פיפ"א עומדת להכריז על הגדלת גביע העולם בכדורגל ל־48 נבחרות החל מ־2026, ובמסגרת תמיכתנו בפלורליזם בתקשורת נפנה אתכם לעשרות טורים וכתבות בתקשורת העולמית - גם במחוזותינו - שאומרים שהדבר הזה יהיה "הרס הכדורגל". למה? למשל כי הרמה תרד - מה שברור. למשל כי נשיא פיפ"א מרחיב את המונדיאל רק כדי לקבל יותר קולות ממדינות נוספות ולשמור על מעמדו.
אז בואו נדבר על למה כן צריך 48 נבחרות במונדיאל: אנחנו בישראל, מדינה בעלת רמת כדורגל לכל היותר בינונית, יודעים כמה קשה להשיג כרטיס אירופי לגביע העולמי - כשהיבשת החזקה ביותר מקבלת רק 13 מקומות עבור 54 נבחרות רציניות ובערך 45 נבחרות לגיטימיות. במקומות כמו אסיה ההתקדמות היא כמעט בלתי אפשרית. אוסטרליה, קוריאה הדרומית ויפן - מדינות מערביות לכל דבר - הגיעו לרמה שהגיוני להשוותה לדרגים 3-2 באירופה. הן מהוות חסם כמעט מוחלט עבור יבשת גדולה מאוד. קל לפתור זאת בטענה ש"אם יתקדמו יקבלו יותר מקומות", אבל מאוד קשה להתקדם כשאתה עורך משחקים רבים מול יריבות חלשות. הנבחרות הקטנות של אירופה ודרום אמריקה אמנם לא מעפילות להרבה טורנירים, אבל הן משחקות באופן קבוע מול אריות העולם.
חסם דומה קיים גם בצפון אמריקה - כשמקסיקו וארה"ב מעפילות כבר דורות ללא הפסקה, ואפילו באפריקה נוצרה חבורה די קבועה שמעפילה. זהו מעגל: ניסיון במונדיאל מביא להעפלות למונדיאל והפערים רק גדלים. כדי לתת סיכוי למדינות הקטנות להגיע למונדיאל, ולא רק לספק שחקנים לפרמייר ליג, צריך לפתוח קצת את הייצוג. ופיפ"א, להזכירכם, היא לא מינהלת הליגה של ליגת האלופות כמו האן.בי.אי למשל. פיפ"א הוא ארגון שצריך לדאוג לכלל הכדורגל.
במוקדמות מונדיאל 1954 שיחקו 37 נבחרות, שהתחרו על 14 כרטיסים (המארחת והאלופה זומנו אוטומטית). המספר הזה נשמר עד 1982, אז העולם כבר מנה 109 נבחרות שהתחרו על 22 כרטיסים. לקראת צרפת 1998 כבר היו 174 נבחרות שהתחרו על 30 כרטיסים, ובהמשך התווסף כרטיס שנלקח מאלופת העולם - מקום די פיקטיבי יש לציין כי אלופות עולם לא מתקשות במוקדמות.
נבחרת ארה"ב. מעפילה במשך דורות לטורנירים גדולים, זה טוב לכדורגל? // צילום: איי.אף.פי
המספר 32 - כמות הנבחרות שמשחקות במונדיאל מ־1998 ועד היום - נקבע רק מעט אחרי תקדים בוסמן בזמן שאי אפשר היה לדמיין את תוצאות התקדים. כמעט שני עשורים אחר כך אפשר כבר לקבוע: הוא יצר מצב שכל שחקן משמעותי בעולם עבר לשחק באירופה - בעצם, רק ב־6-5 מדינות באירופה. כיום, הרמה הגבוהה מתרכזת ב־4-3 ליגות, אבל החשש הוא שאם ימשיכו התהליכים הכלכליים, אותם שחקנים ישחקו רק בפרמייר ליג ועוד ב־6-5 קבוצות עשירות נוספות. ואולי בליגה הסינית.
במצב הזה כדורגל בינלאומי חוזר להיות חשוב לא רק בגלל רגשות לאומיים, אלא כי הוא נותר המוצא היחיד של אוהדים רבים לראות את הרמה הגבוהה ביותר - אפילו במדינה עילית כמו ארגנטינה. האוהד האנגלי יכול לרטון שאנגליה היא כנראה נבחרת שלא היתה מסיימת בין חמש הראשונות בפרמייר ליג. אבל נבחרת ארגנטינה חזקה באופן קיצוני מכל קבוצה בדרום אמריקה. אז בואו נהיה הוגנים עם העולם - שעדיין מייצר שחקנים לא פחות מיבשת אירופה.
ומשאמרנו את כל זה ראוי לתת את הדעת על עניין אחר. הרמה הנמוכה באמת היא במשחקי המוקדמות. מאז 2008 אפשר לומר שכל טורנירי היורו והמונדיאל הניבו כדורגל מכובד ברמתו, גם אם היתה ירידה קלה ב־2016. כשלנבחרות יש זמן להתכונן, אז גם הונגריה מעמידה נבחרת תחרותית לפורטוגל, וקרואטיה עושה את המוות לספרד. במשחקי מוקדמות - כשנבחרות אוספות את שחקניהן עייפים ופצועים מהמועדונים - הרמה מחפירה. ראוי שהגדלת המונדיאל תהיה הזדמנות לקיצור המוקדמות ולא להארכתן. ואם הדברים היו תלויים בי - לבטל לחלוטין מוקדמות במהלך הליגות. טורנירי קיץ של 8-7 משחקים במאי-יוני של השנים האי זוגיות יספיקו.
עניין נוסף הוא שההרחבה צריכה לספק יותר הזדמנויות לכולן על בסיס פתוח יותר בין היבשות. הייתי מחלק 32 מקומות פחות או יותר במפתח הקיים - והיה מועיל לראות לפחות 12 כרטיסים מחולקים במשחקי הצלבה בין־יבשתיים. שיבשות יתקדמו במגרש, לא בהצבעות פוליטיות.
שלושה משחקי פוטבול וכמעט עוד חצי משחק פחות שרד אוהד הפוטבול האמריקני בסוף שבוע חלש מאוד של משחקי פלייאוף משעממים. יוסטון עברה בקלות את אוקלנד נטולת הקוורטרבק (14:27), וסיאטל, האלופה מלפני שלוש שנים, לא התקשתה מול דטרויט (6:26), שעדיין לא שייכת למעמד. הניצחון של פיטסבורג על מיאמי (12:30) חשף את השיניים של קבוצת סופרבול פוטנציאלית. בייחוד מצד נושא הכדור ליביון בל, שרץ ל־167 יארד ושני טאצ'דאונים - שיא פלייאוף של המועדון המאוד מעוטר הזה. אבל במסיבות העיתונאים כבר ראינו את הקוורטרבק בן רות'ליסברגר עם רגל חבושה במתקן מפחיד, ויש חשש אמיתי שהפציעה שלו תשדוד אותנו ממשחק קלאסי בקנזס ביום ראשון.
.jpg)
ארון רוג'רס. רקד בין מגיני ניו יורק // צילום: USA SPORTS TODAY
המשחק הרביעי, בין גרין ביי לניו יורק ג'איינטס, גם כן לא סיפק דרמה, אבל כן את ארון רוג'רס במלוא הדרו. בפיגור 6:0 על קו ה־5 יארד של הג'איינטס - שעד אותו רגע חשפו הגנה אימתנית למדי - הקוורטרבק של הפאקרס רקד בין מגיני ניו יורק המסתערים עליו, לפני ששיחרר את הטאצ'דאון לדבנטה אדמס.
שתי דקות אחר כך, שתי שניות לסיום המחצית, זה כבר היה רוג'רס בגאוניותו - טאצ'דאון של 42 יארד לרנדל קוב. ארון רוג'רס הוא משהו אחר - והמסירה הגאונית הזו לקוב סגרה מעגל. בדיוק באותה סיטואציה חמש שנים לאחור מסר יריבו איליי מאנינג מסירה דומה להאקים ניקס באותו איצטדיון, וניו יורק הדיחה קבוצה שסיימה את העונה במאזן 1:15.
המומנטום השתנה לחלוטין בעקבות אותו טאצ'דאון יפהפה, ורוג'רס, שסיים עם 362 יארד וארבעה טאצ'דאונים (שלושה מהם לקוב), הוביל את גרין ביי לניצחון 13:38. רוג'רס וחבריו יפגשו ביום ראשון הבא את דאלאס קאובויס, שאמנם סיימה עם מאזן מהמם של 3:13, אבל מודרכת על ידי קוורטרבק רוקי - דאק פרסקוט.
הדרך לסופרבול של 8 הקבוצות שנותרו במאבק תימשך בשבת, אז אטלנטה תארח את סיאטל וניו אינגלנד את יוסטון למשחק לא מבטיח במיוחד. ביום ראשון ייערכו המשחקים בין קנזס סיטי לפיטסבורג ובין דאלאס לגרין ביי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו