אירופה בלב הקווקז

"אתה מישראל?" הוא שאל בחיוך שופע ובעיניים בורקות. בחצי הדקה שחלפה, ומבלי שהייתי צריך להגיד כלום, הוא הסביר בתנועות ידיים מרשימות את הקירבה שהוא חש למדינת היהודים. לא מדובר ביהודי העורג לעלות לארץ או במשתתף "תגלית" לשעבר. מדובר באזרח אזרבייג'ן, מוסלמי שיעי בן 50 פלוס, שפגשתי במסגד המרכזי באחת הערים בפריפריה של אזרבייג'ן (Shamakhi). הוא בדיוק סיים את תהליך השטיפה וההיטהרות לקראת התפילה. 

"שיעים ציונים" באזרבייג'ן נמצאים בכל מקום, כך נראה. כשפגשתי חבורת ילדי בית ספר, הילדים הרגישו כאילו פגשו חבר רחוק; כשלקחתי מונית בשעת ערב כדי לחזור למלון, הנהג שפע מחמאות על מדינתנו הקטנה. כנראה יש איזה קשר בלתי מוסבר בין שתי המדינות. 

האמת היא שהקשר הזה די מוסבר אם מסתכלים על הקשרים המתפתחים בין המדינות. האזרים מייצאים כמות עצומה של נפט לישראל ומקיימים קשרים ענפים עם חברות ישראליות (ואף לוטשים עיניים ל"כיפת ברזל", לפי פרסומים זרים). ישראל, כמדינה שהצליחה לשגשג כנגד כל הסיכויים באזור עוין, הפכה למותג ולמודל לחיקוי. יש לנו חברים באזרבייג'ן. 

מי את, אזרבייג'ן?

אזרבייג'ן היא מדינה מוסלמית שיעית, אך חילונית באופן מוצהר - ולכן רחוקה כרחוק מזרח ממערב מהשכנה איראן. כפי שהמדריך הסביר לי: "הדת פה נועדה לשרת את האזרח, לא הפוך". זה גם מסביר את היחס החם כלפי יהודים לאורך הדורות. השגריר הישראלי דן סתיו, שאיתו נפגשתי במסגרת הביקור, הסביר כי המנטליות באזרבייג'ן שונה מאוד ממה שאנחנו רגילים במדינה המזרח־תיכונית שלנו. "הנימוסים פה חשובים מאוד", הוא אמר. מדובר בשינוי אווירה שמכה בכל תייר ברגע שהוא נוחת. עוד משהו שניכר לעין: אזרבייג'ן נקייה ואסתטית, בין שמדובר בשדה התעופה המרשים או בסתם רחוב צדדי. אזרבייג'ן, ובעיקר עיר הבירה באקו, מחייכת לתושביה ולמבקריה כמו שפאריס, בריסל וברלין מתחברות לנפש התייר. בקיצור, אירופה בלב הקווקז. 

באקו. עיר שחודשה לה יחדיו: מגדלי הלהבה המפורסמים

המדינה מציעה הכל, רק צריך לדעת מה לחפש, ואם צריך לזקק את הסיבות שראוי לבקר במדינה הקטנה, אפשר למנות אותן בפשטות: המחירים נמוכים בצורה דרסטית לעומת הארץ; הקירבה לישראל; והמנטליות השונה בתכלית. עיר הבירה באקו היא ללא ספק הלב הפועם של המדינה, בעיקר משום שהיא למעשה מיקרוקוסמוס של שאר אזרבייג'ן. העיר בטוחה מאוד, גם בשעות הקטנות של הלילה, והעיקר - מאפשרת ניווט מהיר, הן ברגל והן באוטובוסים וברכבת התחתית. העיר העתיקה של באקו שווה ביקור, בעיקר בגלל האווירה, שלא שינתה את פניה בגלל התיירים. 

באקו: להבות או לא להיות

העיר העתיקה של באקו פשוטה להפליא. היא שזורה כמעט בטבעיות בנוף של העיר, למרות החומה שלה, שלא נראית יום מעל המאה ה־12. העיר העתיקה הוכרזה כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו וקל להתמצא בה, משום שהיא בנויה באופן אליפטי ואינטואיטיבי. 

 העיר העתיקה של באקו. אליפטית וקלה להתמצאות

החלק התיירותי בה הוא ארמון שושלת שירוואנשה ומוזיאון הספרים המיניאטוריים. שניהם מומלצים; הראשון משום שהוא נותן בתמציתיות את מה שצריך לדעת על ההיסטוריה של האומה האזרית, כולל אתרי פולחן ומלוכה שהעין הישראלית אינה מורגלת להם, והשני - משום שכנראה אין עוד מוזיאון שכולו מוקדש לספרים מיניאטוריים. האוסף העצום כולל ספר קוראן שהשתמר מאות שנים. הספר הקטן ביותר הוא בגודל של 2 מ"מ על 2 מ"מ. 

מומלץ לדבר - ולהתמקח - עם הרוכלים על מזכרות. מזכרת שהפכה למזוהה מאוד עם המדינה היא כוס הזכוכית הידועה כ"ערמוד". צורת הערמוד שומרת על התה רותח למטה, אך מצננת אותו מעט כלפי מעלה. כמו כן, מומלץ בכל מסעדה לבקש את הקינוחים - הם יותר טובים מהמנה העיקרית. גם במקומות הכי נידחים הקינוחים מצוינים, ובמיוחד הריבה שבה אגוזי מלך ירוקים שנתנו להם להתרכך בתוך עטיפת סוכר. אני אישית התמכרתי למעדן זה, שידוע בשם "Qoz Murebbesi" (ריבת אגוזי מלך).

מומלץ גם לבקר במוזיאון השטיחים הענק, שאפילו נבנה כמו שטיח מגולגל. מבחינת האזרים, אריגת שטיחים היא חלק מהזהות הלאומית, ולכן המוזיאון מקביל אצלם למה שאצלנו מייחסים לאתרי מורשת ותרבות דומים. המוזיאון מרשים ביופיו, ובעיקר בהיקפו. וכמובן, אם כבר מדברים על ארכיטקטורה, אי אפשר שלא לדבר על מגדלי הלהבה - גורדי השחקים שהפכו את עיר הבירה לסינגפור של הקווקז. שלושת המגדלים, כשמם כן הם, מסמלים להבות. אש ולהבות בכלל הם בגדר "מוטיב חוזר" בהוויה האזרית. בכל לילה רצוי להסתכל על המגדלים, כי יש עליהם מופע מרהיב של אורות. 

המרכז על שם היידר אלייב. פלא ארכיטקטוני

אזרבייג'ן משתרעת על שטח הגדול פי ארבעה מישראל, ולכן ההיצע בהתאם. מצד אחד אפשר לראות את ההוויה האזרית כפי שנשתמרה במשך מאות שנים, כמעט ללא מגע עם הקידמה. מצד שני, יש מקומות שלא מביישים גם את אתרי הנופש הפופולריים במערב. מי שמעוניין בסקי יוכל לנסוע לצפון־מערב, לכיוון הרי הקווקז. שם נמצא אתר הסקי Tufandag, שקיבל מתיחת פנים והוא יעד פופולרי לגולשים מכל מדינות האזור, לרבות רוסיה. 

 מרכז העיר באקו. חילוניות מופגנת לצד שמירה על זהות איסלאמית מאחדת

האתר נמצא ליד העיר Gabala, שלה היסטוריה עשירה משלה, ובה גם הלונה פארק הכי מפורסם של אזרבייג'ן. כל האטרקציות, כולל לינה באתר הסקי והגלישה בו, זולים מאוד במונחים מערביים. מי שרוצה להרגיש באירופה בלי להרגיש את הכאב בארנק - שיסתכל אל עבר ידידתנו הגדולה בקווקז, אזרבייג'ן. במיוחד לאור העובדה שמדובר בטיסה האורכת כשלוש שעות וחצי. אחרי שתחזרו מאזרבייג'ן תרגישו שגיליתם עולם חדש. עולם שתמיד היה בעדנו, ורק חיכה שנבוא.

הכתב היה אורח חברת מונה טורס

צילומים: ארז ליןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו