עופר לוי לא אוהב לדבר על השכול הפרטי שלו. מעדיף לברוח למונולוגים ארוכים על בורא עולם ומתיקות המצוות. אבל למרות 36 השנים שחלפו, ולמרות שיאי התהילה ומסלול חייו ההפכפך, כאב גדול ממשיך להטיל צל בנשמתו.
"הייתי אז בן 17. אחי יצחק ז"ל היה מבוגר ממני בעשר שנים. ירדנו בלילה עם האוטו מעוספיה, יצחק היה על אנטיביוטיקה, ובאותו ערב שתה קצת. השטן ומלאך המוות היו באזור. לא זיהינו אותם.
"אחי נסע מהר, ואני, צעיר בן 17, רציתי יותר מהר. הרגשתי כיף. ואז הגיע סיבוב שמאלה.
"אם היינו ממשיכים ישר, היינו עפים לתהום. יצחק שבר את ההגה ובלם, והאוטו התחיל ליפול על צד ימין, התהפך כמה פעמים, ובכל פעם שהאוטו נחת זה היה על הצד שלו, הוא חטף את המכות אחת אחרי השנייה. עד שנעצרנו על סלע. זה מה שאני זוכר.
"אני לא נפצעתי, למזלי. יצאתי שלם. אפילו לא איבדתי את ההכרה, רק הייתי בהלם. הצלחתי לצאת מהאוטו דרך השמשה הקדמית, לחזור לכביש ולנסות לעצור מישהו. מאחורינו היו חברים שלנו עם עוד רכב. עצרתי אותם, אמרתי להם שאחי איבד את ההכרה.
"פחדתי שהרכב יתלקח, כי זה מה שהכרתי מהסרטים. ניסיתי להוציא את יצחק מהרכב, אבל אי אפשר היה לפתוח את הדלת. סלע חסם אותה.
"עבר שם רופא מעוספיה, ואיכשהו הוא והחברים שלי הצליחו להוציא את יצחק מהרכב והסיעו אותו במונית לבית חולים. במיון ישבתי וראיתי שלא מטפלים בו. ואז חבר שלי בא אלי בוכה ואמר לי שיצחק נפטר. זה ריסק אותי.
"באותו יום אבא שלי איבד את שמחת החיים שלו. אני נהייתי קיר בטון. לא בוכה, לא מוריד דמעות. כלום. המוות של יצחק חיסל אותי וחישל אותי. לאבד אח שאתה אוהב בתאונת דרכים זה קשה מאוד.
"חמש שנים לפני כן יצחק עבר תאונת דרכים קשה אחרת, עם משאית, איבד הכרה, אבל הצליח להיחלץ, להירפא ולהשתקם. זה מהשמיים, זה הגורל, זה בורא עולם. אנחנו לא מבינים כלום".
ואין לך שום כעס כלפי שמיים?
"לא שואלים שאלות. ברוך דיין האמת".
עם בורא עולם כחבר קרוב וקריירה שממשיכה למלא אולמות עמוק לתוך העשור הרביעי שלה, עופר לוי מאמין בכל לבו שהוא כבר לא מי שהכרתם. "אני עופר אחר", טוען הקול האדיר והפה הלא פחות גדול של המוסיקה המזרחית, שבצעירותו היה מזוהה עם נהנתנות, פרובוקציות תקשורתיות ותעופה עצמית, על גבול הנרקיסיזם. אם תשאלו אותו, הוא כבר לא השחצן שיזלזל בקולגות ולא השוביניסט בעל הדעות הקיצוניות, שיפסול קבוצות שלמות באוכלוסייה.
הוא עובר טיפול ארוך אצל פסיכולוגית חרדית ("500 שקל בשבוע שאני משלם בכיף כבר 12 שנה"), התחתן עם אושרית, אשתו הרביעית (הצעירה ממנו ב־18 שנים), ואב מסור לאמילי בת ה־4 וחצי, בתו השנייה (אחרי ציפורה, בתו בת ה־22 מאשתו הראשונה).
"כל מה שאמרו עלי נכון. כל מה שחשבו עלי נכון, בפרופורציות כמובן. הייתי מאוד עצבני פעם. הצליחו לסחוף אותי למקומות לא טובים בדיבור. מעדתי בלשון שלי.
"כל הצרות שבאו אלי בחיים זה כי עשיתי עבירות, החטאתי את הנשמה שלי. שגיתי. בגלל שחשבתי שלא מפרגנים לי מספיק, הייתי מרכל ומקטין אחרים ומגביה בערכי. היום אני מתחרט על זה. משתדל לא לדבר שטויות, כי אני כבר לא בגיל הזה. משתדל לתקן. לא לדבר לשון הרע, לא לשנוא אף אחד, לא לקנא, להרעיף אהבה, להנהיג את המעריצים שלי. להסביר להם שיש בורא לעולם, שהעולם לא הפקר. בכל אדם יש את האריה והנחש והרוצח והגנב, ויש גם את הרופא והרחמן והחומל.
"לא באתי לעולם להיות זמר. הזמר הוא כלי, שיאהבו את האדם כזמר וישמעו דברי תורה. אני רק צינור, שמעביר את הדברים. כרגע זה לא אני מדבר, אלא הקדוש ברוך הוא מזכה אותי".
אנחנו נפגשים בביתו שבאזוּר, דירת חמישה חדרים אלגנטית בקומה ה־16 של בניין חדש, עם שומר בכניסה ונוף לכל גוש דן. "רואים מפה גם את ירושלים", הוא מתגאה. "קניתי את הדירה הזאת בטלפון. סיפרו לי עליה, שאלתי אם יש מרפסת פתוחה כדי לבנות סוכה בסוכות. בית בלי סוכה לא שווה פרוטה".
עם אשתו אושרית והבת אמילי. "אנחנו רוצים גם בנים. מי לא רוצה בן?" // צילום: פיני סילוק
אחת לכמה חודשים מוציא לוי שיר, אבל טרם גיבש אלבום חדש. הוא מתכנן מופע בליווי פסנתר בלבד, שבו יבצע את מיטב הקלאסיקות הישראליות ("אריק איינשטיין, שלמה ארצי, יהורם גאון, כל הגדולים"), ובינתיים מופיע בעיקר בהיכלי תרבות, במועדונים גדולים ובחתונות, עם מיטב הלהיטים שלו.
בשבוע הבא ימלאו לו 53. מחצית מחייו, מאז החל בתהליך חזרה בתשובה בגיל 26, הוא חי כאדם דתי, עם השקפת עולם חרדית. לבושו החילוני, עם כובע מצחייה נצחי שמסתיר התקרחות מגיל צעיר, הוא בעיניו רק תחפושת. "אני חרדי שמחופש לחילוני, אל תגלה. התחפושת היא כדי לדבר עם כולם בגובה העיניים, לחבק כל יהודי וללטף אותו בלחי. צריך לאהוב כל יהודי, אסור לשנוא אף אחד. בגלל שנאת חינם חרב הבית.
"סיפרו לי על דברים רעים שקרו לזמרים אחרים, וחשבו שאקפוץ משמחה. אבל אפילו כשאויב שלך נופל, אל תשמח. כולם בני אדם, וכולם טועים. על מה אני מתחרט? שאין בית מקדש, ושלא הייתי חרדי כל החיים".
• • •
כמעט כל נושא שעולה בשיחה מוביל את לוי לתבל את דבריו בציטוטים מהמקורות ומספר הזוהר של הקבלה, או בפירושים ובהסברים של רבנים. דוגמאות: למה יש אנשים שמאליים? "כי בעבר בני האדם גזלו אחד את השני, אז בורא עולם סימן לנו דרך הידיים". גלגל המזלות? "לפי הקבלה, הוא שונה מהגלגל שמוכר בציבור". לוחות הברית? "היו עשויים מיהלום". האנשים שבנו את מגדל בבל? "אלוהים העניש אותם והפך אותם ל־70 סוגים של קופים ופילים. לכן, כשאנחנו רואים פילים וקופים, מברכים 'ברוך אתה אלוקינו משנה הבריות'. גם על לבקן מברכים את זה, וגם על גמד וגם על כושי. כי לא היו כושים. הכושים התחילו מנח ובניו".
זה לא שלוי מעוניין לפגוע בנמוכי קומה או בשחורים. הוא פשוט מצטט דברים ששמע מרבנים חרדים. "אני לומד תורה כל יום. בבית או בכוללים, אחד בבת ים, אחד בירושלים. יש לילות שאני לומד, או עושה מוסיקה, או עושה מנגל. אני הולך לישון בארבע־חמש לפנות בוקר וקם בצהריים".
איך אשתך מקבלת את אורח החיים שלך?
"אשתי קיבלה ממני מה שלא קיבלה כל חייה. תורה, שבת, טהרת המשפחה, כבוד, אהבה, פרגון. בלעדיה אני לא שווה שקל. שקל אני לא שווה. היא בכמה שעות מבשלת ארמונות, קסמים, לכל השבת. ההפרש בינינו הוא 18 שנה, כמניין ח"י. יש לנו את אמילי, ואנחנו רוצים בנים. מי לא רוצה בן?
"אמילי ילדה מאוד חכמה. בת 4 וחצי וכבר יודעת אלף־בית, לכתוב את השם שלה, לספור, מתחילה כבר לקרוא. עם הבת הגדולה ציפורה (שעליה נכתב השיר "ציפור השמש", א"נ) אני בקשר יומיומי. אנחנו כל הזמן מדברים. היא עובדת, לומדת, ובעזרת השם תתחתן בקרוב".
כששואלים אותו על ציווי התורה בנוגע למשכב זכר, הוא משיב מיד, "אני לא מבין בזה", נזהר מאוד לעומת ראיונות שהעניק בעבר, שבהם גידף את הקהילה הלהט"בית. עם זאת, עדיין יש לו הסבר לקיומן של נשים שאוהבות נשים: "זה בגלל שאנחנו לא מספיק גברים. אם הגברים היו מספיק גברים, לא היו לסביות".
דבריו על הטרדות מיניות ועל אונס קשים לשמיעה. "גבר שתשים אותו בגוב אריות (פיתוי; א"נ) - ייפול. היום כל בחורה שנייה מחפשת כמה שקלים לעשוק. את הנשיא ההוא ואת ראש הממשלה ההוא ואת הזמר ההוא. עושות חיים איתם, ואחר כך מתלוננות שאנסו אותן.
"תגיד לי, אפשר לאנוס אישה? בתור גבר אני אומר לך שאי אפשר. זה כמו לטפס את האוורסט. אל תאמין לאותה בחורה. הוא איים עליה עם אקדח? עם סכין? אם אין סימני אלימות, אז היא מספרת סיפורים, היא רוצה זה (מסמן באצבעותיו כסף). היא רוצה גם פרסום, ועוד משהו היא רוצה - להרוס בתים. זה עולם השקר. תברח מהשקר".
מהדברים שלך נראה שאתה מאשים את הנאנסת ולא את האנס.
"אני מאשים את העבירה. אם האישה הגיעה למצב שהיא במיטה איתו - סליחה, איך היא הגיעה לשם? הוא קרע מעליה את הבגדים? יחסי מין שלא היתה בהם אלימות זה לא אונס. תפסיקו לבלבל במוח.
"מסכנים האנשים שנפלו בעבירת מין. זה בורא עולם נתן להם עונש. מגיע להם. אתה נשיא, תכבד את עצמך. אתה זמר, שב בשקט. ולא עלינו, לא ניפול בניסיונות האלה".
הקב"ה, הוא אומר, העמיד אותו בלא מעט ניסיונות. למשל, חילול שבת. "ויתרתי על 'האח הגדול VIP'. היה לי חוזה על 150 אלף שקל ליום, פלוס מע"מ. התנאי שלי היה שלא יצלמו אותי בשבת. זה היה הוויכוח שלי עם המפיק. דרשתי שבשבתות יוציאו אותי החוצה מהבית ויחזירו אותי אחרי צאת השבת. לא הסכימו.
"אז מה, לא הייתי מנצח שם? לא הייתי לוקח מקום ראשון? הייתי מנצח. מרוויח 5 מיליון לפני מס. אמרתי שאני מוכן, רק לא בשבת. קרעתי את החוזה מול הפרצוף שלהם, אחרי שחתמתי עליו. ואז לקחו את שימי תבורי בסכום מגוחך.
"עם 'חי בלה לה לנד' סגרתי חוזה שאני מקבל מיליון שקל לחודש צילומים, ובנוסף 85 אחוז מההכנסות של כל העונה. לא הלכתי, כי רצו לצלם את אשתי ואת הבת שלי מתחבקות ומתנשקות איתי. כשאשתי בנידה, עשרה ימים ויותר בכל חודש, אני לא יכול לגעת בה. אנחנו שומרים נגיעה, ישנים על מזרנים נפרדים. אז בטח שלא אוכל לנשק ולחבק אותה.
"אז מה, אתה רוצה להוציא אותי טמבל מול המצלמות? לא התאים לי שיצלמו את האישה. בשביל מה, בשביל כסף? ראיתי כסף בחיים שלי. הכסף לא עשה אותי, אני עשיתי אותו. אז אמרתי להם לא.
"גם התחלתי להריח שרוצים לשים לי מוקש, לערוך אותי אחר כך איך שהם רוצים, כמו שעושים בתוכניות ריאליטי. חשדתי, פחדתי. אז מה, בשביל 2 מיליון שקל אני אתן שאיזה מפיק יעשה ממני אפס? עבדתי כל כך קשה על הקריירה שלי - למה להרוס ולרסק אותי בשביל תוכנית טלוויזיה? מה, אני לא ארוויח את ה־2 מיליון האלה בעצמי? הרי אני לא מפסיק לשיר. ובורא עולם רואה הכל מלמעלה, ולכן הוא משאיר אותי כוכב עד היום".
• • •
לוי הוא עדיין כוכב־על, בעיקר בז'אנר הטורקי והערבי, שכמעט מזוהה עם שמו. בשיאו, בשנות התשעים המוקדמות, הוא נחשב ל"מלך שירי הדיכאון", בשל נטייתו לגלוש למחוזות הצער והבכי. אבל לקול העבה והעוצמתי שלו, השופע דקויות בסלסולים ושליטה במקאמים (סולמות ערביים), לא קמו עדיין מתחרים.
רוב הציבור, בעיקר זה שניזון מגלגלצ, התוודע אליו בדואט "הכל פתוח" שאותו ביצע עם לאה לופטין ב־1993. אבל הקריירה שלו מלאה בלהיטי ענק, שהפכו לקלאסיקות אצל חובבי הז'אנר: "רוח ים", "יום הרווקים", "רצתי אחרייך", "מאוהב בגשם", "הלו מאדאם", "ציפור השמש", "נעלמה ברוח", "אהיה לך מלך", "אהבה מהשמיים", "לעולם לא ניפרד".
לדבריו, הוא עדיין מודל לחיקוי בקרב אמנים. "אייל גולן גדל עלי. שלמה ארצי מעריץ אותי. הוא השמיע בגלי צה"ל את 'גבר הולך לאיבוד' בביצוע שלי ופירגן, אמר שזה כבר לא שיר שלו, אלא שיר של עופר לוי. בעז שרעבי מעריץ. גיא זו־ארץ מעריץ. אריאל זילבר אוהב.
"כל מי שלא מפרגן לי בונה אותי, כי הוא מלכלך עלי, אבל שומע אותי מתחת לכרית. זו סתם צביעות. הם היו מוכנים לשלם מיליון דולר כדי לשבת פה מולי במקומך ולראיין אותי".
יש לך הסבר למה מעריצים אותך כל כך?
"הקהל חייב אותי, כמו היפוכונדר שחייב את הרופא. רבי שמעון בר יוחאי כותב בזוהר הקדוש שכאשר לוי שר, ואני לוי, הנשמה של היהודי שמאזין מתנתקת מהגוף באותו רגע, עולה ומתנשקת עם הנשמה העליונה בעולמות עליונים, ממקום מחצבתה, האילן העליון.
"העונג הרוחני שנוצר מהתייחדות הנשמות הזה הוא בלתי נתפס בשכל האנושי. זה עונג אמיתי, להבדיל מעונג של איש ואישה. לכן אסור לומר 'שירי דיכאון', כי השירים האלה מוציאים מהדיכאון, זה אנטי־דיכאון. לכן כל המוגבלים והפצועים והחולים אוהבים אותי, כי השירה שלי מחיה אותם. שירת לוי מחיה מתים, זאת ההנאה הרוחנית שלי.
"כולם אוהבים אותי, כי אני איש של אמת. האמת חותכת. בגלל זה מפחדים ממני. יודעים שלא מתעסקים איתי. אין חוכמות, יש אמת, גם כשהיא כואבת וקשה".
לפני הופעה, יוני 2011. "בגדנו בקדוש ברוך הוא. אני רוצה ארץ ישראל קדושה, עם אנשים קדושים" // צילום: משה שי
לוי נולד ב־1964 וגדל בקריית אתא, ילד שביעי מתוך תשעה. הוריו מרדכי וחנה ז"ל, ממוצא כורדי, היו קרובי משפחה ("סבתא של אבא שלי וסבתא של אמא שלי היו אחיות").
"היתה לי ילדות כיפית. לאבא היתה מונית עם מספר, זה היה אז סמל סטטוס, והוא פתח מסעדות בקריית אתא ובקריית מוצקין. המסעדות הצליחו והוא התעשר, אבל את כל מה שהרוויח היה נותן לנזקקים. עכשיו אני מוציא לזכרו סידור תפילה מיוחד לשבת, בשם 'תפילת הלויים'. זה סידור שהולך לרסק הרבה רבנים, כי בסידור הזה יש את הלכות השבת הכי מדויקות שאפשר, ומצד שני, הוא מאוד נגיש לכל אחד".
כבר בגיל 5 החל לוי להפגין יכולת בשירה והיה מופיע באירועים משפחתיים. בגיל 12 הפך לילד חוץ בקיבוץ אילון שבגליל העליון, במסגרת חברת נוער, שקלטה בקיבוצים בני נוער מהעיר ויצרה אינטגרציה.
"רציתי טרקטור, סוסים, בריכה, לעשות כיף. אבל בקיבוץ היתה כפייה חילונית. לא היו מזוזות על הדלתות, לא בית כנסת, לא שבת. כשהיו שם הלוויות, הם לא ידעו שצריך לומר קדיש, לשבת שבעה על המת. זה יהודי. אז מה אם הוא בא מהשואה וברח מישו ומהיטלר, שזה היינו הך. הלוויה בלי רב? בלי כלום? קוברים, לא בוכים, נשארים קרי רוח, אף אחד לא בוכה. מה, קברתם פרה? חתול?
"לא צמתי בכיפור, אכלתי חמץ בפסח, לא חגגתי את ליל הסדר ולא את ראש השנה. הייתי מסכן. לא הכרתי את שם השם. לא ידעתי כלום, כי לא לימדו אותי כלום. עד היום אני כועס שלא לקחו אותי בשבת לבית כנסת.
"גם בר מצווה לא עשיתי. ברחתי מזה, כי לא רציתי שיידעו שאני לא יודע קרוא וכתוב. התביישתי. לא למדתי בבית ספר אף פעם. לא עניין אותי ללמוד. רק בגיל 30, אחרי שחזרתי בתשובה, למדתי קרוא וכתוב".
עד גיל 30 לא כתבת ולא קראת?
"זאת האמת. זה לא בושה. לא פשעתי. הסתדרתי יופי בחיים. כמו שהסתדרתי באמריקה בלי לדעת אנגלית וכמו שאני עושה מוסיקה בלי לדעת תווים. היו מקריאים לי את הכתבות עלי בעיתונים. אבל מהבושה, מאגו, מחוסר אינטליגנציה, ברחתי. תמיד ברחתי. אף פעם לא עמדתי מול משהו והתמודדתי איתו. אני תמיד בורח. עד היום אני בורח. היום הבריחה היא מדברים שאני לא מודע אליהם".
בצבא שירת כמאגיסט בגדוד 13 של גולני והשתתף במלחמת לבנון. "ניסיתי לברוח מהמוות של אח שלי. נקלעתי לביירות, היו שם קרבות, אבל כאילו לא היו. כאילו משחק ילדים.
"היום אני יודע שהצבא שלנו זה בובות. לא החיילים נלחמים, הקדוש ברוך הוא נלחם ומפעיל אותם".
• • •
את הקריירה שלו התחיל לוי כנער צעיר. "בגיל 14 אחי הגדול יצחק ז"ל והחברים שלו לקחו אותי לבלות במועדונים בקריות, אז התחלתי לשיר שם. ללהקה צבאית לא קיבלו אותי. יהורם גאון ומתי כספי בחנו אותי, ולא עברתי.
"אחרי הצבא אמרו ליעקב אלפרון, שהיה הבעלים של מועדון הפלקה, שיש זמר מהקריות שהוא חייב לשמוע. עשיתי אודישן אצלו ואצל השותפים שלו, שרתי שירים טורקיים כבדים. את השפה קלטתי משמיעה, בלי להבין את המילים. עד היום אני שר בטורקית בלי להבין.
"באודישן אמרו לי: 'התקבלת, רק אל תגיד לאף אחד שאתה ישראלי'. במשך שנה אמרו לקהל בפלקה שאני זמר טורקי מטורקיה. קראו לי 'פרדי'. הייתי מופיע גם במועדונים בבת ים וביפו. במשך שנה עשיתי מלא כסף. ב־1988 הוצאתי אלבום בכורה, שהפיק יעקב למאי, בהשקעה של ניסים בן־חיים. על העטיפה כתבו 'עופר לוי' ובסוגריים 'פרדי', שיידעו שזה אני".
ב־88'-89' הפך לוי לכוכב מועדונים. "הייתי עושה שלוש, ארבע, חמש הופעות בלילה. בא עם קלידן, נותן 40 דקות ורץ למועדון הבא. בלילה ממוצע הייתי עושה 4,000 דולר (פעמיים משכורת חודשית ממוצעת דאז; א"נ). ב־1990 קניתי בית על הים בבת ים והודעתי שיותר אני לא מופיע בשבתות. בעלי המועדונים לא אהבו את זה, אבל השתקתי אותם".
במקביל הוציא אלבומים שהצליחו במאות אלפי עותקים בקרב חובבי המוסיקה הערבית והטורקית, בהם לא מעט ערבים ישראלים. "הקלפן" (88'), "תפילת אדם", שהוקלט בהופעה חיה בטורקיה, "לא יכול בלעדיה" (90'), "כוכב שנות ה־90" (91'), שחצה את רף 400 אלף העותקים, ו"אהיה לך מלך" (92'). כך החדיר לוי במו ידיו את הז'אנר הטורקי־ערבי לשכבות של קהל וסלל את הדרך לזמרים נוספים דוגמת משה כהן, קוקו מאילת ואבי ביטר.
• • •
הסגנון המוסיקלי שלו, שהתמקד ברבעי טונים, הפתיע את תעשיית המוסיקה המזרחית, שהתבססה על הסגנון ה"תימני", וגם את התקשורת. הוא זכה להתעלמות במקרה הטוב ולחוסר פרגון ולביקורות קטלניות במקרה הרע.
אבל ההצלחה בקרב הקהל דירבנה אותו להמשיך. לשיאה הגיע ב־93' עם האלבום "אוהב לחיות", שכלל שורת להיטים. בעקבות האלבום היה לוי לזמר המזרחי הראשון שפתח קופות בהיכלים גדולים כמו הסינרמה (פעמיים) ואמפי קיסריה, שבהם הופיע מול אלפים. היו אלה קונצרטים בליווי 15 נגנים, חלקם טורקים, בניהולו המוסיקלי של דוד קריבושי. משם המשיך לסיבוב הופעות ארצי בהיכלי התרבות.
למיינסטרים הישראלי הוא חדר דרך "הכל פתוח", שכתבה נעמי שמר ושביצע עם לאה לופטין ("חלב ודבש"). הלהיט סחף את המדינה. עם לופטין המשיך לוי לאלבום משותף, "הארץ המובטחת" ('95), שכלל חידושים לשירים עבריים באווירה ים־תיכונית. עם שיר הנושא הם הופיעו יחד בקדם האירוויזיון של אותה שנה. מנגד, החל לוי לאבד את הקהל חובב הטורקית והערבית.
באותה שנה החל לחזור בתשובה, עד שהפך לחרדי ורצה לפרוש ממוסיקה. לחץ כבד של מנהליו ומשפחתו החזיר אותו להקלטות, ועקב קשיים כלכליים התירו לו רבנים לשיר שירי אהבה. באלבומו הבא, "ציפור השמש" (97'), הושקע הון עצום, ולמרות מכירות גבוהות, ההשקעה לא הוחזרה. אחריו הוציא אלבומי דת כגון "נסתרות דרכי האל" ו"שמע בני מוסר אביך".
עד 2002 הופיע בעיקר בכנסים של חזרה בתשובה בלבוש חרדי עם מגבעת שחורה, כשהוא משנה את מילות להיטיו הגדולים לתפילות הודיה. ב־2002 הודיע על חזרתו להופעות "רגילות", אך עם הפרדה בין גברים לנשים. כעבור שנה חזר להופעות מול קהל מעורב, והחליף את המגבעת בקסקט לבן.
מאז הוציא עוד ארבעה אלבומים. הקהל הנאמן שלו שב לפקוד את הופעותיו הגדולות בהאנגר 11 ובקיסריה, שתועדו באלבומי הופעות חיות.
"שמח בשבילו". אביב גפן // צילום: יואב ארי דודקביץ
לפני כשנה וחצי נפרד לוי ממנהלו האישי במשך שנתיים, יובל ניסני, והעביר את המושכות לאשתו אושרית, שסוגרת לו הופעות ברחבי הארץ, שם מלווים אותו חמישה נגנים. להופעות בחתונות הוא מגיע עם קלידן בלבד, מבצע שיר חופה לבחירת החתן והכלה, ומלווה גם את מעמד שבע הברכות, לצד הרב.
"שיר חופה עולה 26 אלף שקל, ועל הופעה מלאה בחתונה אני לוקח לפי האולם. אם אתה מתחתן במקום מפואר ואתה עשיר, אני אקרע אותך, 100 אלף שקל. אבל זה בתיאוריה. הכי הרבה ששילמו לי בחיים זה 65 אלף פלוס מע"מ. מי שאין לו משלם 13 אלף, 18 אלף. אם אתה תפרן, אני אבוא בחינם. אני עושה הרבה חינמים וגם תורם הרבה. תרמתי הרבה מאוד תפילין וטליתות לנזקקים".
אז אתה אמור להיות אמיד מאוד.
"איזשהו עשיר? השמח בחלקו. אני שמח גם בחלקם של אמנים אחרים. אני לא יכול למלא את כל המשבצות ולהיות על כל הבמות בלילה אחד. לכן יש מקום לזמרים אחרים. למשל, אני שמח בחלקו של אביב גפן. אני אוהב אותו מאוד. הוא יושב על כיסא ב'דה וויס', והוא מספר 1. גורם לי להקשיב לו. בשירה הוא מזייף, והוא יודע את זה.
"אני אומר לאשתי שאביב גפן זה עופר לוי, לא בשירה. הוא דעתן, הוא מוסיקאי, הוא יודע לנגן. אוקיי, אז אין לו קול והוא לא זמר גדול, אבל הוא אומר את זה בעצמו, מודה ועוזב ירוחם. הוא גבר. חוץ מזה שכמוני, הוא חצי חלבי. הוא חמוד, נחמד, לא שקרן. אומר את דעתו. לא לוחשים לו באוזן מה להגיד".
תרצה להקליט איתו דואט?
"למה לא? בכיף. אביב הוא אחלה. סדר לי דואט איתו ואשמח מאוד. אני אדם פשוט. הפסקתי להחזיק מעצמי. גם עם שלמה ארצי אשמח לשיר".
בעבר לא פירגנת ככה לאמנים.
"אז אני רוצה לפרגן להם עכשיו. כל אחד קיבל מבורא עולם את הכי טוב שהיה יכול לקבל. החלום שלי זה לעשות מופע ענק, שבו כל זמרי ישראל יעשו לי קולות רקע. אני אוהב את ריטה ואת שלומי שבת. שלומי, כשאני צופה בו בטלוויזיה, עושה לי בית ספר. בהנהגה שלו, בענווה. הוא מפרגן לכולם, לא מדבר לשון הרע, יודע להתנהג. ממנו אני לומד".
בקיצור, אתה רוצה להיות מנטור ב"דה וויס".
"בשמחה. בכבוד. באמת. עושים שם אחלה עיבודים. עושים מוסיקה עם טיימר, וזה לא פשוט. זה ה־אמנות".
• • •
ברדיו המיינסטרימי הוא כמעט לא מושמע, ועדיין מרגיש ש"גם רחוק מהפלייליסט אני מקבל את הכבוד המגיע לי, מעל ומעבר. יותר מדי משמיעים אותי. אני לא יכול להיות במקום יותר גבוה מבחינת הצלחה. מה שקיבלתי זה המקסימום שיכולתי לקבל".
"בלי הרבה מאמץ, עופר לוי ממלא את קיסריה ובנייני האומה בלי רדיו ובלי טלוויזיה. אני מצליח, אני שבע וטוב לי. ברוך השם, אני מאושר. לא מפרגנים מספיק? אז לא. אני לא צריך שירים חדשים. להיטים יש לי מלא. אין אולם בארץ ובעולם שלא יהיה מלא. רק בירושלים יש לי מיליון מעריצים, ובחיפה עוד כמה מיליונים. בתל אביב עוד כמה מיליונים. ו־2 מיליון ערבים פה במדינה.
"בכל ארצות ערב שומעים עופר לוי. היו משכפלים קלטות שלי בעזה ושולחים למדינות ערב. אין זמר ערבי שלא יודע מי זה עופר. אם הייתי יכול להופיע בעזה או ברמאללה, הייתי מופיע. אני אוהב אותם מאוד. לא אוהב את אלה שעושים מעשים רעים, כמו שאני לא אוהב שיהודי רוצח. את המעשה אני לא אוהב, את היהודי כן. אז הוא שגה, טעה, תפס אותו יצר הרע, עשה עבירה. בורא עולם אוהב אותו, אז אני לא? זה אל רחום וחנון".
אתה בעד שתקום פה מדינת הלכה?
"כן. החוק הראשון שהייתי מעביר בכנסת: כל העסקים סגורים בשבת, כבר משישי בצהריים. פה זה מדינה יהודית. אתה לא רוצה? קח כסף, תבנה לך וילה בארץ אחרת עם בריכה ורולס רויס. פה רק צדיקים יהיו. מי שלא מעוניין, למה באת לגור פה?
"אותו דבר, הערבים שגרים בארץ ישראל. לא נראה לכם שזו חוצפה לנסות להיות בוסים על הארץ? הרי כל כך הרבה אדמות יש במדינות ערב והאיסלאם. למה אתם לא שם כמו מלכים, שייח'ים, בווילות? למה אתם רוצים להיות פה ועוד להשתלט?
"אבל זה לא הם. זה אנחנו שמסוכסכים עם הקדוש ברוך הוא. אני רוצה ארץ ישראל קדושה, עם אנשים קדושים. אני איטיב עם הבריות. לא יהיה עני אחד במדינה. לא יהיו מס הכנסה ומע"מ. יהיו עשרה אחוזים מעשרות. מס הכנסה זה גזל. עושקים אותנו".
נשמע שאתה בדרך לפוליטיקה.
"אף פעם לא הצבעתי בבחירות. פוליטיקה זה הילד של שקר וחנופה שהתחתנו. זה גם לא נכון להצביע למפלגות חרדיות. כי זה ערבוב של תורה ופוליטיקה. זה ביזנס. הם לא באמת עובדי השם. הם עובדים את הכסף והכבוד. שיהיו להם וולבואים. והם יודעים להפוך את האישונים ולהפחיד כשהם מברכים, כמו באבא בובה. אלה שקרנים. יותר גרוע מחילונים. הם עושים חילול השם הכי גדול".
היית חולם להיות ראש ממשלה?
"אם תרצו ותהפכו עולמות ותשתדלו ותתחננו, תרדו על הברכיים, ותגידו 'רק אתה' - אז אקח את הכיסא".
בשנים האחרונות, כחלק מהתהליכים שעבר, לוי מתהדר בשם פרטי נוסף: יואל. "את השם הזה הוסיף לי הרב אלעזר אבוחצירא ז"ל שנרצח, הנכד של באבא סאלי. נכנסתי אליו עם הרב שלי. הוא מזג לי כוס גדולה של ערק ואמר לי 'תברך'. בירכתי ושתיתי את כל הכוס בלגימה אחת. הוא הוסיף לי את השם, ואני נקרא יואל עופר לוי, ראשי תיבות יע"ל. יעל זה גם עופר".
יש עוד משהו שהיית רוצה לעשות ולא הגשמת?
"לקנות חלקת קבר. זו סגולה לאריכות ימים".
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו