כל אחד והגושים שלו

כמה מחברי המפלגה הרפובליקנית בגוש עציון מיסגרו לפני כחודש בגאווה גדולה דברים שאמר המתמודד לנשיאות דונלד טראמפ על ההתנחלויות, ותלו אותם על קיר ביתם. השבוע הם הוסרו משם. ב־3 במאי 2016 אמר טראמפ לאתר ה"דיילי מייל" הבריטי כי נתניהו "צריך להמשיך לבנות בהתנחלויות", ואף הבהיר כי הוא "מתנגד לקריאה להפסיק את הבנייה כתנאי מקדים שיאפשר משא ומתן בין ישראל לפלשתינים". השבוע, בחלוף עשרה חודשים וחצי בלבד, פגש נתניהו בבית הלבן טראמפ ידידותי - אך אחד.

הציפייה הישראלית לכרטיס אמריקני פתוח לבנייה בלתי מוגבלת בהתנחלויות בכל האזורים, ב"גושי ההתיישבות" ומחוץ לגושים - נכזבה. רעיון המדינה הפלשתינית אמנם ירד בינתיים מסדר היום, אך מנקודת המבט של טראמפ ישראל יכולה לשכוח כרגע מסיפוח של אזורי התיישבות יהודית, דוגמת מרחב אדומים. זה יקרה, אם בכלל, רק במסגרת הסדר קבע.

הדיל ששירטט שר הביטחון אביגדור ליברמן כיעד, ימים ספורים בלבד אחרי שטראמפ נבחר לנשיאות - בנייה בתוך הגושים תמורת הקפאת בנייה מחוצה להם - התברר כהערכה יותר קרובה למציאות המדינית החדשה, אך יש שיאמרו כי היה בבחינת נבואה שהגשימה את עצמה. מועצת יש"ע, שדולת ארץ ישראל בכנסת ושרים בליכוד משוכנעים עד היום שליברמן סימן לוושינגטון החדשה במו פיו את הקו שבו ישראל מוכנה להסתפק, הביא להורדת רף הציפיות מטראמפ ולהחמצת הזדמנות היסטורית להשיג יותר.

תזכורת: רק לפני שנים אחדות, בעיצומה של תקופת אובאמה וקרי, נתניהו וגם שרים בימין היו מוכנים לחתום בשתי ידיים על הדיל שליברמן שירטט. לפני כשלוש שנים עדיין עיין נתניהו במפות ששירטטו בעבורו את תחומי גושי ההתיישבות ואת היישובים שייכללו בהם, ושקל לאמץ אותן.

בתקופת קרי ניהלו צוותים ישראליים ואמריקניים שיח מלווה במפות, על הגדרת גושי ההתיישבות והיישובים הכלולים בהם. נתניהו - צריך לומר - הבהיר בעבר כי "הגושים של השמאל אינם הגושים שלי", וכי "יש הגדרות שונות למונח גושים". לפני כשנה הוא אמר לפדריקה מוגריני, הנציגה העליונה לענייני חוץ וביטחון של האיחוד האירופי, כי הוא מעוניין לפתוח במו"מ עם הרשות הפלשתינית על גבולות הקבע של גושי ההתיישבות ביהודה ושומרון.

עכשיו הזמנים השתנו, ואולי רק לכאורה. בחירת טראמפ יצרה את הרושם שבפני ישראל - בפרט בסוגיית ההתנחלויות - נפתחו אופקים חדשים. בספטמבר האחרון, רגע לפני בחירת טראמפ, העלה ראש הממשלה לחשבון הטוויטר שלו סרטון שבו הגדיר את הדרישה הפלשתינית לפנות את המתנחלים כתנאי לשלום, כ"טיהור אתני". בדבריו באותו סרטון, שאותם ניתן היה לפרש אז כרמז לתוכניותיו בנוגע למתנחלים החיים מחוץ לגושי ההתיישבות - נתניהו הישווה את נוכחותם של המתנחלים בשטחי יו"ש לנוכחותם של האזרחים הערבים בישראל בשטחי המדינה. ראש הממשלה שאל מדוע יהודים שחיים בשטחי המדינה הפלשתינית העתידית נחשבים מכשול לשלום, בעוד ברור לכל שהערבים שחיים במדינת ישראל אינם מהווים מכשול לקיום המדינה היהודית.

דבריו של נתניהו באותו סרטון, שהוקלטו רק לפני חמישה חודשים, "התכתבו" היטב עם הצהרתו ערב הבחירות האחרונות, ולפיה במשמרת שלו לא יפונו התנחלויות.

 

אחוז אחד של בניית מתנחלים

גושי ההתיישבות, שבהם דובר השבוע בוושינגטון ושבהם ידובר כפי הנראה רבות בשבועות ובחודשים הקרובים, אינם מושג מתמטי מדויק. רחוק מכך. מאז שנות ה־70 עברו הגושים גלגולים רבים. הגירסה הנוכחית המינימלית שלהם, שיסודה בשמאל, אינה דומה לגירסה המורחבת שלהם בימי בגין או שרון, שיסודה בימין.

כשמועצת יש"ע שירטטה תוכנית גושים מקסימליסטית, מטרתה היתה לטרפד באמצעותם הקמת מדינה פלשתינית. כשיוסי ביילין וחבריו ליוזמת ז'נבה שירטטו תוכנית גושים מינימליסטית, מטרתם היתה להבטיח הקמת מדינה פלשתינית. כל אחד והגושים שלו.

רוב המתנחלים גרים בגושים, אבל יש יותר יישובים מחוצה להם. מודיעין עילית // צילום: יוסי זליגר

אך עוד לפני שנכנסים לבירור רעיון הגושים וגבולותיהם, הנה כמה עובדות רקע הכרחיות שאין עליהן מחלוקת - חלקן פחות ידועות - ושכדאי להכירן.

גושי ההתיישבות, על פי כל השיטות, נמצאים בשטחי C, שעל פי הסכמי אוסלו נותרו בשליטה ישראלית - ביטחונית ואזרחית - מלאה. שטחי C מהווים 61 אחוזים משטחי יו"ש, בעוד שטחי A (שבשליטה פלשתינית מלאה) מהווים 18 אחוזים מהשטח ושטחי B (בשליטה ביטחונית ישראלית אבל בשליטה אזרחית פלשתינית) מהווים 21 אחוזים מהשטח.

דונלד טראמפ אמנם אמר בתחילת השבוע בראיון מיוחד לבועז ביסמוט ב"ישראל היום", ערב פגישתו עם נתניהו, כי "יש שטח מוגבל שנשאר ובכל פעם שאתה לוקח אדמה עבור התנחלויות נותר פחות שטח", אבל העובדות הן ש־90 אחוזים מקרקעות הגדה אינן בנויות, לא על ידי פלשתינים ולא על ידי יהודים. רוב שטחי יו"ש, גם כיום, הם שטחים פתוחים - גבעות טרשים, מדבר או שטחים חקלאיים. השטח הבנוי בפועל, הן של הפלשתינים והן של יהודים, הוא קטן. כ־7 אחוזים מיושבים בפועל על ידי הפלשתינים וכ־3 אחוזים על ידי היהודים (בנייה בפועל ובנייה מתוכננת).

על פי נתוני שלום עכשיו, שאינם חשודים באהדה למפעל ההתנחלויות, בתוך שטח C משתרעת בפועל הבנייה של המתנחלים על 55 אלף דונם, שהם אחוז אחד בלבד משטחי C! לעומת זאת, על פי אותם נתונים, השטח התפוס על ידי המתנחלים מגיע ל־2 אחוזים משטחי C (שהם 109 אלף דונם), בעוד שטח השיפוט של המועצות משתרע על פני כ־10 אחוזים משטחי C (הנתונים של מועצת יש"ע שונים מעט, אך לא בהרבה).

המתנחלים מהווים כ־4 אחוזים מתושבי מדינת ישראל, אך כ־13 אחוזים מאוכלוסיית הגדה. על פי נתונים רשמיים נכון ל־1 בינואר 2017, הם מונים 421,400 נפש. רוב גדול של המתנחלים - 280 אלף נפש - גרים בתחום גושי ההתיישבות - כפי שהגדרתם מקובלת היום - אלה שעל פי רוב המפלגות (הליכוד, המחנה הציוני, יש עתיד, ישראל ביתנו, הבית היהודי, כולנו והמפלגות החרדיות) יהיו חלק ממדינת ישראל במסגרת הסדר הקבע. עוד 150 אלף נפש חיים מחוץ לגושים. רוב היישובים בגושים הם יישובים גדולים - ערים ומועצות מקומיות גדולות יחסית, ורוב היישובים מחוץ לגושים הם יישובים קטנים יותר, כך שלמרות שרוב המתיישבים כיום חיים בתחום הגושים, רוב היישובים נמצאים מחוצה להם: כ־50 יישובים בלבד שוכנים בגושים ועוד כ־80 מחוצה להם. גם רוב רובם של 97 המאחזים, שחלקם הפכו זה מכבר ליישובים, נמצאים מחוץ לגושים.

שמונה שנות אובאמה בבית הלבן הביאו להאטה ואף להקפאה של הבנייה בתחומי ההתנחלויות. סמנכ"ל מועצת יש"ע, יגאל דילמוני, שירטט לאחרונה גרף שבו מומחשת הירידה בגידול במספר התושבים. אם בשנת 2008 עמד הגידול השנתי של אוכלוסיית המתנחלים על כ־5.5 אחוזים, בהדרגה הוא ירד ובשנת 2016 עומד הגידול על 3.9 אחוזים בלבד.

מה שמשמעותי אף יותר הוא רכיבי הגידול. בעבר, כך מצא דילמוני, רוב הגידול - כ־70 אחוזים - נבע ממעבר של תושבים חדשים להתנחלויות. בשנים האחרונות, בהיעדר בנייה, הרכיב הזה ירד ל־30 אחוזים ורוב הגידול - 70 אחוזים - נובע מילודה. דילמוני מציין שכ־5,100 יח"ד מתוך ה־6,000 שהממשלה אישרה לאחרונה לבנות או לקדם את בנייתן נמצאות בגושים, ורק כ־900 מחוצה להם.

"אותנו כמועצת יש"ע זה מאוד מדאיג", אומר דילמוני, "מבחינתנו, תם עידן קרב הבלימה מול אובאמה. עכשיו הממשלה צריכה להוביל דרך לאומית־ציונית ולא להיגרר שוב אחרי ארה"ב, גם אם מדובר בנשיא אחר ואוהד יותר".

 

צריבה תודעתית חדשה

יו"ר מועצת יש"ע, אבי רואה, מעריך שבשנות ההקפאה נוצר פער וחסר של כ־10,000 יחידות דיור ברחבי יו"ש. רואה סבור כי הגיעה השעה שנתניהו יקבל החלטות היסטוריות ויענה ליוזמות חבריו בליכוד לספח ולהחיל את החוק הישראלי על אזורי התיישבות יהודיים ביו"ש, "תחילה מעלה אדומים ובהמשך אזורים אחרים". הוא מברך את נתניהו על קידום הבנייה של כ־6,000 יח"ד, שעליה כבר הוחלט, אך למוד ניסיון, מעדיף לגלות זהירות ומבקש לראות ביצוע, "ולא רק דיבורים".

רואה מייחס חשיבות רבה לבנייה, אבל גם לצריבה תודעתית חדשה, שתלווה כמובן במעשים: "הסרת פרדיגמת המדינה הפלשתינית מסדר היום, ואחרי 50 שנות שלטון ישראלי ביו"ש - סוף־סוף סיפוח של אזורי קונצנזוס והתיישבות ישראלית שם".

מטען היסטורי ש"עם ישראל לא יכול להיפרד ממנו". בתים בשילה // צילום: אי.אף.פי

גם סגנית שר החוץ, ח"כ ציפי חוטובלי, דבקה ברעיון הסיפוח. "לציבור הימני בישראל יש ציפייה גדולה לא מטראמפ, אלא מנתניהו", אומרת חוטובלי ל"ישראל השבוע". "הגדר, או תוואי הגדר, שלכאורה מסמנת כיום את הגושים, היא רעיון מבית היוצר של חיים רמון, שכל תכליתו לשמר את אופציית המדינה הפלשתינית. מדינה כזאת אינה בת קיום מכל מיני בחינות. אם תקום - היא תיכבש על ידי חמאס, כפי שקרה בעזה.

"מדינת ישראל שעדיין מתקשה לשאת את הפצע והכאב של עקירת 9,000 מתיישבים מגוש קטיף, אינה מסוגלת להכיל עקירה של 150 אלף מתיישבים שחיים מחוץ לגושים, וזאת תהיה הדרישה מאיתנו. זו פנטזיה ואשליה לדבר בשפת הגושים. לכן צריך לדבר בשפת הריבונות ולא בשפת ההתכנסות, שהיא שפת השמאל שזרה לנו".

נתניהו אמר לך פעם שהגושים שלו אינם הגושים של השמאל. הוא הסביר לך למה התכוון?

חוטובולי: "בתקופה מסוימת היתה לנתניהו תפיסה, שהציעה לייצר מובלעות ישראליות תחת ריבונות ישראלית, מעין לשוניות שנכנסות אל תוך השטח הפלשתיני. המובלעות־לשוניות הללו תוכננו להיות תחת החוק הישראלי. מה שעמד מאחורי התוכנית הזאת, כך נתניהו הסביר, הוא שאל הגושים שנוצרו כתוצאה מבנייה עירונית מסיבית, צריך לצרף ולחבר התיישבות שהיא בעלת מטען היסטורי - כמו שילה, בית אל ועפרה. ראש הממשלה הסביר שעם ישראל לא יכול להיפרד מהמקומות הללו".

את יודעת אם הוא דבק בתפיסה הזאת?

חוטובלי: "תפיסתו העקרונית היתה ונשארה שליטה ביטחונית ישראלית בין הים לבין הירדן. מכאן נגזרות גם הפעולות והתוכניות האחרות שלו".

באיזו מידה צריך להתחשב בארה"ב ובנשיא שנתניהו תיאר אותו השבוע בממשלה כמורכב וכמי שיש להתחשב באופיו?

חוטובלי: "עדיף להגיע למהלכים דרמטיים וחשובים תוך תיאום עם ארה"ב, אבל אני מבדילה בין תיאום לבין בקשת רשות. בקשת רשות לא רלוונטית למדינה ריבונית ועצמאית שעושה מה שטוב לאינטרסים שלה. לעומת זאת תיאום - זה מצב שבו אתה מגייס את האמריקנים על פי האינטרסים שלהם. האינטרס העליון שלהם הוא להגיע ליציבות. הדבר האחרון שהם צריכים הוא לייצר עוד בסיס טרור חמאסי בדמות מדינה פלשתינית, שיערער את היציבות של ישראל והאזור. האינטרס המשותף לנו ולהם הוא למנוע הקמת ישות טרור שתערער את היציבות כאן.

חוטובלי. "ישראל אינה מסוגלת להכיל עקירה של 150 אלף מתיישבים שחיים מחוץ לגושים" // צילום: דודי ועקנין

"במשך שנים רבות הוויכוח בין הליכוד והעבודה היה על הדרך לפתרון הבעיה הפלשתינית. הליכוד אמר: אוטונומיה. העבודה אמרה: פשרה טריטוריאלית. היה קונצנזוס שמדינה פלשתינית היא מחוץ למשחק. אחרי כמעט 25 שנות כישלון לפרדיגמת המדינה הפלשתינית - לשוב היום לתוכנית של גושים, שכל תכליתה היא לשמר את הפרדיגמה הזאת - זאת טעות".

 

למנוע רצף פלשתיני

תוכנית הגושים החלה את דרכה בספטמבר 1978. העיתונאי והחוקר חגי הוברמן, מחבר הספר "כנגד כל הסיכויים" המתאר את השתלשלות ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, מזכיר ששרון כיהן אז כשר החקלאות בממשלת בגין הראשונה. "באמצעות הגושים של אז שרון ביקש למנוע מהאוטונומיה של בגין להפוך למדינה. הדרך היחידה לעשות זאת היתה למנוע רצף טריטוריאלי פלשתיני. התכלית של גושי ההתיישבות בזמנו היתה למנוע רצף כזה.

"הגושים של שרון (מצפון לדרום) כללו את גוש קרני שומרון, שנועד להרחיב את הנוכחות היהודית במורדות המערביים של השומרון, וכן את גוש אריאל; גוש נווה צוף להרחבת הנוכחות היהודית במורדות המערביים של הרי בנימין; גוש מעלה אדומים; מרחב גוש עציון־תקוע; גוש מעון־כרמל על הציר מערד לירושלים ולמעלה אדומים; והגוש האחרון - גוש זיקים, שנועד למנוע שימוש בלתי מבוקר באדמות המדינה בחולות שמצפון לעזה".

"המונח גושי התיישבות", מציין הוברמן, "צץ מחדש בעקבות הסכמי אוסלו. באופן פרדוקסלי, מי שהכניסה את המונח לשיח הציבורי כתפיסה התיישבותית היתה מועצת יש"ע. גם היא כמו שרון ביקשה לשמור על ההתיישבות היהודית בריבונות ישראלית בתוך האוטונומיה הפלשתינית. לתוכנית הגושים של מועצת יש"ע היו שלושה עקרונות: שום יישוב לא מפונה, התארגנות היישובים בגושים, ורצף טריטוריאלי וכבישים ביניהם".

הוברמן מגלה שמועצת יש"ע נמנעה תחילה מחתימה פורמלית על הנייר, כדי שלא להצטייר כמי שתומכת בהסכם עם אש"ף, ושעל פי החלטת רבין ובעידודו של סגן שר הביטחון דאז מוטה גור, המסמך הפך בסיס לדיונים בתוך מערכת הביטחון, על מימוש הסכם אוסלו. "המגעים השקטים עם רבין וגור בהכוונתם של אורי אריאל וזאב חבר (זמביש) נמשכו כשנתיים, לכל אורך הדיונים על ביצוע הסכמי אוסלו, והצילו את ההתיישבות - פשוטו כמשמעו".

 

משחק חד־צדדי

התפנית במשמעות של המונח "גושים" התרחשה עם ניסוחו של הסכם ביילין־אבו מאזן בשנת 1995. המטרה חדלה להיות רק הבטחת עתידם של רוב או כל המתיישבים, והגושים הפכו להיות גם או בעיקר מתווה ומראה מקום למה שמחוצה להם - כלומר: תיחום שטחי הישות או המדינה הפלשתינית העתידית.

"ביסוד המסמך של ביילין ואבו מאזן שהסכימו אז כי יותר מ־100 אלף מתנחלים על 50 יישוביהם יסופחו לישראל, עמד מחקרו של יוסי אלפר, שפורסם שנתיים קודם לכן", אומר הוברמן, "התוכנית של אלפר השאירה בידי ישראל סדר גודל של 11 אחוזים משטחי יש"ע, והזיזה את הקו הירוק מרחק של 8-5 ק"מ מזרחה. אלפר הציע לספח לישראל ברצף טריטוריאלי 70 אחוזים מהמתיישבים. ביילין הוא גם זה שרקח את 'הבנות ז'נבה' עם יאסר עבד ראבו ב־2003. שם הופיעה אמנם השורה: 'גושי ההתנחלויות ורוב המתנחלים מסופחים לישראל', אך שם גם נקבע, שתמורת סיפוח הגושים, השכונות במזרח ירושלים ושטחים ביטחוניים - ישראל תעביר לפלשתינים שטחים חלופיים על פי יחס של אחד לאחד".

הוברמן מציין, עם זאת, שלהבנות צורפה מפה ללא כל גושי התיישבות, "רק תיקוני גבול קלים דומים מאוד למפת גדר ההפרדה, שמשאירים אמנם יישובים מסוימים בשליטה ישראלית, אבל בוודאי לא בגושים".

המונח גושי התיישבות צץ מחדש בעקבות הסכמי אוסלו. מעלה אדומים // צילום: אי.אף.פי

אחרי ביילין בא אהוד ברק שהסכים באופן לא רשמי, בקמפ דיוויד 2000, להקמת מדינה פלשתינית על 92 אחוזים משטחי יהודה ושומרון, כש־8 אחוזים בלבד מהשטח נותרים בשליטה ישראלית, ומהם כ־5 אחוזים גושי התיישבות ו־3 אחוזים רצועת ביטחון צרה בבקעת הירדן. בטאבה, בינואר 2001, הציע נשיא ארה"ב דאז ביל קלינטון לברק ש־80 אחוזים מהמתנחלים יישארו בגושי ההתיישבות, שיכללו 6-4 אחוזים משטחי יו"ש, אבל הפלשתינים דחו גם את ההצעה הזאת.

שרון, כידוע, עקר את גוש קטיף, והתגאה אחר כך במה שכונה "מכתב הגושים" שהפקיד בידיו נשיא ארה"ב דאז ג'ורג' בוש הבן באפריל 2004. במכתב הזה, שאובאמה ומזכירת המדינה שלו קלינטון התנערו ממנו רגע אחרי שבוש פינה את מקומו, נכתב בין היתר כי "לאור המציאות החדשה בשטח לרבות קיומם של מרכזי אוכלוסייה גדולים, אין זה מציאותי לצפות שתוצאת המו"מ על הסדר הקבע תהיה חזרה מלאה ושלמה לקווי שביתת הנשק של 1949", וכי "...יהיה זה מעשי לצפות שכל הסדר קבע יתבסס על שינויים המוסכמים על שני הצדדים, אשר משקפים את אותה המציאות".

ערב בחירות 2006, ניסה הרב יואל בן נון להגדיר את "הגושים" מול רה"מ דאז אהוד אולמרט. תמורת תמיכת בן נון בקדימה, אולמרט כתב לו ש"בכל תהליך מדיני יישמר מעמדה הריבוני והמאוחד של ירושלים ויישמרו גושי ההתיישבות: גוש עציון, גוש עוטף ירושלים, גוש אריאל ואזורי ביטחון בעלי חשיבות חיונית לישראל". אחרי שנבחר, התנער כידוע אולמרט מהבטחתו לשמור על מעמדה הריבוני המאוחד של ירושלים, ואישר את התוואי הסופי של גדר ההפרדה, שהוא זה שמייצג כיום את תפיסת השמאל בנוגע לגושים ולגבול הקבע ביו"ש.

תוואי הגדר, מציינים כיום שרים בליכוד, פורר למעשה את רעיון הגושים והפך יישובים רבים למובלעות מבודדות. הוברמן מעיר על כך: "כל משחק 'גושי היישובים' הוא משחק שאנו הישראלים משחקים עם עצמנו. הפלשתינים מעולם לא קיבלו את העיקרון הזה. הם מוכנים לכל היותר לחילופי שטחים של אחוז וחצי מהשטח ביחס של אחד לאחד, וזה כולל גם את ירושלים".

אל"מ (מיל') שאול אריאלי, מראשי יוזמת ז'נבה, איש מרצ, מומחה בסוגיות הסכסוך הישראלי־פלשתיני ומי שעמד בראש המנהלת להסכם הביניים בגדה, העיר בעבר כי בסוגיית "המחיר" לסיפוח הגושים מסתתרת אחת הסיבות המרכזיות לסירובו של נתניהו לקבל את קווי 67' כבסיס לחילופי שטחים. נתניהו, כמו קודמיו, הסביר אריאלי, "יודע שאין בתחומי ישראל פוטנציאל קרקעי מספיק לחילופי שטחים, אפילו לא לגושים של ברק ואולמרט המשתרעים על פני 400 קמ"ר". נתניהו, מעריכים בליכוד, לא יסתפק בגושים של אולמרט וברק, וודאי שלגושים על פי הגדרתו אין בתחומי ישראל קרקע מספיקה לחילופי שטחים, כפי שתובעים הפלשתינים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו