ליונל מסי, זכותו וצדקתו יעמדו לנו, חגג השבוע יום הולדת 30, כשחלק עצום מאוהדי הכדורגל בעולם עדיין רואה בו את הכדורגלן הטוב ביותר. זה מרשים ביותר. גדולי השחקנים בהיסטוריה - פלה, מראדונה או קרויף - היו בגילו כבר בדרך למטה. בגיל הזה מראדונה היה במחוזות ההרס העצמי. אצל מסי קשה לזהות איזושהי האטה.
אבל הנה הדבר המעניין. אם לאוהדי כדורגל רבים יש תחושה שמסי אולי איבד את מעמדו כשחקן הטוב ביותר, הוא איבד אותו לשחקן מבוגר יותר; כריסטיאנו רונאלדו בן ה־32. רונאלדו רשם השנה בליגת האלופות את תצוגת ההבקעה המזהירה בהיסטוריה של השלבים המתקדמים במפעל. והם לא כל כך לבד. מ־11 שחקני נבחרת השנה של פיפ"א, שמונה כבר מבוגרים מגיל 30.
והם לא לבד גם מבחינה נוספת. טורניר ווימבלדון עומד להיפתח, וארבעת המועמדים לזכייה עברו כולם את גיל 30. גם שם שישה מעשרת הראשונים בדירוג העולמי מבוגרים מגיל 30.
המעניין הוא שהתופעה לא פוסחת גם על נשים. טניס נשים תמיד היה צעיר יותר מסיבות מובנות: חלון ההזדמנויות להיריון וגם העובדה שנשים מתפתחות גופנית מוקדם יותר, ומגיעות הרבה יותר מוקדם לצמרת העולמית. אבל גם בין הנשים יש רק טניסאית אחת צעירה מגיל 25 בין עשר הראשונות. בלי לדבר על סרינה וויליאמס, שבגיל 35 היא רמה בפני עצמה.
זה ממשיך לעוד ועוד ענפים. הכדורסלן הטוב בעולם, לברון ג'יימס, הוא בן 32. לפני שנה בריו, יוסיין בולט ומו פארה שלטו בריצה האולימפית ומייקל פלפס בבריכה - כולם אחרי גיל 30. הטור דה פראנס עומד לצאת לדרך כשחמש משש הזכיות האחרונות הושגו אחרי גיל 30. הקוורטרבק המקצועני הדומיננטי ביותר - טום בריידי - כבר בן 40 כמעט. רבים יתעקשו שארון רוג׳רס כבר טוב יותר. הוא רק בן 34.
לברון ג'יימס // צילום: אי.פי.איי
צריך להיזהר מאוד מלקבוע שהספורט הזדקן. הספורטאים שצוינו כאן החלו לנצח בשנות ה־20 המוקדמות שלהם ואפילו שנות העשרה שלהם. הם פשוט נשארו שם. האם פדרר ונדאל טובים יותר מאשר היו בזמן הקרבות האפיים ביניהם ב־2008 וב־2009? כנראה לא. יוסיין בולט לא מגיע לשיאים שקבע בצעירותו. מסי ורונאלדו קצת יותר חכמים וטיפונת פחות מהירים מבעבר. אז אולי אנחנו פשוט בדור מיוחד? והשאלה היא לא רק מדוע ספורטאי העל שורדים אלא מדוע חדשים מתקשים לפרוץ?
ואם נדמה היה לכם שתמיד היה כסף, תסתכלו מה קרה לספורטאים הללו רק בחמש השנים האחרונות. הכנסותיו האישיות של לברון ג'יימס מכדורסל ומפרסום עלו מ־53 ל־86 מיליון דולר. רונאלדו שיפר את מצבו הכלכלי בחמש השנים הללו מ־42 ל־93 מיליון דולר, מסי מפחות מ־40 ליותר מ־80 מיליון דולר. רוג׳ר פדרר מרוויח אמנם פחות במגרש - הוא בכל זאת כבר לא דומיננטי כבעבר - אבל הכנסותיו הכספיות עלו מ־52 ל־64 מיליון.
הכסף מגיע מפרסום, וזה אומר שהוא מייצג רק עלויות חלקיות מאוד של מוצרים ממותגים בהיקף גדול בהרבה. המשמעות היא שהספורטאים הללו מחוללי תעשיות, והמוטיבציה לשמור אותם במגרש גדולה מאי פעם. ספורטאי ותיק הוא השקעה נבונה בהרבה מספורטאי צעיר, כי תדמיתית הוא רק משתבח. ההיסטוריה שלו מוכרת יותר, אוהדיו מתבגרים, ובהתאם כוח הקנייה שלהם עולה.
הסיפורים על כוכבי העל שהאלכוהול או הבחורות הפכו עבורם לחשובים יותר מהניצחון - כבר לא קיימים בכלל. אם גארינצ'ה וג'ורג' בסט היו רואים את ההתנהגות למופת של כוכבי דורנו, הם היו מתהפכים בקבר שאליו הגיעו ממילא מוקדם מדי. פדרר ורונאלדו לא נמצאים כאן כדי לבלות, הם כאן לעשות עסקים. ואלמנט קריטי בערכם העסקי הוא העובדה שהם משכנעים ש"בגילם הם משחקים רק בשביל הכיף". הם לא.
ניסיון שווה זהב
האמצעי, כמובן, לשימור ערך הספורטאים הללו הוא בעיקר רפואי. הפיזיולוג מולי אפשטיין מסביר שזה רחוק מאוד מלהיות מה שהרבה אוהדי כורסה חושדים - כלומר חומרים לא חוקיים.
"יש היום בקרת עומסים הרבה יותר גדולה באימונים. הגוף של הספורטאים מלכתחילה נבנה יותר, וכבר אין את הסיפורים של פציעות מעומסי אימונים". כשמדובר במניפולציות רפואיות, זה הרבה יותר מחומרים משפרי ביצועים. העיקר הוא טיפול בפציעות, ואפשטיין מביא לדוגמה שתי שיטות טיפול שהתפתחו מאוד בשנים האחרונות.
רפאל נדאל // צילום: רויטרס
"יש למשל הזרקות מקומיות של הורמון גדילה לתוך מפרקים. ההשפעה היא מקומית בלבד, ולכן באופן כללי הן יכולות לעמוד בתנאי השימוש החוקיים". תחום אחר שהוא מציין הוא "סינון" הדם של הספורטאי עצמו באמצעות צנטריפוגות, כדי לייצר חומר אנטי־דלקתי טבעי מתוך גופו של הספורטאי עצמו.
מאחורי הקלעים יש לספורט גיבורים חדשים - רופאי ספורט "סופרסטארים". למשל המנתח ההודי ג'ורג' ג'ון, שהתפרסם בעבודה עם רוג'ר פדרר ועם כמה טניסאים אחרים. הוא עובד בדובאי, שהיא אתר אימוני חורף מועדף על הרבה ספורטאי על. יוסיין בולט הודה כמה פעמים לרופאו הגרמני האנס מולר־וולפארט. מולר ידוע למשל כמי שמשתמש בחומרים שנויים במחלוקת, למשל כאלו שמופקים מדם עגלים. רופאי ספורט אחרים הסתבכו בגבולות המותר בשימוש בחומרים כאלו. ספק אם נשמע על עוד פרשיות לאנס ארמסטרונג של ספורטאי על שהקים מערכת שימוש והסתרה בחומרים אסורים. היום לפעמים הסיפור הוא היקף השימוש בטיפולים לגיטימיים.
אבל זה שוב מסביר את שרידותם של הוותיקים - אבל לאן נעלמו הצעירים? גלעד בלום, בעבר אחד משחקני הטניס המובילים שלנו וכיום מאמן בכיר בארה"ב, מסביר שאלו שני צדדים של אותו מטבע. "מרגע שהבעיה הגופנית נפתרה, לספורטאים חדשים הרבה יותר קשה. ראשית, יש הרבה יותר שחקנים קשים להבסה בסבב. כי אם פעם 100 הראשונים ייצגו בערך מחזור של 8-7 שנים, היום הם מייצגים כעשור וחצי. טניס הוא משחק שבו ניסיון שווה את משקלו בזהב. יש הבדל בין שחקן ששיחק משחקי צמרת ספורים לשחקן עם מאות משחקים כאלו".
לא היתה לכך המחשה טובה יותר מאשר בחצי גמר אליפות צרפת האחרונה. רפאל נדאל טייל אל המעמד הזה בלי להיות מאוים בשום מערכה. אבל יריבו במשחק, האוסטרי דומיניק תים בן ה־23, הרשים גם הוא, וגם הוא לא הפסיד מערכה. הוא גם ניצח במהלך העונה את נדאל על משטח החימר.
לתים זה היה משחק שני בקריירה במעמד חצי גמר או גמר. לנדאל היה זה המשחק ה־47. בגילו של תים, נדאל כבר היה ארבע פעמים אלוף הטורניר הזה. זה נגמר כמו כל משחקיו האחרים של נדאל בטורניר: שלוש מערכות שנראו כמו אימון. אם הגוף לא בוגד באריה המבוגר, הניסיון יעשה בקלות את היתר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו