יעל לבנטל || בת 49. שחקנית וסטנדאפיסטית, פרזנטורית של מעצבת האופנה איריס ארליך. פרצה בתפקיד אורלי בסיטקום "החיים זה לא הכל". תושבת תל אביב. נשואה לבנימין ואמא של דניאל (16), תמרה (11) ורחל הללי (8). משחקת בהצגה "מהוללת" של תיאטרון חיפה (ההצגה הקרובה ב־3 ביולי) ומעלה את המופע "החיים על פי יעל" בתיאטרון הבימה ובתיאטרון הקאמרי
מתי בפעם האחרונה פגשת מישהו מעורר השראה?
"לפני עשרים ומשהו שנים פגשתי גבר שעורר בי השראה. פגשתי את בעלי בנימין בסטודיו של ניסן נתיב, הוא למד שנה מעלי, וההחלטה לחיות לצדו היא אחת ההחלטות מעוררות ההשראה שעשיתי בחיי. בן זוגי היקר הוא בן אדם מיוחד, קשה לי להגדיר אותו במילים אז אני מזמינה את הקוראים פשוט להכיר אותו. אני מראה אותו בין שתיים לארבע בימי חול. אחרי שעזב את עולם המשחק, בנימין הלך בעקבות האהבה האמיתית לילדים. היום הוא גנן בגן ילדים. וחשוב מזה - הוא נורא חתיך".
מתי בפעם האחרונה זרקת משהו מהעבר?
"לא זוכרת אירוע כזה. אני נוראית, שומרת מכנסי חאקי קצרצרים עם חורים שהלכתי איתם בגיל 12. אני לא מאמינה בגלגול נשמות של אנשים, אבל כן של בגדים".
מתי בפעם האחרונה עשית משהו ספונטני?
"לפני שנולדו לנו ילדים. קמנו בבוקר יום שישי והתגעגענו לחברים שלנו שהיו בפאריס. יצאנו מהבית לסידורים - קניות, חלה, אוכל, עניינים, וחזרנו עם כרטיסים. בצהריים כבר היינו על טיסה".
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"הבוקר. שנים הסתובבתי גאה על זה שאני האישה היחידה בתל אביב שלא רצה בים ולא עושה פילאטיס, אבל לאחרונה נפלתי לכל הקטע הזה של הזזת התחת. אני רצה על הים לפילאטיס - אין יותר סחי מזה".
מתי בפעם האחרונה נכשלת?
"לפני ארבעה חודשים הייתי צריכה להחליט בין שתי הצעות עבודה. אחת היתה לי ביד והשנייה הובטחה לי ובסוף לא התקיימה, אם להגיד את זה במילים עדינות. יצאתי קירחת מכאן ומכאן".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?
"לפני כשלושה שבועות היתה האזכרה שלה. אמא שלי נפטרה לפני 11 שנים. צעירה, חכמה, אמיצה, ישרה, צנועה, יפה. אין יום שאני לא חושבת עליה בכאב ולא מאמינה שהיא לא מכירה את הילדות שלי. היא נפטרה כשהבן הבכור שלי היה בן 4, והילדות עוד לא נולדו. אני מדברת איתה בדרך כלל בחלומות. אני תמיד יודעת בחלום משהו שהיא לא יודעת - שהיא תחלה ותמות".
מתי בפעם האחרונה חשבת על המוות?
"שני הוריי מתו ממחלות, אז מבחינתי כל כאב ראש יכול לסיים את חיי. לפני שלושה חודשים בערך מיששתי משהו בולט בקרקפת, הבהלתי את עצמי לרופאת עור שעשתה פרצוף מפחיד ושלחה אותי מיד להסיר. בשבועות הארוכים שעברו עד התשובה המרגיעה הכנתי את עצמי, סיכמתי את חיי, קיבלתי פרופורציות על החיים, על המוות, על מה שאת לא רוצה. ישבתי עם בעלי ואמרתי לו, 'אנחנו נתמודד עם זה, מה שלא יהיה אנחנו נשרוד, אין מה לעשות, לא חייבים למות, יכול להיות שאני עוד אצא מזה'. עכשיו, בעלי הוא כזה מאוד זני, הוא חושב שהכל יכול לקרות לטוב ולרע, הוא לא הרגיע אותי ואמר, 'לא, יעלי, איזה שטויות', הוא אמר לי 'נכון'. מילת הרגעה אחת לא קיבלתי ממנו".
מתי בפעם האחרונה הופתעת לטובה?
"לפני כשלושה שבועות. חגגתי 49, והמשפחה לא הראתה שום סימנים של עשייה. הבן הבכור שלי אמר שהוא בכלל לא יישן בבית, ואני לא הבנתי איך זה ייתכן אם יש לי יום הולדת. בסוף הם עשו לי עוגה, הבית קושט בבלוני הליום וקיבלתי ברכות ושיר בבוקר יום הולדתי והרגשתי מלאת אהבה".
מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?
"לפני שלושה שבועות, מיד אחרי יום ההולדת שלי. קבעתי עם חברים במקום שחשבתי שהוא פסטורלי, ליד הים. מסתבר שנקלענו למסיבה מטורפת, אז חטפנו את הבירות שלנו ונמלטנו משם. אני ירושלמית בעברי, וירושלמים אוהבים לשבת בבתים אחד של השני".
מתי בפעם האחרונה חזרת לבית ילדותך בשכונת היובל בירושלים?
"לפני חמש שנים. אבא שלי נפטר, אז כשפינינו את הדירה של הוריי הייתי שם בפעם האחרונה. זה היה בית בתוך בלוק, עם 36 דירות ומפלס עמודים שכולם היו יורדים לשחק בו. כל ילד שלא גדל בבית כזה - הלב שלי יצא אליו. כשגדלתי שם הכרתי ילדים מבתים פרטיים וריחמתי עליהם. ההורים שלי היו אנשים צנועים, חכמים ופשוטים, ואבא שלי התייחס לדירה שלנו כאילו זה גן עדן עלי אדמות. הוריי היו מורים, אבי היה מורה לפיזיקה וכימיה ואמי מורה למתמטיקה ומחנכת".
מתי בפעם האחרונה עלית על מדים?
"בערך בגיל 21. השירות הצבאי שלי היה א־ר־ו־ך כי הוא התחיל בשל"ת ארוך של תשעה חודשים בנח"ל, ונגמר בשס"ן של חצי שנה מתוקף היותי קצינה חשובה מאוד בנח"ל - קצינת חו"ג - חברה וגרעינים. בפועל, הייתי אחראית לדעת מי שוכב עם מי".
מתי בפעם האחרונה איתגרת את עצמך?
"לפני שלוש שנים. אחרי שהרגשתי שטלוויזיה עשיתי ותיאטרון אני עושה, נכנסה לי האמביציה הזאת של לעמוד לבד על הבמה ולעשות סטנד־אפ. התחלתי את זה בשיניים, עם חמש דקות על הבמה, ואז עשר דקות, וככה בניתי מופע במשך שנתיים. בהתחלה לא נשמתי מרוב פחד, ועכשיו המופע גורם לי אושר גדול. בעצם המופע היה רק גיבוי, למקרה שתיכשל התוכנית האמיתית שלי - לעמוד על הבמה בשמלה יפה שעה ועשרים דקות ולקוות שזה יחזיק. רכשתי שמלה, עליתי, והרגשתי שמשהו חסר. למזלי בדיוק היו לי שעה ועשרים מצחיקות. שלפתי אותן, ומאז אני משלבת - גם טקסט וגם שמלה".
מתי בפעם האחרונה חלמת על קריירה בחו"ל?
"בעבר לא היו לי חלומות כאלה, אבל מאז הסטנד־אפ הם התעוררו. אני חולמת לתרגם אותו לאנגלית (בעלי תירגם לי כבר חצי עמוד!) ולעשות מופע נשי עולמי - איראנית, סינית ואני מביאות את השלום".
מתי בפעם האחרונה שמחת בחלקך?
"אני שמחה בחלקי בדרך כלל בשעות הערב, בסיכום היום, אבל היום שמחתי בחלקי דווקא בבוקר. נתתי לבת הקטנה שלי יד והעברתי אותה את הכביש בדרך לבית הספר. שמחתי שזה בוקר רגוע, שאני יכולה לקחת אותה ואני לא בלחץ, ושאנחנו צועדות רק אני והיא, יד ביד".
מתי בפעם האחרונה היית באסיפת הורים?
"לפני שנה. האמת היא שאני אחת מהאימהות שלא מגיעות לאסיפות הורים כי אני עובדת, אבל כשאני מגיעה הלב שלי מתרחב, כי אני מגלה שהאנשים שמופקדים על החינוך של הילדים שלי הם בעלי נשמה יתרה. הילדים שלי לומדים בחינוך האנתרופוסופי, וכשהבאנו בפעם הראשונה את ההורים של בעלי לחגיגת יום הולדת בגן הם ישבו כל החגיגה ולא שמעו מילה. יום ההולדת התנהל בצורה כל כך חרישית, הגננת לחשה וזה היה מצחיק נורא. אבל יש לי רק מילים טובות על החינוך הזה, אני מרגישה שאנחנו נותנים לילדים את אחת המתנות הגדולות שהם יכולים לקבל בחיים האלה".
מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו״ש שלך?
"אחרי ההצגה הראשונה של 'מהוללת'. חזרתי הביתה והייתי מוצפת אדרנלין וגם תשישות גדולה, כולם ישנו, ולא כל כך ידעתי מה לעשות עם עצמי, אז שוטטתי בחשבון שלי בלילה. למחרת באתי להסעה נורא עייפה וסיפרתי ללאורה ריבלין, שמשחקת איתי, שלא ישנתי טוב, ולאורה סיפרה לי שגם היא לא ישנה טוב ושוטטה בעו"ש שלה. כוכבי רוק עושים סמים וסקס, ושתינו נכנסנו לעו"ש".
מתי בפעם האחרונה היית בטיפול פסיכולוגי?
"לא הייתי, ואני נורא מקנאת בכל מי שהולך. רציתי ללכת כשהייתי נערה, ואבא שלי נורא לא רצה לשלם. הוא אמר לי, 'את תלכי לטיפול פסיכולוגי? שהפסיכולוג יבוא לטיפול אצלך', וסתם את הגולל על האפשרות שלי לבקש עזרה או לפנות לתמיכה. אני מאוד רוצה שמישהו יישב מולי ויקשיב לי. זה נראה לי הפינוק האמיתי".
מתי בפעם האחרונה טסת?
"לפני חודש, כשטסתי להופעה שלי באילת. בכל פעם שמזמינים אותי לאילת אני מתפללת שהקהל יתפוגג, ובכל פעם שאני רואה מטוס ממריא או נוחת בשדה דב אני מוחאת כפיים משמחה. בפעם הזו הטייס הודיע שיש בעיה קטנה ואנחנו לא יכולים לנחות, והוא כמעט חזר לתל אביב עד שלבסוף הגיעה הנחיתה. אחרי שנחתנו הייתי מוכרחה לשאול את הטייס מה זה היה, והוא סיפר שהיתה בעיה קטנה בכנפונים והיה צריך לאתחל, לכבות ולהדליק. מאז שנולדו לי הילדים אני שונאת לטוס, מבועתת מזה שאני מכניסה אותם לחלל סגור ואין לי שליטה על זה".
מתי בפעם הראשונה התאהבת בתל אביב?
"לפני 20 שנה! עוד מעט אני כבר יותר זמן תל־אביבית מירושלמית. אבא שלי, שגדל בשדרות רוטשילד כשזה עוד היה מקום מפחיד, תמיד היה אומר לי, 'יעלי, אני עשיתי פיפי בכל פינה בעיר הזאת'. אז אולי זה משם. מישהו מאוד קרוב לי עשה פיפי בכל פינה בעיר הזאת והיא יושבת לי עמוק בתוך הלב. אני לא יכולה לדמיין את עצמי מאושרת בשום מקום אחר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו