ביום רביעי, יממה וחצי לאחר הפיגוע הרצחני בלב שוק חג המולד שבמערב ברלין, ניכרים עדיין סימני ההרס מחוץ למתחם השוק. מנופים פורקים ריבועי בטון שהגיעו באיחור; סרט משטרתי ובד לבן סוגרים על אזור הפיגוע; וכוחות נדירים של משטרה וצבא מפגינים נוכחות במתחם ובסביבתו.
אבל בפנים, כמו מתאבק המסרב להיכנע, עומדים עדיין עצי האשוח הענקיים מקושטים באלפי נורות כבויות. זה היום הראשון של החורף, ובברלין הוא ידוע לשמצה. בשביל המקומיים, שעברו כבר חורפים קשים בחייהם, הלילות האחרונים של דצמבר - כשהטמפרטורה צונחת וצריח החרב של כנסיית הזיכרון על שם קייזר וילהלם מטיל צל מלא הוד על באי השדרה -
זה בדיוק הזמן המושלם לבקר בפינת רחוב בודפשטרשטראסה ומלון וולדורף אסטוריה. זו התקופה שבה הרחובות גדושי מבקרים ומהווים טרף קל למי שמבקש לבצע פיגוע רצחני. זהו גם הזמן היחיד בשנה שבו מתפשט הרחוב מחזותו הברלינאית האפרורית כל כך, ולובש את בגדיו המסורתיים לכבוד האירוע שמקומיים ותיירים כאחד מחכים לו: שוק חג המולד. השבוע השוק הזה הפך לזירת פיגוע רב־נפגעים.
בתוך ההמולה וההרס עומדות עדיין בקתות העץ הציוריות משני צידי המדרכה הרחבה וסוככות על השביל המיועד למבקרים שכבר לא יבואו. לצד דוכני האלכוהול והמזון, הסחורה עדיין מאופסנת בארגזים. זרי פרחים שהניחו תושבי האזור, נרות זיכרון שקפאו באוויר הלילה הברלינאי וכוחות כבדים של שוטרים חמושים במדים - מהווים עדות למה שהתרחש כאן. רק מעט סקרנים מתעקשים להגיע ולפקוד את המקום, אך העניין הציבורי בגרמניה במתקפת הטרור הזו שובר שיאים. פיגוע מסוג זה היה הסיוט הגדול ביותר של מנגנוני הביטחון הגרמניים בשנה האחרונה, ונבואת הזעם שממנה הזהירו רבים. גבר שהסתנן לגרמניה בדצמבר שעבר, בשיאו של גל הפליטים שנהר למדינה, חטף משאית עמוסה בפלדה, רצח את הנהג ביריות ובדקירות סכין ואז דהר אל תוך קהל החוגגים כשהוא משאיר מאחוריו שובל של הרס, מוות וחרדה.
התקשורת התעוררה?
48 שעות לאחר הפיגוע, בברלין - ואולי בגרמניה כולה - רבים מבינים כי המציאות השתנתה. מניין ההרוגים הרשמי מונה 12 אנשים ולפחות 14 פצועים קשה. לטרגדיה גם זווית ישראלית קשה - דליה אליקים מהרצליה נהרגה בפיגוע וגופתה זוהתה לאחר שלושה ימי חוסר ודאות שבהם הוגדרה כנעדרת. בעלה, רמי, נפגע באורח קשה, נותח פעמיים ונכון ליום חמישי לא נשקפת סכנה לחייו.
המחבל, שזהותו לא ידועה בוודאות לכוחות הביטחון, הסתובב חופשי גם 48 שעות אחרי הפיגוע. הוא חמוש ומסוכן, והודעת דאעש על כך שהארגון נוטל אחריות לפיגוע - רק מגבירה את החרדה ברחוב הגרמני: שלושה פיגועים גדולים התרחשו השנה בגרמניה, ועל שלושתם קיבל דאעש אחריות. התוצאות: חמישה פצועים בתקיפה באמצעות גרזן בעיר וירצבורג ו־15 פצועים בפיגוע ההתאבדות מחוץ לפסטיבל המוסיקה בעיר אנסבך, התחילו לתת את אותותיהן בתודעה הציבורית עוד לפני הפיגוע בברלין, והמגמה הזו השתקפה היטב גם בסקרי דעת קהל וגם בתוצאות הבחירות המקומיות שנערכו לאחרונה במדינה, ובהן הסתמנה עלייה משמעותית בתמיכה בימין, גם זה הנחשב לקיצוני.
חשופים לסכנות. המשאית ששימשה את המחבל // צילום: אי.אף.פי
גם לאחר התבהרות נסיבות הפיגוע ביום שני בערב, לא מיהרו אמצעי התקשורת הגרמניים להכריז על האירוע כמתקפת טרור. אפילו הקנצלרית אנגלה מרקל סייגה את עצמה כשאמרה ש"מדובר כנראה באירוע טרור, אף על פי שאין ודאות מוחלטת בעניין". זה היה רגע שבו ברלינאים רבים שאלו את עצמם - האם גרמניה מודעת למצבה?
אבל כמות האבידות המשמעותית, העובדה שהפיגוע הוא מימוש של התרעה מדויקת, העיתוי והמקום הסמליים והלחץ שמפעילים גורמי ימין פוליטיים עשו את שלהם. השינוי התודעתי הגרמני בא לידי ביטוי במהרה בכותרות העיתונים המקומיים, הנאמנים בדרך כלל לגישה זהירה ושמרנית. "קטסטרופה בברלין", כתב "דר שפיגל". "האם ניאלץ להסתגל לחיים תחת איום הטרור?" שאל ה"בילד". רגע לפני השנה החדשה, המציאות נקשה על דלת הכניסה של המדינה החזקה באירופה. יותר מתמיד, נראה שתפיסת המצב משתנה וגרמניה נאלצת להסתגל למצב החדש - חיים תחת איום הטרור.
סשה חזנקין, ישראלי שעלה ארצה מחבר העמים ומנהל כיום את חברת האבטחה הפרטית "מטכ"ל", המעניקה שירותי אבטחה והכשרה לגופים מקומיים בגרמניה, מפקפק מאוד בהיערכות כוחות הביטחון הגרמניים למצב של מלחמה בטרור או בשיגרה ארוכה של כוננות. לדבריו, "כבר לפני שנה היו דיבורים בברלין על התרעות לפיגועים באותם שווקים בדיוק, וגם אז זה היה סביב חג המולד והסילבסטר. כבר אז אמרו שצריך לעשות שינוי בסידורי האבטחה".
חזנקין מעריך כי לפני שנה "הפיגוע עוד לא הבשיל, אולי מכיוון שגורמי הטרור חששו שיסגרו להם את דרכי הגישה ליבשת, והיו מעוניינים להכניס כמה שיותר פליטים ומסתננים פנימה. אבל גם השנה הגעתי לשוק חג המולד וראיתי שבקושי היתה בו נוכחות של שוטרים, וגם אם היו שם - אלה לא היו שוטרים מאומנים שיכולים למנוע פיגוע כזה".
חזנקין מבהיר כי גרמניה רחוקה משינוי תודעתי מול הטרור. "אני מדבר עם הרבה גורמי אבטחה ושוטרים, והמצב אצלם לא השתנה כלל - לא מבחינת הכשרות של שוטרים מבחינת הקונספציה שהטרור כבר כאן. במקום להתכונן כמו שצריך, מנסים להכחיש את האופציה. כאזרח אפשר אולי לשים לב לשינויים בסידורי האבטחה בנמל התעופה, או בתחנת רכבת מרכזית, שבהם אפשר לראות תגבור של כוחות - אבל אלו מקומות שבהם תמיד יש פעולה ואבטחה".
דליה אליקים שנרצחה בפיגוע, ובעלה רמי שנפצע
את האשם, לדברי חזנקין, אפשר לתלות גם במנטליות הגרמנית. "נוכחות מוגברת של שוטרים, מחסומים ובדיקות - אלה לא דברים שמקובל לראות כאן. את הגרמנים זה מלחיץ לראות שוטר חמוש. אלא שהתוצאה של התרבות הזו היא חשיפה לסכנות".
חזנקין אף מצביע על נקודת תורפה בהיערכות של קהילות יהודיות בגרמניה. ״במקרים רבים מאוד, לקהילות יהודיות בגרמניה אין מספיק אמצעים למימון שוטף של אבטחה", הוא מזהיר, "גם במקרים שיש נוכחות גרמנית - לא תמיד יש שיתוף פעולה בין המשטרה לבין הגורמים הפרטיים ברמה הטקטית".
עדיין רחוקים מבריסל
הד לדבריו של חזנקין אפשר למצוא אצל אליעזר נוי, מנהל תוכנית "מורשה" בקהילות היהודיות בגרמניה, שמודה שהפיגוע בברלין הוא ציון דרך שאחריו, מבחינת המוסדות והקהילות היהודיות בגרמניה, נדרשת חשיבה מחדש. "הקהילה היהודית תופסת את עניין הביטחון האישי של חבריה ברצינות רבה ומנסה להיערך בשיגרה בצורה הטובה ביותר מסביב לנושא של גני ילדים, בתי כנסת ובתי ספר שמצויים באופן טבעי תחת איום", אומר נוי. לדבריו, "בעקבות המצב החדש יש יותר לחץ מבחינה ביטחונית, וכבר התחילו הכנות להיערכות חכמה יותר, שעדיף כמובן לא לפרט אותה".
גם נוי מפנה אצבע מודאגת כלפי כוחות הביטחון הגרמניים. ״תפיסת האיומים החדשה מחלחלת לאט מאוד, אולי לאט מדי", הוא אומר, "זה תהליך ארוך מדי, של כמעט שנה וחצי, שבסופו הממסד מתחיל להכיל את המציאות. בהתחלה היתה הדחקה״. עם זאת, לדבריו, גם אחרי פיגוע הדריסה הקשה, ברלין היא עדיין לא מקום מסוכן ליהודים: "ברוב השכונות בברלין אפשר להסתובב אפילו עם כיפה על הראש, יש גם כאלה בחזות חרדית. בבריסל או בצרפת, שם אני נמצא למטרות עבודה, לא אעשה דבר כזה בחיים. אני מרגיש יותר בנוח בעזה במדי צה"ל מאשר בבריסל עם כיפה. בברלין אין תחושה לא נעימה כזו ברוב המוחלט של העיר".
אלא שאיום הטרור האיסלאמי הוא לא הסכנה היחידה לסדר הציבורי בברלין, שבה, כמו באירופה כולה, נרשמה עלייה חדה בתמיכה בתנועות ימין קיצוני אלימות. דוגמה לכך אפשר לראות ברשימה שפירסמה ברשת רק לאחרונה קבוצה ימנית קיצונית. הרשימה, שפורסמה בשם "יודן אונטר אונס" (יהודים מתחתינו), מציגה את מפת העיר ברלין על רקע אדום צעקני ובה אפשר לזהות בתי עסק, מסעדות, בתי כנסת וגני ילדים המשתייכים לקהילה היהודית או פונים לחבריה. עמוד פייסבוק שתופעל על ידי ניאו־נאצים מקומיים ובו התפרסמה הרשימה לראשונה נסגר מאז, אבל רשימות דומות מתפרסמות מדי פעם במדיה החברתית ואפשר לזהות בהן קריאה לא מפורשת לפעולות אלימות בהשראת האידיאולוגיה הנאצית.
סשה חזנקין, בעל חברת אבטחה בברלין: "כבר בחג המולד שעבר דובר על התרעות לפיגועים"
כך, רק לפני כשבוע וחצי הותקפו בית קפה וחנות ספרים בשכונת נויקלן על ידי קבוצה קיצונית המכנה את עצמה "הכוחות החופשיים של נויקלן". בשכונה גרים ישראלים רבים, והיא מאכלסת גם לא מעט עסקים בבעלות ישראלית שנפתחו בשנים האחרונות. חנות הספרים "טופיקס", שנמצאת ממש בשכנות לבית הקפה שהותקף והיא בבעלותו של דורון המבורגר, היא אחת מאותם עסקים.
המבורגר אומר כי "ההנחה היא שמאחורי המתקפות עומדים ארגונים ימניים", ומעיד כי הוא "כרגע פחות חושש כי העסק שלי לא מזוהה בינתיים כעסק יהודי ולא הופענו ברשימה המפורסמת של ׳יודן אונטר אונס׳ שמסמנת את העסקים היהודיים בעיר. אני לא נערך באופן מיוחד, אבל אם משהו יקרה ויטרוף את כל הקלפים מבחינתי ומבחינת העסק שלי - אני לא אופתע״.
תחת הנהגתה של אנגלה מרקל הצליחה גרמניה ללכת בין הטיפות של משבר הפליטים הגדול שסחף את אירופה, אבל אין ערובה לכך שהטרור לא ימשיך. הפיגוע השבוע הגביר ועוד בוודאי יגביר את הוויכוח הפנים־גרמני שמהדהד קולות שנשמעים באירופה כולה ואף מחוצה לה, על סכנת הטרור המיידי שטמונה בגל הפליטים. מרקל מיהרה לזהות שייתכן שהלכה רחוק, והקשיחה את מדיניות ההגירה אל תוך המדינה, אבל ייתכן שזו היתה יקיצה מאוחרת מדי. תוצאות הבחירות המקומיות והסקרים העתידיים מנבאים שינוי בדעת הקהל, וירידה משמעותית במספר התומכים בגישה המצדדת בקבלת מספר גדול של פליטים לתחומי גרמניה.
אחת מאותם מבקשי מקלט היא מ', צעירה שברחה מסוריה לפני כשנה וחצי ומבקשת להישאר בעילום שם. לטענתה, למרות חוסר היציבות ביבשת, גרמניה היא עדיין מקום בטוח: ״כאן, בקרויצברג, אני מרגישה הרבה יותר בנוח ממה שהרגשתי בסוריה. שם היה גרוע פי עשרה, ועם כל הצער וההזדהות, עדיין היה מפחיד יותר ממה שקורה עכשיו בברלין". לדבריה, השהות בגרמניה תחת אישור זמני כשהדרכון היחיד שברשותה הוא סורי היא לא פשוטה: ״אני מקווה שהאנשים בברלין יהיו פתוחים מספיק כדי לקבל אותנו. אבל בכל מקרה, אני לא רואה את עצמי חוזרת לסוריה. אולי לביקור קצר. גרמניה היא הבית שלי, וטוב לי להישאר כאן״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו