כל ההכנה, כל ההיערכות, כל הדריכות - ובסוף הקריסה הגיעה: הפועל ירושלים נכנעה 83:68 לוולנסיה במשחק מס' 1 של חצי גמר היורוקאפ.
את ירושלים ליוו כמה עשרות אוהדים, שלא טסו עם הקבוצה אלא הגיעו עצמאית. אין טיסה ישירה מישראל לוולנסיה, אז חלקם בילו ברחבי אירופה בטיסות קונקשן דרך ציריך, מוסקבה ואפילו בודפשט. את הדרך המפרכת הזאת הם עשו רק כדי להיות מוצאים מהאולם לפני תחילת המשחק באקט שערורייתי של המשטרה הספרדית.
לטענת האוהדים, לפני תחילת המשחק החלו השוטרים להכות חלק מהם באלות. הסיבה: המקום שהוקצה להם היה קטן מדי והם נאלצו להתמקם במקום גדול יותר באולם. כ־30 אוהדים ישראלים הוצאו אל מחוץ לאולם והשוטרים אף החרימו את הדרכונים של חלק מהם. במשך כל המחצית הראשונה האוהדים שנותרו בחוץ היו מוקפים בטבעת כבדה של שוטרים ולא הורשו אפילו לעזוב את אזור האולם. בהמשך כולם הורשו לעזוב, אך לא הורשו להיכנס בחזרה לאולם.
יהונתן קליין, אחד מהאוהדים שהוצאו, תיאר את מה שקרה: "עם הכניסה לאולם הספרדים דרשו שכל אוהדי הפועל יידחסו לשתי שורות בקצה העליון של האולם, באזור שבבירור לא הספיק לכולם. אחרי דיונים עם המנכ"ל גיא הראל, האחראי המקומי והמשטרה החליטו לדחוף את כולם לתוך האזור. בהתחלה רק אמרו לכולם לעלות. כולם נדחסו לתוך אותו איזור. אוהדים התפרסו ליותר משתי השורות האלה מהסיבה הפשוטה שלא היה מקום לכולם".
קליין המשיך: "התחלנו לעודד עם תוף (הוכנס באישור), לשיר ולהניף שלטים. חלקנו המשיכו להתווכח עם השוטרים, שנעמדו לידינו. כשהוחשכו האורות להצגת שחקנים, השוטרים פרצו לתוכנו באלימות ולקחו את התוף והשלטים. כשעלו האורות השוטרים הורו לכולם לצאת החוצה ודחפו והיכו את כל מי שהתעכב. מי שניסה לצלם או צילם היכו אותו. בסוף הוציאו את כולנו מחוץ לאולם לגמרי. אחרי בירורים הם טוענים שלא נשמענו להוראות, ששברנו כיסאות (לא קרה) ושהנפנו שלט נאצה נגד השוטרים".
עוד בזמן המשחק האוהדים חזרו למלון ולחלקם היו טענות קשות דווקא לגבי הטיפול של אנשי הקבוצה: "לא יכול להיות שאוהדים נוסעים כמעט 16 שעות כדי לתמוך בקבוצה וההנהלה לא עושה דבר כדי להחזיר אותנו. פשוט הפקירו אותנו בחוץ. הליקוי התחיל עוד לפני המשחק, כשלא הסדירו לנו מקום נורמלי, זה הוביל לכל הבלאגן".
מהקבוצה מסרו בתגובה: "אף אחד לא הפקיר את האוהדים. דובר הקבוצה היה איתם בחוץ לאורך כל האירוע. האוהדים קיבלו את כרטיסי הכניסה למשחק בחינם".
.jpg)
ג'רלס עולה לזריקה. ירושלים לא פגעה בכלום מחוץ לקשת // צילום: הפועל ירושלים - האתר הרשמי
והיה גם המשחק, אולי החשוב ביותר של ירושלים בעשור האחרון. ירושלים פתחה עם הגנה קשוחה ושליטה בקצב המשחק. הגארדים שיחקו על אמארה סטודמאייר בצבע, וטורנס קינסי בלט עם 8 נקודות ברבע. דקה וחצי של חוסר ריכוז איפשרה לוולנסיה לסיים את הרבע ביתרון מינימלי, 19:20.
ברבע השני המשחק המשיך להיות צמוד, למרות יתרון 7 של האדומים קודם לכן. ליאור אליהו עלה מהספסל והמשיך את היכולת הרעה שלו מהשבועות האחרונים עם החטאות ואיבודים שעזרו לספרדים למחוק את ההפרש.
סימונה פיאניג'אני ידע שוולנסיה היא קבוצת ריבאונד מצוינת, אבל זה לא עזר: הספרדים כתשו את השחקנים שלו עם 10 ריבאונד התקפה רק במחצית הראשונה. ההזדמנויות החוזרות הורידו אותם למחצית ביתרון 35:36.
במחצית השנייה המשחק התחיל לברוח לאדומים. ירושלים לא פגעה בכלום מחוץ לקשת, והצבע הפך לטיילת בדרך ליתרון 48:55 לספרדים בסוף הרבע השלישי. ברבע הרביעי ירושלים רקדה טנגו, וכל פעם שצימצמה את ההפרש ל־3-2, חטפה שלשה שהרגה לה את המומנטום, כשהיחידי שמחזיק את האדומים במשחק הוא קינסי המצוין, אבל גם הוא לא יכול היה לעצור את הקריסה שבאה לבסוף.
בחצי הגמר השני התחוללה הפתיעה גדולה כשמלאגה הספרדית ניצחה את לוקומוטיב קובאן בחוץ בתוצאה 57:73. המשמעות עבור ירושלים היא שאם הספרדים ינצחו את קובאן בסדרה והיא תעלה לגמר, מובטח לה יתרון ביתיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו