עבר באמת הרבה זמן מאז ששמענו על הוועד שהמציא את השאלטר, או השאלטר שהמציא את הוועד. לחברת החשמל יש ועד שמזמן שכח את הציבור, ולקוחות הרי לא ממש מעניינים את המונופול החזק במשק שאין לו כל תחליף ותחרות. במקום לקדם רפורמה הגונה עם הציבור, שם מזמן שכחו שחברת החשמל מוחזקת בשליטת המדינה - ולא בשליטת עובדיה.
הזמנים משתנים, והרפורמה לא הושגה כבר למעלה מ־21 שנה, שכן החוק שחייב את הרפורמה חוקק עוד בימי ממשלת רבין ב־1996. עם זאת, הוא מעולם לא הגיע לשלב היישום, והרפורמה כנראה כבר לא תושג בזמן הנראה לעין. מה שקיבלנו הן שאריות של חוצפה היסטורית, מצידו של הענק שחמס את גנו, יושב לו בפסגת האולימפוס ומצפצף על כולם.
לדעתי אין צורך להפריט את חברת חשמל, יש צורך להקים לה חלופה. בדיוק כמו שהנהיג שר התחבורה ישראל כץ בנמלי הים. מודל כזה התחיל באמצעות יצרני חשמל פרטיים, אבל צריך להרחיב אותו ולאפשר הקמה של יצרני חשמל אזוריים שיקימו גם רשתות הולכה. ברגע שלציבור תהיה אפשרות לתחרות, אי אפשר יהיה להתנהג אליו בחוסר כבוד כל כך משווע.
חברת החשמל התחילה כמיזם פרטי והולאמה בפראות של בריונות סוציאליסטית על ידי ממשלות מפא"י. והנה, לאחר שנות דור, כאשר תנאי השכר בחברה הזו חצו את רף הסביר וההגיוני ממזמן, אפשר לערוך שביתות לוקסוס על נושאים שכבר לא קשורים בהטבות לעובדים אלא ברצון של הוועד לנהל קבל עם ועדה את עתיד חברת החשמל. והלא, זה מה שקורה אחרי עשורים של שלטון של הוועד שהמציא את השאלטר: הוא הופך לדירקטוריון ולהנהלה, ולציבור לא נותר אלא לשבת בחושך - ולחכות לחשבון החשמל השמן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו