השופט לתובע: "מפריע לי שאתה קורא לאזריה שקרן"

משפט אזריה - שלב הערעור: הבוקר (רביעי) נפתח דיון נוסף בערעורו של סמל אלאור אזריה בבית הדין הצבאי לערעורים שבבסיס הקריה בתל אביב, בפני הרכב של חמישה שופטים.

עורך דינו של החייל שהורשע בהריגת מחבל מנוטרל בחברון, יורם שפטל, פתח בכך שדיבר על עדות המח"ט. שפטל טען כי אין כל זכר לאותה אמירה אותה נוהג שפטל לכנות כ"ליבת פסק הדין המרשיע", מדובר במשפט שכביכול אמר החייל לאחר שירה: "יריתי בו כי מגיע לו למות".

עוד טען שפטל כי התובע נדב וייסמן "פעל במצח נחושה בניגוד לסדר הדין הפלילי שאוסר להביא לבית הדין עדות שטרם הובאה לסנגוריה".

 

"מההתחלה - סכנה של סכין ומטען"

שפטל טען כי אזריה אמר מהרגע הראשון למ"פ, למג"ד לפרמדיקית ולכל מי שדיבר איתו בשטח: "יריתי במחבל בגלל שתי סכנות, סכין ומטען. יריתי בו כי חששתי שהוא יגיע לסכין או שהוא יפעיל את המטען שחשבתי שיש על גופו".

עו"ד שפטל חזר אל גרסת המ"פ, ואמר: "גרסתו הראשונה של המ"פ לפני שנהפכה באופן ציני, היא שהמערער אמר לו מייד לאחר הירי כשנשאל מדוע ירה במחבל הרוצח, הוא השיב לו 'כי הוא זז'. וזה נאמר שלוש פעמים, לרבות הדגשה שרק את זה הוא אמר", וזה בלבד יוצר ירי לגיטימי לדברי שפטל.

עורך הדין הזכיר כי המג"ד בעדותו אישר שכשהוא שאל את המערער מדוע ירה - אלאור השיב שהייתה סכין על ידו וכי הוא הזיז את היד לכיוונה.

"הזזת היד זו תקיפה הכי חמורה שיכולה להיות כשיש חשש כנה לחגורת נפץ. אין תקיפה יותר חמורה מזו. זו אם כל התקיפות", אמר שפטל, "כל עוד לא בא חבלן וזיכה אותו מהיעדר מטען, ההתרעות הקיימות בשטח והאווירה במקום - לא ניתן לומר שהמחבל לא מהווה סכנה מוחשית. הנחת מוצא, גם אם התברר שהיא מוטעית מחשש ממטען אצל מחבל. לא אצל אזרח תמים".

שפטל הזכיר שוב את עניינו של אל״מ שומר, שפתח באש בניגוד להוראות הפתיחה באש, והתיק נגדו נסגר. "הוא לא ירה בין כוונות, הוא לא התנהל נכון, זה לא נוהל מעצר חשוד, אל"מ שומר לוחם מפואר בצה"ל, והוא טעה. אם זה היה בן אדם שרודף אחר מישהו ברחוב אלנבי ותוקע בו סכין בגב, הפסיקה הייתה שונה לגמרי", ציין שפטל.

 

"קשר העין של הנאשם עם המחבל - 9 שניות"

"הנאשם נראה לראשונה בסירטונים בשעה 08:28:39 בשטח. הנאשם לא נמצא 11 דקות בשטח ורואה את המחבל, ורואה את כל ההמולה מסביב ולא עושה כלום ופתאום יורה בו אחרי 11 דקות", אמר שפטל.

"כי כשרואים אותו, עד 08:33:00, עד 20 שניות לפני שיורים במחבל - הוא עסוק בדבר אחד - מטפל בחייל הפצוע", אמר עורך הדין. לטענת שפטל אלאור היה בקשר ישיר עם המחבל בפועל במשך תשע שניות.

השופט סגל דיבר על הטענה המשפטית, ואמר: "חשד לא מספיק מבחינה משפטית".

שפטל טען כי בית המשפט העליון קיבל בעבר את החשד הזה כסיבה מוצדקת לירי, במקרים דומים, "כשמדובר במחבל רוצח במדינת ישראל, בימה״ש יושב בתוך עמו, ויודע שלעיתים למחבלים יש חגורת נפץ - אנחנו בעיצומו של גל טרור חדש". 

שפטל הזכיר את פרשת ג׳ילאני (שוטר מג"ב שירה על מחבל ששכב על גבו), שלא לדבר על פרשת השוטר המתנדב מנתניה (נהנה לקריאות ההמון וירה על מחבל מנוטרל)".

בשני המקרים האחרים, גם פה מתברר שעניין חגורת הנפץ התברר כשגוי, ולא הייתה חגורת נפץ בפועל, "אז מה? אנחנו מדברים על פעילות מבצעית, לא עבריינית".

 

"יכל לירות ביד המחבל"

עורך הדין הזכיר את צעקות הסובבים לגבי מטען, וציין כי "ארבע פעמים לפני הירי היו צעקות על מטען בשטח. כולל 30 שניות לפני הירי". שפטל טען כי "כל מה שבסרטון ונגד הנאשם - אומרים עליו ראה וקדש. כל מה שבעד הנאשם - מתעלמים ממנו". סגל התעקש: "הוא יכול היה לירות למחבל ביד". שפטל: "קשה מאוד לירות בירי אחד בשתי הידיים".

התובע נדב ויסמן התבקש על ידי השופטים להתייחס לאפשרות של סכנה כללית, כלומר האם היו אנשים רבים בזירה שחששו ממטען. "עו״ד שפטל חוזר ואומר שהטענה של המערער הוא חשש קונקרטי ממטען ומסכין. גם הטיעון המשפטי, כל תשובה שעו״ד שפטל השיב לכבודכם, חזר לחשש ממטען ולא לחשש כללי", אמר התובע. סגל הקשה ואמר: "החשש הכללי הוא חשש מהמטען".

 

"אזריה שקרן"

בשלב מסוים אמר התובע "אזריה שקרן" והשופט סגל הגיב: "מפריע לי שאתה אומר שקרן. תגיד לא מהימן או לא אמר אמת". ‏צ'רלי אזריה האב התפרץ: "זה פוגע""

ויסמן: "גרסתו לא מתיישבת עם העובדה שהוא שיקר והחליף גרסאות".  צ׳רלי: "עוד פעם?". ויסמן: "שאלת האמינות פה היא השאלה. בהיעדר אמינות, לנאשם אין הגנה".

סגל ציין: אנחנו נמצאים בזירה די חמה. שמספר הנפגעים בשרשרת הפיגועים נכון ליום שבו זה קרה עמדה על קרוב ל-500, בהם 40 הרוגים, 42 פצועים באורח קשה. זה נדבך שאין עליו מחלוקת. המערער בגזרה החמה. והוא עדיין לא בדרגתם של המח״ט והמג״ד".

 

השופט מקשה על התביעה

עוד הקשה השופט על התביעה, וציטט מעדותו של פרופ׳ וייזר לפיו הנאשם סובל מתסמינים פוסט טראומטיים מסוימים וכן מקשיים מסוימים של קשב וריכוז.

"אני מסתכל על הדמות של הנאשם - אם אני מוסיף לזה את דבריה של הפרמדיקית ד׳ שפנתה ביוזמתה לקב״ן, אם אני מוסיף לזה את דברי ב׳, שהוא נראה לבן, אם אני מוסיף לזה את הדברים של מ׳ - הוא היה לחוץ, כועס. מתוך המכלול הזה - זו הסיטואציה המלאה: המצב במקום, מעמדו של הנאשם, מצבו והמצב בזירה", ציין סגל.

ויסמן בתשובתו שב לסתירה בגרסאותיו של אזריה, "יש עשרות אירועים שקדמו לאירוע הזה שבהם חיילים מנסים לדקור חיילים. אבל אין עוד אירוע שבו 11 דקות אחרי אירוע מגיע חייל שלא מעורב באירוע ויורה במחבל".

"לחיילי צה״ל מותר לירות, הם חייבים להילחם באויב שלנו, ואנחנו מגבים אותם. יש שלב שבו ברור שאדם שהיה אויב, והוא רוצח, אבל הוא יצא ממעגל הלחימה. כשהוא שוכב 11 דקות, מדמם מהחזה, הוא יצא ממעגל הלחימה. לא היה עליו מטען ולכן הוא היה סכינאי בתקופה של סכינאות".

 

"מה יהיה העונש במקרים הבאים?"

ויסמן על נימוקי ערעורו לקולת העונש ציין כי "‏גזר הדין שניתן לא ראוי, לא משקף את מעשי הנאשם ולא את מדיניות הענישה. עד למעשה היה המערער חייל מצטיין. מנינו את הנסיבות המקלות. אבל אי אפשר לגשר על הפער בין פסקי דין אחרים לבין פסק הדין הזה שבו נקטה דעת הרוב".

עוד ציין ויסמן כי "סברנו שמתחם העונש הסביר הוא בין שלוש לחמש שנות מאסר. צדקנו במתחם המתון הזה שהתקנו. העונש שהוטל בדעת הרוב הוא אינו סביר, ואינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה המכווינה, מה יהיה העונש שיוטל במקרים הבאים?".

ויסמן סיכם ואמר: "המחבל הזה היה רוצח, היה צריך לעצור אותו ולאזוק אותו. אבל אנחנו לא הורגים אותם, לא בבית דין ולא בשטח. המחבל שכב דקות ארוכות בשטח. אסור היה לירות בו. המקרה הזה הוא ברור, ומשכך אין מקום להקלה בעונש. הוא ירה בנסיבות שאי אפשר לקבל אותן, שאי אפשר להצדיק אותן. בגלל הנסיבות המקלות חשבנו שאנחנו מציגים עתירה ראויה בין 3 ל-5 שנים והוא המתחם הראוי בענינו גם היום".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו