשבון הבנק המשותף. לגבי מוני, הוא עדיין לא שם שקל, וזה היה העניין - היינו צריכים להוציא מהבנק פנקסי צ'קים וכל אחד היה צריך לבוא לחתום".
חוקר: למה הוא לא שם כסף בחשבון?
ירחי־אורטל: "סמכנו שהוא יכניס כסף, הוא היה צריך לשים 150 אלף דולר. גם לא ידענו שאין לו כסף, רק אחרי שהוא התאבד נודע לנו מהתקשורת שלמעשה אין לו כסף".
חוקר: באיזה תאריך קבעתם להיפגש בבנק כדי לקבל את הצ'קים?
ירחי־אורטל: "זה היה צריך להיות לדעתי ביום שהוא התאבד. באותו יום קיבלתי שיחת טלפון מאיציק שהודיע שמוני מת. הייתי בשוק".
חוקר: האם בתקופה שהכרת את מוני פנאן ראית אצלו דברים חריגים? בהתנהגות, באיך שהתייחס לעסקה, האם היה לחוץ?
ירחי־אורטל: "לא, בכלל לא. הוא היה אדם חייכן ומאושר, מחייך בלי הפסקה".
יומן הפגישות של פנאן לבוקר 19 באוקטובר 2009 היה מלא וגדוש. לצד ירחי־אורטל, פנאן אמור היה לפגוש את חברו אילן גשייט ואת מתי שטיינר.
"מוני היה השטותניק של החיים שלי", סיפר גשייט בראיון שערכתי עימו לספרי "המועדון: הסודות של מכבי תל אביב" (הוצאת כנרת זמורה ביתן), "היה קשה לנהל איתו שיחות רציניות. תמיד היה שמח, גאה במשפחה, גאה במכבי שהיתה עיקר חייו.
ב־18 באוקטובר בערב חש גשייט ברע. הוא שוחח עם פנאן. "הייתי בדרך לחתונה, ומוני אמר לי: 'מחר אני לוקח אותך לתל השומר, יעשו לך את כל הבדיקות, אני רוצה לדעת שאתה בריא. תאסוף אותי מהמשרד בעשר בבוקר'".
• • • • •
את הפוטנציאל העסקי הגדול ביותר ראה פנאן בתחום ההקמה והניהול של אצטדיוני ספורט רב־תכליתיים. באותה תקופה, לאחר עשרות שנים של קיפאון והזנחה, החלו להתפרסם מכרזים לבניית מתקני ספורט חדישים ברחבי הארץ, מירושלים וחיפה ועד פתח תקווה ונתניה, בהשקעות של מאות מיליוני שקלים. פנאן, שאהב להסתובב בקרבת כסף גדול, רצה ללמוד על הביזנס משטיינר, שהיה מנכ"ל אצטדיון האתלטיקה בהדר יוסף. אולי גם להציע סוג של שותפות.
את הפגישה עם שטיינר קבע פנאן זמן רב מראש, גם כן לשעה 10:00. הוא היה "לחוץ" עליה. כשהתעורר, בבוקר 19 באוקטובר, ייתכן שנזכר שקבע לנסוע עם גשייט לבדיקות. בסביבות השעה 08:30 התקשר פנאן לשטיינר וביקש להקדים את פגישתם בחצי שעה. זו היתה הפעם האחרונה שבה נשמע קולו.
מה קרה לפנאן בשעה שבין 08:30 ל־09:30? הגורם הראשון שמסר למשטרה את הטיפ הדרמטי בדבר השיחה בין פנאן לשטיינר, שלכאורה מוכיחה שפנאן לא התכוון להתאבד באותו בוקר, הוא ירון עידן - מבכירי החוקרים הפרטיים בישראל, שנשכר לאחר מותו של פנאן על ידי מנהל העיזבון, עו"ד משה זינגל, בתקווה שיצליח לאתר כספים ונכסים של פנאן שימלאו את קופת העיזבון המרוקנת.
במסגרת חקירתו שחזר עידן גם את אירועי יום המוות, והשתכנע שמעורבות של "גורם חיצוני" כלשהו הביאה לתוצאה הטרגית. ב־18 בפברואר 2010 שלח עידן דו"ח חסוי לניצב שחר איילון, מפקד מחוז תל אביב דאז. וכך כתב בו:
"...מוני נמצא בדירת הפנטהאוז שבה התגורר, בקומה השנייה, בתא השירותים, יושב על ברכיו כאשר כבל חשמלי של חוט מאריך כרוך סביב ראשו. כבל החשמל היה מחובר לבסיס מנורת תא השירותים.
"מניתוח סדר יומו ניתן להתרשם כי מוני קם ליום עבודה רגיל. יתרה מזאת - מוני התעקש וצלצל מספר פעמים למנהל 'הדר יוסף', מר מתי שטיינר, וביקש להקדים את פגישתם שנקבעה לשעה 10:00...
"מנתוני החקירה עולה כי מוני נמצא בחודשים האחרונים לפני מותו בלחץ קשה של תזרים מזומנים. חברו הטוב, אורי בהרב, קיבל ממנו הודעה קולית, ככל הנראה דקות לפני מותו, בזו השפה: 'פיניש, ביי'".
עידן כתב, כי "מתוך בניית הפרופיל האישי והנפשי של מוני, קשה לאתר אופציית התאבדות. מוני קם ביום המוות ליום עבודה רגיל ואינטנסיבי, ואירוע חיצוני שינה את מהלכו התקין של הבוקר. למוני היו קשורים עם אינספור אנשים, השייכים לרבדים שונים באוכלוסייה הישראלית והזרה".
בעקבות הדו"ח הזה נפגש עידן עם ניצב איילון, שהחליט להקים צח"מ (צוות חקירה מיוחד) בנושא. אולם הקביעה שמדובר בהתאבדות לא שונתה.
"החומרים לא הראו סיבה לחשוב שמדובר במשהו אחר", אמר לנו השבוע שחר איילון, כיום מנכ"ל רכבת ישראל, בהתייחסות ראשונה לפרשה, "זה היה סיפור מאוד מסתורי, עם כל הנסיבות המיוחדות שהיו ברקע לגבי החובות והחיים האחרים של מוני שהתגלו, וכשהוא מת נשאר בור שלם של ספקולציות. ישבנו בזמנו עם האישה וניסינו לקבל ממנה עוד חששות או קצה חוט, אבל לא איתרנו שום מידע שסתר אירוע של התאבדות".
עידן ממשיך לטעון בתוקף שמשהו קרה לפנאן באותו בוקר. "מהרגע הראשון היה קשה לי להאמין שמוני התאבד, והתחושות התחדדו ככל שצללתי לתיק. הפרופיל הנפשי שלו לא התאים לסוג כזה של מוות. היו ראיות נסיבתיות, כמו מיקום מציאת הגופה בבית - חדרון השירותים הקטן בקומה העליונה, שהוא לכאורה המקום הכי פחות מתאים בבית לביצוע התאבדות, אבל כן מתאים לתסריט של בריחה ממישהו, כי זו היתה הנקודה הרחוקה ביותר בבית מדלת הכניסה.
"וכמובן, ההתנהלות של פנאן בלילה הקודם ובבוקר. מי שמחליט להתאבד לא מכין בערב הקודם את הבגדים ליום שלמחרת. מי שמחליט להתאבד לא מקדים פגישה בבוקר.
"אגיד לך יותר מזה: התנוחה שבה פנאן נמצא לא טבעית להתאבדות, ואפילו הצורה שלכאורה עשה את זה. לפי הטענות, מוני תלה את עצמו בכבל שהיה קשור לדיבל בשירותים, כשהוא קודם לכן הושיב את עצמו על כיסא בר, התכופף, נחנק למוות ונפל. כשהגעתי לדירה, זמן קצר לאחר מכן, נגעתי בדיבל והוא פשוט נתלש מהקיר. חשבתי שלא ייתכן שזה החזיק את כל המשקל שלו באקט של תלייה".
אז אתה טוען שמישהו רצח אותו וביים התאבדות?
"ההבנה שלי היא שמוני לא התאבד. ההערכה שלי היא שמישהו הגיע להפחיד אותו, והאירועים הידרדרו עד לקטילת חייו ו'ארגון' הזירה כזירת התאבדות".
• • • • •
לאחר מותו של פנאן נמצא בדירתו "מכתב ההתאבדות", שבו כתב על פתק קטן את המילים הבאות:
"מכבי הרסו לי את החיים. ורק בגלל מכבי הגעתי לאן שהגעתי".
כאן הופיעה חתימתו של פנאן, ואחריה שתי שורות קצרות:
"אני מתבייש בעצמי לאן שהגעתי
אני אוהב מאד, אותכם" (כך במקור; א"ג)
בשעות הראשונות לאחר מציאת הגופה היו שסברו שפנאן התאבד כתוצאה מדיכאון שהיה קשור בעזיבתו את מכבי. אבל פנאן לא גילה סימני מצוקה כלשהם בשנה שחלפה מאז, למעט בימים שקדמו למותו. ב־15 באוקטובר 2009, ארבעה ימים לפני מותו, פתחה מכבי תל אביב עונת יורוליג חדשה במשחק מול אולימפיה לובליאנה, ולפניו ערכה טקס הוקרה מיוחד לציון יום ההולדת ה־70 ליו"ר שמעון מזרחי, שגם ציין 40 שנות פעילות במועדון.
פנאן לא הוזמן לטקס לכבוד מי שנחשב עד זמן קצר לפני כן לאדם הקרוב אליו ביותר. הוא צפה בו בטלוויזיה, וליבו נשבר. שרון מספרת כי באותו הלילה נדדה שנתו, עד שהיא הציעה לו לקחת כדור הרגעה. פנאן לקח ונרדם.
למחרת לא הופיע בזמן לפגישה שנקבעה לו, ובני משפחתו, שחששו שעבר אירוע לב, מיהרו לדירה ומצאו אותו עדיין ישן במיטה. אולם במהלך סוף השבוע נראה היה שהתאושש. הוא יצא לפגישות, בילה עם חברים ומשפחה, וביום ראשון בלילה, 18 באוקטובר, יצא עם שרון והילדים למסעדה בתל אביב.
ההערכה האחרת, שהתחזקה לאחר שהתבררו ממדי ה"בנק", היתה שפנאן הגיע לדרך ללא מוצא, לאחר שהבין שלא יוכל להחזיר את כספי המשקיעים. ב־19 באוקטובר הוא היה אמור להעביר את דמי ה"ריבית" החודשית לכמה משקיעים, נוסף על כסף שהתחייב להעביר לשותפיו במסעדת "אמיצ'י"; בסך הכל היה מדובר ביותר ממיליון שקלים, שפנאן אמור היה להעביר הלאה באותו היום בלבד.
יצחק גודס, אביו של גיא גודס, העביר גם הוא לפנאן כספים - לטענתו של גודס, הלוואה קצרה שפנאן ביקש ממנו, ללא קשר ל"בנק ההשקעות" - וקיבל צ'ק ביטחון שיועד לפירעון החל מ־18 באוקטובר, יום לפני המוות. עם פרסום דבר מותו של פנאן מיהר גודס להפקיד את הצ'ק, ואיתו אנשים נוספים שהחזיקו בצ'קים של פנאן. כפי שמראה תדפיס מתוך חשבון הבנק של פנאן, כמה משקיעים שונים ניסו לפדות צ'קים בהיקף של למעלה ממיליון שקלים, אבל החשבון היה מרוקן, והצ'קים חזרו.
• • • • •
גורם נוסף, לצד החוקר ירון עידן, שהתריע בפני המשטרה מייד לאחר מותו של פנאן על תחושותיו שידו של גורם זר היתה במעל, היה יעקב שני - כדורגלן עבר של מכבי תל אביב וחבר קרוב של פנאן שהתגורר בלוס אנג'לס, ושלדבריו העביר לפנאן יותר מ־3 מיליון דולר. ב־3 בנובמבר 2009, פחות משבועיים לאחר שנמצאה גופתו, התייצב שני מיוזמתו והעיד במשטרת מרחב ירקון בתל אביב.
מתוך הדברים שאמר שני לשוטרים:
"ברצוני להעיד על כך שאני מבקש לפתוח את תיק החקירה על שם מוני פנאן. אני מאמין שהוא לא מת מוות טבעי.
"כאחד שדיבר איתו בימים חמישי, שישי, שבת וראשון, וגם ביום שני בבוקר לפני שהוא 'התאבד', הוא לא הראה לי שום סימני מצוקה...
"ביום שני, לפני ש'התאבד', עוד דיברתי איתו על החזרה שלי לארץ... אני רוצה שהמשטרה תבדוק את השיחות שלו בין השעה 09:00 עד הזמן שהוא 'התאבד', לחקור אם מישהו נכנס הביתה. דיברתי אתמול והיום עם אשתו שרון, והיא מסכימה לנתיחת הגופה.
"אני רוצה לומר שמישהו, או עבריין או מישהו בשוק האפור, איים עליו, או שמוני נתן לו כסף ואותו אדם לא החזיר לו את הכסף... בשנים האחרונות אני מתאר לעצמי שהוא התחיל לעבוד עם גורמים בשוק האפור".
חוקר: אתה יודע מיהם הגורמים בשוק האפור?
שני: "לא, אני לא יודע ולא מכיר אותם".
חוקר: מדוע אתה חושב שמוני התאבד בעקבות כך שאוים?
שני: "כי 30 שנה הוא עסק במקצוע, ואף פעם לא היו לו בעיות".
חוקר: איך אתה יודע שמוני החל לעבוד בשוק האפור?
שני: "אני לא יודע. זו ספקולציה שלי".
חוקר: האם מוני הראה לך סימני מצוקה במהלך היכרותך עימו, במיוחד בתקופה האחרונה?
שני: "הוא לא הראה לי סימני מצוקה, אבל כשהלכתי איתו ברגל למסעדה בארה"ב הוא אמר לי שהוא לא יכול לתת לי כרגע כסף, כי הוא צריך לתת לבת שלו שנמצאה בחו"ל באותה תקופה. זו היתה הפעם הראשונה שמוני אמר לי שאינו יכול לתת לי כסף, אך הוא לא נראה במצוקה. זה היה לפני כחודשיים".
למחרת, ב־4 בנובמבר 2009, זומן שני לכמה שאלות הבהרה במשטרה.
מתוך דו"ח החקירה:
חוקר: מדוע אתה מבקש שהמשטרה תבדוק את השיחות שקיבל מוני באותו יום?
שני: "כי אולי אז נדע מי איים עליו, או אם היה מאוים. יכול להיות גם שיום לפני כן מישהו קבע אצלו בבית, למרות שיום לפני ההתאבדות אני דיברתי איתו והכל היה כרגיל".
חוקר: על סמך מה אתה מעלה את הטענה שעבריין או מישהו מהשוק האפור איים עליו?
שני: "כי מוני היה איש חזק מאוד, ולא היה תולה את עצמו בשום פנים ואופן".
• • • • •
פנאן פעל כמעט תמיד באמצעות חשבונות של אנשי קש. הוא הצליח להעלים את עצמו מהרדאר של הבנקים ושל רשויות המס; לא היה רשום על שמו שום רכוש, לרבות הדירה שבה התגורר (שהיתה רשומה על שם אדם בשם יעקב אבניר, חבר ומשקיע שמתגורר בארה"ב). לכן הוא גם לא יכל ללוות כספים מבנקים, אלא מהשוק האפור בלבד.
פעולותיו של פנאן ממחישות את ההערכה שהיה שרוי בלחץ. אם לאורך כל השנים הוא דאג להתנהל בפסיביות (בדומה למיידוף), כשהשמועה על הריבית המובטחת המדהימה שהציע עוברת מפה לאוזן, הרי בשנה האחרונה לחייו פנה אקטיבית, לראשונה, למשקיעים פוטנציאליים, בניסיון לשכנע אותם להפקיד אצלו כספים. ההערכה היא שפרישתו ממכבי הביאה לניתוק זרם המזומנים שקיבל בקביעות משחקנים בקבוצה והיה דרוש בקביעות לתחזוק ההונאה. לכן נאלץ לפנות למלווים מהשוק האפור.
מצד שני, אולי מתוך הרצון לשמר את הפסאדה, פנאן המשיך להתנהג כמו אוליגרך. בקיץ 2008 חיתן את בנו רגב במלון הילטון תל אביב, באחד האירועים המפוארים ביותר שנראו במחוזותינו, והמשיך לפזר סכומי עתק בארץ ובחו"ל, לרבות בקיץ 2009, זמן קצר לפני מותו, כשבזבז בווגאס כספים גדולים מתמיד.
האפשרות שגורמים בשוק האפור מעורבים במותו של פנאן קיבלה חיזוק מגורם נוסף. בשנת 2010, כמה חודשים לאחר מותו, התראיין ציון נתן, לשעבר החשב של מכבי ומי שנחשב לאחד המקורבים ביותר לפנאן (נתן עזב את מכבי זמן קצר לפני פנאן וחבר לסוכנות שפנאן הקים), לערוץ 10 וטען כי כאשר הגיע לביתו של פנאן ביום המוות מצא בדירה את "ספר החובות", שבו תיעד לכאורה פנאן את חובותיו למשקיעים השונים, בהיקף של כ־40 מיליון דולר.
נתן טען כי בין המשקיעים הופיע שמו של עבריין ידוע, אולם סירב למסור את שמו. הוא טען כי עזר גפני נטל עימו את הספר, שלכאורה יכול היה לפצח את התעלומה. גפני הכחיש את הסיפור ואת קיומו של "ספר חובות" כלשהו.
• • • • •
שרון פנאן מאששת את ההערכה שבעלה לווה בשנתו האחרונה כספים מגורמים בשוק האפור, ושייתכן שהדבר קשור לתעלומת מותו.
"מרגע שמוני מת, השוק האפור היה מעורב בחיים שלי", היא מודה, "הם הגיעו אלי מייד לאחר מכן. הבנתי שהוא התעסק איתם וגם לווה מהם כספים. הם באו אלי גם בעניין הדירה, שהתברר שבכלל לא היתה רשומה על שמו של מוני.
"כבר כשישבנו שבעה באו אנשים שלא הכרתי, מוזרים כאלה. הם הסתובבו בבית, בדקו מה יש שם ומי נכנס, האזינו לשיחות. היה ברור לי שהם באו לראות 'מה קורה'. כששאלתי מי הם, אמרו שהם אוהדים של מכבי שאהבו את מוני.
"בהמשך היו לפחות שלוש פעמים דפיקות חזקות על הדלת, בשעות מוזרות מאוד. פעם מאוחר בלילה, פעם מוקדם בבוקר. לא פתחתי את הדלת. ניסיתי להסתכל דרך העינית, אבל הם עמדו כך שלא אוכל לראות. אני זוכרת שעמדתי עם סכין מאחורי הדלת, כי פחדתי שיפרצו אותה. ארבע שנים אחרי שמוני הלך הייתי ישנה עם סכין מתחת לכרית, כי לא ידעתי מי יבוא 'לבקר' אותי בלילה.
"אני חושבת שיש סבירות גבוהה שמישהו דפק למוני על הדלת באותו הבוקר. לפחות מישהו מאוד הפחיד אותו. זה שההתאבדות לא היתה מתוכננת, זה בטוח. בזה אין לי ספק. אני רוצה שיעשו בדיקה משמעותית כדי לברר מה באמת קרה".
למה לא הסכמת לנתיחת הגופה?
"הייתי כל כך מבולבלת ובשוק, שלא חשבתי על כלום. לא ידעתי איך קוראים לי. בדיעבד הייתי מוכנה. הייתי צריכה גם לתרום איברים שלו, וגם את זה לא עשיתי, ברוב טיפשותי. לא חשבתי על החקירה, לא על המשטרה, לא על רצח. ברגעים האלה ההלם משתק אותך".
גופתו של פנאן הגיעה למכון הפתולוגי, ולא עברה נתיחה. הממצאים החיצוניים, כפי שהופיעו בדו"ח הפתולוגי: "תעלת לחץ סביב הצוואר, דימומים נקודתיים בעור הפנים, דימומים בלחמיות" - תואמים, לכאורה, מוות מתלייה או מחנק, אך הדו"ח מסכם כי "על סמך בדיקה חיצונית בלבד, לא ניתן לקבוע את סיבת המוות. כדי לקבוע את סיבת המוות היה צורך לבצע נתיחה".
ד"ר חן קוגל, אז פתולוג פרטי והיום ראש המכון לרפואה משפטית, הדגיש כי "במקרים של תלייה, יש יותר רמזים בזירה מאשר בגופה. גם אם היו עושים נתיחה, זה לא היה מגלה הרבה יותר".
עו"ד משה זינגל, מנהל העיזבון של פנאן, שגם היה אחד מחבריו הקרובים, סבור אף הוא שמוני לא שם קץ לחייו מרצון. "גם אם מוני אכן התאבד, אני משוכנע שהיתה שיחה עלומה שהניעה אותו לכך. מישהו שאמר לו משהו בסגנון 'אנחנו מתחת לבית שלך'. זה נעשה באופן בהול, ממש מוות של כלב. מוני לא היה מתאבד ככה בלי לחץ או איום".
"משום מה, אף אחד לא פותח את התיבה הזאת", אומרת שרון פנאן, "יש לי הרגשה שכולם מפחדים. ואין לי מושג מדוע".
פלט השיחות של מוני לא מצורף לדו"ח החקירה.
"הם לא הסכימו לתת לי אותו. אולי יש יד שניסתה להעלים את החקירה הזאת".
זה המקום לציין כי לפני חודשים אחדים, לקראת צאת ספרי, קיבלתי כמה שיחות טלפון מאלמוני שהתקשר ממספר חסום וטען שיש לו "מידע לגבי נסיבות מותו של מוני פנאן", אבל אמר שאינו יודע אם הוא יכול למסור אותו. האיש נשמע מפוחד. ניסיתי לדובב אותו, אך בכל פעם הוא ניתק כעבור כמה שניות.
• • • • •
בין המשפטים ותביעות הנושים, שרון פנאן מנסה בשנים האחרונות בעיקר לשרוד. מי שסיפרה על עצמה שהחזיקה ב"כרטיס פתוח למחלקות ראשונות ומטוסי קונקורד", מתגוררת היום בדירה שכורה בשדרות נחלת בנימין בתל אביב, אוספת שקל לשקל מהעברת אימוני פילאטיס ויוגה אישיים ויוצאת כעת במסע הרצאות על סיפורה האישי.
"בהרצאות אני מספרת לאנשים שקיבלתי אסון, ואני עושה ממנו מזון", היא אומרת, "הרבה מאוד אנשים בארץ רוצים לשמוע את הסיפור שלי. אני לא חושבת שהיה סיפור כזה בארץ, של גבר שמתאבד ומשאיר את המשפחה שלו לאכול אוויר, בלי חשבון בנק, בלי בית, בלי רכב, בלי כסף לקנות במכולת. עד היום אני נושמת את אדי האבק האלה.
"החיים שלי מאוד בסיסיים. זה אומר לעבוד, להתפרנס, לשלם שכר דירה, חשבונות, בלי פינוקים. אין לי חיי חברה תוססים. אני נמצאת הרבה בבית עם עצמי, קוראת ספרים, כותבת לעצמי. איבדתי אמון באנשים, בחברים, ראיתי הרבה מאוד צביעות ושמחה לאיד, הרבה נוכלים שנטפלו אלי. מסינדרלה הפכתי ללכלוכית".
לאחר מותו של פנאן טענה אישה כי היתה המאהבת של פנאן, וכי הם תכננו לאמץ יחד ילד. "מוני אהב את זה שנשים מעריצות אותו", אומרת שרון, "הוא לא חי איתן בפועל. גם לא היה לו זמן לזה. הוא פשוט פרנס אותן, והן העריצו אותו. האגו שלו ניזון מזה. הוא פשוט נהנה מזה שהוא יכול לספק לכולן את כל מבוקשן, והן הסתכלו עליו מלמטה.
"מוני לא ניהל חיים כפולים. זה שקמה מישהי אחת וטענה, לא אומר שזה נכון. כלכלית, כנראה מוני תמך בה ובעוד שתי נשים שאני מכירה. ידוע לי שהוא תמך בשלוש נשים לפחות".
איך נראית מערכת היחסים הנוכחית שלך עם מכבי? בנך רגב עובד בקבוצה כמאמן כושר, ובתך לירון עובדת מולם כסוכנת שחקנים.
"אין מערכת יחסים. אני לא מערבת את הילדים שלי בתחושות שלי כלפי מכבי. לא עירבתי אותם גם בתביעה שהגשתי נגדם (פנאן תבעה את הקבוצה בשם בעלה בשנת 2011 כדי לקבל פיצויי פיטורים, והפסידה; א"ג). הכי כואב לי שכאילו הוציאו אותו מכל ההיסטוריה שלהם".
רגב מדבר איתך על זה?
"לא. אני גם לא רוצה לפתוח לו את הפצע. אני רוצה שימשיך בחייו".
בתקופה האחרונה פנאן מחוזרת על ידי שלל תוכניות ריאליטי, שהיו יכולות לפתור לה חלק ניכר מבעיות הפרנסה. בינתיים היא מסרבת. "גם בחודש האחרון התקשרו, בינתיים דחיתי את זה. זה נראה לי יותר מדי".
יש לך חלומות?
"רק שלוות נפש. אולי בן זוג. לא מחפשת אוליגרך, הכסף כבר לא עושה לי את זה. מה שחשוב לי זה למצוא חבר אמת לחיים".
יהיה הפי אנד?
"הפי אנד מבחינתי זה שייתנו לי תשובות. שיפטרו אותי מסימני השאלה שאני כל היום מנסה לעקוף, שנכנסים לי לחיים ומדירים שינה מעיניי. אין לי עוד ציפיות גדולות מהחיים. אני כבר חייתי את החיים הטובים והיפים. כולם בפנסיה מתחילים לנוח, ואני בגיל הפנסיה התחלתי לעבוד וללמוד את העולם כמו בכיתה א'.
"אני שמחה שאני מקבלת הרבה חיבוק ואהדה מהציבור, בזמן שה'חברים' הקודמים שהיו לי נעלמו. להם אני אומרת - יותר משאזכור את צעקות הדורסים, אזכור את שתיקת ידידיי. היום יש לי הרבה עוקבים בפייסבוק, והחיבוק הווירטואלי הזה מאוד מעצים. יש לי תחושה שאני רצויה, שמעריכים אותי ואת מי שאני, את מה ששרדתי, את הסיפור שלי. אני יודעת שיש מי שייצא איתי למערכה האחרונה על גילוי האמת".
- - - - - -
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "מקרה מותו של מוני פנאן ז״ל נחקר במשטרה באופן יסודי, תוך ביצוע כלל פעולות החקירה הנדרשות במטרה להגיע לחקר האמת. בניגוד לנטען, מקרה מותו של מוני פנאן, כמו כל מקרה מוות אחר בישראל, נחקר במשטרה במקצועיות, על ידי צוות חוקרים מיומן, תוך שימוש בכל האמצעים הדרושים לקביעת נסיבות המוות. החקירה התבססה על חומר הראיות שהיה מונח בפני המשטרה באותה עת, גביית עדויות, שימוש באמצעים מיוחדים ופעולות נוספות.
"תיק החקירה לווה לכל אורכו על ידי הפרקליטות, ובסיומו נקבע כי מדובר במקרה התאבדות. משפחתו של המנוח עודכנה בהתאם לתוצאות החקירה והיתה מעורבת בהליך, תוך קיום שיח עם המשטרה ככל שהיה ניתן.
"מטעמי כבודו של המנוח לא נפרט מעבר לכך, ולא נתייחס לחייו האישיים או הנסיבות שהובילו אותו למעשה ההתאבדות. נציין כי טענות דומות ואחרות נבדקו ונטחנו עד דק גם לאחר סיום החקירה, מה שלא השפיע על תוצאותיה כאמור".
ohadgr@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו