גיא הסכסוך

רחוב הגיא והסתעפויותיו הם הפסיפס הירושלמי האולטימטיבי של העיר העתיקה בירושלים: שביל הדם והטרור ושביל החיים והדו־קיום; "גיא צלמוות" רווי פיגועים וקורבנות, כמו פיגועי הדקירה של השבוע האחרון, וגם "גיא אוני" עתיר כוח וחיות, שוקק חיים, צבעים וריחות. רחוב הגיא של היום עובר בתוואי שפעם היה עמק הטירופיון (גיא עושי הגבינה), והוא גם דופק הסכסוך של העיר הזאת: הדרך לכותל המערבי והדרך להר הבית; מוקד לפעילות של הוואקף ומדינות המפרץ, שמטרתה להבטיח באמצעות הון רב את המשך האחיזה המוסלמית בין שער שכם לבין הכותל המערבי; וגם מוקד לפעילותן של עמותות יהודיות כעטרת כהנים, שטיפין־טיפין משיבות את היהודים לאזור שגורשו ממנו בפרעות תרפ"ט. 

בימי שיגרה הרחוב הזה הוא תאווה לעיניים: בליל אנושי שוקק חיים של יהודים, מוסלמים ונוצרים; סקופיות שחורות על ראשי נזירים, כיפות סרוגות, רקומות ושחורות, שייח'ים עטויי גלימות בכאפייה ועקאל ושוק ססגוני ים־תיכוני שיש בו הכל, החל בממתקים, מסעדות וחומוסייה וכלה באתרי עתיקות; מסעדה הנושאת את שמו של אל־בוראק, סוסו המכונף של מוחמד במסעו הלילי ממכה לירושלים, וגם מסעדה יהודית כשרה, "בין הקשתות" שמה, שבה משובצים פריטי עתיקות ורצפה מימי בית שני.

בימים שבהם "קופץ" לו הסכסוך, הרחוב הזה הוא לא פעם ציר רפאים של חשדנות, חמיצות וגם שנאה. השנאה הזאת במלוא כיעורה התפרצה לה בהושענא רבה לפני כשנה וחצי, כשמחבל תושב אל־בירא התנפל עם סכין על בני הזוג אהרון ואדל בנט, שצעדו עם עגלות ובהן שני ילדיהם, בדרכם חזרה מהכותל המערבי.

זירת הפיגוע שבו נרצחו אהרון בנט ונחמיה לביא // צילום: אורן בן חקון

אדל, שנפצעה קשה, הצליחה להימלט בשארית כוחותיה. היא זעקה לעזרה, אך עוברי האורח הערבים והסוחרים בחנויות הסמוכות היפנו לה עורף והעדיפו לעצום עיניים. חלקם אף איחלו לה שתמות. אהרון בעלה, שנאבק במחבל, נפל מתבוסס בדמו ואחר כך נפטר מפצעיו. הרב נחמיה לביא, ששמע את הזעקות, יצא מביתו עם נשקו האישי כדי לסייע, ונדקר אף הוא למוות.

 

רחוב הדמים 

השבוע לא היה חסר הרבה כדי שהאסון מלפני שנה וחצי יחזור על עצמו. המחבל אחמד רזאל בן ה־17 משכם דקר עוברי אורח באותו תוואי ממש, והצליח לפצוע קל ובינוני שני צעירים חרדים ושוטר. גם הפעם היו סוחרים שהיפנו גב; כאלה שלא ראו ולא שמעו, אבל הדריכות, ערב פסח תשע"ז, מנעה אבידות בנפש. המחבל, שברח לבית סמוך, נורה שם למוות אחרי שניסה לדקור גם את רודפיו. הפיגוע הזה מגיע ימים ספורים אחרי ניסיון פיגוע דומה שנכשל, כשסיהם ראתב נמר ניסתה לדקור שוטרים ליד שער שכם הסמוך ונורתה אף היא למוות.

 

מיקום אסטרטגי

שני פיגועי הדקירה האחרונים מצטרפים לרשימה ארוכה של פיגועים וניסיונות פיגוע באזור שער שכם, מאז החלה "אינתיפאדת היחידים", ולרשימה ארוכה אף יותר של ניסיונות פיגוע בתוך העיר העתיקה, לאורך רחוב הגיא והסתעפויותיו, מאז שנות ה־80 של המאה הקודמת. חלקם אף גבו קורבנות בנפש. בספטמבר 1981 השליכו מחבלים רימון ליד השער החדש. בפיגוע הזה נהרגו שניים: דיקיו פדרו ואלדו גאלו. אליהו עמדי, תלמיד ישיבת שובו בנים, נרצח חמש שנים אחר כך, ברחוב מעלה חלדיה, וב־1987 נרצח יגאל שחף ברחוב בית הבד. 

ישמש לתצפיות. המפכ"ל אלשיך על גג "בית הנוף"

אחד האירועים הטראומטיים שחוו יהודי העיר העתיקה התרחש בליל פורים לפני 26 שנה. אלחנן אתאלי, בן למשפחת עולים מצרפת שגדל ברובע היהודי, נרצח על ידי שני מחבלים שארבו לו סמוך לפינת הגיא ורחוב שער הברזל, לא הרחק מ"הכותל הקטן". בבית שבו הסתירו הרוצחים את גופתו נקבעה לימים תחנת משטרה, שאחד מתפקידיה הוא לאבטח את הדרך לכותל המערבי. שש שנים אחר כך נרצח גבריאל הירשברג ברחוב הג'בשה. בית גבריאל הסמוך, שבו מתגוררים כיום יהודים, קרוי על שמו. חיים קרמן, תושב בית הצלם ברובע המוסלמי, היה הקורבן הבא (ב־1997). אמיתי יקותיאל נרצח סמוך לשער שכם ב־2002, ושמואל מעט, תייר חרדי מאנגליה, נרצח ברחוב דוד בקיץ 2005. 

רבים ממעשי הרצח האלה הפכו בדיעבד לציוני דרך בתולדותיה של ההתיישבות היהודית המתחדשת ברובע המוסלמי של העיר העתיקה - ומנוף לחיזוקה. לאחר רצח חיים קרמן, איכלסו יהודי הרובע המוסלמי שני מתחמים: ליד שער הפרחים ומתחם נוסף בוויה דולורוזה. באוקטובר 2015, אחרי רצח הרב נחמיה לביא ואהרון בנט, כתבנו במוסף זה (09.10.2015) שהתנהלות דומה צפויה גם הפעם.

כעת אנו מפרסמים כאן שבעקבות רצח לביא ובנט מימשו אנשי עטרת כהנים את אחת הרכישות היותר משמעותיות שלהם בשנים האחרונות, ונכנסו ל"בית הנוף" באזור שער הפרחים. זהו הבית הגבוה ביותר בעיר העתיקה שמחוץ לרובע היהודי שיהודים נכנסו אליו עד היום. דגלי ישראל שהונפו בראשו רק מדגישים זאת. על גג הבית הוכשרה מרפסת שכבר זכתה לשם מצפה נחמיה, על שמו של הרב לביא. נטע רעייתו ובני משפחתו חנכו בהתרגשות רבה את התצפית הייחודית הזאת, שמשקיפה מלמעלה על רחבת הר הבית ועל אזור שער הפרחים ושער שכם. בית הצלם, הבית הגבוה ביותר ברובע המוסלמי שבו החזיקו יהודים עד הרכישה האחרונה, נראה מכאן לפתע "נמוך". המשפחות היהודיות שנכנסו ל"בית הנוף" כבר זכו לביקור של מפכ"ל המשטרה רנ"צ רוני אלשיך, שהתקשה להסתיר את התפעלותו מהרכישה הזאת, שכמו קודמותיה בוצעה בשקט ותמורת הון רב.

אלשיך אהב בעיקר את המיקום האסטרטגי של הנקודה, שתשמש בעתיד גם את המשטרה, לטובת תצפיות ושליטה על האזור. הבניין על ארבע קומותיו, ששטחו הכולל מגיע למאות מטרים רבועים, מעוטר בדגמי רצפות ערביות מרהיבות, וחדריו מרווחים וגבוהים. הוא שימש בית שלטון ממלוכי וטורקי, ובמרתפו חצובים בורות מים. 

מאחז יהודי נוסף, צנוע יותר, שנרכש והושמש לאחר רצח לביא ובנט, הוא חנות ברחוב הגיא שאותה חנכו בני משפחת בנט. החנות מופעלת על ידי בני נוער יהודים, מתושבי הרובע המוסלמי, כפינה חמה לשוטרים ולחיילים העסוקים במשימות ביטחון שוטף באזור. שני המאחזים החדשים הללו מצטרפים לעשרות בתים ברובע המוסלמי שאוכלסו ביהודים לאורך השנים, ולעוד מתחמים שנרכשו, אך טרם מומשו וממתינים לשעת כושר. 

כ־80 משפחות יהודיות חיות כיום ברובע המוסלמי, שבמפות ישנות מכונה הרובע המעורב. יחד עם תלמידי ישיבות ומוסדות דוגמת המכינה הקדם־צבאית עטרת, ישיבת שובו בנים או נאות דוד, מספרם מגיע לכ־1,200 נפש, כרבע ממספר היהודים שחיו ברובע המוסלמי לפני יותר ממאה שנה, בתקופת "תור הזהב" של הקהילה היהודית בירושלים שבין החומות.

בין היהודים שהתגוררו באזור, קודם שגורשו משם בפרעות על ידי הערבים, היו כמה "ידוענים" בני אותה תקופה: דב פרומקין, מייסד עיתון "החבצלת", שהתגורר ליד שער המשגיח; דוד הכהן, סבו של הסופר חיים באר, שגר בחצר ברחוב השלשלת; ר' יהודה לייב יעבץ, סבו של ההיסטוריון זאב יעבץ; מחיה השפה העברית אליעזר בן־יהודה, שאף סייע ברכישת בית ויטנברג, הבית שבו התגוררו לימים אריאל ולילי שרון, ושמעל דירתם התגורר נחמיה לביא. 

סמוך לרחוב הגיא גר גם הנגר המפורסם שמואל לייזר (משירו של דן אלמגור, "ירושלים של אז") שנרצח בביתו בפרעות תר"פ. אחד היהודים המפורסמים שחי בשוק הכותנה הסמוך היה ר' יהוסף שוורץ, מחוקריה הידועים של ארץ ישראל. ר' יוסף נבון, אביו של יצחק נבון, הנשיא החמישי של מדינת ישראל, ניהל באזור בית תמחוי על שם נתן שטראוס, וראובן ריבלין, מתלמידי הגר"א, סבו של נשיא המדינה ראובן ריבלין שקרוי על שמו, גר אף הוא בסמוך.

על פי רישומיו של יהושע ילין, חבר העירייה בסוף המאה ה־19, שגם בני משפחתו התגוררו ברובע המוסלמי - 75 מתוך 287 החצרות בעיר העתיקה שהיו בבעלות יהודית (26%) שכנו בשנת 1897 מחוץ לרובע היהודי. היהודים ניצלו באותן שנים את הרפורמה העות'מאנית, שאיפשרה לראשונה גם ללא מוסלמים לרכוש נכסים וקרקעות, ועברו מהרובע היהודי הצפוף אל הרובע המוסלמי. אלא שמלחמת העולם הראשונה, ואחר כך פרעות פסח תר"פ, דיללו מאוד את האוכלוסייה היהודית באזור זה. בתרפ"ט ניחתה מכה נוספת על היהודים שחיו באזור, ובמאורעות תרצ"ו עזב היהודי האחרון את הרובע המוסלמי, ובכך בא הקץ הזמני לכ־120 שנות התיישבות רצופה במקום.

 

השראה מאל־אקצא

אחד הבתים המפורסמים ביותר במרכזו של רחוב הגיא, הראשון באזור שאליו חזרו יהודים לאחר מלחמת ששת הימים, הוא הבניין של ישיבת "תורת חיים", שקנה וייסד ר' יצחק וינוגרד. 

מבנה הישיבה, כמו עשרות מבנים נוספים באזור, נבחר בשעתו על ידי היהודים, בשל קרבתו להר הבית. בזמנו, קודם הפרעות, למדו בישיבה ר' אריה לוין, שלימים נודע בכינויו רב האסירים, הרב צבי יהודה הכהן קוק, שעמד עד פטירתו בראש ישיבת מרכז הרב, והרב יעקב משה חרל"פ, מתלמידיו הידועים של הראי"ה (הרב יצחק אברהם הכהן קוק). כיום שוכנת בבניין ישיבת עטרת ירושלים, או בשמה המוכר יותר ישיבת עטרת כהנים. בניין הישיבה ויושביו נפגעו קשה בגלי הפרעות שפקדו את האזור החל משנת תר"פ. מבין 80 בתי הכנסת והישיבות ששכנו בעיר העתיקה לפני מלחמת השחרור, היה זה הבניין היחיד שנשמר על רכושו בשלהי התקופה הבריטית ולאורך התקופה הירדנית, בזכותו של עבדול רעני, שומר ערבי, שהיה סמל בריטי ונשוי ליהודייה. לאחר פטירתו המשיך גם אחיו, מוחמד עבדול רעני, שומר במסגד אל־אקצא, לשמור על הרכוש היהודי. האחים החביאו בחדר קטן את הספרים ואת הריהוט המקורי של הישיבה ושל בית המדרש, ולא הניחו לאיש להיכנס. להיכל הישיבה עצמו הכניס השומר ריהוט פרטי כדי לשוות לו מראה של חדר מגורים. אפילו לאיש חברת החשמל הירדנית, שבא מדי חודש לרשום כמה חשמל צרכו דיירי הבית, רעני לא הניח להיכנס, אלא רשם על פתק את המספר שהראה המונה ומסר אותו לידיו. לאחר מלחמת ששת הימים שבו היהודים למקום, ובחדר קטן, כ־6 מ"ר שטחו, גילו לתדהמתם יותר מ־2,500 ספרים שנשמרו ללא פגע.

קובע מזוזה. יחזקאל לוי, אביו של נחמיה לביא, ב"בית הנוף" // צילום: מתניה אופיר

גורלם של אתרים אחרים ברובע המוסלמי, שבהם התגוררו יהודים לפני קום המדינה, לא שפר עליהם כמו זה של "תורת חיים". בתים ומוסדות תורה הועלו באש, נהרסו, נתפסו או הוחרמו. גם השומרים במסגד אל־אקצא כיום ממלאים תפקיד שונה לחלוטין בקורות הסכסוך מזה שאותו מילא עבדול רעני המנוח. במסגרת חקירת פיגוע הדקירה שאירע השבוע בעיר העתיקה עצרה המשטרה שניים מאנשי הדת באל־אקצא (בית משפט השלום בעיר הטיל צו איסור פרסום על פרטים אחרים מהחקירה הזאת). הדוקר עצמו, כמו דוקרים אחרים במהלך "אינתיפאדת הבודדים", שאב השראה מאל־אקצא. הצעיר בן ה־17 משכם שניסה השבוע לדקור למוות עוברי אורח ברחוב הגיא, נשבה כנראה, כמו מפגעים קודמים, בעלילות הדם המודרניות שעל פיהן מסגד אל־אקצא נתון בסכנה, מכיוון שמדינת ישראל זוממת לערער בכוונה תחילה את יסודותיו, להפילו ולהחריבו.

בשבוע הבא פסח, ואחר כך יום העצמאות ויום שחרור ירושלים ה־50, שחל בשבוע שבו נפתח חודש הרמדאן. בשנה שעברה, בשעות החשיכה של ימי הרמדאן, סגרה המשטרה קטעים מרחוב הגיא לתנועת יהודים, ומנעה מהם למעשה להגיע לכותל המערבי מכיוון שער שכם. גם השנה, החיכוך הגבוה שצפוי בין יהודים למוסלמים מסב לכוחות הביטחון כאב ראש לא קטן. ששת שערי הר הבית שדרכם נכנסים מוסלמים להר קבועים לאורך כותלו המערבי של הר הבית, בקצה סמטאות הפונות מרחוב הגיא מזרחה.

הגיא, או בשמו הערבי, אל־ואד, הוא הציר המרכזי למתפללים המוסלמים שנכנסים משער שכם לאל־אקצא, וגם הציר המרכזי עבור היהודים, תושבי השכונות החרדיות של ירושלים, שנכנסים משער שכם לכותל המערבי. כל פיגוע על הציר הזה, יודעים במשטרה, הוא פיגוע אסטרטגי ש"מפיל" באחת את התיירות באזור, "מפיל" גם את מספר המבקרים בכותל המערבי ומכריח את זרועות הביטחון להפעיל באזור צעדים שבהכרח מגבירים את המתח גם סביב מסגד אל־אקצא.

בהר הבית, לאחר תקופה של שקט יחסי, עולה אפוא המתח לקראת החגים. יהודים במספרים גבוהים מבעבר מבקרים כיום בהר. בתקופת השר ארדן והמפכ"ל אלשיך השתפר היחס למבקרים היהודים שם. למשל, השבוע ביקרה בו קבוצה בהדרכת הדיין הצפתי הרב בניהו ברונר; חתן שפקד את המקום ביום חופתו; קבוצת נשים בהדרכת רינה אריאל, אמה של הלל אריאל שנרצחה בביתה בקריית ארבע לפני כשנה; ותלמידים מישיבת ההסדר אור וישועה מחיפה ומהישיבה במצפה יריחו. על פי נתוני המשטרה, בשנת 2016 ביקרו בהר 14,164 יהודים לעומת 10,766 ב־2015, עלייה של כ־40%(!) ובראשית 2017 מוסיפים המספרים לעלות עוד. הרחקתם מההר של הפרובוקטורים מתנועות הבת של הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית הישראלית, תרמה לשקט היחסי במקום. ה"שחקן" הירדני, שבעידודה של ישראל השפעתו על הנעשה בהר גדלה מאוד בשנים האחרונות, "רגוע" בינתיים. בירושלים מקווים שהאירועים ברחוב הגיא הסמוך לא יציתו מחדש את הר הבית, שנזקי הדליקות בו - כפי שהוכח בעבר - יכולים להיות רבים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו