לבחינת הבגרות באנגלית, ביוני האחרון, סופי מצ'טנר לא הגיעה. בזמן שחבריה לכיתה בתיכון הרצוג בחולון התרכזו בכתיבת חיבור ובקטע הבנת הנשמע ששודר ברדיו, היא הסתובבה בלוס אנג'לס בשמלת ערב יוקרתית ופיזרה חיוכים מנומסים לבכירי תעשיית האופנה העולמית, שבאו להשקת הבושם החדש של מארק ג'ייקובס. מעצב העל בחר במצ'טנר בת ה־16 וחצי להיות הפנים של המוצר החדש שלו לצידה של קאיה גרבר, בתה הקטנה של סינדי קרופורד ודוגמנית מבטיחה בפני עצמה.
ביולי התקיים מועד ב' של הבחינה, האחרון שאליו היתה מצ'טנר יכולה לגשת. לרוע המזל, נקבעו לה לאותו יום צילומים לקמפיין החדש של "גינדי" עם שש דוגמניות מובילות, וההפקה לא יכלה לסיים את הצילומים עד 12 בצהריים כדי שמצ'טנר תוכל להתייצב לבחינה. "הודענו להם מראש שאני צריכה לצאת מוקדם", היא מספרת. "זה היה קצת לחוץ, אבל היה ברור לי שאני חייבת לגשת לבגרות".
קצת מוזר לעבור מצילומי אופנה לבחינת בגרות.
"זאת סיטואציה הזויה. אבל בגלל שזו היתה ההזדמנות האחרונה לגשת לבגרות הזאת, ידעתי שאני לא יכולה לפספס אותה. יצאתי מהצילומים ב־12, ובגללי עצרו את הצילומים. יצאתי משם עם רותם (רותם גור, הסוכנת שלה; ע"ס) ורצנו למונית. במונית החלפתי בגדים, והגעתי לבית הספר מאופרת ועם שיער מלא בג'ל, אפילו לא היה לי זמן להוריד את זה. כשנכנסתי לכיתה כולם הסתכלו עלי. מבחינתי יש לי שני עולמות, ואני מזגזגת ביניהם".
רותם: "אני זוכרת שבמונית היא אמרה לי, 'איזה פדיחה, איך אני אלך ככה לבית הספר?' הסברתי לה שזה לא נורא".
קרה לך שהיית צריכה לוותר על עבודות חשובות בגלל הלימודים?
"תמיד כשאני מגלה ששני דברים מתנגשים, אני אומרת קודם כל שאני לא רוצה לטוס, אבל אז אני מבינה את גודל העבודה והמשמעות, ונוסעת. אחר כך אני מגלה שאלו הנסיעות שאני הכי נהנית בהן. היה גם מקרה הפוך בשנה שעברה, שוויתרתי על תצוגה של מארק ג'ייקובס, כי היא נפלה על הבגרות במתמטיקה. ידעתי שאני לא יכולה לפספס".
מבאס.
"לא מבאס, יהיו עוד".
איך היו הצילומים לקמפיין עצמו?
"מאוד כיפיים, אבל זו היתה העבודה הכי אינטנסיבית שלי אי פעם, כי צילמנו שבעה ימים ברציפות, מחמש בבוקר עד הערב. בסך הכל היתה אווירה טובה. גם שתי הדוגמניות האחרות, קאיה גרבר מארה"ב ודיליה מרטינס מהולנד, היו חמודות".
בטח אומרים לך שאת דומה לקלאודיה שיפר. כשראיתי את הקמפיין שלך לצד קאיה גרבר, המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היא שמדובר בסוג של ניסיון לשכפל את סינדי וקלאודיה.
"כן, אני מכירה את ההשוואה הזאת. מאז שהתחלתי לדגמן כולם אומרים לי את זה, וזה כבוד גדול, כי קלאודיה היא אחת הדוגמניות המצליחות אי פעם. הלוואי שאגיע למקומות שהיא הגיעה אליהם".
* * *
היא נולדה ב־4 בדצמבר 2000 לקסניה ולפיודור, אחות גדולה לניקול (13) ולאלכס (10). הוריה התגרשו כשהיתה בת 6. "הם היו כל הזמן נפרדים וחוזרים, עד שנפרדו לצמיתות", היא אומרת. "הבנתי את אמא שלי, אבל זה הטיל עלי אחריות, כי הייתי צריכה להיות שותפה במטלות הבית. אמא עבדה קשה מאוד בניקיון, וכשהיא לא היתה בבית, אני הייתי האמא הקטנה של האחים שלי. עכשיו, כשהם גדלו ויש לנו יותר כסף, הרבה יותר קל לכולם. גם אמא עובדת פחות".
איך הקשר עם אבא?
"כשהוא בא לבקר אותנו אנחנו מדברים, אבל אני לא נפגשת איתו מעבר לזה. אני יודעת שהוא משתף בפייסבוק שלו דברים שקשורים אלי".
עד לפני שלוש שנים המצב הכלכלי של המשפחה היה האנטיתזה של עולם הזוהר. כשנחשף סיפורה של סופי בטלוויזיה, בגיל 14 וחצי, התברר שהיא, שני אחיה ואמה מתגוררים בדירת חדר וחצי. האחים ישנו במיטת קומתיים, וסופי על מזרן שהונח על הרצפה.
איך היתה הילדות שלך מבחינה חברתית?
"כשהתחלתי את בית הספר היסודי כמעט לא היו לי חברות בכלל. אחרי כיתה ג' עברתי לבית ספר אחר, ושם היו לי שתי חברות. בבית הספר הייתי משחקת רק איתן, וחוזרת הביתה. גם את ימי ההולדת שלי חגגתי רק איתן. בשאר הזמן מחוץ לבית הספר הייתי בעיקר עם המשפחה שלי. גם היום אני לא מהמקובלות בכיתה, ממש לא מלכת הכיתה שאומרת לכולם מה לעשות".
תמיד היית הילדה היפה?
"האמת שכן. בלונדינית עם עיניים כחולות".
* * *
סיפור הסינדרלה שלה התחיל לפני קצת יותר משנתיים בפריז. היא טסה לשם עם הסוכנת שלה, לסבב של פגישות עם סוכנויות דוגמנות. ביום האחרון בעיר, רגע לפני שחזרו ארצה בלי בשורות משמחות ("הרוב טענו שאני צעירה מדי"), פגשו את ראף סימונס, המעצב הראשי של בית דיור. מבט אחד נדרש לסימונס כדי לזהות את היהלום ולהחליט שהוא הופך את מצ'טנר לפנים של דיור.
הכרת את המותג לפני כן?
"לא, לא היה לי שמץ של מושג. חוץ מ־H&M לא הכרתי כלום".
בתצוגת האופנה הראשונה בחייה, שנערכה בפריז, בחר בה סימונס להיות הראשונה שצועדת על המסלול, מעמד ששמור לדוגמניות הגדולות בעולם.
רותם: "לא היינו סגורים שהיא תצעד ראשונה, למרות שהאווירה סביבה היתה שהיא הכוכבת של התצוגה. במהלך ההכנות לתצוגה ראינו את הסדר של היציאות ואת הלוקים על הקיר, והבנו שהיא ראשונה. ואז היא אמרה לי, 'רותם, נראה לי שאני ראשונה'. היינו בשוק, אבל זה היה די צפוי, כי היא היתה הבייבי של סימונס".
מהתצוגה עצמה זוכרת מצ'טנר בעיקר את הלחץ. "המון המון לחץ. במיוחד שבחזרות הייתי עם נעלי עקב מאוד גבוהות ומעדתי. חשבתי שאם זה יקרה לי בתצוגה עצמה אני מתה. היו שם אלף עמדות איפור, אלף עמדות שיער ועמדות הלבשה עם 60 דוגמניות. אחרי שעברתי הכל הייתי צריכה להתלבש מהר, והשרוולים היו צרים, אז היה לי קשה להיכנס לשמלה. לפני שיצאנו היו מאחוריי כמה בנות שדיברו איתי, והן היו בשוק שזאת התצוגה הראשונה שלי ושאלו בת כמה אני. כשאמרתי להן, הן היו מופתעות. אחר כך חיכינו שהקהל יתיישב. אני זוכרת שראף ניגש אלי ואמר לי בהצלחה. כולם דאגו לתת לי ביטחון, שארגיש טוב".
מתי נשמת לרווחה והבנת שעשית את זה?
"בסוף, כשחזרנו עם סימונס לפינאלה, הוא הרים לי את היד גבוה ואמר לי, 'כל הכבוד, עשית את זה'".
דיברו הרבה על התצוגה הזאת בגלל השמלה השקופה.
"יושבים לי כאן (מצביעה על הצוואר) בגלל השמלה הזאת. לדעתי היא היתה מהממת, יפה ומכובדת, וגם השמלה הכי יפה בתצוגה. אפילו אמא שלי לא שמה לב שהיא שקופה. זה היה שולי, וכולם נתקעו על זה".
התעצבנת?
"מאוד. לפני התצוגה היתה לי הזכות לבחור את השמלה, ואמרתי להם שזה לא משנה לי, שהם יכולים לעשות איתי מה שהם רוצים, ושאני בטוחה שהם ישמרו עלי. יש היום אלפי דוגמניות שמצטלמות בעירום, וזה בסדר ומקובל בתחום. מי ישמע, גם כמה חזה היה לי? ובכל זאת, אנשים נתקעו על זה".
רותם: "היום אין בתעשייה דוגמנית חשובה אחת שלא חשפה פטמות, אבל בארץ עושים מזה ביג דיל".
לדגמן בעירום זה משהו שבא בחשבון?
סופי: "אין לי בעיה עם עירום כל עוד הוא מכובד, ותלוי מי הלקוח, מי הצלם ומי הצוות".
* * *
חודשים ספורים אחרי שקיבלה את הזדמנות חייה הודיע סימונס שהוא עוזב את החברה. מצ'טנר חששה לעתידה בתעשייה. "זה היה מבאס, כי זה הבן אדם שפגש אותי ונתן לי את ההזדמנות הגדולה הזאת", היא אומרת. "היו לי ספקות לגבי העתיד, אבל כולם אהבו אותי שם ואהבו לעבוד איתי, אז הרגשתי בנוח".
מהר מאוד התברר שהיא כאן כדי להישאר. בשנתיים שחלפו מאז, צעדה בתצוגות הנחשבות של שאנל, מוגלר, סוניה ריקל ושל המעצב הלבנוני אלי סאאב, הצטלמה לקמפיינים העולמיים של זארה ומסימו דוטי, התחככה בעורכת "ווג אמריקה" אנה ווינטור ובמעצב העל קארל לגרפלד, כיכבה על שער "ווג אוקראינה", פגשה את קנדל ג'נר וג'יג'י חדיד, ועוד ועוד.
"אני בעצמי קונה בדרך כלל בזארה, ופתאום הם בחרו בי להצטלם עבורם. זה היה ממש כיף. התלהבתי גם שכולם בישראל ידעו שהצטלמתי לזארה, כי בארץ הרבה יותר מכירים את המותג הזה מאשר את דיור".
שאנל היתה התצוגה הכי יוקרתית שלך, איך הרגשת שם?
"כיף. נסעתי עם אמא לפריז, כי רותם היתה בנסיעה אחרת, וזו היתה התצוגה שהכי התרגשתי בה. חשבתי שאם אפשל בתצוגה, קארל לגרפלד בחיים לא ירצה לעבוד איתי. ידעתי שאני חייבת לתת את כולי, ושאין מקום לטעויות. לרוע מזלי היתה לי חצאית ארוכה שהקשתה עלי ללכת, אז חוץ מההתרגשות והלחץ, זה גם לא היה נוח. אבל בסופו של דבר עברתי את זה בשלום".
יצא לך לדבר איתו?
"עמדתי מולו מוכנה לתצוגה, והוא רק בדק שהבגד סבבה".
בפרזנטציה של דיור פגשת את אנה ווינטור הקשוחה, איך היה איתה?
"היא ישבה בשולחן מולי עם המעצבת החדשה של דיור, והן בחרו בי לעשות את הפרזנטציה. ידוע שאנה לא מחייכת הרבה, ואלי היא חייכה. אז זה הישג".
ידעת מי זאת?
"בשלב הזה כבר ידעתי, כי היא נכחה בתצוגות שהשתתפתי בהן, וגם עשיתי שיעורי בית ועברתי על כל הדוגמניות המפורסמות שאני צריכה לדעת מי הן".
גרבר. קמפיין משותף
רותם: "כשהיא התחילה לעבוד, היא לא היתה ממש מעודכנת בעולם האופנה. התחלנו להסביר לה מי זאת מי, וקצת על המסביב".
אלי סאאב ליהק אותך לתצוגה שלו אחרי הרבה שנים שהוא לא לקח דוגמנית ישראלית.
"היחס שלו אלי היה כמו לכל הדוגמניות, ושמחתי להיות שם. דיברנו הרבה מאחורי הקלעים. כשאני בחו"ל תמיד שואלים אותי מאיפה אני, וכשאני אומרת 'ישראל' הם מופתעים, כי אני לא נראית ישראלית".
* * *
הסכומים שהרוויחה מצ'טנר אפשרו למשפחה לעבור לדירה מרווחת. לבקשתה, היא קיבלה חדר נפרד, שבו מיטה זוגית. "היום אני המפרנסת העיקרית בבית, ואני עושה את זה באהבה. כשאמא מבקשת כסף, אני מייד שואלת כמה היא צריכה ונותנת לה. את השאר אני חוסכת. זה כסף שאני לא נוגעת בו, כי אני יודעת שיבוא היום שאצטרך אותו".
עד כמה את שותפה בהחלטות שקשורות בקריירה שלך?
"אני סומכת על רותם ועל רוברטו. מה שהם יגידו לי אני אעשה, אבל אם יש לי בעיה, אגיד להם".
היה מקרה שהתלבטת לגבי עבודה שהם רצו שתעשי ואת לא היית בטוחה?
"אני לא זוכרת מקרה כזה".
רותם (פונה לסופי): "את לא זוכרת מה היה לפני שבועיים? היא תכננה לנסוע לחופשה באילת עם כמה חברים, ובמקביל הודיעו לנו שהיא קיבלה את הקמפיין העולמי של מסימו דוטי בברצלונה. אבל היא אמרה שהיא מעדיפה להיות עם החברים שלה. בסופו של דבר שכנענו אותה, והיא ביטלה את החופשה ונסעה לספרד. היא לא דיברה איתי בגלל זה".
סופי: "אמרתי לה שזה חופש ושאין לי כוח לעבוד. תכננו את הנסיעה הזאת שנתיים וחיכינו לה בטירוף. בסוף נתקעו לי הצילומים והייתי צריכה לטוס לחו"ל".
רותם: "אבל תודי שהיה שווה לנסוע".
סופי: "בכל פעם שאני נוסעת בלי חשק, מתברר שאלה הנסיעות הכי שוות".
את מבינה שמיליוני דוגמניות בעולם היו מתחלפות איתך, ושלאילת אפשר לנסוע כל הזמן.
"נכון, אבל אף פעם לא הייתי באילת. זו היתה אמורה להיות הפעם הראשונה שלי".
רותם: "לאילת אפשר לנסוע גם בשבוע הבא. היא לא תברח לשום מקום".
יש עבודות שסירבת להן?
"הרבה פעמים שולחים לנו בקשות לדברים, ואנחנו אומרים לא מכל מיני סיבות".
למשל?
רותם: "אמרנו לא לארמאני אקסצ'יינג', כי זה לא ארמאני הרגיל, למרות שבארץ חושבים שכן. גם לא היה שם צוות מדהים, והרגשנו שזה לא לרמה שלנו".
"אני יודעת שיש לי הזדמנות מטורפת" // צילום: כפיר אדרי
גם על שבוע ההוט קוטור האחרון בפריז דילגה. "היו לנו צילומים בארץ, והייתי צריכה קצת מנוחה. אתה רואה רק את התצוגה, אבל לפניה יש שמונה אודישנים ביום והרבה הכנות. אנשים חושבים שאם רואים באינסטגרם תמונות מגניבות שלנו בפריז, אז זה מה שאנחנו עושות כל היום. אבל אנחנו גם עובדות. זה לא שאני באה ומייד עושים לי מסאז' ברגליים".
* * *
מה שטוב לניו יורק ולפריז טוב גם לישראל, וגם התעשייה המקומית הפכה את מצ'טנר לדוגמנית מחוזרת. עד היום היא הצטלמה לקמפיין של גינדי ולמעצבת שמלות הכלה דנה הראל, תפסה את מקומה של יעל בר זוהר בללין ולאחרונה נבחרה להיות הפרזנטורית של פקטורי 54. "אני מאוד רוצה לגעת בקהל הישראלי", היא אומרת. "כשעלה השלט הראשון שלי באיילון הייתי בשיעור נהיגה. נסענו לשם כדי לצלם את השלט, וכל הדרך היתה פקוקה. השיעור שלי התבזבז על הפקק, אבל היה שווה".
מה הרגשת כשראית את השלט?
"כיף גדול. זה הישג מבחינתי, בשום שלב בחיים שלי לא חשבתי שאהיה פעם על שלט חוצות. גם כשהתחלתי לדגמן חשבתי שאעבוד קצת פה ושם, ארוויח כסף ואמצא לי מקצוע אחר. לא היו לי שאיפות בסדר הגודל הזה, וגם לא חשבתי שאתפרסם".
אז היום כבר מזהים אותך ברחוב?
"כן, אבל לא ברמה של נועה קירל. אני עדיין יכולה ללכת לקניונים ולקולנוע בלי שיתנפלו עלי".
רותם: "כשאנחנו טסות, כל הדיילות מבקשות להצטלם איתה וכל הנוסעים מזהים אותה".
יש פניות מגברים?
סופי: "פה ושם, כל מיני אנשים מוזרים באינסטגרם. אבל אני לא עונה להם".
את מדגמנת גם שמלות כלה. זה לא מוזר לדוגמנית צעירה, שעוד לא היה לה אפילו חבר רציני?
"אני מאוד נהנית לעשות את זה, כי זה מאוד מחמיא לי. השמלות של דנה ממש עדינות, לא שמלות קצפת מוגזמות. חוץ מזה שעכשיו, בגילי, אני הכי יפה".
את אוהבת את הגוף שלך?
"כן, אבל אני חושבת שאם לא הייתי דוגמנית, הייתי מצמידה את האוזניים. כדוגמנית זה דווקא מייחד אותי, לכן אני לא נוגעת בהן".
באחד הראיונות שלך בתחילת הדרך אמרת שאת אוכלת כל מה שאת רוצה, בלי לשמור על תזונה נכונה. זה עדיין ככה?
"לא. בגיל 14 הייתי מקלון ואכלתי מה שבא לי, כולל המבורגרים, פסטות ופיצות. עכשיו זה כבר לא ככה. הבנתי שמה שהיה אז כבר לא רלוונטי היום. היום אני מכניסה פרוסת לחם אחת יותר מדי ואני כבר מרגישה כאילו אני בחודש תשיעי. חוץ מזה שאני לא אוכלת כל דבר, ואני מתאמנת ארבע פעמים בשבוע. כבר יש לי קוביות בבטן (צוחקת)".
רותם: "לקחתי אותה לעשות EMS, ומייד אחר כך לקחתי אותה לעשות עוד אימון, והיא התעצבנה עלי. מה זה שני אימונים? אמרתי לה לא לבלבל את המוח".
השרירים לא נתפסים אחרי אימון ה־EMS?
רותם: "אז מה? היא לא מתה, נכון? היא בחיים והכל בסדר".
סופי: "באמת נתפס לי".
רותם: "גם לי נתפס, אז מה? הבנות של ויקטוריה סיקרט מתאמנות פעמיים ביום לפני תצוגה ובשוטף פעם ביום. אם הן מתאמנות פעם ביום, אז זה בסדר, זה בריא וזה אפשרי".
* * *
את פתיחת שנת הלימודים האחרונה בתיכון מצ'טנר פספסה. במקום זה היא טסה לאירועי שבוע האופנה בניו יורק. בשבוע שעבר עשתה את כל הדרך חזרה לתל אביב ליממה אחת, כדי לפתוח ולסגור את תצוגת האופנה של פקטורי 54. היא טסה 11 שעות במחלקת העסקים, נחתה בארץ בשש בבוקר. התייצבה לצילומים ב־11, התכוננה לתצוגה, דגמנה בתצוגה, חזרה לשדה התעופה וטסה חזרה לניו יורק.
מניו יורק היא תמשיך לצילומים בפריז, ואז לשבוע האופנה במילאנו ובפריז. את שנת הלימודים היא תתחיל רק אחרי החגים.
איך אפשר בכלל ללמוד עם לוח זמנים כזה?
"לבגרות בלשון בשנה שעברה למדתי בזמן הטיסה ללוס אנג'לס, כי לא היה לי זמן אחר. רותם הפכה להיות גם המורה הפרטית שלי לשעת הצורך".
את תלמידה טובה?
"עד החטיבה לא השקעתי, הייתי גם מבריזה משיעורים. במתמטיקה הייתי על הפנים. היינו בכיתה ענקית של 40 תלמידים, והייתי יושבת בסוף הכיתה ופחות מקשיבה. תמיד אמרו לי, 'יש לך פוטנציאל אבל את לא מממשת אותו'. בגלל הציונים הנמוכים שהיו לי העבירו אותי לכיתת 'אומץ', שזו כיתה של 20 תלמידים עם מתגברים. שם החלטתי שאני לוקחת את עצמי בידיים. בסוף י' קיבלתי תעודת הצטיינות, וגם בסוף י"א. זה מרגש, כי יש תוצאות להשקעה שלי. מבחינתי זאת היתה ההוכחה שלמרות שאני נעדרת הרבה, אני עדיין משקיעה בלימודים".
דווקא כשהתחלת לדגמן החלטת להשקיע?
"היה חשוב לי להוכיח להם ולעצמי שדווקא כשאני עובדת וכשאני נוסעת הרבה לחו"ל, זה לא בא על חשבון הלימודים. רציתי שיידעו שהלימודים חשובים לי, וגם כמובן בשביל עצמי, כי אלו שנים משמעותיות".
איך מגיבים בבית הספר להצלחה שלך?
"כששודרה הכתבה הראשונה בטלוויזיה זה היה בחופש הגדול. ביום הראשון ללימודים מייד אחרי הכתבה היה בום מטורף. כולם אמרו 'הנה סופי!' והתחילו לשאול אותי שאלות".
ומה זה עשה לך?
"זו היתה תקופה שבה הייתי הרבה יותר ביישנית, בקושי דיברתי. אני זוכרת שנכנסתי לכיתה, ומה שעבר לי בראש זה 'מה אתם רוצים ממני עכשיו? תרדו ממני'. הייתי מאוד מובכת, אבל בסך הכל כולם פרגנו ואמרו שהכתבה היתה מהממת ומרגשת. אני בעיקר הודיתי להם וצחקתי. בהמשך זה נרגע, אבל יש ילדים קטנים יותר, או חדשים בבית הספר, שפתאום רואים אותי ליד הברזייה ואומרים, 'יו, הנה סופי שותה מים, בוא נצלם ונשלח למדורי הרכילות'".
החברות שלך לכיתה פרגנו?
"רוב החברים שלי הם בנים, חוץ משתיים־שלוש בנות. אבל בגדול, אני חושבת שכולם מפרגנים לזה".
למה דווקא בנים?
"אני אוהבת בנים. יותר כיף איתם ויותר מצחיק איתם. מה בנות עושות? מורחות לק? זה משעמם".
את טום בוי?
"אני לא טום בוי ואני לא משחקת כדורגל, אבל תמיד העדפתי להסתובב עם הבנים".
איך המורים הגיבו לפריצה שלך?
"וואי, איזה בושות. מסתבר שיש להם קבוצת ווטסאפ, וכל פעם שיש עלי כתבה, הם שולחים אותה ומדברים ביניהם. הם ממש שמחו והתרגשו בשבילי, והיו כאלה שביקשו תמונות שלי לבנות שלהם".
היתה לך שיחה רשמית עם המורה, שבה הסברת לה את המצב?
"הבן של המנהלת שלי עובד בתעשייה, וגם היא מבינה באופנה. אז היא הבינה את הסיטואציה ושחררה אותי ודאגה לי כמה שאפשר. עכשיו היא יצאה לפנסיה, ואני מקווה שיהיה בסדר.
"חוץ מזה, רותם היתה בקשר עם המחנכת שלי בכל פעם שהיו צילומים והיתה מעדכנת אותה בכל הנסיעות שלי. אף פעם לא אמרו לי לא".
לא עברה לך בראש המחשבה שיש לך כבר מקצוע, ואולי הלימודים מיותרים?
"לפעמים, אחרי יום צילומים עמוס כשאני מתעוררת מוקדם כדי ללכת לבית הספר, עוברת לי המחשבה מה אני צריכה את זה, ואני שוקלת להישאר בבית. אבל באמת חשוב לי ללמוד וגם לא נשאר לי הרבה. מבחינתי ידע הוא כוח, ואני הרי לא אהיה דוגמנית עד גיל 90. אז אני מזכירה את זה לעצמי והולכת לבית הספר".
מה היתה הבחינה הכי קשה בשבילך?
"הבגרות בהיסטוריה. ישבתי כל השבוע ולמדתי מהבוקר עד הלילה. היתה לנו הכנה לבגרות בכיתה, כל הזמן למדנו ותרגלנו כי זה המון חומר. אבל מאוד אהבתי את זה".
כמה קיבלת?
"91".
ובמקצועות האחרים?
"עוד לא קיבלנו את הציונים של כל הבגרויות, אבל אני מניחה שכולם באזור ה־90".
היום את מבינה שהסיפור שלך הוא לא סיפור רגיל?
"אני מבינה, ואני יכולה גם להבין למה המורים מדברים על זה בקבוצה שלהם. כשמסתכלים על זה מהצד זה באמת יכול להיראות וואו, אבל אם אני צועדת עכשיו בתצוגה, מבחינתי זאת העבודה שלי".
יש תצוגות שמרגשות אותך יותר?
"בתצוגה של שאנל התרגשתי בטירוף, כמעט מתתי, כי זאת לא היתה תצוגה רגילה. גם בוולנטינו התרגשתי מאוד. אני מאוד נהנית מזה".
* * *
על התרנגולת הזאת שמטילה ביצי זהב שומרים בקפידה. לראיון הזה היא מתייצבת עם שיר פינטו, איש יחסי הציבור של הסוכנות, ועם רותם גור, שותפתו של רוברטו בן־שושן והסוכנת האישית הצמודה שלה, שמלווה אותה בעולם וגם דואגת להשלים בשבילה משפטים לעת מצוא. למשל כשאני שואל אותה על כוונותיה לגבי השירות הצבאי.
"18 זה גיל השיא בדוגמנות", אומרת גור, "גיוס בשלב הזה יכול לעצור לה את הקריירה. אולי נבקש דחיית שירות והיא תתגייס בגיל 25. זה אפילו מקרה יותר קשה משל בר רפאלי, כי בר עוד יכלה לדגמן בגיל 23, וסופי היא דוגמנית מסוג אחר".
סופי: "אני לא רוצה שתהיה סביבי מהומה כמו שהיתה סביב בר. לא רוצה את זה, אין לי סבלנות לזה, ולא רוצה שייפלו עלי על זה שלא עשיתי צבא".
בקמפיין של "ללין"
רותם: "גם אני וגם רוברטו עשינו צבא, וחשוב לנו שהיא תעשה, אבל נראה איך נסדר את זה".
שיר: "אפשר יהיה לסדר לה מעמד של דוגמנית מצטיינת, ויהיו לה 90 ימים בשנה שהיא תוכל להיות בחו"ל".
רותם: "זה כלום במקרה שלה. נצטרך לראות אם באמת ייתנו לה לצאת הרבה, ואם לא, תהיה בעיה ונצטרך לדחות לה את הגיוס".
דוגמניות שרוצות להצליח בענק צריכות לעזוב את הארץ. היו מחשבות כאלו?
סופי: "אני יודעת שיש לי הזדמנות מטורפת, ואני צריכה לחטוף אותה גם במחיר של לקום ולעזוב הכל בארץ".
רותם: "אנחנו מחכים שהיא תסיים את כל הבגרויות, ובתחילת הקיץ הבא נתחיל להתמקד בעבודות בחו"ל. אחר כך אנחנו מתכננות לעבוד בניו יורק לפחות שנה, ואז נראה".
מי המודל שלך לחיקוי?
"ג'יג'י חדיד, שרואים אותה בכל מקום. אני גם רוצה להגיע למצב שלאנשים יימאס כבר לראות אותי. גם קייט מוס עשתה עבודות גדולות".
איזה קמפיין את חולמת לעשות?
"שאנל".
אולי תהיי הישראלית הראשונה שהיא מלאכית של ויקטוריה סיקרט.
"ויקטוריה סיקרט זה ה־דבר. זו אחת השאיפות שלי, שאני מקווה שיתממשו. אבל אני עדיין צעירה, צריכה לחכות לגיל 18".
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו