צו השעה של טראמפ

מאז יום שישי האחרון אמריקה סוערת בגלל הצו הנשיאותי שהוציא הנשיא טראמפ, האוסר כניסת אזרחים משבע מדינות מוסלמיות ומקפיא את ההגירה לארה"ב. מבחינת השמאל הליברלי והתקשורת, הצו הוא התגלמות של גזענות ושנאת האחר, ומוכיח שמדובר בממשל אפל. רק שהמפגינים שכחו לעשות משהו אחד קטן: לקרוא את הצו ולהבין שמדובר בהגבלות זמניות והפיכות, שנועדו לאפשר גיבוש מדיניות, והעיקר שמדובר בצעד חוקתי במסגרת סמכויות הנשיא. 

נוסף על כך, הצו מבוסס במידה רבה על החלטות שהתקבלו בממשל הקודם, לאחר חקיקה שנתמכה על ידי הדמוקרטים - שכיום מפגינים ברחובות. הצו לא דרקוני כמו שהזהירו פרשנים. אפילו החשש שישראלים שנולדו בשבע המדינות המוסלמיות לא יוכלו להיכנס לארה"ב התברר כמוגזם, שכן הצו חל רק על נושאי דרכון בתוקף של אותן מדינות.

בחלק מההפגנות היה אפשר לראות תמונות של טראמפ עם שפם קטן; הוכחה, למרות הטעם הרע, שחופש הביטוי נותר ערך עליון בארה"ב, מה שלא ניתן לומר על המדינות שהוזכרו בצו. 

כאמור, הנשיא ברק אובאמה הוא זה שקבע כי יש להקדיש תשומת לב ביטחונית מיוחדת לאזרחי המדינות שלגביהן חל הצו. טראמפ רק הלך צעד אחד קדימה - אסר את כניסתם לתקופה מוגבלת עד שתוסדר מדיניות מלאה - וגם בתקופת ביניים זו הדרג הבכיר בממשל רשאי להסיר את ההגבלות לפי הנסיבות האישיות של כל אזרח. ובכלל, לפחות חמש מהמדינות בקושי עונות על ההגדרה של "מדינה" (סומליה, סוריה, עיראק, לוב, תימן). טראמפ גם הודיע כי הוא מוכן לקבל עד 50 אלף פליטים בשנת 2017, וכבר השבוע החליט הממשל לא להחיל את צו ההקפאה על 872 מבקשי מקלט. אבל על זה לא תשמעו בתקשורת. 

 

נצמד לחוק

סקר שפורסם באתר "פוליטיקו" במהלך השבוע גילה כי 48 אחוזים מהציבור האמריקני תומכים בצו הנשיאותי לעומת 42 אחוזים המתנגדים לו. הסקר, וסקרים דומים לו, הראו שוב למה אמריקה של החופים איבדה את החיבור לאמריקה של הפריפריה, שמבינה כי טראמפ רק עושה את שמוטל עליו.

צווים נשיאותיים שאינם מגובים בחקיקה הם גמישים - וזו מטרתם: לאפשר לממשל למשול באופן דינמי ומשתנה. להזכירכם, מייד לאחר השבעתו ב־2009 הוציא אובאמה צו נשיאותי לסגירת מתקן הכליאה במפרץ גואנטנמו, אך הקונגרס מאוחר יותר סיכל את היוזמה.

אבל, כאמור, הליברלים בשלהם. הם לא מתכוונים להרפות עד שטראמפ ימותג כאויב העם והעולם. זה לא עבד להם בפריימריז, זה לא עבד בבחירות הכלליות, וזה לא יעבוד עכשיו. כן, טראמפ שונה מקודמיו, בעיקר ברטוריקה. אבל במדיניות הוא נצמד לחוק. במקרים מסוימים הוא אפילו שואב רעיונות מהדמוקרטים: בסוגיות סחר, בהגנה על זכויות הלהט"ב, בקידום ביטוח בריאות לכולם ועוד.

גם סיפור החומה עם מקסיקו מלמד עד כמה מבקריו מסרבים לראות את התמונה הגדולה. בניגוד לדיווחים בתקשורת על אווירה קשה בין טראמפ לבין מקסיקו, למעשה יש לשתי המדינות אינטרסים משותפים: שתיהן רוצות ליצור גבול שקט שאינו משמש מוקד סחר בסמים. 

עשרת הימים הראשונים הם סימן לבאות. הנשיא טראמפ, השבוע // צילום: רויטרס

רק השבוע בירך שר החוץ המקסיקני על ההצעה האמריקנית (אחת מני רבות) לממן את החומה מכספי קרטלי הסמים במקסיקו, שנגדם מנהלת מקסיקו מלחמת חורמה בתיאום הדוק עם ארה"ב (רק לאחרונה הוסגר לרשויות האמריקניות ברון הסמים המפורסם חואקין "אל־צ'אפו" גוסמן). לאחרונה שר החוץ המקסיקני ביקר בארה"ב, והנשיא המקסיקני אף ערך שיחה ארוכה עם טראמפ. משבר ביחסים? לא. הפגנת שרירים הדדית סביב החומה? כן, כי כך עובדים יחסים בינלאומיים. גם טראמפ וגם מקבילו אנריקה פניה נייטו ינסו לגרוף הון פוליטי, ובסוף ישיגו דיל טוב לשניהם. 

 

להסתכל על התמונה הכללית

רבים תוהים לפשר בולמוס הצווים של טראמפ בעשרת הימים הראשונים לנשיאותו. אולי הם שכחו שמדובר באיש עסקים שיודע כי נראות, מיתוג והופעה לא פחות חשובים ממדיניות. הוא ידע כי שעת הכושר לביצוע מהלכים היא מייד לאחר ההשבעה, מה שפעם היה נהוג לקרוא מאה ימי החסד או "ירח הדבש" הנשיאותי. הוא יודע שבמורד הדרך דברים ישתנו, אבל את קווי הגיזרה הוא השכיל ליצור כבר בהתחלה. "אם מישהו חפץ לדעת מה טראמפ הולך לעשות כנשיא, מומלץ לו להיזכר בהבטחותיו בזמן הקמפיין" - כך נכתב השבוע באתר "פוליטיקו". יש הרואים בקביעה זו גם סיכוי להחלטה חיובית, לפחות ברמה העקרונית, על העברת השגרירות לירושלים. 

השבוע טראמפ גם קיבל את ההחלטה שעשויה להניח אבן בניין למורשת שלו בתחום מדיניות הפנים: הוא הודיע כי השופט הפדרלי ניל גורסץ', אדם בעל דעות דומות לשופט אנטונין סקאליה המנוח, ימונה (באישור הסנאט) לבית המשפט העליון. גורסץ' דוגל בפרשנות מינימליסטית של החוקה האמריקנית, ולכן במינויו, טראמפ מבטיח שקט תעשייתי בקרב בסיס המצביעים שלו. אך גם פה הליברלים כנראה ישכחו להסתכל על התמונה הכללית: בית המשפט העליון האמריקני נוטה לכבד תקדימים שהוא עצמו יצר. לכן גם אם עכשיו יהיה, על פניו, רוב שמרני, הוא לא ימהר לבטל ההחלטות בעניין הפלות ונישואים חד־מיניים, לדוגמה. אבל הוא כן יגן על זכויות העסקים ועל עצמאות המדינות - סוגיות היקרות לליבו של קהל המצביעים הרפובליקנים. 

השבוע הראשון הוא בבחינת מיקרוקוסמוס של שאר הנשיאות: לא מתחכמת וללא ייסורי מצפון. טראמפ מתכוון לחזור לעידן אנדרו ג'קסון: אמריקה תחילה, עם יד מושטת לעולם, והאזרח הפשוט במרכז. 

אין ספק שאמריקה עברה רעידת אדמה אמיתית ב־8 בנובמבר. מקור הרעש היה בפריפריה האמריקנית. רק עכשיו, אחרי ההשבעה, החופים מרגישים זאת גם. אך בסופו של דבר, הפגנות היו תמיד ויהיו גם בעתיד. דונלד טראמפ הוא אולי לא אובאמה אך גם אינו מארין לה פן. דונלד טראמפ הוא דונלד טראמפ, ואת זה התקשורת צריכה להבין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו