הנשיא ראובן ריבלין דיבר אתמול על ממלכתיות וגינה את משטר "הכל פוליטי". אבל נאומו היה ההפך מתצוגת ממלכתיות, וזה היה הנאום הפוליטי ביותר שזכור לי אי פעם של נשיא מדינה בכנסת. הנשיא ראה את עוצמת האש שמכוונת מצד כל הגורמים המסכנים שמנה - התקשורת, "שומרי הסף", מערכת הביטחון - כלפי הממשלה והעומד בראשה, ועשה את הבחירה שלו. הוא הצטרף עם הארטילריה שלו נגד ראש הממשלה. הכתבים בכנסת אמרו שלא זכור להם מעולם שהנשיא מגיע למשכן, ולא מחליף כמה מילים עם ראש הממשלה ולוחץ את ידיו. ריבלין לא עשה זאת אתמול.
כחודש לאחר הבחירות ב־1999 כתב ארי שביט ב"הארץ" כי הבחירות היו למעשה פוטש. "פוטש נאור", כאשר כל אותם "שומרי סף" שריבלין כל כך מאדיר החליטו לעשות יד אחת ולהעיף את בנימין נתניהו מראשות הממשלה. שביט מנה את קציני המשטרה, בכירי שירותי הביטחון, אלופים בדימוס ושאינם בדימוס. ובראש כולם אצבעוני המפקד: זה היה אז הנשיא עזר ויצמן, שהוביל במשך תקופה ארוכה מתקפה של דה לגיטימציה מוחלטת על ראש הממשלה נתניהו ונתן להבין שהוא בעד שיסולק.
אין ספק שמה שניסה לעשות הנשיא ריבלין אתמול דומה מאוד לפרשת 1999. מה קורה להם לנשיאי ישראל מאז ימי ויצמן דרך שמעון פרס ועד ריבלין? לפחות לגבי ריבלין התשובה ברורה: הוא יודע שמה שהממשלה הזאת מנסה לעשות בקביעת מעמדו של בית המשפט העליון הוא צודק ונכון. שהרי הוא בעצמו מתח ביקורת קשה על הנשיא בדימוס אהרן ברק. מה שהוא לא מוכן לקבל הוא שצריך לעשות קצת עבודה ואולי ללכלך את הידיים אם רוצים להשיג תוצאה, ולא רק לקבל חיוכי חמלה מתנשאים מצד שופטי בית המשפט העליון.
וביבי, כך יודעים יריביו, הקים לפני שנתיים וחצי את אחת מממשלות הימין הראשונות שהראתה יכולת משילות כשהיא מנסה ליישם מדיניות בכל התחומים. למנחם בגין שמור כבוד גדול בתולדות המדינה. הרבה הדר לא היה בשלטונו. אבל המהפך של בגין והמהפך השני (ריבלין קרא לזה "הפיכה שנייה") של שלטון נתניהו הצילו את המדינה. וראש הממשלה צדק, שמצבה של ישראל "מעולם לא היה טוב יותר" וכי מה שיש זה פס ייצור של חמוצים ודכדוך שאכן משפיע לרעה על האווירה הציבורית. רק הערה קטנה לגבי תמונת העולם שצייר: אמנם לא השתמש בביטוי "מעולם לא היה מצבנו", אך זו היתה רוח הדברים. מצבנו טוב, עד הרגע שהוא עלול להפוך לגרוע ביותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו