אלישע לוי סוגר שנה כמאמן נבחרת ישראל, אבל כבר עכשיו אפשר לומר בוודאות שהוא יישאר בתפקיד לפחות עוד 3 שנים, עד לאחר קמפיין מוקדמות אליפות אירופה 2020.
יו"ר ההתאחדות, עופר עיני, הודיע על כך דווקא לאחר ההפסד לספרד במשחק האחרון (1:4). מצידו של עיני, הנבחרת עושה בדיוק את המצופה ממנה, ואולי מעבר לכך. הפסדים מול איטליה וספרד וניצחונות על מקדוניה, ליכטנשטיין והבונוס - ניצחון חוץ באלבניה.
"עכשיו אנחנו עומדים ביעדים שלנו", מצהיר לוי בראיון ל"ישראל היום", "הן מבחינת התוצאות והן מבחינת זה שיש נבחרת שזו גאווה לבוא להיות חלק ממנה".
במקרה של לוי קשה להתעלם מהדרך שעשה עד ההגעה למשרת הכי נחשקת בכדורגל הישראלי. ההתחלה בהפועל בית שאן, דרך מועדונים קטנים כמו מכבי הרצליה, צפרירים חולון, הפועל כפ"ס והפועל ראשל"צ, האליפויות במכבי חיפה והבנייה של הפועל ב"ש.
"בשום מקום לא חששתי, בטח שלא לאמן את נבחרת ישראל", מסביר לוי בכנות, "כאחד שניפץ כל תקרת זכוכית בדרך, גם פה, כמאמן נבחרת, למרות שיחסי הכוחות ברורים בקמפיין, לא פחדתי לבוא מלמטה. רק קבוצה אחת תעלה מהבית ולמרות שיש נבחרות כמו ספרד, איטליה ואלבניה באתי בלי חשש. מצד שני, תמיד יש מה להפסיד. אם לא נהיה תחרותיים לא נצליח. הציפיות לא גבוהות, אבל אחרי ספרד למדנו שבכל משחק יש ציפיות ואז כשמפסידים אז גם האכזבה בהתאם".
לדעתך הביקורות אחרי ספרד היו מוגזמות? הפסדנו לאחת משלוש הנבחרות הטובות בעולם.
"אצלנו תמיד הכל מקבל הד גדול. תמיד יש אחד שמסתכל דרך אינטרס אישי ויש כאלה שאיבדו את הפרופורציות. אל תשכח שהייתי במכבי חיפה, שם היו אליפויות וליגת האלופות, כך שציפיות ולחץ הם לא דבר חדש לי. אני תמיד מסתכל מי המבקר, כך אני רואה את הדברים. יצרנו ציפיות כי ניצחנו את אלבניה בחוץ אחרי יותר מ-20 שנה שלא ניצחנו בחוץ נבחרת שמדורגת מעלינו. יש אנשים שמדברים ממקום לא נקי".
מה לגבי ביקורות פנימית על ידי השחקנים שלך? אריאל הרוש ותומר חמד הושעו אחרי ששמו את עצמם מעל הנבחרת, אין דרך אחרת לתאר זאת.
"הם לא מעל הנבחרת וזה ברור. התגובה שלנו היתה בהתאם. לא ציפיתי מהם להגיב כך, כי לא היתה שום סיבה להתנהלות הזו. חמד פתח בשלושה משחקים וכבש שלושה שערים ואז שיחק כמחליף עוד פעמיים. זה לא שהוא לא שיחק. ההחלטות היו מקצועיות ובארבע עיניים הם גם הוסברו לו לפני המשחק. לבוא ולייצר רושם כאילו היה מקופח זה לא נכון בעליל. כך גם לגבי הרוש. המסר הוא ברור: הנבחרת מעל הכל. מי שמוזמן יעשה את המקסימום בכמה דקות שהמאמן ייתן לו וזה הכל".
הם סיימו את דרכם בנבחרת?
"לא. המסר הוא שמי שלא מתנהג כמצופה יוענש. כמו במקרה הזה או עם ביברס נאתכו וניר וביטון. דברים כאלה קורים בעולם וחייב להגיב ולטפל. אני מצד אחד סבלני, נותן חבל וכל אחד יכול למעוד פעם אחת, זה קורה, אבל לא תהיה הזדמנות שנייה לטעות. אם הבן אדם מבין שהוא טעה, זה מובן".
הם התנצלו בפניך?
"לא ביקשתי שאף אחד מהם התנצל, חמד כן התקשר אליי. מבחינתי הם נענשו, כי להבדיל מקבוצה בנבחרת אי אפשר לחכות. בזה זה נגמר ובעתיד נראה מה יקרה. הבעיה שלי היתה לא האכזבה על כך שהם לא שיחקו, אלא הדיבור על שחקנים אחרים בנבחרת. זה דבר שלא מקובל עליי".
"לא קיבלתי שום דבר בקלות"
לוי מזוהה עם העיר בית שאן, אך הוא נולד בכלל בירושלים ומשפחתו עברה לעמק כשהיה בן 4. הוא עבר 10 מועדונים כמאמן, יש לו ברזומה שתי אליפויות עם מכבי חיפה ועוד אליפות שנגזלה ממנו בשל שיטת הקיזוז המושמצת.
לאחר מכן עבר לב"ש ובנה את היסודות לקבוצה ששולטת כיום בליגת העל. בחיפה הוא הגיע גם לשלב הבתים של ליגת האלופות, שם סיימו הירוקים ללא נקודות או שערים מול מועדוני פאר כמו יובנטוס, באיירן מינכן ובורדו.
"כשאני מסתכל אחורה יש לי סיפוק", הוא מספר ומשחרר אנחת רווחה, "לא קיבלתי שום דבר בקלות בקריירה ולכן אני לא מסתכל על זה כמובן מאליו. התחלתי בבית שאן הקטנה דרך קבוצות אחרות בליגה ולאחר מכן בחיפה, בב"ש וגם בליגת האלופות, אבל כלום לא היה מובן מאליו. הכדורגל נתן לי הרבה בחיים אבל אף פעם לא שכחתי מאיזה בית באתי, אילו ערכים קיבלתי".
מה השתנה מאז?
"פעם מאמן היה הכל בקבוצה, היום יש צוות גדול שעוזר. יש לי יותר ניסיון ואני בטח מאמן יותר טוב מבעבר, אבל ברמה האישית הפנימית שלי לא השתנתי. להיפך, אני יותר מבין שאפשר לעשות את הדברים אחרת. לבוא בגישה טובה ובאנרגיות חיוביות. חשוב לי שהנבחרת תהיה קבוצתית ומחויבת, אבל גם משפחתית. ככה גדלתי וחונכתי".
כשאתה מדבר על ערכים זה הכל מהבית. כילד חלמת על המקום שלך היום?
"קיבלנו ערכים של אהבה, חום ויש לי משפחה חמה. גדלתי לבית מאוד צנוע. אמנם נולדתי בירושלים אבל מגיל 4 גדלתי בבית שאן במשפחה שלא היה חסר בה כלום. מהבית אני תמיד זוכר את העזרה ההדדית אחד לשני. משפחה צנועה מאוד שהסתפקה במועט. ההורים תמיד עשו הכל שנהיה מסודרים ושנלמד. שנכיר תודה, וזה דבר חשוב, ואני עושה זאת היום. לדעת להכיר תודה ולהאמין בדרך שלך. אני דוגמא לכך שאפשר להשיג הכל בחיים".
סבא אלישע וסבתא נאווה
לוי עובר שנה מיוחדת גם בפן האישי. בגיל 59 (בחודש הבא יחגוג 60) הוא ואשתו נאווה הפכו לסבא וסבתא לשתי נכדות שנולדו בהפרש של 24 שעות.
"אני גאה בכך שלבן שלי יש תואר שני ולבת תואר ראשון, עושה לי טוב לראות שהם הלכו בכיוון הנכון. פתאום אחרי שהתחתנו יש לנו שתי נכדות וזה שינה לנו את כל החיים. רצנו ממקום למקום, לשני בתי חולים. אחת גרה בת"א ואחת בהוד השרון וצריך כל הזמן לנסוע ואני בקושי רואה את אשתי (צוחק)", הוא נזכר וניכר עליו שהמעמד המשפחתי החדש עושה לו טוב.
על השאלה איזה מן סבא הוא התשובה נחרצת: "אצלנו זה יותר סבתא נאווה. דיברנו על האחדות, משפחה, אז גם כשאימנתי במכבי חיפה וב"ש, גם בצ'מפיונס, סיקרת אותי אז ואתה זוכר שכולם הגיעו למשחקים, אשתי והילדים. אנחנו נהנים, לוקחים את זה כזמן איכות משפחתי. גם כשאשתי בהתחלה לא הבינה מה זה כדורגל זה היה כך".
מהצד זה נראה כאילו נאווה שם כדי לשמור עליך.
"היא נמצאת כל הזמן, תמיד באה, תמיד שם. אבל אני אומר שזה כדי לתמוך לא לשמור".
אלישע לוי: "לנהל חדר הלבשה זה לדעת לגונן על השחקנים שלך" // צילום: אי.אף.פי
"זהבי דעתן, לא פוליטיקאי, אני אוהב את זה"
הטיימינג של עיני על הארכת החוזה של לוי הפתיע רבים - מיד לאחר הפסד החוץ לספרד. לוי כנראה פחות הופתע, אבל צפוי להמשיך כאמור לקמפיין נוסף. "זה היה מאוד נעים לשמוע", "עיני כנראה ראה דברים מעבר לתוצאות והעמידה ביעדים. יש לו מספיק ניסיון לדעת, עופר מבין דברים, גם בכדורגל, ויודע מה הוא עושה. הוא נותן ספייס למאמן להצליח ואני מצידי אעשה הכל כדי לקדם את הנבחרת למקסימום".
בקמפיין הבא הציפייה תהיה להעלות את הנבחרת ליורו.
"כולם מדברים על כך שההצלחה תהיה טורניר גדול. זה יהיה סוג של דובדבן. באירופה דרגת הקושי מאוד גבוהה ואני בטוח שיבוא יום ונעלה לטורניר גדול, אני מקווה שזה יקרה בתקופה שלי אבל אם לא אין לי ספק שזה יגיע בסופו של דבר".
ומה לגבי הקמפיין הזה, הרי לא נעלה למונדיאל.
"אף אחד לא נתן לנו סיכוי אבל אנחנו בהליך טוב, אתה שומע ששחקנים כמו זהבי, צדק, גרשון, נאתכו ואחרים מחכים כבר לקבל את הזימון הבא. ממוצע הגיל פה נמוך, 25-26 ואלה שחקנים שיש עוד קמפיין לפניהם. נכון לעכשיו אנחנו בכיוון טוב".
המשחק נגד איטליה הוא סוג של פספוס. ניצחון היה משנה את הקמפיין.
"אני מסכים לגמרי. המשחק הראשון נגד איטליה היה בדיוק כמו שאני רוצה לראות את הנבחרת מול נבחרות גדולות. מהרגע הראשון, גם כשהם היו ב-11 שחקנים, נראינו חזקים וידענו לחזור מפיגור. כשהרחיקו להם שחקן ההרגשה היתה שאנחנו אוטוטו מנצחים. לנצח במקדוניה ואלבניה זה לא מזל, זה אופי. לנצח בחוץ הרבה יותר קשה מאשר בבית. הבקענו בכל משחק בקמפיין".
יש לך קשר אחר עם הקפטן, ערן זהבי. היחסים מזכירים את מה שהיה לך עם יניב קטן בחיפה ואליניב ברדה בב"ש. דרכו את מנהל חדר הלבשה.
"לדעת לנהל חדר הלבשה זה לדעת לגונן על השחקנים שלך. שמעתי טענות כאילו זהבי מקבל עדיפות על האחרים וזה ממש לא נכון. גם זהבי, כמו קטן או ברדה לא קיבלו שום הנחות. זהבי מתאמן מצוין ועושה מה שצריך. אצלנו בארץ יש נטייה שבמקום לגונן על הכוכבים, מסיטים נגדם ביקורת ארסית מדי. בקבוצה צריך לנהל את האנשים בצורה הכי טובה. בשבילי כולם שווים, גם בעבר בקבוצות וגם בנבחרת".
איך אתה מתמודד עם היציאות של זהבי, שלא מתבייש להגיד כל מה שיש לו על הלב. עם שחקנים אחרים בנבחרת זה פגע במרקם החברתי.
"הוא תמיד היה דעתן ואמר כל מה שהוא חושב, הוא לא פוליטיקאי. אני אוהב את זה מאוד ומעודד את השחקנים לדבר. מצד שני, צריך לדבר בפורום הנכון. במדיה, דבר על עצמך ואל תדבר על אחרים. זהבי הוא אחד הנוחים לאימון, הוא מוביל בנתוני ה-GPS, בא ועושה את העבודה. מבחינתי זה מה שחשוב".
מצד שני, ותיקים כמו יוסי בניון, טל בן חיים וברדה נשארים בחוץ. לא עדיף לומר להם שהם לא בתכניות ולחסוך מהם אשליות?
"אין לי שום זכות להחליט עבור מישהו שיפרוש. אם בניון, בן חיים או ברדה נהנים מהמשחק - שימשיכו. כמאמן נבחרת, בכנות, אני שומר לי את האופציה והכל פתוח. אני שומר את הזכות להזמין אותם. לפני כל כינוס אני שובר את הראש וזה לא מנוגד שמאמן נבחרת צריך להסתכל על העתיד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
