"אני משתדל להצניע את זה", מספר לי נסים גרמה בגילוי לב, "אומר שזה של המשפחה, או של בורא עולם. אבל כן, מהקריירה שלי עשיתי הרבה כסף. חוץ מהמגרש הזה קניתי עוד שלוש דירות. היום אני והילדים שלי מסודרים. הם לא צריכים לקחת משכנתא, דאגתי להם. גם אם הם יהיו עצלנים, הם יכולים לא לעבוד כל החיים".
"המגרש הזה" הוא "בית גרמה", קומפלקס מגורים ומסחר צבוע כתום, החולש על רחוב שבזי בראש העין. בתפריט: דירות ומשרדים, חנות נרגילות, דוכן פלאפל, שווארמייה, מאפייה וקיוסק, כולם מושכרים על ידי גרמה, שנחשב לבעל בית הגון ופופולרי. "הוא הסמל שלנו", אומרים מנהלי החנויות בגאווה מקומית לא מוסתרת. הזמר עצמו מתגורר בדירת הגג.
"זה עלה לי בבריאות, לא היה קל", ממשיך גרמה. "הכריחו אותי לבנות. לפני יותר מ־40 שנה קניתי פה חנות קטנה. אחרי כמה שנים קיבלתי מכתב מהמינהל שאני יכול לקנות את המגרש, דונם. לפני כ־20 שנה הודיעו שאם לא אבנה, המגרש יופקע. היה לי איזה 60-50 אחוז הון שלי, ובן אחותי אבנר, שגידלתי אותו אחרי שגיסי נפל במלחמת ששת הימים, עזר לי מאוד".
את הסיור בחוץ הוא מנצל להדלקת סיגריה. "אני מעשן רק בחוץ, לא בבית, לא במשרד, לא במקומות סגורים". הוא גם פוקד כל יום את מכון הכושר בהוד השרון הסמוכה ("אני עושה חפיף, כוּסית, קצת אופניים, קצת הליכה, לתחזק את הגוף, לא לנפח שרירים"), נבדק כל חודש אצל הרופא ("רק כדי לוודא שהכל בסדר, סבתא שלי נפטרה בגיל 115, אבל היפוכונדר") - ובעיקר מפחד מטיסות.
"ב־30 השנים האחרונות, עד שהשתתפתי בתוכנית ריאליטי בהודו - 'בוליווד' - לא טסתי, פחדתי. לפני זה הופעתי בכל העולם, כולל באיראן לפני המהפכה עם 'בת המלך' בתיאטרון אורנה פורת, ובאמריקה עם 'ילדי הכרך', תפקיד ראשי. לפני זה הייתי שבע שנים סולן להקת ענבל.
"בטלוויזיה הופעתי ב'פרפר נחמד' עם עפרה חזה, ב'שמש', שיחקתי את עצמי בסידרה 'ניו־יורק'. הגשתי בערוץ 1 ובגלי צה"ל. זכיתי בפסטיבל הזמר המזרחי מקומות שני ושלישי. בקדם־אירוויזיון מקום חמישי (עם השיר 'חולף לו עם הזמן', 1989; א"נ)".
"אני לא יודע אם יש עוד כמה שחרשו כמוני את כל האמנות לאורכה ולרוחבה, ואני אומר את זה בצנעה. זכיתי בברכתו של אלוהים לעשות דברים שיחידי סגולה זכו להם", מוסיף גרמה (67), שהוריד פרופיל בשנים האחרונות. למרות להיטים כמו "פלאפל", "מלך הקסטות", "נולדתי בראש העין", "ילד תימני" וכמובן "ציונה", לא תראו אותו בקיסריה, גם לא בהיכל מנורה מבטחים. האלבום החדש שלו - "עשר" שמו - הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. אלבומו המקורי האחרון, "חדש ומחודש", ראה אור בשנת 2010.
אתה לא מרגיש לפעמים שהדור הצעיר של הזמרים הים־תיכוניים עקף אותך בסיבוב?
"לא מפריע לי. כי עשיתי הפסקה מרצון, אני מופיע פחות מבחירה. וברגע שאתה לא במשחק היומי, זה בסדר גמור. לגבי אהבת קהל, אל תטעה. אין יום שאני חוזר הביתה בלי לחלק חתימות, והחתך החזק שאוהב אותי זה הלבנים. כשאני מסתובב בשינקין, במרכז תל אביב, זה לא להאמין.
"אנשים בארץ לא מטומטמים. הם מעריכים את מי שעושה דרך ועשה דברים בתרבות, לא מי שאחרי להיט אחד פותח קיסריה, מפסיד כסף ונעלם לשנתיים כי אין לו שורשים. יש לי קהל נאמן, בוגר וצעיר, לבן ושחור, שהולך אחריי, שאספתי לאורך השנים מכל הדברים שעשיתי, כמו קופת גמל".
גם בטלוויזיה וברדיו אתה ממעט להופיע.
"עשיתי 'ציפורי לילה' בגל"צ. באתי לשנה, נשארתי שבע. תבדוק, אף אחד לא הגיש שם שבע שנים, ותמיד קידמתי שם זמרים בתחילת דרכם והייתי מוקף בצוות צעיר. הייתי מביא תרמוס, וההיא מחדשות 10, תמר איש־שלום, היתה מבקשת ממני תה בתור חיילת. אבי בניהו, שהיה מפקד התחנה אז, אמר לי מה הרייטינג רק בשנה האחרונה, כדי שלא ארים את האף. עכשיו מציעים לי תוכניות ברדיו וכבר לא מעניין אותי.
"לפני שש שנים באתי לערוץ 1 להגיש את התוכנית 'נסים גרמה מארח' במוצאי שבת. אמרו לי, אם אתה מביא חצי אחוז רייטינג, יש לך פה שתי עונות. עליתי על כל הציפיות ברייטינג, זה סנסציה, לא היה כזה דבר.
אבל כל זה היה בעבר. היום אתה לא מתגעגע לבמה, לקהל?
"כיום בהופעות יש לי ביקוש ואני מחכה לאלבום, כי אני פרפקציוניסט ובשנה האחרונה התמקדתי בהקלטות. את האלבום עשיתי רק ללב ולנשמה. אחרי שהוא ייצא אני מרים מופע עם שבעה נגנים, וסיפורים מהילדות ועד היום. כמו יוסי בנאי, רק של נסים גרמה. כתבתי את המופע הזה שלוש שנים.
"אני אעשה שתיים־שלוש הופעות בחודש. לא יותר. גם אם תיתן לי מיליון דולר. אני לא אעבוד 30-20 הופעות בחודש כמו פעם. תבין, אני הופעתי בקיסריה לפחות 20 פעם ובהיכל התרבות בתל אביב 30 פעם. לא מכרתי כרטיסים, הביאו ועדי עובדים. הייתי אלוף הוועדים, פיצחתי אותם. כשאחרים עשו חתונה ב־400 דולר, אני הופעתי לוועד ב־3,000. שניים ביום. במיוחד כשהיה לי את 'ציונה', פוצצתי את הוועדים. ואז, באחת ההופעות בהיכל התרבות ירדתי לקהל. כתבו בעיתון ש'נסים גרמה ביזה את ההיכל'. בחלוף שבע שנים שלמה ארצי היה שם. אמרו, 'סנסציה, שלמה ארצי ירד לקהל'".
ולא מדגדג לך היום להיות בטופ? כמו ארצי, כמו אייל גולן?
"אני לא בתחרות הזו. זה לא מעניין אותי בכלל. גם כשהייתי כוכב לא אמרתי על עצמי שאני כוכב. כוכבים יש בשמיים. הייתי מפורסם. גם היום אני ממגנט קהל, אבל יש עת לכל דבר. יש לי חוזה לחמש הופעות בארה"ב שעוד לא מומש, בעשרות אלפי דולרים, והם משגעים אותי שאסע, כי אף פעם לא הופעתי שם. אני מבטיח להגיע לשם עם המופע החדש, אחרי שיעלה בארץ לפחות עשר פעמים.
"פנה אלי יהלומן ישראלי, שאבוא לשיר לאמא שלו את 'ציונה' ב־20 אלף דולר, לשיר אחד, ולא הלכתי. כסף קל? אני לא שם. יש לי עקרונות בחיים. אני לא מופיע בחתונות, זו ההחלטה שלי, זו הדרך שלי. אי אפשר לעשות חתונות לילה־לילה ואז לבוא להיכל התרבות ולהגיד שאני אמן. מבחינתי זה לא עובד. ולא חסר לי כלום.
"קיבלתי 250 אלף שקל על 'בוליווד' ומאות אלפי שקלים מפרסומות שעשיתי, בזק בינלאומי, דפני (מברשת להחלקת שיער; א"נ), סוזוקי. על כל עשר שמציעים אני עושה אחת. הציעו לי להחליף מישהו בפרסומת בהמון כסף ולא לקחתי. לא כל דבר צריך לעשות, אלא להיות חכם, מה ואיך וכמה. אני יכול לנסוע בכל רכב, אבל נוסע בסובארו. לצניעות יש ברכה. חינכתי את ילדיי לצניעות".
דירת שלושת המפלסים שלו ממוקמת בעורפו של "בית גרמה" וכוללת מרפסת גג, משרד וקומת מרתף, שהיא כולה ארכיון ומוזיאון לפועלו. יש שם פרסים שזכה בהם, מגיני הוקרה, גביעים, אלבומי תמונות, קלטות וידאו ושמע, דיסקים וחפצים שהוא שומר, תלבושות של הופעות, תיקים, מזוודות, כובעים, כדורי רגל חתומים, מכשירי טלפון ישנים של בזק.
על הקירות גם ציורים מופשטים שהוא מצייר כבר 40 שנה, בלי שאף אחד יידע, ולא שש לפרסם. לצידם תמונות של כל בני המשפחה, כולל הסבתא שעלתה מהכפר הקטן מטאפה שבתימן.
"גם היום באות אלי מעריצות, ובעבר זמרות ליווי ורקדניות חיזרו אחריי. נו, אז מה?" // צילום: אריק סולטן
קירות המשרד, והמרתף רחב הידיים שמתחתיו, מכוסים באלפי תמונות שלו עם כל מפורסם ופוליטיקאי, מהשמאל ומהימין, שרק תנקבו בשמו, מארבעה עשורים. מנשיאי המדינה נבון, הרצוג ועזר ויצמן, דרך פרס ורבין, שרים וחברי כנסת, ועד שלל שחקנים, זמרים וספורטאים.
נדמה שאין סלב בישראל של פעם שלא הצטלם עם גרמה. עם כולם הוא מחובק, מחייך, מסתחבק. גאוותו הגדולה היא מכתבי תודה שקיבל מחולים קשים שאירגן עבורם ערבי התרמה, גייס כספים ולבסוף חייהם ניצלו. חולה כליות, חולת סרטן, מושתלת כליה, ילד שנזקק לניתוח.
"כל אחד שעזרתי לו, וחי, מה אני צריך יותר מזה? אלבום? פוליטיקאים? עזוב, אני נהנה לתת לאחרים. עשיתי 1,500 מופעים למען הזולת בכל הקריירה. 25 שנה, כל חודש, שלוש הופעות מילואים לצבא. מגיל 17, עשרה אחוזים ממה שאני מרוויח אני נותן מעשר לנזקקים. אולי משם הברכה שלי".
בוויטרינה מיוחדת בארכיון הביתי שמורים המשקפיים והתיקים של אשתו המנוחה שושי, שנפטרה לפני ארבע שנים, בגיל 58. לצידם שמורות תעודת הנישואים שלהם והעדות שלה בוועדת החקירה הממלכתית לחטיפת ילדי תימן מ־2001. שושי, הוא מספר, נקראה להעיד בוועדה על היעלמות אחותה מרים. את השיר שנכלל באלבום החדש, "אלוהים יברך אותך", כתב והלחין לזכרה של שושי.
"בשבע השנים האחרונות איבדתי אמא, שתי אחיות ואח. היינו שישה, נשארנו שלושה, ואני בן הזקונים. ואיבדתי את שמעון פרס", הוא אומר. "עברתי שנים לא פשוטות, אבל המכה של חיי היתה כשאשתי נפטרה. חודש לפני שהיא התמוטטה קניתי לשנינו שתי חלקות קבר בבית העלמין של ראש העין, שורה ראשונה, מקומות 24 ו־25".
מה קרה שם?
"שמע סיפור: בכל יום ראשון, כבר 40 שנה, אני עולה לקבר של אבי ומדליק נרות. הוא ידע את כל התנ"ך על פה, בתימן היה אורג את השטיחים של המלך ופה היה מוכר בדים ל'משכית' בלירות. באותו יום ראשון הלב אמר לי לחזור מבית העלמין הביתה, ואני רואה את הדלתות פתוחות והסנדל של אשתי זרוק בכניסה, מבין שמשהו לא בסדר, והלב דופק. אני מחפש אותה ולא מוצא, צועק והיא לא עונה. מתקשר לחברה שלנו והיא לא אצלה. בסוף מצאתי אותה בדירה של השכנה, שוכבת מתחת לשולחן עם קצף בזווית הפה, אחרי שבץ מוחי. היא הלכה להאכיל את התוכים של השכנה.
"צרחתי, אמבולנס, בילינסון. אחרי שלושה־ארבעה ימים היא חזרה להכרה, עשו לה צנתור בראש, ובבדיקות גילו לה סרטן מפושט בכל הגוף. היא יצאה מפה ולא חזרה. זה לקח חודש וחצי. הייתי לידה כל יום. לא עזבנו אותה דקה. זו היתה טראומה לי ולילדים, שאני לא מאחל לשונאים שלי".
כשאני שואל על היום שבו שושי נפטרה, גרמה לוקח נשימה עמוקה. "זה היה בערב כיפור, זה אומר שהיא צדקת. לא הספקנו לעשות טלפון אחד, והיו בהלוויה 2,500 איש, כי היום אחד יודע, אלף יודעים. המשטרה פתחה לנו את המסלול לבית העלמין, שנספיק לקבור אותה לפני כיפור.
"חייתי איתה עשרות שנים והיא היתה איתי לאורך כל הדרך ותמכה בי. אישה נפלאה. ממושב אליכין. הכרנו במסיבה בגבעתיים. התחתנו אחרי שנה וחצי, באוגוסט 1980. לקחתי הלוואה ועשיתי את חתונת השנה במלון עם 1,500 איש, כל המפורסמים. והבאנו יחד שלושה ילדים, חיינו יחד כל השנים, אני פירנסתי והיא ניהלה את הבית, ופתאום היא נעלמה".
איך הצלחת להמשיך הלאה?
"אחרי שמונה חודשים הציעו לי את 'בוליווד'. עליתי לטיסה להודו עם איזה כדורי הרגעה שאתה רק יכול לדמיין, ואבנים ובנדורמינים, חצי מזוודה. זה לא היה קל, אבל זה קצת שיחרר אותי מכל מה שעברתי עם אשתי. אחרי שלושה ימים המפיקים אמרו לי שאני הכוכב של הסידרה, שבלעדיי זה לא היה קורה. זה או שיש לך את זה ואתה ממגנט, או שאין לך, ואני התברכתי בכריזמטיות מסוימת. זה משמיים. עכשיו רודפים אחריי שאעשה את 'גולסטאר' או 'היחידה', ואני מסרב בתוקף. מ'האח הגדול' הציעו לי מיליון שקל, קיבלתי גם הצעות מ'הישרדות' ו'המירוץ למיליון'. ולא הולך.
"הספיק לי מריאליטי. לא מוכר את נשמתי. הייתי יכול, למשל, להצליח כמחליף של שלומי שבת ב'דה וויס', אבל אני לא רוצה לתת ביקורות רעות לזמרים צעירים. להגיד למישהו שהוא היה גרוע זה לא אני. ולזייף תשובות אני לא יכול. זה לא באופי שלי".
"מהפחד לטוס חזרה לארץ מהודו הלחנתי מחדש את 'שיר למעלות' עם רבעי טונים", הוא מדגים ומסלסל: "שיר למעלות, אשא עיניי אל ההרים, מאין יבוא עזרי". "הצטלמנו שם בהודו לטלוויזיה וביקשו ממני לשיר משהו ישראלי. מה אני אשיר, 'הבה נגילה'? שרתי את 'שיר למעלות' ככה עם הלחן החדש, והמפיקה ההודית התחילה לבכות, כי זה בא מהנשמה. וככה השיר גם הגיע לאלבום החדש".
והשירים האחרים, מאיפה הם באו?
"כשחזרתי מהודו נפלה עלי ההשראה, ובפעם הראשונה, תוך חודשים ספורים, כתבתי והלחנתי אלבום שלם ולא רק שיר אחד או שניים. שלוש בבוקר מילים, שבע בבוקר לחן, עשר בבוקר עושה סקיצה. כאילו אלוהים פתח לי את השערים ותוך כמה חודשים 'אכלתי' את התקליט.
"בלילות חשבתי כמה עשיתי ונתתי בעולם הזה, ושיש לי הכל אבל אין לי כלום, ועל העולם הבא ומה יהיה ואיך יהיה, ומהמחשבות האלה נכתבו השירים. יצאו ממני דברים ממעמקי הלב שלי, כמו מים ממעייני הישועה. לכן באלבום הזה אני מאוד חשוף".
"תן לי מיליון דולר, אני לא עושה תוכנית כמו 'הרווק' שעשה דודו אהרון". גרמה בביתו // צילום: אריק סולטן
אנחנו עוברים לשבת במרפסת הגג. "פה היו 500 צמחים, זה היה ההובי של שושי. כיום נשארו רק בודדים. היינו מארחים כאן את צמרת המדינה, שרים, ח"כים, ראשי ערים, אמנים. ושושי היתה מארחת ברמות, אבל ללא פרסום. לא כל דבר צריך לפרסם.
"באזכרה של השנה הבאתי 300 איש לכאן לחצר ובחוץ עוד אלף. הרב הראשי דאז, הרב שלמה עמאר, אמר לי משפט שהולך איתי מאז: 'תבחר בחיים'. זה כל כך חזק בעיניי. וזה מה שמינף אותי נפשית ומה שעשיתי מאז. וכן, בחיים יש לפעמים טלטלות. אלוהים אומר שאם היה רק טוב היית משתגע. הוא נותן לך גם לראות את הלא טוב כדי שיהיה לך באלנס. אחרת איך תדע מה זה רע".
והבאלנס הגיע בדמות חברתו החדשה. "שמה נירה, היא תימנייה, צעירה ממני ב־12 שנה, עובדת בעיריית פתח תקווה, יש לה שני ילדים. גם היא אלמנה, שעברה טראומה לא קלה. היא איבדה בעל ואני אישה, ופתאום מצטלבים. זה לא פשוט. אנחנו כבר לא צעירים שבונים בית. זה לא היה קל, אבל למדנו להבין אחד את השני. הכרנו לפני שנה וחצי, אבל אנחנו לא גרים יחד. אם אני אוהב אותה? אנחנו יחד שנה וחצי. היא חכמה, מקסימה, בחורה עם נתינה אינסופית. אני שמח על הזוגיות איתה".
גרמה שמח, אבל דיסקרטי. מסרב לומר היכן הכיר את בת זוגו, ורק מוכן להוסיף ש"היא אוהבת את המוסיקה שלי מאוד, ואני לא מעדיף נשים תימניות. זה מקרי, נסתרות דרכי האל".
איך הגיבו ילדיך לזוגיות החדשה?
"הילדים שלי פירגנו לקשר החדש. אנחנו נפגשים מדי פעם לארוחות משותפות, והיא בקשר איתם. הילדים של שנינו מתגעגעים להורים שנפטרו, אבל ברוך השם הכל בסדר בין המשפחות".
אפשר להניח שהיו לך עוד אפשרויות.
"אחרי מותה של אשתי, נדרתי נדר ששלוש שנים לא תדרוך בבית כף רגלה של אישה אחרת, ועמדתי בכך. שנתיים לא ראיתי נשים בכלל. גם כשהתחילו איתי בחורות צעירות, זה לא עניין אותי".
כשהוא שומע על כוכבים שבגדו בנשותיהם, הוא רותח. "אני בז להם. זו עין גדולה, זו תאווה, זה לא הגון, לא ישר וערכי. זה חוסר תרבות. זה בא מהבית. מה אתה חושב, גם היום באות אלי מעריצות, ובעבר זמרות ליווי ורקדניות חיזרו אחריי. נו, אז מה? תעבור על הארכיון שלי, לא דבק בי רבב.
"לפני שנה וחצי אמרתי מילה בטלוויזיה שאני כביכול מוכן לקשר. התקשרו אלי 500 נשים שהציעו את עצמן, חלקן שרוטות, אחת חיה בסוכה על החוף, אחרת רצתה ממני שלושה ילדים. אבל אני אדם עם ערכים. תן לי מיליון דולר, אני לא עושה תוכנית כמו 'הרווק' שעשה דודו אהרון".
לצעירים שמצליחים כיום במוסיקה הוא דווקא מפרגן. "יש מביניהם תותחים. להצליח כיום זה כמו לזכות במפעל הפיס. אחד מתוך עשרות אלפים. אחד כמו עומר אדם כאילו זכה בלוטו. הרבה מאוד נופלים בדרך, ולא שהם לא טובים. יש כישרונות, אבל זה מתפקשש. אני חשפתי זמרים חדשים ברדיו. עשיתי להיטים, חשפתי והשמעתי אותם. 'בלבלי אותו' של קובי פרץ זה להיט שאני עשיתי".
בבחירה בין אלבום זהב לנכד שעוד אין לו, גרמה בוחר ללא היסוס בנכד. בינתיים שלושת ילדיו רווקים, אבל הוא מקווה שזה ישתנה בקרוב.
הגדולה שלו, שירה (36), היא בכירה בחברת נספרסו בישראל. "לדור הזה אין מה לשבת על הראש, אבל אני יודע שהיא כן רוצה זוגיות, שזה כבר טוב", הוא אומר. "אשתי לא זכתה לראות את הילדים תחת חופה, אני מתפלל שאני אזכה לראות אותם עם נכדים".
לדבריו, לבת השנייה ליהי (34 וחצי) ולבן צדוק (32, הקרוי על שם אביו של הזמר) הוא סייע ומסייע כלכלית. צדוק התמודד לפני שנתיים ב"הכוכב הבא" והגיע לשלב הדו־קרב. כיום הוא עובד על אלבום בכורה. ליהי למדה עיצוב ב"שנקר" והיא עוסקת בעיצוב גרפי ובתכשיטנות.
"השקעתי בהם. בגלל שבאתי ממצוקה ולי לא היה, אז הענקתי להם מה שאני לא קיבלתי. הם היו מפונקים, ברמה של משפחות עשירות. נתנו להם מעל ומעבר. צדוק גר כאן במתחם, אני מחזיק לו דירה ששיפצתי לו, כולל כל התשלומים, כמו מלון, ואני גם תומך בו כספית. באהבה רבה, זה הבן שלי. אנחנו גדלנו שבעה אנשים בדירת חדר וחצי. ואז גיסי נפל בששת הימים ואחותי באה עם חמישה יתומים ונהיינו 12 איש בחדר וחצי. אני תמכתי ביתומים, עד היום, כמו האב הרוחני שלהם, אולי בזכות זה יש לי ברכה".
הוא עצמו נולד במעברת האוהלים שהפכה לראש העין. בן זקונים למשפחה בת שישה אחים ואחיות. לדבריו, אחותו חיסן (שושנה) נחטפה בגיל שנה וחצי, במסגרת פרשת ילדי תימן. גם אותו, הוא מספר, ניסו לחטוף כשהיה תינוק - ובני המשפחה הגנו עליו.
"הייתי תינוק יפה וכל יום האחות מהמרפאה היתה מגיעה לאוהל של המשפחה ובתירוצים מנסה לקחת אותי לבדיקה רפואית. היו מחביאים אותי ממנה והאחים והדודים שלי שמרו עלי. יום אחד כשבאמת הייתי חולה, באו כולם לשמור עלי במרפאה עם טוריות ואלות שלא ייקחו גם אותי.
"שנים שאמא שלי היתה נזכרת באחותי ודופקת את הראש בקיר. בשבילי זה פצע שלא יגליד לעולם. אנחנו כבר דור שני ושלישי והאנשים לא שלמים. הם רוצים רק לדעת את האמת. לאן נעלמו ילדים. צריך להקים מאגר דנ"א של כל המדינה ולמצוא את כל החטופים המאומצים.
"שמע קטע. פגשתי מישהי שהיא במקור מאליכין, היישוב של אשתי ז"ל. היא נחטפה לארה"ב, גדלה וחיה שם, וכל שנה היא בארץ ולא פוגשת את המשפחה שלה. ביקשו ממני לשכנע אותה. הצלחתי לשכנע אותה לפגוש אותם, שייסגר להם המעגל לפני שהם נפטרים. הכל היה סגור. ברגע האחרון היא קיבלה פיק ברכיים וטסה חזרה לאמריקה. אני מבין אותה. לא קל לפתוח תיק אימוץ".
עכשיו הכל גלוי ופתוח ברשת.
"אני לא מסוגל לחפש במאגר שעלה לרשת. נפשית. משיחות עם בני העדה התימנית, הפצע לא יגליד לעולם. אני רואה את האימהות והמשפחות. חי בלב ראש העין הוותיקה, מעוז התימנים, מכאן אני שואב את האמת. גם דור ההורים וגם הדור שלנו מחכים עדיין לתשובות, שמבחינתנו עדיין לא ניתנו".
גרמה עם עפרה חזה (מימין), רעייתו שושי ושמעון פרס. "אכלתי אצל סוניה מאות פעמים. הייתי מביא להם סירים עם מלאווח וקובנות" // צילום: באדיבות נסים גרמה
באלבום החדש גם גירסת כיסוי של גרמה ל"שיר מספר 8" ("יונתי, תמתי, חמדתי") של אריק איינשטיין ז"ל. המקור של איינשטיין, עם הגרוב המזרחי־תימני, מתלבש היטב על הגרון של גרמה, שמבצע אותו נהדר.
"הייתי רואה אותו ברחוב בתל אביב ונשביתי בצניעות שלו. אני אוהב את הקול שלו, צורת ההגשה שלו חודרת כמו יהלום, אני מעריץ שלו. יורם רותם מגלי צה"ל שלח לי את השיר כשאספתי חומר לאלבום, ואמרתי 'בינגו', השיר כאילו נכתב עלי. מזכיר לי אפילו את 'פלאפל'. כמובן שהכרתי את השיר קודם, אבל לא ישב אצלי בראש להקליט אותו".
את הלהיט הגדול שלו, "ציונה", כתב מאיר אריאל. "בזמן שפוליקר, ריטה, רביץ, כולם, חיכו אצל מאיר בתור לשירים, הוא התקשר אלי וביקש לעשות איתי אלבום", הוא מגלה. "התחלנו לעבוד, ואחרי שלושה חודשים זה ירד מהפרק. לא שאלתי אפילו למה.
"ואז מאיר מתקשר אלי, ובלי ידיעת אשתו תרצה, רצה לתת לי שיר. באתי אליו, ו'ציונה' היה באורך עשר דקות, המון בתים. ביקשתי שיקצר. למעשה הוא כתב אותו על ישראל 20 שנה לפני שהביא לי אותו. עשיתי שבע סקיצות. המעבד שלי התפטר. הבאתי נגן קאנון ועבדתי איתו לבד. בסוף מאיר בא לאולפן והקליט את הקטע שלו. רציתי שהוא ישיר דואט איתי, אבל כשהגיע לאולפן ושמע את השיר אמר שהוא יקלקל. עמדתי על כך שישתתף בקולות בפזמון האחרון. כשהבאתי לו את הסינגל, הוא צילצל אלי למחרת וסיפר ששלום חנוך אומר שהשיר חרא. אז אמר.
"'ציונה' נהיה להיט ענק. הייתי פותח איתו וסוגר איתו הופעות. מאיר קיבל עליו מאקו"ם 60 אלף שקל בשנה. על שיר אחד. לא היה כדבר הזה. כשהוא נפטר באתי לשבעה בפרדס חנה והיה חושך בבית, רק נרות. ואיך שאני נכנס תרצה מתחילה לצעוק, 'נסים גרמה המלך, 60 אלף שקל בשנה, אריק איינשטיין אל תיפגע, שלום חנוך אל תיפגע, יהודית רביץ אל תיפגעי, זה המלך'. ורק אז הבנתי שהם יושבים שם. איזה פדיחה.
"מאיר אריאל היה כמו אח שלי. כואב לי שהוא לא קיבל את החיבוק כשהוא היה חי. אף אחד לא יודע, אבל אני החזרתי אותו בתשובה. אחרי שהתחברנו ב'ציונה' הוא היה בא לכל המסיבות שלי והתחיל לשאול אותי על הדת. ופתאום הוא הבין שהמשפחתיות והחברות אצלנו הן אחרות, של נשמה ונתינה. היינו מאוד־מאוד צמודים. הוא חסר לי".
הוא עצמו כבר דאג היטב לחיבוק שיקבל אחרי מותו. "אני עשיתי צוואה, ובה מוגדר שיהיו 25 איש שיהוו מועצה, תוקם עמותה שאליה אני מפריש המון כסף, לא על חשבון הילדים. העמותה הזו אחרי לכתי תמשיך לתת עזרה למעוטי יכולת ונזקקים. פעם בשנה יערכו אזכרה וערב לזכרי, שבו יחלקו מלגות לאמנים בתחילת דרכם. הארכיון שלי יתוחזק להמשיך את המורשת של נסים גרמה, כולל מתחם מיוחד ומזכירה בחצי משרה, שתטפל בשימור המורשת שלי".
מי שעוד חסר לו, כאמור, הוא שמעון פרס, שהלך לעולמו בספטמבר האחרון. "הוא היה כחבר, כאח וכאב הרוחני שלי במשך 40 שנה", אומר גרמה. "הקשר בינינו היה אולי הקשר הכי מיוחד שהיה לי בחיים. קשר בין פוליטיקאי משופשף מרמת אביב, מהמפלגה שהקימה את המדינה, לבין בחור תימני צעיר שנולד במעברה והוא בכלל אמן, שחקן, זמר. הקשר הזה היכה גלים בעולם והפך לסמל ישראלי של קיבוץ גלויות וקיבוץ תרבויות", הוא פוסק.
"הכרנו ב־1978 בהופעה בפתח תקווה. הוא הזמין אותי אליו ללשכה. נהייתה כימיה. התאהבתי בו. ב־1980 הוא היה בחתונה שלי שלוש שעות. הפכנו להיות כמו משפחה. הילדים שלו, יוני, חמי וציקי, כמו אחים שלי. אכלתי אצל סוניה מאות פעמים. הייתי מביא להם סירים עם מלאווח וקובנות. נוצרה חברות אמיתית שלא קשורה לכלום. הייתי 30 שנה ליד פרס. ראיתי הכל, ולא אמרתי מילה. נחשפתי להמון דברים אישיים ומדיניים, אבל אני איש סוד. ובזכותו הפכתי לאיש מפלגת העבודה. חבר לשכה, חבר ועידה, חבר מרכז.
"אני הבאתי למען פרס קהלים מחתכים שונים. נתתי את כל ליבי, מאהבה אמיתית שלא תלויה בדבר, ושילמתי מחיר, כי 'הליכוד' החרימו אותי. כל החברים שלי ב'ליכוד'. קראו לי בוגד. ומעולם לא קיבלתי משהו בתמורה, לא שקל ולא תפקיד ולא כלום. רק נתתי.
"כשפרס התמנה לנשיא, היה לכבודו אירוע בכנסת, עם זמרים. ביבי, שאני מאוד מעריך אותו ומיודד איתו, רואה אותי שם בסוף האירוע ואומר לי, 'נסים, אין שני לך בנאמנות, אבל למה לא שרת את 'ציונה'?' באותו רגע הוא קרע את ליבי. הרגשתי כאילו חרב עולמי. לא ישנתי יומיים. זה הרג אותי".
מאז, טוען גרמה, ניסו חלק ממקורביו של פרס להרחיק אותו מהמעגל הקרוב לנשיא.
"חודשיים אחרי שהתמנה לנשיא, פרס הזמין אותי לארוחת צהריים במשכן ואמר לי (מחקה את פרס): 'נסים, אני רוצה שפעם בשנה תעשה פה אירועי פולקלור של העדה התימנית, תביא את החברים שלך, ואני רוצה שתהיה היועץ החברתי־התרבותי שלי'. כמובן ללא תשלום. ואמרתי מייד כן, באהבה רבה.
"עוברים שלושה חודשים ולא קורה כלום. הבנתי שהמשחק השתנה ושלאנשים סביבו יש אינטרסים משלהם ואנשים משלהם. הבנתי שאני מסומן. מידרו אותי. פעם אחת לא הזמינו אותי לשיר או להתארח בבית הנשיא. רציתי אותו לתוכנית שלי בטלוויזיה, ולא הסכימו בשום פנים ואופן. הקש ששבר את גב הגמל היה כשלפני כמה שנים רצו לעשות עלינו כתבה משותפת ליום העצמאות, והיה מי שסיכל את זה. לקחו במקומי את יצפאן. ואז הבנתי שנגמר הסיפור.
"אבל אני לא בכיין באופי שלי. תימני גאה. אני בקשרים עם המשפחה. כשאשתי נפטרה הוא הגיע לכאן, לא דרך הלשכה. לפני שנתיים עשיתי לעצמי יום הולדת. מהלשכה לא אישרו הגעה שלו, הבאתי אותו בדרך שלי והוא ישב שעתיים. כשסוניה נפטרה שלחתי קייטרינג של אוכל תימני. כשהוא נפטר שלחתי קייטרינג. ראיתי אותו בפעם האחרונה שלושה שבועות לפני שאושפז. עזרתי להביא אותו מהרכב. כבר אז הבנתי שמשהו עומד לקרות".
למה בהלוויה שלו שר על הבמה דוד ד'אור ולא אתה, שחבר שלו 40 שנה?
"זה היה מכוון, ומי שעשה את זה, אני לא אשכח לו. אבל אני לא נוטר. גם להלוויה לא סידרו לי להגיע ובסוף ישבתי בשורה הראשונה, אבל זה לא דרך אנשיו, אלא דרך המשפחה, הילדים. אני יודע מה הילדים של פרס חושבים על חלק מהחבורה שעטפה אותו, הם היו איתי. אני אדם נאמן, עשרות שנים של אהבת נפש. הוא אהב את האותנטיות שלי, את היושרה והבינה והחוש השישי שלי (מחקה את פרס): 'עזוב אותי מכל הפרופסורים, תגיד לי מה את חושב'. ואני קלעתי בול כל מערכת בחירות. היו לנו פתקים. ב־96' אמרתי לו שאם הוא ידחה את הבחירות הוא יפסיד לביבי, וצדקתי.
"אגב, יאיר לפיד חבר שלי וגם כחלון חבר שלי. קבל סקופ: גם בבחירות האחרונות וגם לקראת הבחירות הבאות, מציעים לי מקום ריאלי לכנסת, ואני לא רוצה. מה אני צריך את זה?"
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו