טעמי בני ברק: רגע לפני סעודת השבת

ערבי חמישי בבני ברק הפכו כבר לשם דבר, קאלט קולינרי המציף את הרשתות החברתיות והמדיה וסוחף אחריו כל חובב אוכל המחשיב עצמו מעודכן. קשה להתעלם מהשיח הנהנתני והגרגרני שזולג מעבר לגבולות המובלעת החרדית של גוש דן ואל רחובות תל אביב, "השכנה המושחתת". חלת ויז'ניץ היא טרנדית וטשולנט הוא כבר מותג, ועושה רושם כי הקווים כמעט מיטשטשים. ככה זה כשחובבי הסביצ'ה והטרטר של יום שלישי צובאים על הסירים בערב חמישי, מצלמים, מתייגים ומשוויצים בפלטפורמות החברתיות. 

רכוסה ומכופתרת עד צוואר, קעקועיי מוצנעים, דעותיי מהוסות, תיאבוני גדול וסקרנותי אף יותר, אני חוצה את הקווים ושועטת אל בילוי לילי בסמטאות האוכל של בני ברק. היא לא מקלה עלי ולא משתדלת. עמוסת תנועת כלי רכב לעייפה היא מקדמת את פניי פקוקה, עצבנית ומיוזעת. רחובותיה מלאים אדם, ומול פתחי הפנינים הקולינריות משתרך תור ארוך.

התור מול צריף הקופה במאפיית ויז'ניץ הוא ללא ספק הארוך מכולם. ניחוחות החלה המתוקה והידועה מסתלסלים מעל בתי השיכון הצפופים והמרוטים של בני ברק והמונים גודשים את הרחבה הגדולה, שבה ניצבות אינספור עגלות אפייה ועל מדפיהן חלות חמות ריחניות, הקלועות בגסות אופיינית. מאפיית ויז'ניץ היא שריד לבני ברק של פעם. אין שמץ של מודרניזציה בהתנהלותה. המבקרים מתנהלים בחופשיות ברחבי המתחם, בוחרים עצמאית את החלה שבה חשקה נפשם וניגשים לעמוד בתור מול צריף הקופה, משם אל הרחוב הקטן - ואל חשכת הלילה. 

חלה טרייה בבני ברק // צילום: איתיאל ציון

הביקור בחנות הדליקטסים "מעדני זהבה", השוכנת לא רחוק משם, מגלה כי המעדנייה הוותיקה, ששמם של דגיה הכבושים והמלוחים יצא למרחוק, אינה אדישה לקידמה. אלה לא קופסאות הפלסטיק הפשוטות, המסודרות כמגדלים צפופים וגבוהים של מיני סלטים ומעדנים. גם לא צמד האחים החרדים האדיבים שמחייכים מעבר לדלפק, או בלינצ'ס הגבינה הפשוטים שבהם הם כה גאים; מדובר במכשיר אייפוד קטן ומבריק, המחובר לצמד רמקולים הניצבים ליד הקופה ומשמיעים מוסיקה חסידית עליזה. משהו באווירת המקום מטעה לחשוב שזה אמור היה להיות מקלט רדיו ישן וחבוט המטרטר מוסיקת רקע. 

וכך, כשבאמתחתי חלת ויז'ניץ וקופסת שמאלץ הרינג, שהובטח לי כי טעים ממנו אין, אני ממשיכה את הטיול בין חדש לישן ומגיעה לפאתי העיר ואל מסעדת "שלייקס", החדשה בנוף. סביב שולחן עטוף שעוונית לבנה אני פוגשת שלוש נשים שיעזרו וישרטטו את פניה החדשות של הסצנה הקולינרית של בני ברק.

נעמה עידן, צעירה חרדית, בעלת משרד הפרסום "עידן 2020" המתמחה באסטרטגיות שיווק ופרסום, פועלת רבות לקידום מעמד האישה במגזר החרדי ונעה תמידית על התפר שבין העולמות. היא בקיאה בהלכות העיר בני ברק ומאפייניה הקולינריים והיא שמסבירה לי את פשר מיקומה של "שלייקס", המרוחקת ממרכזה הסואן של בני ברק: "בלב העיר אין מסעדות, אלא קיוסקים, דוכנים וחנויות, כדי שלא יתערבבו להם גברים ונשים יחדיו למשך זמן ממושך".

טשולנט במסעדת שלייקעס // צילום: איתיאל ציון

אני מרימה עיניים ונוכחת כי הקהל החילוני במסעדה גדול מזה החרדי, וכי הסועדים החרדים הם בעיקר גברים המתנהלים בקבוצות גדולות, קולניות וצוהלות.

נעמה ממשיכה ומבהירה: " נשים חרדיות נהנות פחות מהאוכל המסורתי, הן מעדיפות אוכל מודרני. טשולנט הוא מאכל של בני ישיבות. הם מסיימים ללמוד בשעת ערב מאוחרת ביום חמישי ונהנים מקערה חמה". לרוב נמכרות מנות הטושלנט בקיוסקים של בני ברק בכלי פלסטיק חד־פעמיים, ובני הישיבות זוללים בשקיקה על המדרכה, ללא גינוני טקס. 

כאן ב"שלייקס" מוגש הטשולנט בכלים "אמיתיים", מתגאים הינדה ומרדכי קניג, בעלי המקום, שאותם הכירה לי רחלי קרוט. רחלי היא אשת תוכן קולינרי מובילה ויצירתית, בעלת הבלוג "קרוטית" ומי שאני מחשיבה את דעתה ונהנית לערבב עימה מחשבות ורעיונות.

סועדים עליזים במסעדת שלייקס // צילום: איתיאל ציון

רחלי אחראית במידה רבה לוויראליות של חוויית האוכל בבני ברק. צילומיה הרבים ממסעדת "שלייקס" עוררו סקרנות רבה בקרב עוקביה, ובהם גם אני. תיאוריה המפתים על קרעפלך שמנמנים וצלוחית כבד קצוץ מענגת הם אלה שהביאו אותי אל מחוזותיה הנסתרים של בני ברק.

מסעדת "שלייקס" נפתחה לפני כשלוש שנים מתוך כוונה ברורה להוציא את האוכל היהודי המסורתי מתוך כלי הפלסטיק הזולים, להרימו אל שולחן עטוי מפה ולהגישו כבמסעדה לכל דבר ועניין. מהלך שכזה כרוך במחשבה רבה, בתכנון ובהשקעה כספית. קשייו הרבים וחוקיו הנוקשים של ענף המסעדנות תקפים גם כאן.

מדלגים בין העולמות

מאחורי היוזמה האמיצה ניצבים, כאמור, הזוג מוטי והינדה, הורים לחמישה ילדים. מוטי (38) נולד בירושלים אך גדל והתחנך בצפת על ברכי חסידות ברסלב. הינדה (25) היא בת בני ברק. בדומה לנשים חרדיות רבות בעת האחרונה, היא משכילה, מחזיקה תואר הנדסאי ועבדה בתחום השיווק באחת מקופות החולים הגדולות. משהתחתנו השניים, עשו להם בית בבני ברק, שם החל מוטי לעסוק בתחום המזון. הוא בישל במסעדת "מוטיס", מוסד בני־ברקי מוכר, ולימים אף ניהל את "המסעדה היהודית" הוותיקה. משהרגיש עצמו מסעדן בכל רמ"ח איבריו, החליט לצאת לעצמאות ויחד עם הינדה, בעלת חוש שיווק מפותח, פתחו את "שלייקס". 

מטבחה של המסעדה מבוסס על מתכונים מבית השניים, תבשילים פולניים והונגריים, נכסי צאן ברזל משפחתיים. אוכל יהודי אשכנזי של שבת וחג. מוטי מבשל במרץ ובכישרון במטבח העמוס והשופע. הוא חתום ואמון על כל תבשיל ומאכל, וידו בתיבול ובאפיון של כל מנה. הוא עושה זאת בחיוך ובקריצה, בנועם הליכות כובש שמטשטש לרגע את השוני וההבדל בינינו, עד כי לרגע אני שוגה וחוצה בידי את המחסום לנגיעה אגבית בכתפו, שוכחת לשמור אותה לעצמי. 
 

גפילטע פיש בשלייקס // צילום: איתיאל ציון

קווי ההפרדה, כאן, ב"שלייקס", אינם נראים. זוג המסעדנים הצעירים ייעד את המסעדה למן היום הראשון לקהל גדול, מגוון וחילוני. "אנחנו אוכלים את האוכל הזה בכל שבת, הוא מוכר לנו אך אינו מוכר לקהל הישראלי הרחב", מסבירה הינדה, "חשוב לנו להגיע לאנשים רבים ככל האפשר ולעשות להם היכרות עם חוויית אוכל איכותית וגבוהה שמגישה אוכל יהודי מסורתי". 

ואכן, "שלייקס" עטופה בכל המאפיינים של מסעדה באשר היא, לוגו וסלוגן המציגים את "שלייקס - אוכל ואווירה", תפריט מעוצב ומסודר, שירות לבבי ואדיב, מוסיקת רקע המתנגנת באמצעות נגן מודרני, ואף עמוד פייסבוק מתוחזק היטב, המדבר בשפת דיגיטל עדכנית ונכונה. העמוד מציע צילומים של מאכלים, עדכונים שוטפים, ואף פעילות הרותמת לקוחות להפצת הבשורה, כנהוג בפלטפורמות חברתיות: "רוצים לקבל מאיתנו ארוחה? עשו לנו לייק, תייגו, שתפו". בשל כך, אגב, מחירי המנות גבוהים יותר, ועל כן פונה "שלייקס" לקהל החילוני "מפני שיש באפשרותו הכלכלית לעמוד בכך, ואילו בני הישיבות והקהל המקומי פחות", מסכמת הינדה.

 מרק קרפלך במסעדת שלייקס // צילום: איתיאל ציון

תחום המסעדנות בבני ברק מודל 2017 מעורר הרבה שאלות ותהיות. הרי רשת האינטרנט רחבה, סבוכה ולא צנועה היא. פייסבוק היא פלטפורמה מתירנית ופלורליסטית, והנה חרדים למהדרין טווים קורים ברשת, מעלים פוסטים ומטשטשים את הגבולות. "יש אפליקציות שאפשר להתקין כדי להפוך סמארטפון לכשר'", מרגיעה הינדה, "גם קבוצות הווטסאפ שבהן אנחנו חברים מיועדות לאנשים כמונו, ועל כן התוכן שאנו נחשפים אליו ממודר".

את דף הפייסבוק של המסעדה מנהלת חברה המתמחה בניהול רשתות חברתיות ושיווק דיגיטלי, והינדה ומוטי מעורבים פחות מבעבר, אך הם דואגים להשאיר אצבע על הדופק ולרגע לא להפקיר את המשמר. השניים פועלים בכל החזיתות כדי להגשים את חלומם. 

החזית החילונית מביאה אותם על בסיס קבוע לתל אביב לבילוי, להשראה. הם מרבים לבקר בנמל תל אביב, לסעוד באחת המסעדות הכשרות הרבות במתחם ולחזור עם תובנות והארות אל מעבר לגבול הבלתי נראה בין אלה לבין אלה.

"אנחנו מגדלים את הילדים בפתיחות ובסובלנות. הם מבקרים עימנו בתל אביב, לומדים מאיתנו שסממנים חיצוניים אינם מגדירים מהותו של אדם וכי מי שאינו חובש כיפה אינו בהכרח גוי", מפרטת הינדה, "אנחנו מאפשרים להם לעבוד איתנו במסעדה מדי פעם ולהיחשף לקהל המגוון שפוקד את המקום, וכן לחוות את אורחות החיים המגוונים גם שלנו, תושבי בני ברק החרדים".

המסעדה פתוחה בימי חמישי - שהוא כאמור היום העמוס והפופולרי ביותר בסצנת האוכל בבני ברק - ובימי שישי בבוקר לטובת לקוחות רבים המבקשים לקחת הביתה אוכל מבושל לשבת. החלטה זו מאפשרת למוטי ולהינדה לקיים חיי משפחה מאוזנים ולנהל עסק מחושב וזהיר. 

"לא הקמנו מערך ספקים. את חומרי הגלם אנחנו קונים בסניף גדול של רשת שיווק הצמוד אלינו, אנחנו רוצים להתנהל בצורה כלכלית חכמה", מסבירה הינדה, "אנחנו עורכים קניות בימי שני, עושים הכנות ביום שלישי, מעמידים את הסירים ביום רביעי וביום חמישי בבוקר נערכים לקראת פתיחת הדלת ב־12:00. ההתנהלות הזאת מאפשרת לנו להשקיע גם בבית ובמשפחה וגם להתפרנס בכבוד".

מסיימים בשירה

כמה שבועות קדימה ואני מגלה שדווקא מאפיית ויז'ניץ, שהשאירה רושם אנכרוניסטי ורומנטי, היא אולי העסק הממולח והממונף ביותר בבני ברק. בלי עמוד פייסבוק אך עם שלל אזכורים ברשתות החברתיות, החלה הפכה ללהיט והמאפייה המשפחתית, שמנוהלת עד היום על ידי בן משפחת המייסדים, משפחת כהן מחסידות ויז'ניץ בבני ברק, חצתה את הקווים והפכה למותג־על. יחזקאל (חזקי) כהן, שלמד את מלאכת אפיית החלות מאביו ומסבו שהקימו את המאפייה, היה לאופה והפך למנהל, והצעיד אותה צעד ענק קדימה למרכז העשייה הקולינרית הישראלית. תפריטים רבים מתהדרים בחלה המהוללת, ומנות מתוחכמות מוגשות על פרוסת חלת ויז'ניץ טרייה וריחנית.

אם כי עדיין מוקדם לחזות אם החמין המפורסם של בני ברק יהפוך לכוכב גסטרונומי בשמי ישראל, אפשר כבר לקבוע כי עתה, לקראת העונה הקרירה, שהסצנה הלוהטת של בני ברק מחממת מנועים וימי חמישי בעיר החרדית יהיו עמוסים מתמיד. לכן מומלץ להצטייד בכלי רכיבה דו־גלגלי, בסבלנות רבה ובסל קניות גדול ולהגיע בשעות הערב המוקדמות אל העיר, לערוך קניות במכולות, במעדניות ובמאפיות לקראת שבת ולסיים את הערב בשירה בציבור סוחפת עם בני הישיבה, הפורטים על הגיטרה ומפליאים בזמרה על מרפסת מסעדת "שלייקס"

חלת שמאלץ מתוקה

החומרים (לשתי חלות):

1 ק"ג קמח

2 כפות שמרים יבשים

2 כוסות מים פושרים

2 ביצים טרופות

2/3 כוס סוכר

2 כפיות שטוחות מלח

1/2 כוס שומן אווז מומס

2 בצלים מטוגנים או 1 כוס שבבי בצל יבש מטוגן

לזיגוג:

1 ביצה טרופה

1 כפית דבש

 

אופן ההכנה:

1. לשים בקערה את כל מרכיבי הבצק עד לקבלת בצק רך וגמיש. מכסים ומתפיחים במשך כ־40 דקות.

2. מגלגלים כדורים מהבצק ויוצרים חלות עגולות מעוצבות כפרח.

3. מכסים ומתפיחים במשך כ־30 דקות.

4. מברישים בביצה טרופה ודבש ואופים בחום בינוני (180 מעלות) במשך כ־30 דקות.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו