במונחים של אומת הסטארט־אפ הישראלית, "בלקן ביט בוקס" היא חברת הייטק מצליחה שכבר עשתה את האקזיט שלה, וכעת מחפשת לעשות אקזיט נוסף, עם הפנים מערבה.
קצת מצחיק לומר שלהקה שהוקמה בברוקלין, פועלת בישראל וכבר הופיעה בניו יורק לא פעם שואפת לכבוש את ארה"ב - הרי הם התחילו שם. אבל בהנחה שחברי הלהקה, תמיר מוסקט, אורי קפלן ותומר יוסף, מתכננים היטב את הצעדים הבאים בקריירה הבינלאומית שלהם, אלבומם החמישי, "Shout It Out", האלבום ההיפ־הופי ביותר שלהם עד כה, אמור לפתוח להם פתח רחב מתמיד לשוק האמריקני.
"Shout It Out" הוא אלבום שבו האלמנטים ה"עולמיים" - בלקניים, צועניים, לטיניים, ערביים - זזים קצת הצידה ומפנים את המקום להיפ הופ (ואר אנד בי) בהגדרותיו הרחבות: ניצחוני, מסיבתי, עברייני ועתיר אלמנטים של נשמה, בלינג בלינג, גטו וטראפ.
לאורך רוב רצועות האלבום מתחברים ה"בלקנים" לסאונדים שונים ומגוונים של אמנים כמו וו טאנג קלאן, ג'יי זי (ואלישיה קיז), קניה ווסט, כריס בראון ודרייק. זה קורה בשיר הנושא "Shout It Out", ב"Chin Chin", ב"Mad Dog", ב"Just The Same", ב"Hard Worker" ולמעשה ברוב האלבום. בשיר כמו "I'll Watch Myself" הם מטיילים על אר אנד בי־דיסקו נוסח ברונו מארס.
יחד עם זאת, הם מקפידים לשמור על הצביון המיוחד שלהם, וכמובן לא מוותרים על סאונד הסקסופונים, שהפך לסימנם הרשום.
הטוויסט הסגנוני הזה, לכיוון ההיפ הופ והאר אנד בי, פותח את המניפה של "בלקן" לאזורים מוסיקליים חדשים, ובו בזמן מאפשר להם לשמור על העקרונות שהפכו אותם להרכב מנצח. במחוזות שלהם הביט הוא המלך, המסיבה היא המלכה ואווירת מועדון הלילה היא הזירה. השיר הפותח את האלבום, "Give It A Tone", מדגים, למשל, שילוב מוצלח בין ה"בלקניות" המסורתית לבין טראפ, עם מילים כמו "אמיגו" ו"צ'יקיטה".
גם הלהיט של האלבום, "I Trusted U", הוא דוגמה מאלפת לתהליך שעברו. הוא נפתח בגרוב שחור וממכר של תופים, מחיאות כפיים וסקסופון שמנמן. תומר יוסף, הסולן, זועק את המוטו של השיר, והבית השני חותך מייד לקצב פלמנקו, עם כפיים וגרוב (האלמנט המקשר בין החלקים) וגיטרה אקוסטית, שעליהם יוסף שר במבטא שנשמע לטיני, ושוב שימוש ב"אמיגו". הסקסופון מוביל לפזמון שכולו חגיגת גרוב ריתם־אנד־בלוזית, ושוב חזרה לפתיחה החזקה עם המוטו. שלושה חלקים נפרדים שמולחמים ביד אמן ומשלימים זה את זה נפלא.
בקליפ של השיר, שעוסק במערכת יחסים בין גבר לאישה, נאבק יוסף בזירה ומפסיד לבחורה שלבושה כ"וונדר־וומן". קפלן מגלם כאן את השופט, ומוסקט את הרב שמתערב. אין שום דבר בלהיט הזה שיכול ללמד שמדובר בלהקה ישראלית (פרט לתחפושת הרב בקליפ). אמריקני או אירופאי שלא שמע על הלהקה עשוי לנחש שהם קובנים, מקסיקנים או אפילו ברזילאים, מה שמחזק את התחושה שלהרכב - שהוכיח כבר בעשור הקודם שהוא יודע ליצור גרוב אוניברסלי - יש סיכוי לא רע לכבוש שוב את האוזן האורבנית־אמריקנית־ניו־יורקית.
לא מעט מהיכולת הזו להישמע לא־ישראלים מוטלת על כתפיו של תומר יוסף, זמר טוב ופרפורמר מצוין. באלבום הזה הוא ללא ספק עולה מדרגה כמבצע ובמיוחד כראפר, שנשלח לחזית ככוח חלוץ במלחמה על ליבה של אמריקה.
יוסף עמד גם בחזית מופע ההשקה לאלבום שערכה הלהקה בהאנגר 11 בנמל ת"א. הפעם נכחו בהופעה הסאונדים של ההיפ הופ והאר אנד בי, שיוצרו בשילוב של מחשב, סמפלר ונגינה חיה, כשהבסיס של מרבית השירים החדשים עבר לרגאיי.
רגאיי, במהירויות שונות, מייצר גרוב טבעי שמרקיד את הקהל גם בקטעים הפחות קרחניסטיים - ויש כאלה, למרות ש"בלקן" הם עדיין הקרחנה הטובה בעיר.
הרגאיי הוא גם הבריכה שיוסף שוחה בה הכי טוב, מה שאיפשר לו למקסם את יכולותיו על המיקרופון, כזמר וכראפר. בהופעה השתתפו נגנים מהשורה הראשונה כמו אייל תלמודי, שהצטרף לאורי קפלן בסקסופונים, רון בונקר בגיטרות ובבוזוקי, איתמר ציגלר בבס ותום דרום בקלידים וכמובן מוסקט על התופים ויוסף בכלי הקשה. התוצאה היא קונצרט, שהרים את הקהל בהאנגר שוב ושוב באוויר, למרות שהיו בו עליות וירידות.
שלישיית A-WA, שלוש האחיות לבית חיים, התארחו במופע בין היתר עם השיר "Kum Kum", שמופיע גם באלבום והוא אחד השרידים שמזכירים בו את "בלקן" של פעם. החיבור בין שתי הלהקות הוליד טראק מועדונים עם פראזה טראנסאווית מנצחת של סקסופונים, אנרגיות של האוס ותחושה של רייב, כשמעל הכל שולטת התימנית־ערבית עם האנגלית. כשמדברים על מוסיקה ישראלית כמיקס ייחודי שנולד כאן כדי לעשות שמות בעולם, בדיוק לזה מתכוונים.
האלבום: בלקן ביט בוקס, "Shout It Out", NMC יונייטד; המופע: "Shout It Out", 1.12, בהאנגר 11
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו