מפלגה במתח רב

יום שלישי לפני שבועיים, פתח תקווה. באחד האולמות בעיר התאספו לעוד כנס מקצועי כ־50 מאנשי השטח של משרד הדתות - עובדי מועצות דתיות, מפקחי ומשגיחי כשרות - מול ראשי המשרד. 

במפגשים כאלה הטקסטים כמעט חוזרים על עצמם, כמו ריטואל קבוע: ראשי המשרד ספק נוזפים ספק מסבירים על חשיבות המקצועיות, ועל הנזק התקשורתי שגורמים מקרים של מעילה בתפקיד; משגיחי הכשרות, מנגד, זועקים על משכורתם הדלה; והפעם גם מרחף מעל כולם דו"ח מבקר מדינה חמור במיוחד, שצפוי להתפרסם בשבועות הקרובים ושכבר הועבר למשרד הדתות, לרבנות הראשית ולאחרים לצורך קבלת תגובות. 

שר הדתות דוד אזולאי, איש צנוע ושקט, מנסה לפשר בין הצדדים. הוא דורש מהמשגיחים מקצועיות ודקדוק בפרטים - ובאותה נשימה טוען שמשגיח כשרות מרוויח פחות מעובד זר, וכי גם על כך יש לתת את הדעת.

אזולאי הוא איש עבודה. הוא לא מנסה להנפיק כותרות, לא כל כך מבין בפייסבוק הזה שכולם מדברים עליו, וציוצים מבחינתו הם רק הקולות שמשמיעות הציפורים ב־05:00 בבוקר, השעה שבה הוא יוצא מביתו בעכו אל הכנסת או לפעילות במרכז הארץ. נניח, אל כנס משגיחי כשרות סוער בפתח תקווה. 

בדרך החוצה נשאל אזולאי מה צופן העתיד לתחום הכשרות בארץ. השיחה מתגלגלת גם אל עתידה של ש"ס ואל עתידו שלו. ואז הוא מספק גילוי: "אני לא צעיר. הייתי ח"כ, יו"ר ועדה, סגן שר ושר. זהו. הגיע הזמן לפרוש בשיא. זו תהיה הקדנציה האחרונה שלי". בכך מצטרף אזולאי ליצחק ועקנין, חבר נוסף במועדון הח"כים השקטים והחרוצים בש"ס, שאמר לפני כמה שבועות לשמעון ברייטקופף מהעיתון "משפחה" כי זו תהיה הקדנציה האחרונה שלו. 

יחד הם מסמנים את חילופי הדורות במפלגה, ואת השינויים שכבר החלו לקרות בה.

 

דמעות, גם בלי בצל

לא רק חילופי הדורות מטרידים את ש"ס. השבוע התראיין בני אלבז לתוכנית "אנשים" בערוץ 2 וחשף לראשונה תמונות מתוך צילומי קליפ בחירות שערך עם דרעי, שבו נתבקש האחרון להביע צער על מות הרב עובדיה. מכיוון שהתקשה לדמוע בטבעיות, קיבל דרעי בצל, שזירז את הדמעות. אך גם בלי הבצל, הלו"ז של דרעי עמוס כל כך שבא לבכות: משרד הפנים, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, מפלגה לנהל, ממשלה, קבינט, כנסת - וזה עוד לפני העיסוק בסוגיות מהציבוריות הישראלית דוגמת מתווה הכותל, פתיחת מרכולים בשבת ועוד. 

ועדיין, הוא ואנשיו מוצאים זמן למחשבה על היום שאחרי. דרעי אמנם מאמין שהממשלה תמלא את ימיה, אבל אפשר לשער שהכין תוכנית מסודרת למקרה שלא. 

בין ריטואל קבוע לגישושים מזדמנים. // צילום: נעם ריבקין פנטון

יו"ר ש"ס שולט היום כמעט בכל העולם החרדי־הספרדי. למעשה, המהפך שלו כמעט הושלם. פטירתו של הרב עובדיה הביאה להזלת לא מעט דמעות אמיתיות, אך עוררה חששות רבים לפילוג. תרחיש הבלהות היה שכל חצר ספרדית תעשה דין לעצמה - משפחות אבוחצירא מהצפון ועד הדרום; חלק מבניו של הרב עובדיה, שלא הלכו יד ביד עם דרעי והיו עלולים להתקומם; ומוקדי כוח בקהילות המרוקאים והתימנים, שלא בהכרח היו מתייצבות אוטומטית לימינו של היו"ר. אבל כל זה לא קרה. דרעי, בעזרת הרבנים הקרובים לו, אשר רבים מהם יושבים במועצת חכמי התורה של המפלגה, איחד את כולם. 

ליתר דיוק, כמעט את כולם. מוקד כוח קולני אחד נשאר בחוץ, ומשמש אופוזיציה לדרעי: אלי ישי, ופטרונו הרוחני הרב מאיר מאזוז. מה עוצמתם האלקטורלית? לפני שלושה שבועות נערכה הילולה של ישיבת כסא רחמים, שבראשה עומד הרב מאזוז. כ־7,000 איש הגיעו, ואם מחשבים גם את נשותיהם, ילדיהם ושאר קרובים, אפשר להעריך את כוחם בכ־30 אלף קולות. בסך הכל, סדר גודל שקרוב למנדט בודד (ובבחירות האחרונות, כזכור, 125 אלף קולות לא סייעו להכניס את ישי לכנסת). לא מספר דרמטי במיוחד, ועדיין דרעי עושה מאמצים לא מעטים כדי להתפייס עימם ולצרף אותם למחנה. 

הדוגמה הבאה ממחישה זאת היטב: מי שעומד מאחורי אלי ישי, תורם לא מעט לישיבת כסא רחמים ומחזיק בתחנת הרדיו "קול ברמה", שמשמשת אופוזיציה לש"ס, הוא איש העסקים צבי עמר - יהודי־צרפתי רב השפעה. 

למרות כל הרעל בינו לבין מתנגדיו בקבוצה זו, דרעי ניסה כמה פעמים לערוך עם עמר מפגש אחד־על־אחד ולהגיע איתו לפיוס. בין השניים עומדות חומות שנאה גבוהות מאין כמותן, ולמרות הכל, כשדרעי תיכנן לנסוע למארסיי ב־25 בפברואר, קיימו אנשיו גישושים אצל עמר כדי לבדוק אם תיתכן פגישה בין השניים. זו לא הפעם הראשונה שהתבצעו גישושים כאלה, אך עמר דחה אותם שוב ושוב. בסופו של דבר, הפגישה בוטלה - ובשל אילוצי לו"ז של דרעי, גם הטיסה.  

בהזדמנות אחרת ניסה אחד הרבנים, חבר במועצת חכמי התורה של ש"ס, לשוחח עם הרב מאזוז בעניינים הלכתיים. בשלב מסוים הציע גם לרב להצטרף להנהגת ש"ס. התשובה של הרב מאזוז היתה ברורה: בעניינים הפוליטיים רק אלי ישי מטפל. שם הכל נעצר. "דרעי ואנשיו עושים הכל כדי להפריד בין אלי ישי וצבי עמר, או בין אלי ישי והרב מאזוז", אומר אחד המקורבים לרב, "זה בבחינת 'הפרד ומשול'. הוא כן רוצה שלום עם הרב מאזוז, כן רוצה את צבי עמר לידו, אבל בשום פנים ואופן לא מוכן לשמוע על אלי ישי". 

מקורביו של דרעי, מנגד, מציירים תמונה שונה לחלוטין. אם להאמין להם, נדמה שיו"ר המפלגה עשה כל שביכולתו כדי להימנע ממחלוקות - אבל ההתנהגות של ישי לא הותירה לו כל ברירה. "הוא תמיד רצה שלום, הוא יודע שהציבור הספרדי לא אוהב מחלוקות", הם אומרים, "עוד לפני הבחירות הוא עשה מעל ומעבר בשביל אלי ישי: הסכים לבלוע את כל הדם הרע, הציע לו להיות מספר שתיים - אבל ישי ירק לו בפנים, ושם זה נגמר. לתמיד. אלי ישי הוא סדין אדום. היום דרעי מדבר על אופציה לשבת עם יאיר לפיד בממשלה, עם יאיר לפיד! אבל אלי ישי? הוא לא יישב איתו באותו אולם. זה לא בא בחשבון".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו