ספטמבר 2015, כחודשיים לפני שהוצא אל מחוץ לחוק, קיים הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל באום אל־פחם את עצרת "אל־אקצא בסכנה" האחרונה שלו. שלושת הרוצחים בני משפחת ג'בארין, שהפכו לפני שבוע את הר הבית לשדה קרב וקטל, היו שם. גם עלאא אחמד זיוד, שחודשיים אחרי אותה עצרת דרס אזרחים ליד קיבוץ גן שמואל, השתתף באותה העצרת.
על האירוע ההוא ניצח בפעם האחרונה ראאד סלאח, מנהיג עלילת הדם "אל־אקצא בסכנה". סלאח צעק שם, ולא בפעם הראשונה, כי למען אל־אקצא, שישראל מתכוונת להרוס, המוסלמים יהיו מוכנים למות, לשפוך את דמם ולהפוך לשאהידים. ההמון השיב לו בקול קצבי ורועם: "ברוח ובדם נפדה את אל־אקצא". אחר כך הופצו דברי סלאח באתרים וברשתות התקשורת של חמאס והוקצנו עוד. הם נצבעו במנגינת מארש קרבית ובתמונות מפגעים, פיגועים ופצועים. מי שראה את התשדירים הללו יתקשה לשכוח אותם. המסר היה חד כסכין ואכן "עשה את העבודה". עשרות סכינאים, דורסים ויורים יצאו להרוג יהודים ו"למות למען אל־אקצא".
רבים מהמחבלים האמינו לעלילה שטווה "המופתי הגדול" חאג' אמין אל־חוסייני בראשית המאה שעברה, שלפיה מדינת ישראל אכן מתכוונת להרוס את המסגדים בהר הבית; עלילה שראאד סלאח ושותפיו העצימו. רבים מהם נחשפו לקריקטורות הזוועה של יהודים אוחזי גרזנים או לפידים בוערים הגודעים או שורפים את כיפת הסלע ומסגד אל־אקצא; לאיורי הדחפורים ההופכים על פיהם את מתחם אל־אקצא וממוטטים את המסגדים. הם גם קראו בשקיקה "מידעים" דוגמת הסיפור על רעידות אדמה מלאכותיות שמדינת ישראל מתכננת כביכול לחולל סביב מסגד אל־אקצא כדי להפילו.
ההוויה התקשורתית והתודעתית שבה גדלו הג'בארינים, ומפגעים אחרים שהוציאה מקרבה העיר אום אל־פחם - בין אם היו אלה פעילי דאעש או מחבלים מהפלג הצפוני - הציבה את מסגד אל־אקצא "המותקף" בידי ישראל במרכזו של שיח דתי קיצוני. לעובדות היה מעט מקום בשיח הזה. ביקורי יהודים בהר הבית תוארו כ"התקפות מתנחלים על ההר" וכ"השתלטות וכיבוש". פעילות השוטרים הוגדרה כפעילות של "כוחות הרוע". לעובדה שישראל מגבילה ביקורי יהודים בהר, עוצרת יהודים שמנסים להתפלל שם ומקפידה שלא לבצע חפירה ארכיאולוגית מתחתיו, לא היתה כל רלוונטיות מבחינתם.
באופן דומה נהגו סלאח וחבריו באום אל־פחם, יחד עם שותפיהם, בסוגיית הסטטוס קוו. הם הפיצו שוב ושוב ידיעות שישראל מתכוונת לחלק את הר הבית בין יהודים לבין מוסלמים, ודבקו בגרסתם חסרת השחר שממשלת ישראל מתכוונת להתיר תפילות יהודים בהר. הם תיארו תוכניות דמיוניות של ישראל לפרוץ להר מתחת לפני הקרקע דרך מחילות עלומות, כדי להשתלט על קודשי האסלאם, ולא פעם ציירו את כיפת הסלע ואל־אקצא בדמות דמעה זולגת כשמולה ניצבים חיילים, שוטרים מאיימים.
ישראל שבעה מרורים מהפלג הצפוני בהר הבית. זירת הפיגוע בהר הבית, בסוף השבוע שעבר // צילום: רויטרס
באום אל־פחם, כמו במחנות הפליטים ובערים בגדה, התקיימה ועדיין מתקיימת תודעת "אל־אקצא בסכנה" לא רק בהסתה של דרשנים במסגדים. בכל בית ספר או מוסד ציבורי שמכבד את עצמו מעטרת תמונת אל־אקצא קירות, דלתות ובתים. על ציורי אל־אקצא מסומנים לא פעם חיצים מאיימים ולעיתים נחשים ודרקונים רושפי אש, שעליהם סמלי מגן דוד שמאיימים לכלותו.
מאום אל־פחם, וממקומות יישוב אחרים במשולש ובגליל שבהם יש לתנועה האסלאמית אחיזה, פעל מערך הסעה משומן (מאות אוטובוסים שנרכשו או נשכרו) שהסיע במשך חודשים ושנים את פעילי המורביטון והמורביטאת (ארגוני בת של הפלג הצפוני) להר הבית. הפעילים הללו קיבלו, כידוע, משכורת חודשית עבור מלאכתם שם: הפרעה קולנית ומניעה של ביקורי יהודים בהר במימון, כפי שחשף "ישראל היום" לפני שבועות אחדים, נטלו בין היתר חלק ארגונים מטורקיה, אך גם מקטאר.
חמאס פינת הפלג הצפוני
שבוע אחרי הפיגוע בהר הבית שהרעיד את אמות הסיפים, דבקים זרועות הביטחון בתיאור ההתארגנות שביצעו אותה כמקומית, אבל ייתכן - והדברים עדיין נבדקים - שלהתארגנות המקומית הזאת יש רקע רחב יותר, בעיקר רקע תודעתי־אידיאולוגי־דתי. הנה אחד הסימנים לכך: אחד הרוצחים, מוחמד ג'בארין, שימש מואזין במסגד אל־פארוק באום אל־פחם. אין מדובר באחד המסגדים המרכזיים בעיר, אלא במעין מסגד חמולתי שחמולת ג'בארין מזוהה עימו.
המסגד הזה היה פתוח גם בפני התנועה האסלאמית, וראשיה ביקרו בו. ב־2010 ציינו שם בכירי הפלג הצפוני, ובהם ראאד סלאח, את יום הולדתו של הנביא מוחמד. ב־2012 סלאח ביקר שם שוב, וב־2014 הופיע שם פעמיים ראאד פתחי, אחד האינטלקטואלים הבולטים של הפלג הצפוני, ומי שבעבר עמד בראש המועצה האסלאמית לפסיקות הלכה של הפלג. הג'בארינים - לא יהיה זה מופרך להניח, ובהם שלושת המפגעים - ספגו שם לפחות משהו ממשנתו הסדורה של הפלג הצפוני.
האם הגלישה של הפלג מהסתה לטרור אכן מפתיעה? השב"כ התריע על האפשרות הזו קודם שהפלג הוצא אל מחוץ לחוק, והזהיר מכך שהפעילות הגלויה תהפוך לפעילות מחתרתית ואולי אף טרוריסטית.
ישראל סיכלה עד כה כוונות שלו לגבי הר הבית. ראאד סלאח // צילום: אורן בן חקון
הכתובת היתה על הקיר חודשים ארוכים. בדצמבר האחרון חשף השב"כ חוליית טרור שחלק מחבריה היו קשורים לפלג הצפוני. החוליה תכננה לבצע פיגוע נגד חיילים בדימונה, בערד ובשער בסיס חיל האוויר בנבטים, כנקמה על הוצאת הפלג הצפוני מחוץ לחוק. את הפיגוע תכננו שניים מפעילי הפלג, האחד מקלנסווה, והשני מחמד מצרי מבאר שבע. מצרי היה בעברו חבר ארגון הטרור "שהדאא אל־אקצא", וישב בכלא 12 שנה על תכנון פיגוע באולם אירועים בהרצליה (מצרי, אגב, מתועד כשהוא מצולם לצידו של ראאד סלאח).
גם הטרוריסט מסבאח אבו סביח, תושב סילואן, שכונה "האח הבכור של שבאב אל־אקצא", היה קשור לפלג הצפוני והדריך ולימד לימודי דת בהר הבית. באוקטובר 2016 פתח סביח בירי לעבר נוסעים שעמדו בתחנה בצומת הגבעה הצרפתית ורצח ופצע כמה מהם. קודם לכן הוא הספיק להשתתף בהפרות סדר והתפרעויות בהר ואף העלה על הכתב דברים שיכולים היו לרמז על כוונותיו: "ירושלים על לוע של הר געש ועומדת להתפוצץ. ירושלים החלה במהפכה שאינה מהפכה של אבנים בלבד".
רק לפני שנים אחדות סיכלו כוחות הביטחון פיגוע ירי וחטיפה שנועד לפגוע במבקרים היהודים בהר הבית. חמישה מתושבי מזרח העיר תכננו אז פיגוע במתווה דומה מאוד לזה שהתרחש ביום שישי שעבר. הוא כלל ירי על שוטרים בשערי ההר, אך גם רצח של מבקרים יהודים שם. לחוליה הזאת היה קשר עם חמאס וגם זיקה רעיונית לפלג הצפוני.
חוליית חמאס אחרת, שחבריה יידו בקבוקי תבערה לעבר שוטרים בהר הבית, פעולה שאז נחשבה לנועזת במיוחד, נעצרה על ידי השב"כ לפני כשנתיים, ובחודש שעבר עצר השב"כ חמישה מאנשי ארגון "שבאב אל־אקצא". גם להם היו תוכניות לפגוע במבקרים היהודים בהר. נגד החמישה כבר הוגשו כתבי אישום, אך הפרטים בפרשה עדיין אסורים בפרסום.
מסגדים כבר לא מחוץ לתחום
אחרי הפיגוע ביום שישי שעבר נעצרו שלושה מאנשי הוואקף בחשד שסייעו למפגעים מאום אל־פחם להסליק בתוך ההר את כלי הנשק שבהם בוצע הפיגוע. גם בכך אין חידוש. בשנים האחרונות נעצרו כמה מעובדי הוואקף שהיו מזוהים עם חמאס, ואף היו שותפים להתארגנויות חבלניות והוגשו נגדם כתבי אישום.
לפני שנים רבות סיכל שב"כ תוכנית להכין מטעני צינור ולשלשל אותם באין רואה, באמצעות חוטי ניילון שקופים, אל תוך שיחי הצלפים שגדלים על גבי הכותל המערבי. פיצוץ המטענים תוכנן לשעה שבה המקום הומה אדם, והוא היה אמור לגרום לפגיעות רסס בעיקר בראשי המתפללים.
לא רק הרעיון של פיגוע בהר הבית אינו חדש. גם הניסיונות להבריח לשם נשק התרחשו, הן בעבר הרחוק והן בזה הקרוב. במהלך השנים האחרונות הוברחו להר, דרך השערים, בבגדי המתפללים ובשמלות המתפללות כמויות גדולות של זיקוקים, שאחר כך נורו בכינון ישיר על כוחות הביטחון. במקרה אחד אף הוברח להר מטען חבלה, שאותר מבעוד מועד.
אחרי הפיגוע בשבוע שעבר פשטה המשטרה על הר הבית ועשתה בו ניקיון יסודי. המשטרה אינה נדיבה בפרטים בעניין, אך אם נאמין ולו במקצת לתיאורי הצד המוסלמי בעניין הרי ש"פשיטות נערכו על משרדי הוואקף, השומרים, המרפאות, הספריות, המוזיאון ואפילו על עמדת המואזין", וכן נפרצו "המנעולים של כל הבארות והחדרים הנעולים, נערכו חיפושים בתוך כיפת הסלע והוחרמו מפתחות של כמה משערי ההר כמו שער המג'לס, שער האריות, שער המוגרבים, ועוד... במהלך שעות הלילה", מדווחים המוסלמים, "נכנס למסגד רכב ואן סוואנה לבנה שדומה לרכב של הכוחות המיוחדים, והסתובב במסגד עם ציוד של חיתוך ופריצה".
ראוי להבהיר: בהשוואה למדינות אחרות שנאלצו להתמודד עם טרור במסגדים, ישראל היא כמעט "אמא תרזה" ומגלה לאורך השנים איפוק כמעט עילאי - הן מול טרור שהתארגן מתוך ועל ההר, הן מול הפרות סדר והתפרעויות קשות שהתחוללו שם, והן מול דברי הסתה קשים שנשמעים שם לאורך השנים. כשחקרתי פעם את התפתחותה של עלילת "אל־אקצא בסכנה", נחשפו לעיניי תיקי השב"כ הירדני שנפלו בידי ישראל במלחמת ששת הימים. רק אז התברר לי אילו הגבלות קשות ודרקוניות הטילה ירדן על כוהני הדת המוסלמים בהר הבית. אבו מאזן, אגב, נוהג בשנים האחרונות באותו אופן מול פעילות חמאס במסגדים שבשטח הרשות הפלשתינית (עשרות אימאמים הורחקו מתפקידם שם).
גם מחוץ לגבולות ישראל, מסגדים אינם עוד טאבו. לאחר אירועי 11 בספטמבר 2001 פעלו השלטונות בסעודיה בנחרצות רבה נגד מסגדים שבהם מצאו מחסה פעילי אל־קאעידה וארגוני טרור מוסלמיים נוספים. ביולי 2007 פרץ צבא פקיסטן אל תוך המסגד המרכזי של אסלאמאבאד, "המסגד האדום", אחרי שהפך למוקד של טרור והסתה, והרג כמאה מתומכי האסלאם הקיצוני בפקיסטן.
ירדן לא התאפקה
התנהלותו של יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, בעניין אל־אקצא, כמו גם התנהלותו של ארגון פת"ח, שאבו מאזן עומד גם בראשו, ראויים לעיון נפרד. מעטים יודעים שפלג כמעט אלמוני של תנועת פת"ח, "פת"ח אלאינתיפאדה", קיבל עליו אחריות לפיגוע ביום שישי שעבר בהר הבית. במערכת הביטחון אמנם מניחים שאין זה יותר מאשר ניסיון לתפוס טרמפ על הפיגוע המהדהד, ושיסודו האמיתי הוא באום אל־פחם ובסביבה האידיאולוגית של הפלג הצפוני. למרות זאת, העובדה שגורמים בפת"ח קפצו בראש, בניסיון לקטוף מפירות המהומה, אינה מקרית.
אבו מאזן עצמו האשים בספטמבר 2015 את ישראל כי היא שואפת לחלק את הר הבית והכריז אז: "מסגד אל־אקצא הוא שלנו. אין להם זכות ללכלך אותו ברגליהם המטונפות". באותה הזדמנות הבהיר כי "כל טיפת דם שנשפכת בירושלים היא טהורה, וכל שאהיד שנופל עליה הוא חלל שמקומו בגן עדן".
דובר תנועת פת"ח בירושלים דיבר באותם ימים על "המשך הפלישות הישראליות לאל־אקצא", בדיוק בסגנון של ראאד סלאח והפלג הצפוני. באתר נציבות התרבות וההסברה של פת"ח השתוללה אז ההסתה בדמות ציור של דחפור ישראל הגורף בכפו המשוננת את כיפת הסלע. אחרי פיגוע הרצח שביצע מסבאח אבו סביח בגבעת התחמושת בירושלים לפני כשנתיים, פרסם דף הפייסבוק של תנועת פת"ח איור של כיפת הסלע כשממרומי הכיפה מבצבצת יד האוחזת ברובה. שיא ההסתה גולם כנראה בקריקטורה אחת שרמזה לדמיון בין ישראל לדאעש, והציגה את ישראל כמי שעורפת את ראשו של מסגד אל־אקצא.
גם עכשיו מתאפק פת"ח בקושי רב. ירדן לעומת זאת - למרות דבריו המתונים של המלך עבדאללה - הרשתה לעצמה להטיח ללא חשבון האשמות בישראל על אודות תוכניותיה כביכול לשנות את הסטטוס קוו בהר. מערכת היחסים המיוחדת בין ירדן לבין ישראל בסוגיית הר הבית, כמו גם בסוגיות אחרות, היא כבר שם דבר.
בישראל "מבינים" לכאורה את הצורך הירדני לנפנף מול העולם המוסלמי בתעודת כשרות בדמות האשמות הזויות בישראל. למרות זאת - ועל רקע התיאום ההדוק בין ישראל לבין ירדן בענייני הר הבית - בישראל בולעים בקושי את המשחק הירדני, והדברים הועברו לחצר המלוכה בעמאן.
האויב המשותף של ירדן וישראל הוא הפלג הצפוני ודומיו - קטאר, טורקיה, חמאס וכל משפחת האחים המוסלמים. ירדן שיתפה בעבר פעולה עם ישראל בטרפוד כוונתו של סלאח למלא את בורות המים בהר הבית במימי מעיין הזמזם שבמכה, כדי לשדרג את קדושתו ולהשוותו לזו של מכה ומדינה.
לעומת זאת, ישראל הפסידה בעבר בקרב נגד התנועה האסלאמית, שהצליחה לבנות עוד שני מסגדים תת־קרקעיים בהר הבית - באורוות שלמה ומתחת למסגד אל־אקצא (אל־אקצא הקדום) ואף להשמישם. היא שבעה מרורים מהפלג ומתנועות הבת שלו בהר הבית, עד שהוציאה אותם אל מחוץ לחוק. עתה היא מתמודדת לראשונה בהר הבית גופו, עם טרור מבית המדרש הרעיוני של הפלג וסביבתו.
אכזבה נוספת שנרשמה השבוע קשורה להנהגה הפוליטית של ערביי ישראל. הגינוי הרפה שלה לפיגוע - אם בכלל - מחזיר אותנו לנובמבר 2015. ועדת המעקב של ערביי ישראל, בשיתוף נציגי המפלגות הערביות, יזמה אז מסע מחאה נגד הוצאתו של הפלג אל מחוץ לחוק. אלפים מתושבי אום אל־פחם יצאו באותם ימים לרחובות. מי שיזכור זאת, יבין אולי את הפופולריות היחסית של הפלג באום אל־פחם, אפילו היום, אחרי הפיגוע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו