מתי בפעם האחרונה בכית?
"לפני כמה ימים, כשקיבלתי את הבשורה העצובה על מותו של השחקן והחבר הטוב שלי, יהודה אפרוני. הוא אחד האנשים הראשונים שהכרתי כשעליתי לארץ ב־1961. יהודה ליווה אותי לאורך הקריירה, ומאז שבעלי נפטר הוא הקפיד להתקשר אחרי כל פרמיירה, לשמוע איך היה. מעבר לשחקן גדול, הוא היה ג'נטלמן".
מתי בפעם האחרונה היית מאוהבת?
"ב־1950, בבעלי היקר צביקה (צבי) שטולפר. זו היתה אהבה גדולה שנמשכה עד מותו בשנת 1998. הכרנו כשהייתי מאוד צעירה והיינו נשואים שנים ארוכות. היו בינינו חברות אמיתית ואהבה גדולה ומרגשת. עבדנו יחד ונסענו בכל העולם עם המופעים שהוא היה כותב לי. הוא היה כותב מחונן, גאון, איש מצחיק במיוחד וכישרון אדיר. אין יום שבו אני לא מתגעגעת אליו".
מתי בפעם האחרונה קנית משהו יקר ומטופש?
"לפני כמה ימים, כשהצטרפה עוד שמלה לאוסף שלי. אפשר להגיד שכל שמלה שאני קונה היא מטופשת, תלוי מי מסתכל עליה".
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"בתחילת השבוע. מדי שבוע מגיעה אלי מאמנת אישית. חשוב לי מאוד לשמור על הכושר הגופני. גוף של שחקנית הוא אחד הכלים העיקריים שלה".
מתי בפעם האחרונה זרקת משהו מהעבר?
"קשה לי מאוד לזרוק. אני קשורה לחפצים. יש לי בבית תמונות ישנות, פמוטים, פיצ'פקס שאני לא מוכנה להיפטר מהם. הכי חשובים לי אלו הדברים שמזכירים לי את הבית, את אמא ואת סבתא. באתי לישראל כעולה חדשה, ולא נתנו לנו לקחת איתנו דברים. בכל זאת הצלחתי לשמור איתי חולצה שלקחתי מאירופה. זו חולצה שסבתא שלי רקמה, ואני לא יכולה לזרוק דבר כזה. למרות שהיא מתפוררת, יש לה ערך רגשי. אולי מי שיתבונן על החולצה יצחק עלי, אבל בשבילי היא זיכרון משמעותי".
מתי בפעם האחרונה טיילת במקום חדש?
"לפני כמה שבועות, כשנסעתי עם ההצגה 'מה עושים עם ג'ני' לעמק בית שאן. גיליתי באזור כל מיני מקומות יפים שלא הייתי בהם מעולם".
מתי בפעם האחרונה קיבלת פרחים?
"אתמול, קיבלתי זר יפהפה מהזמר טל סונדק, שהודה לי על השתתפותי בקליפ שלו. אני אוהבת לשתף פעולה עם אמנים צעירים, ובכל פעם שיש לי מעט זמן פנוי אני עושה את זה".
מתי בפעם האחרונה קראת ספר?
"בתקופה האחרונה אני קוראת בעיקר מחזות ומתכוננת לתפקידים. בחודשים האחרונים קראתי את העיבוד החדש של חנן שניר למחזה המיתולוגי של צ'כוב 'שלוש אחיות', שבו אני מגלמת את אולגה, האחות הבכורה, לצד גילה אלמגור ויבגניה דודינה. המחזה נכתב במאה ה־19 עבור שחקניות צעירות, אבל ברגע שהתחלנו את החזרות אף אחת מאיתנו לא הרגישה שהמחזה מדבר על גיל אלא על השקפת עולם, מנטליות, חינוך. יש שם מסר חזק על כך שהחיים שלך יכולים ללכת לאיבוד ולהתפספס, אם אתה לא עושה משהו עם החלומות שלך".
מתי בפעם האחרונה התפנקת?
"לפני כמה ימים התפנקתי בטיפול הידרותרפיה, והיה נהדר. חברה המליצה לי, וזה בהחלט מרענן את הגוף והנפש. היה נחמד לשבור שיגרה ולהתפנק".
מתי בפעם האחרונה אכלת ארוחה מדהימה?
"בליל הסדר, עם בני משפחתי. היו תקופות שבהן אהבתי לבשל ולאפות, זה היה מזמן וזה עבר. מאז שבעלי נפטר לא מתחשק לי לבשל בשביל עצמי. יש לי חברה טובה שאני מוזמנת אליה לעיתים קרובות לארוחות, ואני מאוד אוהבת את הסלטים שהיא עושה. יש לי גם קרובת משפחה, בת דודתו של בעלי, שהבישול שלה מזכיר לי את הזמנים ההם".
מתי בפעם האחרונה טעמת מאכל חדש?
"לפני שבועיים. אני נמשכת למאכלים שמבשלים תאילנדים וסינים, אוהבת סושי וסקרנית לטעום דברים חדשים. הקולינריה היום פורחת, כל אחד ממציא מאכלים חדשים, ולפני שבועיים הייתי מוזמנת לאיזה אירוע ובו אכלתי לראשונה פול. זה לא נגמר טוב".
מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא?
"אחרי שאכלתי את הפול".
מתי בפעם האחרונה ניקית את הבית?
"לפני כחודש, כשהעוזרת שלי יצאה לחופש".
מתי בפעם האחרונה הצטערת על משהו?
"עכשיו. ב'שלוש אחיות' נתקלתי במשפט שצ'כוב כתב: 'שום דבר לא קורה כמו שאתה רוצה'. המשפט הזה מאוד העסיק אותי. חלק ממני מסכים איתו, וחלק לא. אני לא יכולה להתלונן על הקריירה שלי, זה פשע להתלונן, אבל יש דברים שהייתי רוצה ולא קרו. רציתי שאלה שאהבו אותי - בעלי, אמא וסבתא - יראו אותי עכשיו, במצב שלי. רציתי להצליח במקצוע שלי והצלחתי, אבל אין לי עכשיו משפחה. יש לי חֶברה, ידידים וקהל, אבל הוריי לא זכו לראות חלק ממה שקרה לי".
מתי בפעם האחרונה אמרת מילה טובה למישהו?
"השבוע. אני חושבת שאני בן אדם נחמד מאוד ואני משתדלת תמיד להגיד מילים טובות. פרגון זה חלק מהאמת שלי. זכיתי להיות מוקפת באנשים שכמעט מתמסרים לי טוטאלית מבחינה רגשית, ואני אומרת להם כל הזמן תודה. יש לי חבר קרוב שדואג לי, שמו ישראל, ואני מודה לו מכל הלב".
מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?
"אני מבלה כל ערב במפגש שלי עם הקהל, והרבה פעמים המפגש הזה ממשיך גם בסוף ההצגה, כשהקהל ממשיך לדבר איתי. זה מאוד נעים לי לראות ולקבל את האהבה שלהם, לשמוע מהם חוויות בין־דוריות של אנשים שהולכים ומצטרפים לקהל הצופים בתיאטרון ועוקבים אחריי שנים גם דרך הטלוויזיה. הם אומרים לי 'גדלתי עלייך' ולי זה נעים לשמוע".
מתי בפעם האחרונה התמכרת לסידרת טלוויזיה?
"לא יצא לי להתמכר לשום סידרה. אני בחזרות בבקרים, וחוזרת מההצגות מאוחר בלילה. אם אני מגיעה למסך, זה רק בשעות מאוד מאוחרות".
מתי בפעם האחרונה חשבת על המוות?
"המחשבה קיימת, אבל אני משתדלת להדחיק אותה".
מתי בפעם האחרונה התחרטת על משהו שלא עשית?
"לא עשיתי דבר משמעותי בקולנוע כמו שעשיתי בתיאטרון. אני לא יודעת אם החמצתי. מה שכן, סרט זה משהו שאתה תמיד יכול להוציא אותו ולצפות בו שוב, זה משהו שנשאר. ואולי גם קל יותר לומר 'עשיתי סרט'".
מתי בפעם האחרונה פגשת חברת ילדות?
"בזמן המלחמה הייתי ברוסיה, נדדתי, ולא שמרתי על קשרים מאז. זה נושא מאוד כואב, כי בעצם הילדות שלי הלכה פייפן. היו ארבע או חמש שנים שנעלמו לי, לא הייתי ילדה. לפעמים שאלו אותי איך היו ימי הולדת בבית אבא, איך היה הבית, ואין לי מה לספר. לא היו ימי הולדת. היתה הישרדות מתמדת, זה מה שהיה. ואין לי חברות משם".
מתי בפעם האחרונה חזרת לבית ילדותך?
"הבית בפולין כבר לא קיים, הוא נהרס. לפני כחמש שנים נסעתי מטעם אוניברסיטת תל אביב לבית שבו גרתי בהמשך חיי, בעיר צ'רנוביץ (אז ברומניה, כיום שייכת לאוקראינה). אמי הביאה אותי ואת סבתא לשם, והיתה לנו שם דירה מאוד יפה. ביקרתי שם והיה מאוד מרגש. לפני הסיור לא הייתי בטוחה אם באמת אני רוצה לחזור לשם ולבקר בבית הזה, וזה עשה לי מהפכה בנשמה".
מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?
"אני יודעת 7 שפות, והשפה האחרונה שלמדתי היא עברית. דיברתי בגיל צעיר פולנית, יידיש, גרמנית ורוסית. כשהייתי קטנה היה מקובל ללמוד שפות, ובגלל שהוריי נדדו עקב עיסוקיהם כאמנים, רכשתי עוד ועוד שפות. אחרי המלחמה נסעתי עם אמי לרומניה, ושם למדתי את השפה המקומית וגם גם אנגלית עם מורה פרטי. כשעליתי לארץ, חשבו שאם אזרחים ידברו בשפת בית הוריהם הם לא ילמדו עברית. זה היה טמטום. בבית שלי דיברו שלוש־ארבע שפות, וילד לומד בקלות שפה חדשה. ליידיש פשוט עשו עוול. השפילו את השפה הזאת".
מתי בפעם האחרונה התפללת?
"יש לי תפילות משלי, ואני אומרת אותן כל לילה. זו תפילה פרטית ואינטימית במילים שלי. אני חושבת שאם אתה מתפלל במילים שלך זה אותו דבר. אני לא צריכה להשתמש במילים שמישהו אחר כתב. יש בכל אחד מאיתנו צורך לבקש שיהיה טוב, שנהיה בריאים".
מתי בפעם האחרונה שמעת משהו לא נכון לגבייך?
"אני לא מקשיבה למה שאומרים אנשים אחרים".
מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו"ש שלך?
"השבוע. בכל פעם שאני מוציאה כסף בכספומט אני בודקת. אין הפתעות, לא טובות ולא רעות".
מתי בפעם האחרונה שמחת שאת ישראלית?
"אני כל הזמן שמחה שאני ישראלית. בהתחלה לא הרגשתי ישראלית, עם השנים זה בא. לפני שנה וחצי הייתי בפסטיבל יהודי בארה"ב, וכשירדתי מהמטוס הרגשתי שבאתי הביתה. פתאום הרגשתי 'היי, את שייכת'. כמה שאנחנו מתלוננים, יש לנו ארץ מצוינת. יש לנו הרבה סיבות לשמוח ולהתגאות".
מתי בפעם האחרונה בכית על הבמה?
"ב'שלוש אחיות'. יש סיטואציה קשה עם דמות שמתייחסת אלינו בגסות רוח נוראית, ויש שם הרבה כאב. על הבמה הבכי לפעמים בא מעצמו בגלל המצב, ולפעמים כי את מתרגלת למומנטום".
מתי בפעם האחרונה היית אופטימית?
"תמיד. אני אופטימית מטבעי. זה מעורבב עם החוזק של האופי שקיבלתי בבית ומניסיון החיים שלי. החיים לימדו אותי להיות חזקה ולא ליפול לייאוש או לדיכאון. גם כשיש לי רגעים של געגועים לאנשים שהיו קרובים אלי ואינם, אני לוקחת את עצמי בידיים ואומרת 'אסור לך ליפול לעניין הזה'. אני מאוד חוששת מדיכאון. אני רואה אנשים שנכנסים לדיכאון ומאוד מסתייגת מזה. זו מחלה לא טובה".
מתי בפעם האחרונה הצטלמת לסלפי?
"לפני כמה ימים. כל הזמן מצטלמים איתי. הרייטינג שלי ברחובות מאוד גבוה. ממש לאחרונה הייתי באילת, וכשהלכתי ברחוב אנשים לא נתנו לי ללכת רגע לבד. 'אני אוהבת אותך', 'אני רואה אותך בטלוויזיה', 'אני צופה בך', אלו התגובות שמובילות לסלפי. אנשים אוהבים בן אדם שהוא כן ואני מאוד כנה, לא אוהבת לשחק אותה".
מתי בפעם האחרונה אימצת כלב?
"לפני כמה שנים, את צ'יקיטה השנייה. היא מבינה כמה שפות, בהן עברית, רומנית ואולי קצת יידיש. כלב זו חיה טובה. הוריי מאוד אהבו כלבים ותמיד היה לנו כלב בבית. כשהייתי ילדה בצ'רנוביץ היה לנו כלב בשם ביבי, דיברנו איתו גרמנית. בישראל אימצתי כלב ראשון בשם טיבי, ולאחריו היתה לי כלבה בשם צ'יקיטה - ועכשיו אני עם השנייה".
מתי בפעם הראשונה עלית על במה?
"התחלתי לשחק בגיל 18, בבוקרשט, במחזה של סופר סובייטי. אחרי התפקיד הזה הגיע מבול של מולייר, אוסטרובסקי, ברכט, שלום עליכם. הפריצה שלי הגיעה עם התפקיד של אנה פרנק. קיבלתי פרס ארצי על התפקיד הזה. זה היה מחזה מרגש. איך אפשר לא לבכות במחזה הזה? אמנם אנה היא סמל האופטימיות והאמונה לעתיד, אבל גם לה יש רגעים שהיא נשברת".
ליא קניג
שחקנית תיאטרון הבימה וכלת פרס ישראל לתיאטרון, בת 87, תושבת גבעתיים. ילידת פולין. עלתה לישראל ב־1961 ושיחקה בקולנוע ובהצגות רבות, בהן "הכתובה", "ביקור הגברת הזקנה", "אמא קוראז'" ו"הכיסאות". בטלוויזיה שיחקה בסדרות "חדווה ושלומיק", "פרפר נחמד", "רחוב סומסום" ו"שטיסל". בימים אלו משתתפת בהצגות הבימה "מה עושים עם ג'ני", "משהו טוב", "פתאום הגיע סתיו" ו"שלוש אחיות" (האחרונה בשיתוף הקאמרי), בהצגה "הרביעייה" של תיאטרון הספרייה ובהצגה "סבתא חבל על הזמן" של התיאטרון הארצי לילדים ונוער.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו