צבאות, כמו ארגונים גדולים אחרים, הם שמרנים מטבעם, ולא נוטים לבצע מהפכות. רוב השינויים מתבצעים מכורח - תוצאות מלחמה, קיצוצים תקציביים - ורק מקצתם באופן יזום.
מהפכה כזאת, בסדר מצומצם וקטן אמנם ובכל זאת - מהפכה, התבצעה בשנה האחרונה בחטיבת הצנחנים. היא מבטאת לא רק שינוי מבני, אלא שינוי תפיסתי עמוק. לא עוד התכוננות ל"מלחמות הגדולות", אלה שכנראה לא יהיו בעתיד הנראה לעין, אלא התאמה למציאות - של עזה ולבנון.
"עד עכשיו היינו בנויים באותו יחס שלמדנו כשהיינו צעירים, של שלוש לאחד, כך שפלוגה תכריע מחלקה של המגן, וגדוד יכריע פלוגה, וחטיבה תכריע גדוד, ואוגדה תכריע חטיבה. תמיד מכפלות של שלוש, בכל הרמות - שלוש פלוגות בגדוד, שלושה גדודים בחטיבה וכן הלאה", אומר מפקד חטיבת הצנחנים היוצא, אל"מ נמרוד אלוני, "אבל המכפלות האלה כבר לא רלוונטיות לשדה הקרב החדש. די ברור שהמלחמות הבאות ייראו כמו המערכות האחרונות שלנו. הרי לא יופיעו פה פתאום צוללות בוואדי. ולמרות זאת, אנחנו לא השתנינו ונשארנו באותו המבנה".
התוצאה, אומר אלוני, היתה חוסר יעילות מוכח. "אתה לוקח פלוגה, 92 חיילים, וזורק אותה לתא שטח מצומצם. מאחר שמדובר בשטח בנוי, היא יכולה לטפל, מקסימום, בחמישה־שישה בתים. מעבר לזה היא מתפרקת. אבל האויב מעמיד מולנו 4-3 מחבלים וגורם לכך שאנחנו מאוד לא יעילים כי אנחנו מפעילים כוח גדול על שטח מצומצם מול מספר זעום של מחבלים בכל תא שטח כזה".
צה"ל ניצח כמובן בכל מפגש כזה (אלוני אומר ש"זאת לא חוכמה; גם לברון ג'יימס מנצח את הבת שלי בכדורסל בכל מפגש, גם אם פה ושם היא תשחיל לו איזו קליעה מתחת ליד"), אבל התמונה הכללית היתה בעייתית: מאחר שהאויב פרוש במאות חוליות כאלה על פני כל השטח, הטיפול בכל פעם היה נקודתי, אבל לא נתן פתרון מערכתי. "פעם היו מדורות גדולות. הבאנו שמיכה גדולה, וטיפלנו בהן", מסביר אלוני, "היום המדורות הן קטנות. המון מדורות כאלה, שאנחנו מצליחים לכבות רק חלק מהן כי יש לנו סד"כ מוגבל ומגושם, והשאר ממשיכות להיות פעילות ולעקוץ אותנו".
חוסר היעילות הזה במיצוי הכוח היה רק צד אחד של התמונה. השני - שגודלו של הכוח הפך לעיתים לתורפה. "מ"מ מפקד דרך החושים הכי בסיסיים שלו: בשטח פתוח הוא רואה את החיילים שלו - לצידו, מאחוריו - אבל בשטח בנוי, מלוכלך, הוא לא רואה, ואז מה הוא עושה? מכנס את כולם קרוב אליו. התוצאה היא שאם יש לנו פגיעה בכוח כזה, למשל בתוך בית שבו נמצא הכוח כמו שראינו בעזה או בלבנון, אנחנו באירוע רב־נפגעים".
אז מה השינוי?
"השינוי הוא פשוט: להקטין את הפלוגות, כך שנוכל להקים עם אותו כוח אדם יותר פלוגות, מה שייתן לנו יותר מפרקים מבצעיים".
כתוצאה מכך קטנה כל פלוגה מ־90 ל־60 חיילים, ועברה לפעול מתצורה של מחלקות לצוותים, כאשר אחד מהצוותים בכל פלוגה הוא "צוות נשק". המשמעות היא שבמקום הרתק הגדודי המוכר, שמרגע שהגדוד נכנס להתקפה בשטח בנוי הפך ללא רלוונטי, לכל פלוגה יש עכשיו את כוח האש שלה - שכולל מקלעון, מא"גים ומרגמה - שמתנייד איתה ונותן לה בסיס אש חזק.
"האויב בעזה היה חזק מהאויב בחומת מגן". כוח צנחנים ברצועת עזה ב־2014 // צילום ארכיון: דו"צ
השינוי הזה אמור לאפשר לצנחנים להפוך את העוצמה ליתרון: להתקדם מהר יותר בשטח, ולנצח יותר קרבות טקטיים. במלחמה שבה לניצחונות הטקטיים הקטנים יש משמעות גדולה, מדובר, כאמור, במהפכה, שאמורה גם לייצר יותר מודיעין שיאפשר פגיעה ביותר מטרות.
יתרון נוסף של השינוי הוא באפשרות להגיע רחוק. מאחר שהצנחנים מתאמנים להילחם בעומק, ואמורים להגיע לשם במסוקים או בצניחה, לגודל יש דווקא חיסרון - לא כל הכוח יכול לעלות על מסוקים, ובגלל זה שליש ממנו לערך היה נאלץ להישאר מאחור. המבנה החדש יאפשר למצות את כל הכוח, לרבות עתודה משמעותית כגיבוי; זה רלוונטי בעיקר לתרחיש צפוני, שבו יידרש צה"ל לפעול נגד יעדי חיזבאללה גם בעומק לבנון.
"יהיו מקומות שנפסיד בהם"
בחטיבה ששמות הגדודים בה לקוחים מעולם הנחשים - צפע, אפעה, פתן - לא מפתיע שהשם שנבחר למודל החדש הוא "קוברה". באחרונה הושלם השינוי בכל הגדודים (למעט גדוד הסיור, שבנוי אחרת מלכתחילה), ונוסה באימונים בהצלחה רבה. אלוני, שהוביל את המהלך בגיבויים של הרמטכ"ל, מפקד זרוע היבשה ואלוף פיקוד המרכז, אומר שהחשש היחיד היה מפגיעה משמעותית בכוח, שתשבית אותו בשל קוטנו. "אבל גם בכך, מהניסיון בלבנון ובעזה הגענו למסקנה שזה לא משנה אם מדובר בכוח של 60 או 90 חיילים, ברגע שהוא סופג פגיעה משמעותית הוא מושבת, כך שאני מעדיף שכמה שפחות חיילים יושבתו כדי שאוכל להמשיך לפעול".
בשלב הנוכחי מתבצע השינוי רק בצנחנים. גולני, גבעתי והנח"ל הן חטיבות שנעות על רק"מ, ואילו הצנחנים נעים רגלית, וכאמור - נדרשים להילחם גם בעומק. "עכשיו יש לנו יותר מפרקים, שיכולים להילחם ביותר מקומות בו בזמן ולנצח יותר קרבות", אומר אלוני, "זה מאפשר לנו לשחק אחרת עם אותם הקלפים. להיות הרבה יותר יעילים".
הזכרת צניחה בעורף האויב. עם יד על הלב: זה תרחיש שיש לו סיכוי או שאתם רק מקדשים את המורשת?
"צניחה זאת דרך פנטסטית להגיע עם הרבה כוח, מהר, להרבה מקומות, כולל מקומות רחוקים. לא עשו בה הרבה שימוש כי לא היה בה צורך, אבל האמריקנים צנחו ב־2003 בעיראק, ואני בהחלט רואה תרחיש שבו אנחנו צונחים גם כאן, בוודאי על רקע האיומים בזירה שמגבילים את יכולת הפעולה של מסוקים".
אלוני בן 44, מתגורר בקיבוץ כפר בלום, נשוי ואב ל־4 בנות. הוא התגייס בשנת 91', ובהמשך דרכו פיקד על פלוגות העורב (נ"ט) והסיירת, שקיבלה תחת פיקודו צל"ש על פעילותה במבצע צוק איתן (אלוני עצמו גם קיבל צל"ש אישי מאלוף פיקוד המרכז, אחרי קרב שבו חיסל מחבל מטווח קצר). במלחמת לבנון השנייה פיקד על גדוד הסיור החטיבתי, ובהמשך על יחידת מגלן ועל חטיבת שומרון. בשבוע הבא יסיים את תפקידו כמח"ט הצנחנים אחרי קצת יותר משנתיים, יקודם לדרגת תא"ל וימונה לראש חטיבת היבשה בזרוע היבשה ולראש מטה מיפקדת העומק.
אלוני משתייך ל"דור לבנון", שעוצב בתקופת רצועת הביטחון והמלחמה נגד חיזבאללה. החיילים שלו היום משתייכים לדור אחר לגמרי, שהאתגר המבצעי המרכזי שהם מכירים הוא הפעילות ביהודה ושומרון. את הפער בין ההתמודדות היומיומית הזאת למה שצפוי להם במלחמה, מנסה צה"ל להשלים באימונים. "פעם היינו מתאמנים ברמת הגולן או בבקעה וזהו", הוא אומר, "היום האימונים ממוקדים לגזרה, למתווה לחימה, למה שצפוי להם. אנחנו מתרגלים נפגעים, אשכרה מוציאים מהאימון את מפקד הפלוגה או המ"מ, ואומרים לכוח - 'עכשיו תסתדרו'".
הרעיון, אומר אלוני, הוא לעשות את האימון עד כמה שאפשר "אלים ומבולבל" ולהקנות לחיילים טכניקות אישיות וקבוצתיות שיאפשרו להם להתמודד עם הסיטואציות האלה. "מה שהם רואים ביו"ש זה כלום", הוא מזהיר, "זה מאדים, המלחמה תהיה נגה, משהו אחר לגמרי".
"להיות חבר בכוח המגן של ישראל זאת זכות שיש עימה חובות". אלוני // צילום: גדעון מרקוביץ
באחד האימונים האחרונים "נהרג" המ"פ, ומפקד המחלקה, שהחליף אותו, התבקש לכבוש בית סמוך. "אני לא יכול, אין לי חיילים", הוא השיב. אלוני, שהגיע לשם במקרה, אומר שהבעיה לא היתה פיזית - הקצין היה יכול לקחת חיילים ולכבוש את הבית - אלא מנטלית: הוא היה שבור. "הצלחה", מגדיר זאת המח"ט.
למה הצלחה?
"כדי שירגיש את הבוקס הזה בבטן, ולא ייתקל בו בפעם הראשונה במלחמה, מול האויב".
אלוני מקפיד להתייחס גם לאויב העכשווי - חמאס בעזה, חיזבאללה בצפון - בתואר "צבא", ומזהיר מפני התרפקות על הישגי עבר. "מי שלוקח את 'חומת מגן' כדוגמה, טועה ומטעה", הוא אומר.
תסביר.
"בחומת מגן האויב היה חלש".
ובעזה?
"חזק".
ובלבנון?
"יותר חזק, ובחלק מהמקומות הוא יציב בפנינו אתגרים משמעותיים".
למשל?
"המחשבה הזאת שכל יחידה צה"לית שתפגוש יחידת חיזבאללה תנצח היא יהירות בעיניי. אני טוען שיהיו מקומות שנפסיד בהם, וצריך להיות מוכנים לזה: לכך שהאויב יידע לייצר התקפות עלינו ולכבוש שטח, ולכך שיהיו הרוגים ויהיו פצועים שייקח לנו זמן לפנות אותם. בסופו של דבר נביא עוד כוח ונכריע, אבל מי שחושב שזה יהיה טיול טועה ומטעה".
בתקופתך כחייל בלבנון, המסר היה "הגנה על יישובי הצפון". מה המסר לחיילים כיום?
"הגנה על אזרחי מדינת ישראל, והחיילים מבינים את זה היטב. הם לא חיים בסרט. ביו"ש אני לא צריך לשכנע אף אחד - המחבלים עושים לנו את העבודה בתחום ההסברה - ובגזרות האחרות אתה צריך להתאמן ולשמור מתח מבצעי, שזה אומר הרבה עבודה של מפקדים".
שזה לא פשוט.
"נכון. כשאני הייתי חייל, לשרת ביו"ש היה קללה. רצינו אקשן, לבנון. היום המצב התהפך: חיילים רוצים להגן על הבית, ולכן כולם רוצים יו"ש ולא מוכנים לוותר על זה בחיים, כי שם יש צידוק מלא, מיידי וברור, לעבודה שלהם".
זה, כמובן, לא השינוי היחיד. כמח"ט נדרש אלוני להתמודד עם דור אחר - ידען יותר, תובעני יותר - ועם סביבה שונה, שכוללת מעורבות הורים, רשתות חברתיות והשפעות חיצוניות. "אני דווקא רואה לא מעט דברים חיוביים", הוא אומר, "כשהתגייסתי, החטיבה היתה מאוד הומוגנית. היום יש לנו צבא מעורב שכולם משרתים בו - אתיופים, רוסים, מרכז, פריפריה, חילונים, דתיים. הצד השני של זה הוא שיש לנו הרבה יותר משימות ת"ש - צריך לעזור להרבה יותר חיילים.
"הדור הזה", מפתיע אלוני, "הרבה יותר ממושמע מבעבר. יותר קונפורמיסטי. זה הופך את החטיבה למסודרת יותר, כמובן, אבל הצד השני הוא שחיילים מגלים פחות יוזמה ויצירתיות. על זה אנחנו, המפקדים, צריכים להתעקש. לא מזמן עשיתי כנס חירום של המ"פים אחרי שאחד מהם לא חתר למגע כמו שציפיתי באירוע בשכם".
הדחת אותו?
"לא. הסברתי. התנהל שיח פתוח, היו קצינים שחשבו שאני טועה, אבל היה לי חשוב לתאם איתם ציפיות".
ומה עושים עם מעורבות הורים?
"יש את מה שקורה מעל לפני השטח, ואת מה שקורה מתחתיו. מעל לפני השטח אנחנו צריכים להכיר את המציאות ולדעת איפה להתערב ולאיזה חייל לעזור, כי באמת שיש לנו חיילים עם מצוקות קשות בבית. ואנחנו צריכים גם לערב את הבית עד כמה שאפשר - למשל באמצעות יום הורים - ולהכיר להם את המפקדים כדי שיסמכו עלינו ויהיו השגרירים שלנו בחוץ. אבל מתחת לפני השטח צריך להיזהר".
ממה?
"למשל, שמפקדים לא יהיו חברים בקבוצות ווטסאפ עם ההורים והחיילים. זה עלול לייצר לחץ, בעיות, עלבונות. נניח איזו אמא כותבת ש'המפקד המניאק תיזז את הבן שלה'. מה הוא אמור לעשות עם זה? עדיף שהוא לא יהיה שם. שיפקד וזהו".
יש גם התערבות אחרת. ראינו אותה בפרשת אלאור אזריה.
"זה כבר מצריך אותנו לדבר, לעשות שיחות עומק עם החיילים, לחדד ולהסביר. זה לא מערך שיעור על מקרה מלפני 30 שנה, זה נושא אקטואלי, שלכולם בו יש דעה וכולם חשופים למה שאומרים בחוץ, ולכן המסר שלנו היה - תדברו, תפתחו".
אזריה. "אני אומר לחיילים - אלה חוקי המשחק. יש כללים, ועל פיהם אנחנו פועלים" // צילום: אי.פי
לחלק מהחיילים היתה, כמובן, גם ביקורת על העניין עצמו: על העובדה שחייל שהרג מחבל עומד לדין. אלוני תמה על עצם הדיון, ולא רק משום שהוא כבר הוכרע משפטית. "אמרתי לחיילים שלי, ואני אומר גם כאן, שלא יורים במחבל אחרי שהוא כבר לא מהווה סכנה. לכל אויב מגיעה הזכות שנטפל בו, גם אם ארבע דקות קודם ניסינו ורצינו להרוג אותו. פעם זה היה מובן מאליו: אתה מסתער, ואחר כך, בתאג"ד, שוכבים פצועים שלנו ושל האויב, ובכולם מטפלים. זה חלק מהערכים שגדלנו עליהם".
אז מה השתנה?
"אולי המלחמות השתנו, ואולי הכעס על המחבל גדול יותר מזה שהיה פעם על החייל המצרי או הסורי. אבל לנו זה לא צריך לשנות. אני אומר לחיילים שגם אם אני לא משכנע אותם עד הסוף, אלה חוקי המשחק. להיות חבר בכוח המגן של מדינת ישראל זאת זכות שיש עימה חובות, בטח ביחידה התנדבותית כמו הצנחנים. זה לא מיליציה כאן, יש כללים והתנהגות רצויה, ועל פיהם אנחנו פועלים".
חץ חרדי לצנחנים
לפני תשעה חודשים הוקמה פלוגה חרדית בשם "חץ" - חרדים צנחנים, על טהרת הגברים החרדים. הראשונים שהתגייסו סיימו טירונות ונמצאים בפעילות מבצעית בעוטף עזה, ובמחזור הגיוס הנוכחי הגיעו יותר מ־100 חיילים. "אין לי פריבילגיה להגיד שהם מסכנים, צלייגערים; הפלוגה הזאת אמורה להילחם כחלק מהגדוד שלה - 202", אומר עליהם המח"ט, "הם חיילים מעולים, ותפקידנו לעזור להם להתמודד עם הלחצים בבית. יש פה פוטנציאל ענק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו